אבני נזר/אבן העזר/קלד
|
< הקודם · הבא > |
סימן קלד
ב"ה יום ד' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש וכ"ט לכבוד הרב המאוה"ג תו"ב שלשלת היוחסין מוהר"ר אפרים שלמהה זלמן נ"י האבד"ק ליפנא דבר איש שנשתדך עם בתולה, אחר כך קלקל מעשיו ולא רצו אבותי' לתתה לו, אח"כ הוציאו קול שקידשה הוא, וגם אמר כן בפני ב"ד בוולאצלאוועק, אחר י"ח חדשים בא לפני כבודו להרשותו לישא אחרת ושאל אותו כבודו הלוא בעצמך אמרת שקידשת, והשיב כי כך הי' מדובר ביניהם להוציא קול כדי שיתרצה אבי' לתתה לו, וכתב כבודו להרב ממקום שהעלמה מתגוררת ושאל אותה אם הבינה שהיא קידושין ואמרה לא, אך אחר איזה ימים נודע לה שנתקדשה והבין הרב שמחמת בושה אמרה כן, חזר ושאלה ואמרה שאינה זוכרת והעדים יעידו הכל, אח"כ הביא הנער גב"ע מב"ד דק"ק וולאצלאוועק שעד העיד שהעלמה אמרה להנער אביא לך טבעת ותקדש אותי, אח"כ ביום א' העלמה הביאה לו למאכל לבית האסורים שהי' יושב שם וקרא הנער את העד לחדר שהיתה העלמה עמו שם יחדיו לשתות טהע, והעד הגיד להם שלא נכון לעשות כן בבית האסורים וגם הטבעת פסול לקידושין ורצה ליתן הטבעת לשומר בית האסורים, והנער אמר שיתננו משמע שהטבעת הי' ביד העד וחסר כאן איך בא הטבעת ליד העד] ליד העלמה ונתנו לידה, אבל לא שמע דיבור מהקידושין, והעד השני אמר ג"כ כמוהו שהעלמה אמרה שתביא טבעת והביאה אבל לא שמע שום דיבור תקידושין רק העד הראשון הגיד שהטבעת פסול, עד כאן דברי העדים:
תשובה א) הנה כבודו פלפל אם מועיל האמתלא שלא אמר רק כדי שיתרצה אבי' לתתה לו וגם בגוף הקידושין חוכך מחמת שהטבעת הי' שלה ואשה לא ידעה לאקנויי, והביא דברי ריטב"א גיטין, ולא נראה כלל דמי גרע מקידשה בגזל דידה ושידך או שאמרה הן דאמרינן שהקנתה לו כדי לקדשה, כ"ש שבעצמה אמרה שתביא טבעת לקדשה והביאה, אך מותר לו מ"מ לישא אחרת כי אין כאן לכאורה עידי קידושין רק משום הודאתו דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והרי אומר אמתלא:
ב) ומה שכ"ת רוצה לדמות לדברי רא"ה באומרת נתקדשתי לפלוני לא מהני אמתלא ה"ה באומר קדשתי פלונית, אינו דמיון, שהאשה נקנית לבעלה, וכשמודית שהיא אשתו היא כמודית לבעלה, ובר"ן פרק האיש מקדש בהכחשה שבין איש לאשה בתנאי כלל גדול אמרו המוציא מחבירו עליו הראי', בקידושין היא נאמנת ומותרת לשוק, בגירושין הוא נאמן ואסורה, לא כן איסור שתי נשים דכתב רשב"א בתשובה חלק ד' סי' ע"ר באחד שהביא עדים שגירש אשתו כדי לישא אחרת וקיבלו העדות שלא בפני האשה, וכתב הרשב"א דאין זה בכלל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזה אינו בא לדון בינו ובין האשה אלא להעיד על עצמו שמותר לישא אשה עיי"ש, וע"כ הודאת הבעל שאסור לישא אחרת אין זה הודאה לאשה:
ג) ומה שחשש כיון שאמירתם הי' בפני ב"ד בוולאצלאוועק לא יועיל אמתלא, ליתא דמה שאינו מועיל אמתלא על הודאה בב"ד הוא מדכתיב כי הוא זה, הנה שסמכה תורה על הודאתו כמו על עדים [וכן פירש"י פרק האומר] וע"כ לא מהני אמתלא וזה בהודאה שע"י תביעה, כעין מודה במקצת, אבל הודה מעצמו נאמן לומר טעיתי כמו שהעלה הש"ך סי' פ"א ס"ק נ"ו והוא הדין דמועיל אמתלא:
ד) ומה שכתב שבחמדת שלמה כתב דאמתלא לא מהני רק כשאומר שכוונתי הי' לסלק נזק, גם זה מאחר שהעלמה רצתה בו ואבי' עיכב על ידה דומה למסלק נזק, גם דברי הח"ש אינם מוסכמים כמ"ש כ"ת בעצמו:
ה) ומה שרוצה לדמות לדברי הצ"צ סי' ק"ד דכל שיש לומר שנשתנה דעתו מחמת שנתן עיניו בממון לא מהני אמתלא, לא אכניס עצמי בזה אם דומה לנדון הצ"צ בסברא, אך אף אם יהי' דומה,, הלוא הצ"צ כתב מי יימר דדיבור ראשון משום האמתלא שמא דיבור שני משום הטעם, ובנ"ד שהעדים אומרים שלא הי' קידושין הנה העדים המכריעים ומספרים שדיבור ראשון הי' בשביל האמתלא:
ו) מה שגבו העדות בוולאצלאוועק שלא בפני האשה כבר נתבאר בחשו' הרשב"א חלק ד' סי' ע"ר, אך בעיקר העדות שבוולאצלאוועק אני חושש טובא מאחר שהעד העיד שקרא אותו לקידושין והוא אמר שלא נכון לעשות כן, הדבר קרוב שדיבר עמה על עסקי קידושין בפני העדים, וכשאמר להנער לתת הטבעת ליד העלמה הוי כמדבר על עסקי קידושי' ונתן לה ולא פירש, דמה לי שנתן בעצמו או ע"י שליח, ואף שנראה כוונת השליח לא הי' לקידושין כי הי' קידושין אלו מתועבים אצלו שאמר שאינו נכון, ועוד שאמר שהטבעת פסול, וא"כ לא הי' כוונת השליח לקידושין, הלוא בקצוה"ח סי' ער"ה הוכיח שאם עשה שליח בנכסי הגר לבנות והשליח חשב שהם של משלח קנה דמצרפין מעשה שליח עם כוונת המשלח, ה"נ נצרף מעשה שליח עם הדיבור על עסקי קידושין של משלח, וכן במל"מ פרק יוד מהלכות טומאת הצרעת הלכה א' שאם האב אומר למוהל למול במקום בהרת אף שהמוהל אינו מתכוין לטהרו כיון דמוהל שליחותי' דאב עביד והאב מכוון לטהרו עובר בלאו:
ז) האומנם כי בגליון הקצוה"ח בהא דכתב שם בהא דואם תאמר משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה דמוקי לה בשוטה שלא ידע השליח שהוא הפקר, וכתב בקצוה"ח הטעם דלא זכה משום דאמר תנה לי דלא עשאו שליח אלא ליתנו אבל אם אמר הגבה לי וכו'] ואני כתבתי בגליון זה אינו דאי אפשר לנתינה בלא הגבהה ובכלל השליחות של נתינה שליחות הגבהה, וראי' לזה הא דתנן בגיטין (ס"ו) אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו והא כתיבת הגט בעי שליחות אלא דבכלל הנתינה הכתיבה כיון דאי אפשר לנתינה בלא כתיבה, וה"נ דכוותי', וא"כ מוכח דאין מצרפין הגבהת השליח עם כוונת המשלח:
ח) וכן משמע מהא דקי"ל בזבחים בסוף פרק בית שמאי זה מחשב וזה עובד לא אמרינן ולא מהני מחשבת בעלים בשחיטה אף דהשוחט שלוחו של הבעלים כמבואר ברש"י פסחים (ויו) ובתוס' קידושין (מ"א) בד"ה נראה לי, וכן משמע בעירובין (מ"ד) דמותר לעשות מחיצה של בנ"א שלא לדעת אותם בנ"א ואף שהם שלוחו של המעמיד ואין מצרפין כוונת המעמיד עם מעשיהם של בני אדם:
ט) אך גם אם נאמר דאין מצרפין מעשה שליח עם כוונת המשלח, בקידושין דא"צ נתינה מיד ליד רק שתקנה החפץ יהי' הוא הנותן לידה או שבא ממילא לידה והתקדשי לי בפקדון מקודשת, ואף שלא הי' נתינה לידה לשם קידושין רק שצריך שליחות לאמירת הרי את מקודשת לי אבל זה שבעצמו דיבר על עסקי קידושין א"צ שליחוית כלל רק שנקנה לה החפץ שלו, אך אם לא דיבר עמה בפני' רק שאמר לעד שלא בפני' שילך עמה לחדר, או שלא קיבל הנער הטבעת מידה רק העד קיבל מידה, יש לומר כיון שהעד [חסר איזה תיבות] לא הי' הקידושין נותנין לו לא כוון לקנות עבור הנער וצ"ע בזה. י) ויש לומר עוד כיון שהעד הפסיקן ואמר שאין לכון כו' בטלו דבריו הראשונים, אך אין בכוחי להתיר בשביל זה אשת איש החמור אך לו שאינו נוגע רק לאיסור חדר"ג דרבנן בשגם שיש פוסקים בארוסה לא החרים רגמ"ה, אם רוצה לפטור יש להתיר לו בפשיטות בתנאי אם תרצה גט, יתן לה קודם נשואין שלו, אך אם לא תתרצה לקבל גט ישא אחרת בלא גט והיא תהי' אסורה להנשא בלא גט, ויפרסמו זאת ברבים כדי שלא יבואו ללמוד ממה שמותר לו לישא אחרת שגם היא מותרת לשוק בלא גט כנ"ל:
הדו"ש הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |