אילת השחר/נדרים/מה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־08:38, 12 במרץ 2023 מאת אילת השחר (שיחה | תרומות) (לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
פירוש הרא"ש
ר"ן
שיטה מקובצת
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png מה TriangleArrow-Left.png ב

פרק חמישי
פרק השותפין
דף מ"ה ע"ב

השותפים. בר"ן הוכיח דיכול לאסור על השוכר מהא דשותף יכול לאסור על השני למ"ד אין ברירה אע"פ דלכל הפחות הוי כמושכר להשני, ובקהלות יעקב הקשה דהא ביש בו תפיסת יד לכו"ע יכול לאסור וכמבואר במשנה, וכאן הא לכל שותף נשאר כדי תפיסת יד דהא גם הוא משתמש.

והנה נראה דכל שותף בשעה ובמה שחבירו משתמש אין להשני חלק בו, דא"כ איך יכול להשתמש דהא יוכל חבירו למנוע ממנו, וע"כ דזה זכותו שבזמן שהוא משתמש אין להשני לעכב עליו, אלא דזה שיעבודו דבזמן שהוא ירצה להשתמש יוכל ג"כ להשתמש במקום דלא מפריע להשתמשות של השני, א"כ אינו דומה לתפיסת יד, דעיקר הדבר דתפיסת יד הוא דמשייר לעצמו זכות השתמשות בזמן השכירות של השוכר, דהא ודאי דאם ישאיר לעצמו זכות השתמשות אחרי השכירות הא זה לא הוי תפיסת יד, וכאן הא הוי כאילו לכל א' יש שכירות בזמן שאין השני משתמש, וא"כ הא בזמן שכירותו אין לו תפיסת יד, והא דא"כ למ"ד אין ברירה איך נימא דהוי כשיעבוד רק על זמן שמשתמש, ולמה לא נאמר גם ע"ז אין ברירה, אבל ודאי דיש לחלק, דשיעבוד שייך דזה שיעבודו להשתמש בזמן שאין השני משתמש, ונקרא גם כעת דיש לי שיעבוד על הזמן ההוא, משא"כ קנין הגוף דמוכרחים לומר דבזמן ששותף משתמש אין להשני כלום, דאל"כ הי' אסור במודר הנאה, וכיון דאין לו כלום אין להשותף ההוא דין על אח"כ, דכעת כאילו אין לו כלום, ואח"כ כשהוא משתמש כאילו מקבל וקונה דבר חדש, וע"ז למ"ד אין ברירה א"א קנין כזה, משא"כ שיעבוד דאף פעם לא הפסיק שיעבודו על הזמן שישתמש, אבל מ"מ הוא רק על זמן השתמשותו שלא מפריע להשני וכנ"ל, והנה לכאורה צריך להיות דאם שותף א' יקדיש או ימכור באותו רגע שחבירו משתמש בדריסת הרגל יחול ההקדש, ולהלוקח דין שותפות על כל החצר חוץ ממקום דריסת הרגל שעומד חבירו בשעת ההקדשה והמכירה וצ"ע.

כן יש לעיין באם יאסור בקונם חצר זה בשעה שעומד בתוכו דאז הוא שלו לגמרי, והא אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כמבואר לעיל (דף מ"ב), וא"כ יאסר גם כשאח"ז יזכה בו השותף ההוא.

להר"ן דהו"ל תמיד קנוי לזה המשתמש בו והו"ל כאחריך לפלוני, והא דהוי מותר להשני להשתמש בו כיון דאז הוא שלו לגמרי, מ"מ הא תנן קונם לביתך שאני נכנס מכרו לאחר דוקא מותר, וצ"ל דכאן כיון דכעת אינו קונה ממנו, אלא דכבר קנה ממנו בשעה שקנו הבית ואין נקרא שקונה השני ממנו, והו"ל כמו ירושה דזוכה מכח הירושה.

והנה בקונם דאיני נהנה מישראל דמבואר (לעיל דף ל"א) דקונה ביותר ומוכר בפחות, מסתבר דאם קנה במחיר האמיתי מ"מ אין אסור להשתמש אח"כ בהחפץ, וה"נ כאן, וצ"ל דכאן אסר הנכסים, וא"כ נוכל לפשוט ספיקת הגרעק"א דנסתפק אי איירי דאסרו נכסיהם זה על זה או דהדירו עצמם זה מזה, ומוכח להנ"ל דמיירי באסר הנכסים, אלא דא"כ למה ויתור מותר.

לפי"ד הר"ן דהו"ל כאחריך לפלוני וכ"ז שמשתמש הוא קונה וזה חל תיכף בשעת השותפות, ולכאורה הא מסופק הרשב"א (הובא בר"ן לעיל דף כ"ט) אם אפשר בקנין א' לקנות על הרבה פעמים, ואין לומר דזה קנין שותפות, דאטו קנין שותפות כתוב בתורה, ואם א"א לקנות כזה קנין למה יקנה ע"י שותפות.

בתוס' גיטין (דף מ' ב' ד"ה הקדש) מבואר דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד היינו משום דמכאן ולהבא גובה כרבא (בפסחים דף ל"א), ועיקר הטעם דכיון דיכול לסלקו בזוזי, א"כ הכא בשותפין דאין יכול לסלקו צריך להיות דקונם לא יפקיע מידי שיעבוד השכירות של השותף השני, ואפשר לחלק דדוקא היכן שיש לו שיעבוד לזכות בכל גוף הדבר, אז אם אינו יכול לסלקו בזוזי וזוכה בגוף הדבר למפרע לכן לא חל ההקדש, אבל כאן כיון שזה השיעבוד שישאר הגוף של השותף השני, שפיר קונם מפקיע, דכל ששייך בו חלות לא פקע, אבל בבע"ח אי גובה למפרע, נמצא דכאילו לא הי' חל מעולם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א