העמק שאלה/קו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למשחט חיותא וברה. הא אב ובנו שרי שאין חוששין לזרע האב אפי' לענין כלאים ולהקל כמבואר לעיל סי' צ"ט אות ח' מכש"כ לענין אותו ואת בנו כמבואר במלחמות ה' להרמב"ן דאפי' בה"ג והרי"ף דס"ל באו"ב דשרי עם האב אפשר דס"ל בכלאים דאסור פרד במינא דאמא. מכש"כ לרבינו דמתיר פרד במינא דאימא פשיטא דלית ליה איסור אותו ואת בנו באב. ודברי הש"ש כאן משגה הוא ואשתמיטתיה דברי הרמב"ן ז"ל:

ב

ואע"ג דלאו הוא שחטיה לראשון לכתוב לא תשחט. בגמרא אי' א"כ לכתוב לא ישחטו מאי לא תשחטו כו'. פירוש בבנין נפעל ישחטו. אבל אינו מדוקדק. דהיאך אפשר לכתוב ישחטו דמשמע דעל שני הבהמות קאי האזהרה. בשלמא כי כתיב תשחטו משמע על כל. ישראל. ובא לרבות אפי' מי שלא שחט הראשון. אבל ישחטו קאי על הבהמות. דמשמע דגם השוחט הראשון קאי באיסורא שלא השתדל למנוע שחיטת השני. ובאמת אינו כן. אבל גי' רבינו מיושרת לכתוב לא תשחט. ותהיה קאי על הבן שלא ישחט משום אדם. ויותר ראוי להגיה בלשון רבינו לכתוב לא ישחט:

ג

כיום המיוחד. כשבת וכיו"ט שהיוה. הולך אחר הלילה כצ"ל וכן הוא בכת"י. בגמרא אי' רבי אומר ביום אחד יום המיוחד טעון כרוז. ופי' דרבי דריש ענין אחר מביום אחד. אבל הא דהיום הולך אחר הלילה למדנו מסברא. אבל גי' רבינו דתרי מילי דרש רבי חדא שהיום הולך אחר הלילה ובא"א מבן זומא. אלא לשון יום אחד משמע כיום המיוחד היינו שבת ויו"ט. שהיום הולך אחר הלילה וכ"ה בת"כ אמור פ' ח' ביום אחד רמ"א יום מיוחד וטעון כרוז. ושני דרשות הן ולא כק"א. אלא יום מיוחד משמע היום הולך אחר הלילה ועוד דריש וטעון כרוז. כמבואר בסמוך. וכבר הביאו רשב"א ור"ן נוסחא זו ופירושה בשם ר"ח ז"ל:

ד

וטעון כרוז כשבת וכיו"ט כצ"ל. וכן הוא בכת"י. וז"ל פי' כת"י בשם הראב"ד ז"ל הא דאמרינן המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו. תמיהא לן אמאי רמיא עליה דמוכר טפי מלוקח דאילו לוקח אמרינן אם לא הודיעו הולך ושוחט והלא התורה לא הזהירה כי אם את השוחט וא"כ ישאל הלוקח אם מכר האם לשחוט וע"ז אמר הרב ז"ל דהא דגרסינן בגמ' מה יום מיוחד טעון כרוז אף זה טעון כרוז גירסא דיקא היא ולא תזוז מינה והכי פירושה כשם ששבתות ויו"ט טעון קדוש לה' להכריז ולהודיע לעם כך זה טעון כרוז ומינה נ"ל שהמוכר מוזהר להודיע ואם לא הודיעו זה סומך עליו וקולר תלוי בצואר המוכר עכ"ל הראב"ד. והיא נוס' רבינו. ושבת בעיא כרוז והיא בכלל שמור את יום השבת לקדשו. וכדתניא בשבת פרק שני שש תקיעות שנהגו בישראל להכריז על קדושת היום. ויו"ט כתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וגו' וב"ד שולחין ומכריזין מתי נתקדש החודש כדי לקבוע המועדים בזמנן.

[*ולי נראה לפרש דאף כרוז דיו"ט היינו התקיעות דאף בערב יו"ט היו תוקעין להבטיל העם ממלאכה כמ"ש התו' בשבת ד' קי"ג ד"ה ליתקע. וכ"ה בפירש"י ז"ל בחולין ד' כ"ו ד"ה תקיעה ע"ש. ודלא כמ"ש בס' קרבן נתנאל פ"ב דביצה בפשיטות דלא היו תקיעות בעיו"ט ואישתמיטתי' דברי רש"י ותוס' הנ"ל. [וכבר השיג עליו בס' נ"א מדברי רש"י דחולין הנ"ל. אך דברי התו' דשבת הנ"ל לא הביא שם]. ומה שהביא הק"נ שם ראיה דלא היו תקיעות בערב יו"ט ממשנה סוכה ד' נ"ג דלא קא חשיב שם מ"ת תקיעות שהיו בעיו"ט האחרון של חג ע"ש. ל"ק מידי דהא אמרינן שם ד' נ"ד דדוקא דבר שהיה בכל שנה קא חשיב. אבל דבר שלא היה בכל שנה לא קחשיב וא"כ עיו"ט האחרון של חג דלא היה בכל שנה דזימנין דחל ערב יו"ט האחרון בשבת ולא היו בו מ"ח תקיעות. ומש"ה לא קחשיב. ואע"ג דאיכא מ"ד שם ד' מ"ג דלא איקלע. ה"מ בזמן שאין בהמ"ק קיים אבל בזמן שבהמ"ק קיים לכ"ע איקלע דדחי ערבה לשבת כדאי' במשנה שם ד' מ"ב. וע' בדברי רבינו ז"ל לעיל בשאי' ס"ז. אלא שלכאורה יש להוכיח דלא היו תקיעות בעיו"ט מהא דאי' בסוכה דף נ"ד שייר ערב הפסח. ואי תוקעין נמי בעיו"ט א"כ בערב הפסח היה יותר ממ"ח תקיעות. וכן ממאי דקאמר שם אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא כו'. שייר ערב הפסח שחל להיות בע"ש אפיק שית ועייל שית. ואי בערב יו"ט תוקעין א"כ למה הוצרך לומר ע"פ שחל להיות בע"ש. הא אפי' חל בחול נמי איכא מ"ח תקיעות אפי' לר"י. ונראה לתרץ דודאי אע"ג דהיו תקיעות בערב יו"ט מכ"מ לא היו שש תקיעות דהא אחת מהשש תקיעות היה להדליק את הנר. וזה לא שייך בעיו"ט. וא"כ בעיו"ט לא היה רק חמש תקיעות ומש"ה הוצרך לומר ע"פ שחל להיות ע"ש. אבל אם חל בחול לא היו רק מ"ז תקיעות. ובזה מתורץ נמי מה שהקשינו מהא דקאמר שייר ע"פ ואי דתוקעין בעיו"ט א"כ הוי יותר ממ"ח. ולפי דברינו א"ש די"ל דזהו מאי דפריך שם אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא דה"מ ר"י כו'. והתוס' הקשו שם דמנ"ל דה"מ ר"י דילמא רבנן היא ונשארו בתימא ע"ש. ולפי מש"כ שפיר פריך דע"כ ר"י היא דלרבנן איכא יותר ממ"ח. דהא איכא נמי הנך חמש תקיעות שתוקעין להבטיל את העם ממלאכה. וכיון דר"י היא אם כן לאו שיורא היא. דלר"י לא היו בע"פ רק מ"ז תקיעות. ונמצא דמהך סוגיא אדרבה ראיה לדעת רש"י ותו' דהיו תוקעין בעיו"ט. ומעתה אין צריכין למה שתירצנו לעיל קושיית הקרבן נתנאל. אלא דאפי' למאי דקס"ד דאפילו דבר דליתא בכל שנה נמי קחשיב. נמי לא קשה קושיית הק"נ. דלא מצי למיחשב עיו"ט האחרון של חג. דהא בעיו"ט האחרון לא היו רק מ"ז תקיעות. מיהו מדברי הרע"ב ז"ל בספ"ק דחולק משמע להדיא דס"ל דבערב יו"ט היו שש תקיעות ע"ש. והוא תמוה מהך סוגיא דסוכה שכתבנו. אח"כ בא לידי ספר לחם יהודה ומצאתי שנתעורר ג"כ על דברי רש"י דחולין מהך סוגיא דסוכה שהבאתי והנראה לענ"ד כתבתי בס"ד. ולפ"ז נראה לפסוק כמ"ש המג"א דלאחר שאמרו הקהל ברכו אין להניח ע"ת בעיו"ט ודלא כמו שפסק בס' קרבן נתנאל שם. ועיין בחי' הר"ן ז"ל חולין ד' פ"ג ודו"ק. כ"ז מחתני ה"ר רפאל שפירא שי']:

ה

ואי תגר כותי הוא צריך למיחש למילתא. הרא"ש פ' או"ב השיג עלה וכתב דלא מסתבר כלל דמילתא דלא שכיחא היא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן כל כמה דלא אודעיה המוכר כו'. ותמוה היאך יפרנס הרא"ש סוגיא דבכורות ד' כ"א ב' מצינו דהלוקח בהמה מן הכותי חושש לספק בכור. מישראל מאי רב אמר כו' ורי"א חולין ודאין מ"ט אם איתא דלא בכרה אודועי הוי מודעי ליה תניא כוותיה דר"י אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ע"ש פירוש רש"י ז"ל ואי כהרא"ש אין שום דמיון. דבבכור יש מן הדין ללוקח לחוש שהרי הלוקח מן הכותי באמת חושש וא"כ אפשר לומר שאין סומכין על המוכר במה שלא הודיע אפי' היה מוטל עליו להודיע. משא"כ באותו ואת בנו דמילתא דלא שכיחא היא ואין שום חשש ללוקח מן הכותי. פשיטא דבמוכר ישראל ולא הודיע דשרי. ואפשר דהרא"ש מפרש כתוס' שם ד"ה התם. דלוקח לא איבעי ליה לאסוקי אדעתא שמכר אמה או בתה. משמע דמפרשי דהיינו ישוב הש"ס. דבאו"ב מן הדין מותר בלא שאלה. משא"כ בבכור שיש לו לחוש. אבל אין לשון הגמ' משמע הכי. דא"כ הכי מיבעי ליה למימר התם לא מיבעי למיחש הכא בעי למיחש. ותו מגוף המשנה יש לדקדק כרבינו דמאי איצטריך למתני אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע אטו בא לאפוקי אם הודיעו שאסור פשיטא. אלא ודאי הא גופא אתי לאשמועינן דמשום שלא הודיעו הולך ושוחט כו'. מבואר הא אם אין הוכחה מזה שלא הודיעו כגון הלוקח מן הכותי אסור לשחוט. ויש ליישב דעת הרא"ש דבודאי יש אופן שראוי לחוש בלוקח מן הכותי כגון שיש לה אם ונמכרה היום. ומכ"מ בישראל כה"ג אם לא הודיעו הולך ושוחט. דסומך עצמו על הודעתו ומסתמא יודע המוכר שמכר למי שלא ישחט היום. משא"כ בלוקח מן הכותי כה"ג ודאי אסור גם להרא"ש. וא"כ בכה"ג דמי או"ב לבכור. ואפ"ה סמכינן על מה שלא הודיע המוכר. ומש"ה הוצרך לתרוצי התם במוכר תליא כו'. וא"כ י"ל דהתו' מפרשים ג"כ כפי' רש"י שם. אלא שהסבירו התו' אמאי הטילו חכמים על המוכר ולא על הלוקח כמו בבכור. וכי בדרשה דקרא מרומז מוכר [וכקושיית הראב"ד שכתבנו באות הקודם לפי נוסחת הש"ס]. מש"ה כתבו דברוב פעמים לוקח לא איבעי לאסוקי אדעתיה. מש"ה הטילו על המוכר. וממילא אפילו יש ללוקח לחוש שפיר סומך עצמו על המוכר. ולפי מש"כ מבואר כמו שכ' הגאון ת"ש ס"ק ט"ו דהרא"ש מודה ביודע שיש להכותי המוכר אם לשחוט שאסור ע"ש שכ' דרבינו לא מיירי אלא בזה האופן. ולא פליגי לדינא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף