מגיני שלמה/ביצה/כד/א
מגיני שלמה 
ביצה כד א
ד"ה אין צדין פירש"י דאע"ג דאוכל נפש מותר ולא נהירא כו' ולע"ד איני רואה כאן קושיא כלל דאין כוונת רש"י ז"ל דמדאורייתא אסור דודאי מדאורייתא שרי בכל מילי אלא דרבנן אסרו בדבר דאפשר מעי"ט אבל מכשירים אסור מדאורייתא כשאפשר מאתמול וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהדיא פ"א מהל' י"ט ולא ראיתי בדברי רש"י ז"ל שום רמז שהזכיר דכוונתו אדאורייתא וראיתי בהרא"ש שכתב דמשמע מתוך פי' רש"י דצידה אסורה מדאורייתא שכתב הא דצידה אסורה מדאורייתא כו' עכ"ל נראה מלשונו דרש"י כתב בהדיא דהוי דאורייתא:
אבל נ"ל ברור דט"ס הוא דא"כ אמאי כתב דמשמע מתוך פי' הרי בהדיא כ"כ וכן משמע בהדיא מלשון הר"ן ז"ל דשקיל וטרי אי כוונת רש"י ז"ל מדאורייתא או דרבנן וכמ"ש בשמו לקמן א"כ מבואר דלא נזכר בדברי רש"י דאורייתא. ואע"ג דבפ"ק גבי ביצה דקאמר ר"י גזירה משום פירות הנושרים ופריך פ"ה מ"ט גזירה שמא יעלה ויתלוש ופירש"י דהוי איסורא דאורייתא דהוי קוצר שהוא אב מלאכה וביצה קאי אי"ט א"כ משמע דהוי איסור דאורייתא בי"ט נ"ל דרש"י לא קאי אי"ט כ"א בשבת כמ"ש רש"י בהדיא לפני זה ד"ה ר"י אמר כו' גזירה משום פ"ה בשבת כו' נראה דרש"י נשמר מזה ולא פי' בי"ט דהא על משנתינו די"ט קאי אלא ש"מ דס"ל דעיקר גזירה משום שבת היתה וכן משמע לישניה שכתב דהוי אב מלאכה שזו שנוייה גבי שבת פ' כ"ג דבי"ט אין חילוק בין אב לתולדה דהא ליכא חטאת שזהו הנ"מ בין אב לתולדה כנודע וכ"ת התינח שבת י"ט מאי איכא למימר כיון דתולש בי"ט אינו אלא מדרבנן הוי גזירה לגזירה. י"ל דכיון שגזרו בקוצר בי"ט השוו מדותיהן לגמרי לשבת די"ט ושבת כי הדדי נינהו דאין בין י"ט לשבת כו' וא"כ כל מה שאסור בשבת אסור בי"ט וכדאמרינן כה"ג פ' במה אשה דף ס' וכה"ג אמרינן פ' כל הכלים. ואע"ג דמסקינן התם גם לקמן פ' משילין דלב"ה איכא מילי טובא בין י"ט לשבת מ"מ מאי דאסרו בי"ט גזרו עליו כמו בשבת לכל מילי ובהא מודו ב"ה דכי הדדי נינהו:
וראיתי בר"ן שהקשה עוד קושיות על ר"ש דאי דרבנן א"כ אם פורס מצודה בעי"ט ולא עלתה בידו כלום לשתרי. ועוד פירות הנפסדים מיום לחבירו כגון תותי' ותאנים לשתרו. ולענ"ד נראה דלשיטת רש"י לא פלוג רבנן בין צידה לצידה דמאן מפיס ויאמרו כל הסריקי' אסורים דלזה והיה אסור לצוד ולזה יהיה מותר יען כי לא צד מאתמול ומי ידע בכל אלה וכן לקיטת פירות לא חלקו בין פרי לפרי דהרי גדולה מזאת אמרו פ"ק דגזרו על ביצה משום פירות הנושרים אע"ג דלא שייך בה יעלה ויתלוש גזרו עליה ולא הוי גזירה לגזירה דבכלל פירות הנושרים היא וכ"ש פירות ממש דהוי כולן בכלל וגזרו על לקיטתן ומ"ש דלמה התירו לדוך תבלין משום שמפיגין טעמן ולא הסירו צידה שהרי הדגים נפסדים במצודה יותר. כבר יישב הרב המגיד קושיא כיוצא בזו ולעד"נ דאפשר דשאני תבלין דעיקרן לטעמא עבידי וכשמפיג טעמו הוי כאלו נפסד לגמרי אבל דגים כיון שאין נפסדים לגמרי אסירי גם אין בני אדם מקפידים על הפסד זה משום דהא רוב הצידה היא מיום לחבירו כמ"ש הוא עצמו ז"ל לקמן וא"כ לא מקרי הפסד אבל תבלין אין רגיל לדוכן כ"א ביומן שלא יפיגו טעמן א"כ מקרי זה מניעת שמחת י"ט:
שם ד"ה ואין נותנים וכו' פ"ה דאין מזונתן עליך וכו' ותימא דבגמרא וכו'. לע"ד תירצה רש"י ז"ל לקושיא זאת בדבריו שהרי כתב ואפילו למ"ד נפש בהמה במשמע אפ"ה דגים אסורים הרי דלמ"ד לא אמרינן נפש בהמה במשמע פשיטא דא"ש דלא טרחינן לבהמה כלל וא"כ מזונות אמזונות לא הקשה המקשן ומתני' כר"ע ומ"ה אוקמא רש"י למתני' אפילו אליבא דהאי מ"ד כיון דסיפא כוותיה אתיא:
ועי"ל דרש"י נשמר עוד בזה דמה שכתוב בגמרא גבי הללו באים לכלובן לערב ומזונתן עליך כתב ז"ל ומזונתן עליך הלכך כבהמה הן וחשיבי מזומן אלמא דהא בהא תליא אותן שאינם מחוסרים צידה הן כבהמה ומזונתן עליך אבל אותן המחוסרים צידה אין מזונתן עליך דהן כחיות המתפרנסו' מן השדה. א"כ כשמתרץ בגמרא צידה מתרץ גם מזונות דהא בהא תליא דאם היו מזונתן עליך לא מקרי מחוסר צידה דהן כבהמה וחשיבי מזומן וביחוד לפי' רש"י דאידי ואידי חד שיעורא הוא כמ"ש בע"ה. אח"כ מצאתי שהר"ן ז"ל כתב כיוצא בזה והביא ראיי' מרש"י ז"ל פרק האורג ושם כתבתי ג"כ וישבתי בע"ה מה שהקשו התוספות עליו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |