מתנות כהונה על איכה רבה/פתיחתא/כג

מתנות כהונה על איכה רבה פתיחתא כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתיחא וזכור:

שבחרותיכם קיימות. כדמפרש ואזיל כולם שכתיב בהן לשון בחירה:

שאת קיימת. כנסת ישראל בעצמה:

ימי הגלות. במדרש קהלת מסיים כד"א המנדים ליום רע:

לא טובה כו'. לקמן במדרש קהלת גרס שזכות אבות בטלה:

כחצי גורן. והוא כדמות הלבנה בהתחדשה שהיא כדמות חצי גורן עגולה:

חורבן. קשה כגשם שוטף וטורד והיסורין שהגיעו אחר החורבן המה כעבים הקשים והעכורים:

אלו הכהנים. וכדמפרש ואזיל למה נקראו אנשי חיל על שם שכחם גדול:

המוראה גר':

דבר קל. וקשה לזורקו למרחוק אם לא בכח גדול וביד חזקה:

ה"ג הטוחנות אלו משניות:

כלול בהם. במשניות כלול התלמוד:

לזכור. במדרש קהלת גרס לסבור:

בר אלנתן. שם איש עשיר ונדיב גומל חסדים טובים:

על ידי שלא נתעסקו כו'. וכדפירש למעלה ובטלו הטוחנות:

נמשלו ישראל. בענין עסקם בתורה ולקמן במדרש קהלת גרס נמשל התורה והיא היא:

אינן בטלות לעולם. שטוחנין יומם ולילה אם לא יעכבם דבר:

יוצאת בפלטין גרסי'. וכן הוא במדרש קהלת:

עבדא כו'. עבד רע לך והחרב בית אדוניך ר"ל בית המקדש שבניו של אדון הכל אינם שומעין לו:

דכתיב בשיר וגו'. בילקוט קהלת לא גרס ליה ואי גרס ליה נראה דצ"ל ובטל השיר מבית המשתה הה"ד כו':

מגבוהו של עולם. הקב"ה:

ולא בעי. ולא רצה נבוכדנצר לעלות ולהחריב ירושלים שאמר רוצה הקב"ה לכבוש אותי ולהביאני בכבל רסן כמו שעשה לזקני סנחריב:

מצמצמה. לצמצם ולכבוש אותי כרצונו כד"א מבעד לצמתך צמתו בבור לפי פרש"י או יהיה פירושו להכריתני לפי' הרד"ק והערוך הביאו ולא פירשו:

חתיתא. פחד ומורא:

מחבי חביים. בויקרא רבה פ' י"ז ובמדרש קהלת גרס מתוואה תוואים בדרך שנא' כי עמד כו' ופירושו לשון אות ומופת כד"א והתוית תיו כלומר שהיה מנחש אם יצליח אם לאו וכדמפרש ואזיל אע"ג שאותו שבפ' מצורע פירשו הערוך לשון חרדה אינו ענין לכאן ועיין שם:

כי עמד כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן כ"א:

ה"ג לקמן בקהלת על אמא דבצליה. פי' על אם הדרך והוא בראש הדרך שהתפצלין הדרכים ופורשין זה כאן וזה כאן ובספר אות אמת פי' שהוא שם עיר:

שהוא מתווכת גר'. והוא לשון תוך ואמצע כלומר באותו מקום שהוא האמצע של שני הדרכים:

מקלקל בחצים. פירשו המסורת ורש"י ליהט בלהט החצים כמו והוא לא פנים קלקל ומכל מקום ענינו שזרק חצים כלפי מעלה:

והיו מאירין. בקהלת מסיים בו עוד הציף ספינות בים כו':

כהדין ערבא כו'. כערבי הזה ששוחט כשב ורואה בכבד שלו דרך נחש וקסם אם יצליחו מעשיו אם לא:

בימינו כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן כ"ח:

ה"ג לקמן בקהלת על ירושלים בימינו לשום כו'. פי' אותו ניחוש וקסם שהיה עושה על ירושלים היה עולה בימינו וכרצונו:

ה"ג בספר ישן ובילקוט וערוך לשום כרים פלימרכוס. והוא מן שלטונות ושרי חיילות:

ספקלטרים. הורגי בני אדם המחויבים מיתה:

סרפינוס. מין חצוצרות:

ה"ג על שערים טירונין. ופירושו שרים היה ממנה אתה תהיה על שער פלוני ואתה על שער פלוני וכדלקמן בפסוק היו צריה לראש כן פרש"י ועיין עוד בהרד"ק:

בליסטרס. קלע שקולעין בו אבנים גדולות:

ה"ג ולבנות דיק כבשים וכולם והיה להם כקסם כו':

כבשים. מדרגות וסולמות והרים עשויים מעץ או מעפר להלחם ממנו על העיר:

כקסם שוא. לא היו ישראל משגיחים בכל זה אע"ג שהיה עולה ומצליח ביד נבוכדנצר כן פירש"י ורד"ק:

שבעה משבעה. התורה נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא:

ומקסם עליכם כו'. מ"ט קסמים היה נבוכדנצר קוסם על ירושלים והיה מצליח בכולם כן פרש"י:

גבוה מכל העם. בחשיבות וגדולה:

גדולות. דברי תוכחות:

להעלות חימה כו'. נתבאר לעיל בפתיחא אוי עיר הדמים ועיין בירושלמי סוף תענית:

וחללו את השם לא גרס ליה בירושלמי ונשארו שבעה אבל לקמן בפסוק בלע ה' ובפסוק מחטאת גרס ליה וצריך לומר דשבת ויום כפורים כחדא חשיב להו:

ה"ג טיבו של דם זה אמרו כו':

לא אידמו. לא היה דומה לו:

אין אמריתו כו'. אם תאמרו לי מוטב:

קמינן כו'. קמנו עליו והרגנוהו והרי עברו עליו כמה שנים ולא נח דמו:

אייתי קומי'. הביא לפניו:

ה"ג וסנהדרי קטנה וקטלינהון:

אמר. נבוזראדן זכריה כו':

ניחא לך כו'. בתמיה וכי טוב בעיניך לכלות את כולם:

הרהר. נבוזראדן תשובה:

ההוא גברא כו'. כלפי עצמו אמר כן כלומר אני שהרגתי כל אלה מישראל עאכ"ו שיהא עונשי גדול.

ערק. ברח מתוך בני חילו:

ושדר כו'. פי' הערוך שלח מנחה ודורון לתוך ביתו ובפ' הנזקין גרס פרטתא ופירש"י שטר צואה:

וינאץ השקד וגו'. חוזר למעלה לפרש הפרשה מקהלת:

מי"ז בתמוז. שבו ביום הובקעה העיר ועיין עוד במדרש קהלת:

צלמו כו'. וקראו חגב דרך גנאי חגב כמו עגב בחילוף אותיות אחה"ע והוא כנוי לאבר המשגל ודרש ויסתבל שלא יכול לסבול משאו מפני גבהו:

ה"ג בקהלת בקנה היו מעמידין כו'. ועיין כל זה בפי' רש"י בקהלת.

דמוס. פי' הערוך נדבך של אבנים:

לנדה. זו עבודת כוכבים שמטמאה כנדה שנאמר תזרם כמו דוה צא תאמר לו:

ה"ג האביונה זו זכות אבות. ודרש האביונה לשון אבות וכן מצאתי בספר ישן:

האדם. אלו ישראל שנקראו אדם שנא' אדם אתם כן פרש"י:

מבבל היו. האבות שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך ועיין שוב במדרש קהלת:

ה"ג בילקוט וערוך נקטה ברבריה ופרש"י בב"ר פר' י' מלך שבידו הנצחון ובערוך פי' מלכנו נצח ולקח לו עם לועז שנקראו ברברים ונראה שהוא כינוי לכל אנשים ריקים ופוחזים בני בלי שם:

והוון שאלין כו'. בני גלות יכניה היו שואלין לאלו בני גלות של צדקיהו מה נעשה באבי מה נעשה באחי מה נעשה בבני והם אמרו להם אשר כו':

והוון כו'. בני גלות יכניה היו מקלסין את המלך ביד אחת והיו מספידין בכף על ירך ביד אחת:

כדו של ברוך כו'. שניהם ראשי ישראל היו והיו משכחים תורתם מעוני הדרך וכדפרש"י בסוף קהלת ופליגי איזה מהם היה גולה באחרונה ושנשבר גם כדו על גבי מבוע תורתו של הראשון:

זוטא. תחתיתו:

ה"ג מי מבול דכתיב גם בבל לנפול חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ. ופסוק הוא בירמיה נ"א:

למה נקראת כו'. והלא בבל היא:

ה"ג דור המבול ד"א שנער שהן מנוערין מכל המצות מצות תרומות ומעשרות ד"א שנער שהן כו'. ומאמר זה נתבאר בב"ר פ' ל"ז:

מתין נערים. שנער דרש נוטריקון ששריה נערים משמע שכל ימיהם נשארים נערים הרי שכך מתים בנערותם:

ה"ג ד"א שנער ששריה מתים כו':

ע"י ששריה נערים מביטים גרסי'. ובב"ר פ' ל"ז הגירסא יותר ברורה. ובירושלמי בפ' תפלת השחר ל"ג ליה ובספר ישן גרס ע"י ששריה נערים מבעטים בתורה:

שונא וער. ער פי' אויב כד"א ופשריה לערך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף