עץ יוסף על ויקרא רבה/כו/ז

עץ יוסף על ויקרא רבה כו ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה כתיב למעלה מן הענין כו'. כלו' מה ענין זה אצל זה:

ואיש זה שאול. לאו דוקא. אלא רמז כאן לשאול שהיה איש שדרש באוב מדאסמכיה לפרשת אמור אל הכהנים. שרצה לסמוך שתי חטאותיו דהיינו שאלת אוב והריגת הכהנים שפי' אמור אל הכהנים שהם מקטריגים עליו כדלקמן:

כתיב והיית רק למעלה. אע"ג דקרא בברכה מיירי. מ"מ נקטינן דבכל מילי טוב להיות למעלה מלמטה. ולכן טוב היה לשאול לשאול באורים ותומים שהוראתם מלמעלה. מלשאול באוב שהיא ממתים אשר למטה. ור"ל שאפי' לא היה מצד החטא שיש באוב. מ"מ הענין בעצמו טוב לשאול מלמעלה ולא מלמטה. וז"ש ברישיה דקרא ונתנך ה' לראש ולא לזנב לראש הוא כהן הראש השואל באו"ת ונשפע בשכל רוה"ק להשיב ולא לזנב המעלה בזכורו (רד"ל):

הוא שאמר לעבדיו כו'. השתא מייתי ראיה למ"ש ששאל שאול באוב. ואגב אורחיה מפרש ואזיל כולהו קראי דענינא:

תרנגול שיקרא. לידע כמה שעות הוא בלילה:

נעשה חפשי. דרש ויתחפש כאילו השי"ן בימין. ודרשו כן מדהוי סגי דלכתוב וילבש בגדים אחרים שהמובן שזה להשתנות. וכתיב ויתחפש ע"כ לרמוז גם שנעשה חפשי למלכות. כלומר אבד המלכות. ולפי שהמלכות כעבדות קרי הסרתו חפשיות. שמחמת חטא אוב נתמלא סאתו והוסרה המלכות ממנו מיד. אבל לולא חטא זה אע"פ שבענין עמלק נקרעת המלכות ממנו. אפשר שהיה עומד עוד כמה שנים במלכותו:

מאנין פניקא. נוסח אחר פגנקו. וכן עיקר. ופירושו בגדי הדיוט כדאמרינן הפגן הדיוט הוא (מעריך). והיפ"ת מקיים הנוסחא שלפנינו מאני פניקא ופירש בגדים פחותים שאין מצמר טוב אלא מצמר שאינו נעשה כתקונו וכענין עירין ופנקין דסוף ב"ק:

זה אבנר ועמשא. שכל מקום שנאמר אנשים משמע חשובים. דה"ל למימר ושני עבדים כדכתיב ברישא ויאמר שאול לעבדיו. ומכיון דלא פירש מאן נינהו נקטינן דהיינו אבנר ועמשא שהם היותר חשובים שבעם. ונקראו אנשים במלכים א' ך' ל"ב:

למדתך תורה ד"א כו'. ע' מ"ש בב"ר פ' נ"ה. ובתנחומא סדר זה. ואגדה זו לא ס"ל ההוא דבלעם משום דרך ארץ. דדלמא לא ה"ל יותר משני נערים ובגנותו דבר הכתוב כמו שאמר הלא אנכי אתונך כו' להודיע פחיתתו שלא היה לו סוס ורכב כאיתא בפ"ק דברכות:

נעשה עבד לעבדו. פי' אולי יחלה העבד ויצטרך שמוש והוא ישמשנו בעל כרחו (יפ"ת). וע' בבמד"ר פ"ך:

משל לאשה כו'. כוונת ריש לקיש לומר שלא יפלא היותו נשבע בה' עם היותו דורש באוב. כי לעולם יראת ה' על פניו ולא חטא אלא במעשה זה כאשה המנאפת שעדיין אהבת בעלה עליה כמו שכתב הבדרשי וז"ל אשת האיש כשתכשול עם אחר לא משנאת בעלה על הרוב ולא מבזה אותו אלא למלאות תאותה ורע תכונתה. וכן שלמה חכמינו ומלכנו לא סלקו מהאמנתם לעולם יחוד ה' ומציאותו והשגחתו וכל האמונות התוריות. אלא היו נכשלים בעבודות הנכריות מצער הזמן ובהלה תקופה ובקשת הצלה הכרחית. או לחוזק תשוקה להצלחות הזמניות מנצוח האויבים וקבץ הממונות:

מאותו שאמרו מי ה'. כלו' מהאומות שכופרים בה' כפרעה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו. או מאותן שאמרו מי כמוך דהיינו ישראל. וה"ל כאילו כתיב מי תרי זימני שפי' מי מהאומרים מי:

עבדת מה דעבד. פי' עשה מה שעשתה ואמרה מה שאמרה והעלתהו. כיון שראתה היתה מתייראת:

פניו למטה. ורגליו למעלה:

פניו למעלה. ורגליו למטה כדאי' בפ' ד"מ:

כיון דשמע אלהים. כיון ששמע שאול שאמרה אלהים ראיתי עולים שהוא לשון רבים נתיירא שקרא לאחד ועלו שנים: ומי היו שמואל ומשה כדאי' לקמן בסמוך ובפ"ק דחגיגה:

ויש אומרים צדיקים עלו עמו ללותו. ובזוהר איתא תאני רבי חייא רבה שמיכאל ומלאכי השרת השומרים שערי הצדק יוצאים לקראת הצדיק ומקדימין לו שלום לנשמת הצדיק בשעה שהיא יוצאה מהגוף ומובילין אותו לאוהל חופתו ע"כ. ואי' במפרשים וז"ל ודע שלא המלאכים משרתי עליון לבד יוצאים לקראת נשמתו של הצדיק אלא אף גם נשמות ונפשות הצדיקים שכבר מתו והם הקרובים. ובפרט אביו ואמו כולם הולכים לקבל נשמתו בחדוה ורינה שכולם פוצחים רינה ע"כ. עוד יש לפרש שהצדיקים שהעלה עמו שקראו לעזרתם מפחד יום הדין כענין קריאתו למשה כדלקמן בסמוך:

מה תארו. של אחד מהם:

וכי לא היה מכירו. בתמיה. כלו' וכי לא היה רואה אותו. דקס"ד ששאול ראהו. ומשני שהצריך לו שומע קולו ואינו רואהו:

שמעלה המת בזכורו. הוא שם מכשפות. תרגומו דאוב וידעוני בידין וזכורין [תוס']:

על שום ומעיל קטן כו'. ולפי שכן היה לו לבושו עלה כך שכשם שאדם הולך לבוש כך הוא בא לבוש כדלעיל בב"ר פ' צ"ה. וצריך לומר שנקבר במעיל. וכן אי' בתנחומא בהדיא:

הוה פשיט קרייה. היה לומד את המקרא בפשטיה (מת"כ):

מהו מגיד לאדם. צ"ל מי הוא מגיד לאדם. וכמו מי כותבן דבסמוך (א"א). ולפי גירסא שלו כך ביאור המאמר. דיוצר הרים ובורא רוח הם כוללים הגוף והנשמה. שהגוף נוצר מאמצעיתו של עולם מהר הבית. והנשמה נבראת מרוח ה' כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. ושיחו של אדם שהוא הדבור יוצא מבין שניהם שהם כלי הדבור מהגוף ומן הרוח כמ"ש לרוח ממללא. וז"ש מי הוא מגיד לאדם מה שיחו ר"ל אפילו שיחו של מה [שמלת מה מורה על דבר קטן כמו ואנחנו מה] שבין איש לאשתו כדלקמן. ואמר רב הונא בשם ר' יעבץ יוצר הרים ובורא רוח. ר"ל כיון שהוא יצר וברא אותם א"כ יודע מה שיחו. וכיון שהוא המגיד כלום תקנה יש לו לאדם לכן בכה רבי. ועוד אמר רב הונא בשם ר' יעבץ שיטה אחרת מסיפא דקרא עושה שחר עיפה וגו' ה' אלהי צבאות שמו. שמדסמך מה שיחו לעושה שחר עיפה רמז דאפילו שיחה של עיפה דהיינו תהו חשך ואפלה כלומ' דברים שאין בהם ממש ואפילו שיחה קלה כו' הן נכתבים על פנקסו. ר"ל הם נאמרים לו. ומשום דכל דברים שיענש עליהם נכתבים כדתנן וכל מעשיך בספר נכתבים. הזכיר הכתיבה. ולכן אמר ומי כותבן במקום מי מגידן. וקאמר עושה שחר עיפה וגו' ה' אלהי צבאות. וכיון דהוא המגיד כלום תקנה יש לו. ולכן בכה רבי. ולפי גירסא שלנו כך פירושו מהו מגיד לאדם מהו הדברים שמגיד לאדם משיחו וקאמר יוצר הרים ובורא רוח פי' מדסמך מה שיחו לבורא רוח רמז דאפילו שיחה של רוח מגיד לו. ולשיטה האחרת קאמר תהו חשך ואפלה פירוש מדסמך מה שיחו לעושה שחר עיפה רמז דאפילו שיחה של עיפה דהיינו תהו חשך ואפלה כלומר דברים שאין בהם ממש מגיד לו. וקאמר מי כותבן כלומר מי מגידן. וקאמר עושה שחר עיפה ה' אלהי צבאות:

אפילו שיחה קלה. כתב המנחת שי שבספרים שלנו נכתב שחו בצירי ובלא יו"ד אך חז"ל דרשוהו מלשון שיחה לפי ששינה הכתוב לכתוב כלשון הזה ולא כתב לשון אחר היותר מובן על ענין האדם ומעשיו עכ"ל:

בשעת מיתתו. שמאז מתחיל העונש על המת:

וחבריה. חבירו של פסוק שלמעלה. כשהגיע בו היה בוכה. וכן כולם:

בקשו את ה' כל ענוי ארץ. סיפיה דקרא בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום חרון אף ה'. ולהכי בכי כולי האי ואולי:

יתן בעפר פיהו. ר"ל דכתיב שם יתן למכהו לחי ישבע בחרפה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. ע"ז אמר כולי האי ואולי פי' כולי האי יסורים לקבל ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה:

כי את כל מעשה האלהים. יביא אלהים במשפט על כל נעלם. ואי' שם בחגיגה מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. שזה דבר מועט ונענש עליו ושמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס בה נענש עליו:

לא היה לך להרגיז בוראך. אלא בי שעשיתני ע"ז. כן הוא הנוסחא בתנחומא ובירושלמי דחגיגה:

כשם שנפרעין כו'. ואפשר שטעם הפרעון מן הנעבדין אע"פ שלא חטאו לפי שהקב"ה יצטרך להראות שאין ממש בהנעבדין על דרך ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים:

שהוא יום הדין. לא כיוונו על הדין הגדול לעתיד לבא וכמו שכתבתי בענף בשם ספר נשמת חיים וכן כתב ספר ישועות משיחו:

והעלה למשה עמו. בפ"ק דחגיגה מפרש אמר שמא ח"ו לדינא קא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה. ועיין שם בתוס':

למה לא אמר ליה באורים ותומים. שהרי גם בהם שאל ולא ענהו ה' כדכתיב וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים. וצ"ל שאף שאביתר הוליכם בידו כאשר הלך אצל דוד. שלח שם שאול אנשים לדרוש ממנו:

אתה הוא שגרמת כו'. ולכן לא הזכירם שנתבייש ממנו שלא יאמר לו כן כדאי' בפ"ק דברכות:

שהכית נוב עיר הכהנים. ובעונש זה לא נענית בכהן:

ולמה תשאלני. וסיפא דקרא והיה ערך ופי' שנאך. ונראה דצ"ל הידא לי גבי שונאך הידא לי גבי חברך. וכן הוא באגדת שמואל. שכן כתיב שם והיה ערך וגו' ויתנה לרעך לדוד. או צ"ל הידא לי גבי שנאך הידא לי גבי רעך. שטעות זה שכיח שיתחלף האותיות וכאן נתחלף רעך בערך. ותיבת הידא מצינו בתרגום על פסוק יעשו עץ גבוה חמשים אמה והידא מיתה תתעבד ליה. פי' אי זה. ומלה זו מורכבת הי דא כמו שכתב הערוך. וזהו שאמר ליה שמואל לשאול ולמה תשאלני אי זה לי גבי שנאך פי' איזה שאלה תשאל לי הרי המלוכה היא גבי שנאך דוד. אבל היפ"ת גרס הידא ליה. וכן הוא באגדת שמואל. ופי' הלך ליה אצל שנאך. והרד"ל כתב וז"ל הידא ליה כ"ה לקמן ולפ"ז קאי על הקב"ה שעליו אמר ויהי עם ערך כפי' ת"י והמפרשים שם עכ"ל:

גבי שנאך גבי ערך. צ"ל תחלה ערך כלשון המקרא ואח"כ חוזר ומפרש לשון ערך שהוא שנאך וע' במדרש שמואל א' (רד"ל):

ויעש ה' לו כאשר דבר. מביא זה לראיה על פי' ויהי ערך שפירושו ויהי עם ערך וכן הרד"ק על ישעיה הביאו זה לראיה (רד"ל):

ולית הללו כו'. הלא אין אלו הדברים שאמרת לי כשהיית אצלי בעוה"ז כו':

וכדון כו' ועתה אמרת לי כו' גבי שנאך. וזה דוד. ודוד לא הוה טוב ממנו שהיה שאול צדיק מדוד:

כד הוינא כו'. כצ"ל וכ"ה במדרש שמואל. פי' כשהייתי אצלך הייתי בעולם השקר והיית שומע ממני דבר שקר מפני שהייתי מתיירא ממך שלא תמיתני:

וכדון כו'. ועתה אנכי בעולם האמת לא תשמע ממני אלא דברי אמת שאינני מתיירא ממך. וע' בענף:

ואת מיעריק. צ"ל ואית מיעריק. ופי' האם יש מקום לברוח. ובאגדת שמואל גרס לית למערק ולפ"ז פי' האם אין מקום לברוח. והינו הא (יפ"ת). והמת"כ גרס כאן ואין מיערק ופי' ואם אברח אנצל או לא. וא"ל אם תברח תנצל:

עמי במחיצתי. שאם לא יברח יתכפר עונו במיתתו ויזכה למחיצת שמואל בזכיותיו. ודייק דעמי פירושו עמי במחיצתי דאי למימר שיהיו מתים כמוהו. במה שאמר ויתן ה' גם את ישראל עמך ובניך היה הדבר מובן:

א"ל למחר את כו'. שלא רצה לגלות להם פן ירך לבבם ויסתכנו יותר במלחמה:

נחית כו'. אתה יורד למלחמה ותנצח:

מתמנין רברבין. יהיו ממונים שרים וחשובים. והא דנפל מלא קומתו ארצה. מסתמא אמר להם שהיה דרך השתחויה. ומ"מ לא הוציא שקר מפיו כי כוונתו היה על מלחמת היצר. שבודאי היצר א"ל ערוק ואת ניצול גם מה שאמר שבניו יעלו לגדולה אמת שאין לך גדולה מזו שיהיו במחיצת שמואל. ובפרט שיכול להיות שמינה אותם לרברבין על החיל במלחמה זו באמת:

מלמד שהראוהו כו'. ר"ל כיון דמאמור אל הכהנים ילפינן שהראהו שאול ובניו נופלים בחרב שמעינן שהראהו כל הדורות וגדוליהם. כי אין טעם שיראה לו ענין שאול לבד:

ומשניו. שונים משניות:

דור דור וחומסיו. היינו קצת מהמלכים שהיו חומסין וגוזלים כענין אחאב ויהויקים. שמאחר שהראה לו המלכיות הראהו אפילו רשעיהם. אבל שאר גזלנים וחמסנין מה טעם להראותו:

וחומסיו. חמסן יהיב דמי. וגזלן לא יהיב דמי כדאי' בב"ק:

מלך ראשון שיעמוד כו'. ס"ל דאי משום על שלא עשה חרון אף ה' בעמלק. העונש על זה העון אינו רק הסרת המלכות ממנו לאמר כדכתיב קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך. א"ל הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג אותם בחרב ולכך עונשי שיהרג הוא ג"כ בחרב. וע' בענף:

שנא' ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים. דמדמסך לאיש או אשה כי יהיה בהם אוב דרשינן דרמיז חטאתו של שאול כדלעיל וא"כ דרשינן אמור אל הכהנים בכהני נוב:

על ה' חטאים כו'. משום דדרשינן אמור אל הכהנים שהם מקטרגים וסד"א דמשום הא לחוד נהרג. להכי מייתי הא דתניא דעל ה' חטאים נהרג. וצ"ל שעל כולם היה הקב"ה מוותר לו לולי קטרוג של נוב. דש"ד חמיר טפי. או על שחטא נוב הוא בין אדם לחברו. וכמ"ש בענף:

על שהרג נוב עיר הכהנים. [כצ"ל על ולא ועל]:

ולא דרש את ה' וימיתהו (שמואל א' יד) ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידך. כצ"ל כדאי' באגדת שמואל. ר"ל דמדכתיב במעלו אשר מעל בה' הרי תרי מעילות. והוא אחד שהרג נוב עיר הכהנים. וזהו במעלו והשני שחמל על אגג. וזהו אשר מעל בה' שאין השם שלם ואין הכסא שלם כ"ז שזרעו של עמלק קיים וכתיב על דבר ה' אשר לא שמר וזהו אשר לא שמע לשמואל שא"ל בשם ה' שימתין ז' ימים עד בואו. וכתיב בתריה וגם לשאול באוב לדרוש הרי ד' כמשמעו. וכתיב אח"ז ולא דרש בה' וימיתהו היינו מה שאמר לכהן אסוף ידך ולא המתין עד שידרוש באו"ת. והגר"א (בד"ה א' י'). גרס על ששה חטאות נהרג. וחשב מעשה אוב לשתים א' לשאול בבעלת אוב להעלות המת. ב' מה שדורש ענינו מן המת. וזה שאמר הכתוב וגם לשאול באוב הרי אחד. לדרוש הרי ב'. והרד"ל כתב וז"ל חושב אוב וידעוני לשנים כן משמע במדרש שמואל שם. ואף שלא נתבאר בשאול רק מעשה אוב וכן בד"ה כתיב לשאול באוב לדרוש. אפשר ממ"ש ברישיה דענינא הסיר את האובות ואת הידעונים משמע ליה שאח"כ שאל לשניהם יחד עכ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף