אבני נזר/אבן העזר/קצג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קצג

סימן קצג

ב"ה יום ג' תשא תרס"ג לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום לכבוד הרב הגדול החריף הבקי מו"ה ישראל אברהם נ"י רב דק"ק טיראספאל

יסלח לי מעלתו על איחור תשובתי, כי כמה טרדות מוטלות עלי, וכמה שואלים אצים עלי במכתביהם.

דבר הגט הניתן ע"י שליח, שם הבעל אביגדור ונכתב בגט ואו תמורת היוד, ואחר שניתן הגט ליד שליח מחקו הרגל [צ"ל מהרגל] הואו ונשאר יוד:

תשובה

א

א) הנה מעלתו חשש בזה משום חק תוכות, ומשום שתיקן לאחר נתינה לשליח ועל גט זה אחר התיקון לא עשאו הבעל שליח, ודומה להא דסוף סי' קכ"ב עיי"ש בח"מ וב"ש, ועוד דאין לתקן אחר חתימת העדים, והמסדר טען לפמ"ש הכנה"ג סי' קנ"ד בסדר הגט חלק ג' בשער השמות בשם אביגדור שאם כתב בלא יוד אחר הב' כשר, וכיון דלפי הברתינו בפולין קורין המלאפום כמו חירק אין הויו מזיק וכאלו לא כתב לא יוד ולא ויו דכשר והויו שם יתור עלה ולא פסול בה חק תוכות, וכבודו טען דאף אם נניח שבלא יוד כשר, מ"מ אם כתב ואו שנכתב אות שאינו בעיקר השם מורה שיש לו הברה אחרת וכמ"ש בטיב גיטין בכתב חוה חואה בא' פסול משום שהוסיף א' שאינו בשם העיקר מורה על הברה אחרת, ועוד כתב שדינו של הכנה"ג אינו כספר אהלי שם שאם כתב דניאל בלא יוד פסול:

ב

ב) ולי נראה דעת כנה"ג עיקר ואין סתירה מדניאל מאחר שהיוד מורה על חירק דגושה כזה אבי גדור והברתינו הג' בשבא נח כזה אבגדור א"צ להיות יוד ואדרבה הברתינו בלא יוד ואינו דומה לדניאל שאי אפשר להיות שבא נח באלף ועל כן החירק דגושה דני אל ע"כ אם לא כתב יוד פסול ועיין טיב גיטין בשם פינחס שאף אם חתם פינחס ביוד וכתב פנחס בלא יוד כשר מאחר שהברתינו בלא חירק דגושה והוא בלא יוד, וכן בשם הינדא שאם אין בנמצא הנדא בפתח כותבין בלא יוד מאחר שאין החירק דגושה וגם אם כתוב בויו נראה דכשר, ומה שדימה לחואה אדרבא משם ראי' לסתור שכתב רק משום שנמצא חוה בהברה אחרת ואף בזה נראה עיקר דעתו להכשיר רק הניח בצ"ע:

ג

ג) מלבד זה מה נ"מ לענין חק תוכות אם כשר בואו שאף אם פסול בויו מאחר שבלא יוד כשר אין פסול חק תוכות ביוד, ואם נאמר דין חק תוכות בתיבה הי' הדבר תלוי בפסול בויו שאם הי' פסול בויו נמצא שנעשה הכשר התיבה במחיקה:

ד

ד) ובתשו' דבר שמואל סי' רס"ה בשתי תיבות בספר תורה שנראין כמו תיבה אחת וגרר קצת עובי מאות זה וקצת מעובי אות זה אפשר יש להסתפק משום חק תוכות, והיינו שספק אם חק תוכות דווקא באותיות או גם בתיבות, אך מדברי הש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ג אם יתר אות אחת יש לו תקנה בגרירה אם הוא בסוף תיבה או בתחלתה ואף שקודם שמחק נתקלקלה [כוונת] התיבה ע"י הייתור מ"מ אין בו משום חק תוכות ולא משום שלא כסדרן, וא"כ אף אם בויו פסול אם גרר עד שנעשה יוד אין בו משום חק תוכות כיון שאינו צריך ליוד, מ"מ לפמ"ש דכשר בואו אין בו חשש חק תוכות אף לפי ספיקו של דבר שמואל, ועיין מה שאכתוב לקמן מענין פנים חדשות:

ה

ה) אך זה יש לעיין והעיר בזה גם מעלתו מאחר שצריך ליוד שלא יהי' נחלק לשתי תיבות א"כ היוד מכלל הגט וצריך שלא יהי' בחק תוכות, וזה אף אם כשר בואו דעכשיו הואו איננה והכשר הגט שלא יהי' כשתי תיבות מחמת היוד שהיא בחק תוכות:

ו

ו) והנה יש ראי' לסברא זו מהא דגיטין (כ') ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת בעי רב פפא בין שיטה לשיטה הנייר שלי] מהו ומקשה ותיפוק לי' דהוי שנים ושלשה ספרים, ומשמע סברת הש"ס כיון שצריך לנייר שבין השיטין להכשר הגט לחבר השיטין שלא יהי' שני ספרים הוא מכלל הגט ואם הוא שלו פסול, ה"נ כיון שצריך ליוד שלא יהי' שני תיבות צריך שלא יהי' בחק תוכות:

ז

ז) אך ראיתי להר"ן שפירש קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים וזה לשונו כלומר כיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי וכן הוא בספר התרומה סוף, סי' ק"י עי"יש היטב, ומדלא כירבו כנ"ל דכיון דצריך לנייר שבין השיטין לחבר שלא יהי' כשנים הוא מכלל הגט, מוכח דסבירא לי' דאף דצריך לו לחיבור מ"מ אינו גופו של גט ה"נ אף דצריך ליוד לחיבור, מ"מ אינו גוף התיבה ואף הוא בחק תוכות מועיל לחיבור התיבה כשם שהנייר שנשאר של בעל מועיל לחיבור השיטין להיות ספר אחד:

ח

ח) עוד נראה ראי' לזה מהר"ן פ"ק דסוכה בסוכה העשוי' כמבוי דכיון דאין בה שתי דפנות דעריבן צריך פס ד' ולא סגי בטפח שוחק, וכתב הר"ן ומוכח בגמ' שהעושה סוכתו בכה"ג היינו שסיכך כלפי חוץ רחוק מדופן האמצעי כיון שאינה מפולשת לגמרי כו' ניתרת בטפח שוחק כו' כשם שניתרת בו סוכה דאית לה שתי דפנות דעריבן עיי"ש היטב ופלא על מהרש"א שלא ראה דברי הר"ן אלו] אלמא דאף שהרחיק הסכך מדפנות פסולים ודופן אמצעי זה צריך לחבר הדפנות שיהי' שתי דפנות דערובן ויוכשר בטפח שוחק מ"מ אם דופן אמצעי זה רחוק מן הסכך כשר ולא דיינינן לדופן אמצעי זה כגופי הדפנות שיהי' צריך להיות סמוך לסכך, ה"נ אף שצריך ליוד זה לחבר התיבה מ"מ לא דיינינן לה כגוף התיבה שיופסל בחק תוכות:

ט

ט) עתה נדבר מחשש השני משום שלא נתקן רק אחר מסירה לשליח, והנה לפמ"ש דהעיקר שאף בויו כשר שוב אין חשש רק שנאמר פנים חדשות באו לכאן שתחילה הי' כשר מכח הואו ועכשיו מכח היוד [שאלו לא הי' כאן לא ויו ולא יוד הי' שני תיבות] ודומה להא דעירובין (כ"ד.) פרץ אמה וגדר אמה כו' דאף דמעולם לא הי' כאן פירצה מ"מ חשוב מחיצה חדשה דעכשיו יש כאן יותר מעשר שהוכשר בגדירה חדשה עיי"ש היטב, ה"נ עכשיו הוכשר הגט מחמת יוד חדשה שלא הי' אז וגט אחר היא שלא עשה אותו שליח עליו:

י

י) ואמנם שיש לחלק דהכא הן חסרון הואו הן תוספות היוד מעשה אחת הוא ע"כ לא חשוב פנים חדשות, וראי' מהא דש"ע או"ח סי' ט"ו סעיף ג' טלית מצוייצת שחלקוהו לשנים ובכל אחד יש שיעור טלית לא נתבטלו ציציות הראשונים ולא אמרינן שני כנפים חדשים באו לכאן ויהי' דינו כמו הטיל לבת ג' והשלימה לד' דפסול משום תעשה ולא מן העשוי, ועל כרחין לומר כיון שבמעשה אחת היא החלוקה] נתבטלו שתי כנפות ראשונים ונעשו שתי כנפות חדשים לא חשוב פנים חדשות:

יא

יא) מ"מ יש חשש כי דין ש"ע זה מקורו מתשו' רשב"א והרא"ש חולק בזה שכתב בהא דעירובין (הנ"ל) בעשה מחיצה לפני' ברחוק ד' טפחים ביותר מעשר סגי דבמחיצה חדשה סותר הישנה ופנים חדשות באו לכאן, הנה אף שמעשה אחת היא עשיית חדשה עם סתירת הישנה, מ"מ אמרינן פנים חדשות באו לכאן, ודינו של רא"ש הוא ג"כ בש"ע, וצ"ע ליישב פסקי הש"ע, מ"מ נ"ד לכאורה תלוי במחלוקת הרא"ש עם הרשב"א:

יב

יב) אך נראה דנידון דידן שהיוד אינה מעצם הגט כיון שאף בלא היוד כשר רק שגורם שלא יהי' שתי תיבות, וכיון שמתחילה ג"כ לא הי' שתי תיבות לא חשוב פנים חדשות כיון שעיקר הגט אחד הוא כי היוד של עכשיו והואו שקודם אינם מגוף השם גורמים שלא יהי' נראה כשתי תיבות, ולא דמי להא דעירובין פרץ אמה וגדר אמה שהאמה מגוף המחיצה, וכן להא דסנדל דמייתי הש"ס שם ראי' דהאוזן מגוף הסנדל:

יג

יג) ויש להביא סיוע לזה מתשו' דבר שמואל סי' שנ"ד בתיבת לאבותיך בתפילין דכתב הב"י בשם ר"י אסכנדרי שאם כתב מלא ויו יש תיקון על ידי גרירה וימשוך הבית עליונו ותחתיתו בכדי שלא יהי' נראה כשתי תיבות, וכתב הדבר שמואל דאפשר לא מהני המשכה אחר הגרירה דמשעה שגרר נעשה שתי תיבות ואח"כ נעשה תיבה ע"י המשכת הבית וחשוב שלא כסדרן, רק ימשכו צדדי הבית ואח"כ ימחקו הויו, והובא בשע"ת סי' ל"ב ס"ק ט"ז עי"ש [קשה בעיני הציור], וקשה לפי דבריו שנסתפק שגם בצירוף אותיות להיות תיבה יש בו משום שלא כסדרן גם אם ימשכו תחילה נאמר פנים חדשות באו לכאן, דלולי המשכה שנעשה אח"כ הי' שתי תיבות ואכתי הוי פנים חדשות, אלא ודאי כיון דהמשכה הזאת אינו לתיקון גופי האותיות רק גורם שלא יראה כשתי תיבות ומתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי המשכה לא חשוב בהכי פנים חדשות, ה"נ בנ"ד שתחילה לא הי' נראה כשתי תיבות ע"י הויו ועכשיו על ידי היוד לא חשוב משום הכי פנים חדשות, והנה נתבטל גם חשש הזה:

יד

יד) גם מ"ש כת"ר מחמת שממנה השליח גם קודם כתיבת הגט נכון מאד, ומה שחזר ודחה שמינוי זה אינו שליחות רק מייחד השליח כדי שישגיח בכתיבת הסופר למען יוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם, הגם שטעם הדברים אמת שמפני כך הצריכו לעשותו שליח גם קודם כתיבה, אבל מ"מ נעשה שליח באמת שהרי אומר בפירוש הריני ממנה שליח, ואפילו בלבו רק לייחד דברים שבלב אינם דברים, וגם מקבל עליו חרם שלא יבטל לא הגט ולא השליח ומה יחוד אומר בזה:

טו

טו) ובאמת יש לעיין למה עושהו שליח שנית בשעה שמוסר לו הגט, ונראה לי דבמה שעושהו שליח תחילה סתם ולא על גט מיוחד אם יעשה שליח זה שליח אחר יהי' בו חשש מילי לא ממסרי לשליח לפי דברי תוס' רי"ד הובא בקצוה"ח סוף סי' רמ"ד דשליח לקדש בכסף אינו יכול למנות שליח אחר הואיל ולא נתמנה שליח לקדש בכסף זה דווקא ויכול להחליף ולקדש בכסף אחר, ה"נ בשליחות הואיל ולא הי' על גט מיוחד הוה לי' מילי ולא יוכל לעשות שליח אחר לדעת תוס' רי"ד, על כן עושה שליח אחר בשעת נתינה ליד שליח דאז ממנה אותו על גט זה, ומה שאומר גם בשעת מינוי הראשון שיהי' יכול לרווחא דמילתא ואולי יהי' פקפוק במינוי השני בשעת הדחק אפשר לסמוך על המכשירים באומר אמרו, וכן להסוברים דאף בקידושי כסף יכול לעשות שליח שליח, וכן אפי' שליח קבלה עושה שליח אף שאין מאומה בידו הואיל הקבלה גמר מעשה, ה"נ הנתינה גמר מעשה:

טז

טז) נשוב לנ"ד אם השליח אינו מוסר הגט לאשה רק מוסרו לשליח אחר קשה לסמוך על מינוי הראשון משום חשש מילי לדעת תוס' רי"ד כיון דשליחות לא הי' על גט זה שבידו, והשליחות בפני עצמו וגט שבידו בפ"ע ודו"ק, אבל אם שליח זה מוסרו לאשה נוכל לסמוך על מינוי ראשון ג"כ, אך בין כך ובין כך נוכל לסמוך על שגם אבוגדור בויו כשר ופנים חדשות לא הוי כנ"ל באריכות:

יז

יז) ועל דבר שנעשה התיקון אחר חתימת העדים הנה לפמ"ש אבוגדור בויו כשר לא חתמו העדים בפסול ואי משום שנאמר ע"י הגרר נקרא יכול להזדייף כיון שפסולו ניכר כשר בעידי מסירה ה"נ בזה:

יח

יח) אך כל זה במקום עיגון או שהוא לעז למסדר הגט, אבל אם אפשר לכתוב גט אחר ולא יהי' נגד כבוד הרב המסדר או שהרב המסדר ימחול על כבודו, מה לנו להכניס עצמינו בגט שנצטרך לפלפל בו, הגם שלפי שכלינו הוא כשר בלי פקפוק, הלא בעירובין (נ"ג.) אנן כי אצבעתא בקירא לסברא, ואם כה אמרו חכמי הש"ס מה נאמר אנן יתמי דיתמי ומוטב לגרש בגט פשוט שלא יצטרך לסברות, ומזקנים אתבונן מתשו' הר"ן המובא בריב"ש במגילה הכתובה בלשון לעז, והובא בב"י או"ח סי' תרצ"ח וז"ל שאפי' בעניני עולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר משומר מן הנזקין כ"ש שיש לעשות כן במצוות שהם כבשונו של עולם:

הק' אברהם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.