אבני נזר/אבן העזר/עט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר עט

סימן עט

ב"ה ה' בהעלותך תרנ"ה לפ"ק פה סאכאטשאב

שפעת שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה מאיר דן נ"י האבד"ק דוואהרט

דבר האיש שנשא אשה בערך עשר שנים והוליד שני בנים בני קיימא והראשון חי ערך שנה והשני עוד חי וקיים לאורך ימים, ושוב הפילה חמשה פעמים, ואח"כ נסעה למרחץ עפ"י רופאים שאמרו שהאם בריא ואך שצריכה למרחץ לחזק עצמה, ואחר שובה ממרחץ האמינו כולם גם הרופאים אמרו כי כבר שבה לאיתנה, וע"ז סמך הבעל ודר עמה ונתעברה, ולידתה הי' לפי חשבונם בחודש תשיעי והוציאו את הילד מת, ולפי מאמר הרופא הי' במעי' שני שבועות מת, ויען כל פעם בשעת לידה היא בסכנה גדולה יעצו אליו אשר עשו לה שפריציוואניס אחר התשמיש בכל פעם שיפליט הזרע ולא תתעבר ע"כ השאלה:

תשובה א) גרסינן ביבמות (י"ב:) שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותלד, מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה ותמות, וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, וכתבו תוס' ופירש"י משמשות במוך מותרות לשמש במוך אבל שאר נשים אסורות משום השחתת זרע אע"ג דלא מיפקדה אפו"ר, וכן משמע בנדה פ' כל היד דקאמר נשים דלאו בנות הרגשה נינהו מכלל שאם הי' בנות הרגשה הי' אסור, ויש לדחות דלאו בנות איסור הרגשה נינהו:

ב) ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור לשמש במוך דהוי כמטיל זרע על העצים ואבנים כשמטיל על המוך אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאיסור דגברא כי אורחי' משמש והאשה שנותנת אח"כ לא הוזהרה על השחתת זרע כיון דלא מיפקדא אפו"ר ומשמשת במוך דקתני היינו שצריכות לשמש במוך, וכל הראשונים כפיר"ת, וכן משמע לקמן גבי איסור מעוברת חבירו דמפרש גזירה שמא תעשה עוברה סנדל אי הכי דידי' נמי ומשני אי למ"ד במוך במוך וכו' הרי דאי לאו מוך הי' אסור ומשמשות במוך היינו שצריכות לשמש במוך [אולם בתוס' כתובות (ל"ט) בשם ר"ת צריכות לשמש במוך ועצה טובה קמ"ל, וצ"ע מש"ס הנ"ל, ובספר הישר לר"ת סי' קמ"ט צריכות לשמש במוך מפני הסכנה, משמע שחייבות הוא, וכ"כ הריטב"א ז"ל כר"ח צריכות היינו חייבות] וא"כ פשוט להתיר הפליטה לאחר תשמיש:

ג) אולם בריטב"א מפרש ג"כ כר"ת שלר"מ חייבות פחות מכן א"צ לשמש במוך ויותר מכן שגדולה היא אסורות לשמש במוך, ובתשו' רעק"א סי' ע"א שהרמב"ן והרא"ה ותלמידי הרשב"א שהובאו בשטמ"ק כתובות ס"ל גם כן כריטב"א דשאר נשים אסורות ואין היתר אלא באלו שאין ראויין להתעבר ולית בהו משום השחתת זרע, ולדעתי מה ראה ככה, דהם הקשו לפירש"י דהאיך נוכל לפרש מותרות וא"כ חכמים אמרו דכולן אסורות הא במעוברת אי אפשר לאסור כיון שבלא זה אי אפשר שתתעבר ותלד וכן בקטנה לגירסת הש"ס שמא תתעבר ואם תתעבר תמות ודאי, אבל למאי דמפרשי כר"ת חייבות שפיר נוכל לפרש דבשאר נשים אין איסור, וכן משמע מדמסיימי רמב"ן ורא"ה וחכמים אומרים הרשות בידן לשמש בלא מוך אבל איסור לבעלייהו ליכא עיי"ש, והא אחת מהן היא מניקה שתוכל להתעבר ולהוליד, אך זה מחלוקת בשיטת ר"ת כי תוס' וכן הרא"ש בתוספותיו כתבו בשמו כי אין איסור כלל לאחר תשמיש מאחר שאינה מצוות אפו"ר והריטב"א כתב דבגדולה אסורה רק בג' נשים התירו:

ד) והנה בנידון דידן שהפילה כמה פעמים והיתה מסוכנת בכל פעם לפענ"ד אין ללמוד משלש נשים, דהנה קטן שמתו אחיו מחמת מילה אין מלין אותו, משמע אבל נסתכנו אחיו מחמת מילה מלין אותו, אף דחשש סכנה לבד ג"כ דוחה שבת וה"ה מילה, אך משום שאין הסכנה רק מחמת חזקת אחיו, וחזקה זאת מוכיח ג"כ שיבריא כמו שהבריאו אחיו, וה"נ כיון שאין הסכנה רק מחמת חזקות לידות וחזקה זאת נמי שתבריא כמו בלידות ראשונות, ועיין ב"י או"ח סי' תס"ז בשם הראב"ד דאי משתכח תלתא שערי בתבשיל אפי' לא נתבקעו אסורה התבשיל חזקה דאיכא טובא ושמא נתבקעו, ולא אמרינן שחזקה זו יורה שגם אחרים לא נתבקעו, אך רוב הפוסקים חולקין, ועיין חק יעקב שם סק"ה, ונראה שהוא מטעם שכתבתי, ועי' חק יעקב שם סוף ס"ק הנ"ל:

ה) אך נראה לפסוק כדעת תוס' ורא"ש דאין התחלת איסור בשימת מוך לאחר תשמיש, ויש להביא ראי' לזה דהנה בתוספות הרא"ש הקשה איך מותר לשום מוך קודם תשמיש משום סכנה, לא ישמשו כלל, ואין נראה דמשום עונה יתירו להוציא זרע לבטלה, וע"כ העלה דאין היתר אלא לאחר תשמיש, ואי אמרת דבעצמותו אסור אפי' אחר תשמיש רק משום סכנה, קשה איך הותר לשמש ולגרום איסור הוצאת זרע לבטלה, בשלמא לשיטת רש"י דמותר לשמש בלא מוך, גוף התשתמיש היתר, ואין כאן גרם הוצאת זרע לבטלה דאי בעי לא תשים מוך כלל ואח"כ מותר השימת מוך משום סכנה, אך לר"ת לפמ"ש הריטב"א בשמו, וכן הוכחנו ממעוברת חבירו, דמחוייבות לשמש במוך, והלוא מוך הי' אסור כמו מעוברת חבירו דבעי למיסר מטעם הנ"ל, וכל היתר בשלש נשים אלו על סמך המוך, דומה למי שאין לו חמין להחם התינוק לאחר המילה לפי מנהג בימי הגמ'] שאסור למולו על סמך שייחם אח"כ דסכנת נפשות דוחה שבת, והיינו משום דאסור להכניס התינוק בסכנה והיתר המילה רק משום שייחם אח"כ היא כמתנה לחלל שבת, וכן הוכיח הרשב"א מהא דאסור לשחוט אם אין לו דקר נעוץ על סמך שאח"כ ידחה מצוות כיסוי, והוא ג"כ כנ"ל כיון דבלא עפר אסור לשחוט וההיתר על סמך שיחפור אח"כ היא כמתנה לחלל יו"ט, וה"נ בנ"ד, אלא ודאי לר"ת אחר תשמיש אין התחלת איסור כלל:

ו) ועוד נראה בנ"ד אם אשה אחרת תעשה לה השפריציוואניע [כי שמעתי שהיא בעצמה לא תוכל לכוון שילך המים לבית הפנימי] אף לריטב"א יהי' מותר, דהנה מקור היתר ר"ת דכיון דאיהי לא מיפקדא אפו"ר אינה מוזהרת שלא להשחית זרע, הוא בש"ס סנהדרין (נ"ט) בהא דפשיטא להש"ס דפו"ר לא נאמרה לבני נח והקשו בתוס' וז"ל תימה מנלן דלא נאמרה לב"נ ואי משום דלא חשיב לי' בשבע מצוות האמר לעיל קום ועשה לא קחשיב וי"ל דשוא"ת נמי היא דמי שמצווה על פו"ר מצווה שלא להשחית זרע עכ"ל, ומזה למדו דה"ה לאשה כיון דאינה מצווה אפו"ר אינה מצווה על השחתת זרע:

ז) אך רש"י ע"כ לית לי' האי כללא שהרי בנדה (י"ג) בהא דכל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם פירש"י שעבירה זו היתה בידם דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ואמרו ברותחין קלקלו, והא קודם המבול עוד לא הי' מציוון בפו"ר, דפו"ר דכתיב גבי אדם היא לברכה, ויעיין בזה באריכות במהרש"א סנהדרין (נ"ט:) ואעפ"כ נענשו על הוצאת זרע לבטלה, ולתוס' צריך לפרש ברותתין קלקלו בעריות הנאסרות לב"נ והיינו דקאמר בעבירה. כהא דש"ס ר"ה (י"ז.) פושעי או"ה בגופן בעבירה ופירשו תוס' בעריות שב"נ מוזהר בהם, וע"כ שפיר פירש רש"י ג' נשים מותרות אבל שאר אסורות ואזיל לטעמי' כנ"ל, ור"ת גם כן לטעמי' בתוס' סנהדרין, כן נ"ל ליישב לדעת מהרש"א:

ח) אך במל"מ פרק יוד מהלכות מלכים הלכה ז' תפס בפשיטות דאדה"ר נצטוה על פו"ר וכפשט מתני' דיבמות, וא"כ אין ראי' מדהי' נענשו קודם המבול על השחתת זרע דאיסור השחתת זרע אף למי שאינו מצווה על פו"ר, והדרינן לסברת תוס' סנהדרין הנ"ל:

ט) ע"כ נראה בדעת רש"י עפימ"ש הר"ן ריש האיש מקדש בהא דאשה מתקדשת בה ובשלוחה מצוה בה יותר מבשלוחה, וכתב הר"ן אע"ג דאיתתא לא מפקדא אפו"ר מ"מ מצוה יש לה במה שמסייעת לבעל לקיים מצוותו עכ"ל, ובחי' אנשי שם ד"ת כתב לא אשכחן עיקר לסיוע זה בשום מקיום ותימה כי טענא דבעיא חומרא לידא ומרא לקבורה אמאי לא קאמר משום דיש לה מצוה בבנים שמסייעת עד כאן, יעיי"ש לשונו משובש קצת], ואני אומר כי יש עיקר לסיוע זה מן התורה, שהרי ריש פרק הבא על יבמתו מאי אפילו לא מבעיא הוא שוגג והיא מכוונא למצוה עיי"ש וכן משמע בתוס' יבמות (ה'.) שהקשו עשה דיבום ידחה ל"ת ועשה דאלמנה מן הנשואין לכה"ג משום דאינם שוים בכל, ואם איתא דעשה דיבום אינו בנשים גם עשה דיבום אינו שוה בכל, הרי דמצות יבום גם עלי' הנה משמע שהמצוה גם עלי' עיי"ש, ואף שריא אינה מחוייבת בפו"ר, וכיון שכן אינה בערבות ג"כ ואעפ"כ מצוה להקים לבעלה שם, משמע דמשום שהוא בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, וכ"ש כשבעלה חי שמחוייבת להשתדל שיהי' לבעלה בנים, וע"כ בשעת קידושין שנעשה בעלה חייבתה תורה להקים לו שם, שהרי חיובה ומצוותה באים כאחד, אבל בתובעת לבעלה שיגרשה משום בנים, אומרים לה זילי לא מיפקדת, דכיון שאין לה בעל אחר אין עלי' שום חיוב להתגרש ולהנשא, דבעצמותה אין חיוב עלי':

י) ולפי זה שפיר מוזהרת שלא להשחית זרע כיון שיש לה בעל היא מצווה על פו"ר של בעלה ואסור לה להשחית זרע הבעל, כן נ"ל לפרש שיטת רש"י, וכל זה אם בעצמה משימת המוך, אבל אם אשה אחרת שאין לה בעל שאינה מצווה על פו"ר ואינה בערבות על פו"ר אין איסור אם תפליט זרע שלה, ומה שהזרע יוצא ממנה אין איסור עלי' כמו שאין איסור על הבעל לשיטת ר"ת במה שזרעו נשחת כיון שאין עושה מעשה ה"נ אינה עושה מעשה:

יא) אך אף אם היא בעצמה תפליט לפענ"ד אין איסור וכדעת תוס' ורא"ש, וביש"ש מתיר אפי' לפני תשמיש ואיך לא ניקל לאחר תשמיש, והטעם כמ"ש בתוספי הרא"ש כי אין איסור רק בשעת חימום שלא יהי' לבטלה, וטעם ההוא קלורין לעינים וידוע למבינים:

יב) אך מסופק אני אם לדמות השפריציוואניס למוך, דאפשר שהשפריציוואניעס מפסידים העיבור אף לאחר שנקלט הזרע ושאלתי זה לרופא ואמר כי יועיל ודאי שלא תתעבר כי בשעת תשמיש אי אפשר שיקליט הזרע, והבל יפצה פיהו כי מסברא יותר ראוי שיקלוט בשעת תשמיש מאח"כ, ונוב"י חלק אהע"ז סי' ס"ט כתב דעפ"י הרוב הזרע נקלט בשעת עיקר התשמיש, ואם יכול לקלקל העיבור גם לאחר הקליטה אין בידי להתיר, אך אם יסכימו רופאים מומחים שאינו יכול לקלקל לאחר קליטה נ"ל להתיר:

יג) ומ"ש כת"ר שלא קיים עדיין פו"ר, ונהי שלדידן אין כופין בעניני הזיווגים אבל איך נורה לכתחילה, דברי טעם אמר, אך לדעתי נראה שבין כך ובין כך תעסוק ברפואות, ואם נראה שנעשה שינוי ממה שהיא עתה ונתרפאת לגמרי לא תעשה עוד השפריציוואניס ועתה הלא אתחזקה בנפלי ובין כך ובין כך לא תלד בר קיימא:

ובגוף הענין אני אומר בדרך עצה שאם בראשונה הפילה בחדשים הראשונים או האמצעים תעסוק עוד ברפואות ההם בפרישות מהבעל, וכפי הנראה מתוך מכתבו שעד עתה עשתה כן כי לפי הנראה אם כן הדבר שבראשונה הפילה בחודש ראשון או בחדשים האמצעיים שהאם נתחזקה ואם תעסוק עוד ברפואות תתרפא לגמרי:

נאום הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף