שדי חמד/כללים/ג/עו
|
< הקודם · הבא > |
עו גיד הנשה לעתיד לבא יחזור להיתרו אף למ"ד מצות אין בטלות לעת"ל וכו' ואין להקשות דא"כ בחולין ריש דף ק' דאמרינן דטעמא דגיד הנשה שנתבשל בין הגידין כולן אסורות הוא משום בריה ואמאי לא אמרינן דטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין לעת"ל דכה"ג חשיב ישל"מ כמו שנראה ממ"ש רש"ל (בהגהות על ש"ד) בשם הא"ז דחתיכה שנאסרה בתיקו לא מקרי דשיל"מ משום דאם יבא אליהו ויטהרנה הרי יבורר הדבר למפרע דמעולם לא היתה איסור כלל ומשמע דאי לאו הך טעמא שפיר מקרי דשיל"מ די"ל דמ"מ אותו גיד הנשה, של עכשיו בודאי ישאר באיסורו גם לעת"ל ובאמת שזה תלי בדין אברי בשר נחירה שהכניסו לא"י אי אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא וא"כ י"ל דכונת הש"ס דא"כ תפשוט האבעיא דאזלינן בתר השתא ודחי די"ל הטעם משום בריה ולפי זה הא דגיד הנשה הוי בריה תלי בהא דאברי בש"נ דאם נאמר אזלינן בתר השתא אינו מוכרח לומר דהוא בריה ונסתלקה תמיהת הרא"ש דמאי נפ"מ בבעיא דבש"נ וכו' די"ל דנפ"מ טובא לענין גה"נ אי אסור משום בריה או משום דשיל"מ.
ומיהו להסוברים דביבש אינו נוהג דין דשיל"מ בלא"ה ניחא כה דבר האיש אדוני האר"ש אישי כהן גדול הגאון המפורסם מוהרש"ל הכהן יצ"ו בספרו הנחמד בנין שלמה בהקדמתו השניה דף ו' ע"א. ונראה דאפשר ליישב עוד לדעת הסוברים שר' יוחנן ס"ל דדבר שיש לו מתירין בטל הוא (כמו שרשמתי לקמן במערכת הדל"ת אות צ"ו ועי"ש לגבי רב אי קאי בהא מילתא כר' יוחנן) ובדין בריה דאינה בטלה נראה דליכא מאן דפליג ומשו"ה הוצרכו בש"ס למימר טעמא משום דבריה שאני ואי נמי לדעת הרבה פוסקים דסוברים דאם הדבר נפסד עד שעת ההיתר לא דיינינין ביה דין דשי"ל מתירין (וממה שרשמתי שם באות ל"ח מתבאר דמעיקר הדין הכי אית לן למינקט) וכיון דסתם משנה ר"מ ור"מ ס"ל יש בגידין בנו"ט ופשיטא דלהמתין עד זמן שיחזור להיתרו יפסיד ויתקלקל טעמו וא"כ לא שייך לאוסרו משום דשי"ל מתירין אלא משום בריה:
ומה שכתב הכהן הגדול נ"י דתלי הא בבעיא דבשר נחירה. לענ"ד מסתברא דבכה"ג לא מבעיא לן דודאי הגיד שנאסר עתה לא פקע מיניה איסורא אף לאחר שתתחדש הלכה דגיד הנשה מותר כדאמרינן בכמה דוכתי איסור שבו להיכן הלך, ולא שייך ביה דבר שיש לו מתירין, ומעין דוגמא ראיתי בשו"ת זכרון יעקב סי' כ' הבאתי דב"ק במערכת הה"א אות קי"א דחתיכה שנאסרה והותרה לאיזה צורך לא אמרינן דמה שנשתייר הימנה יהיה מותר הואיל ואשתרי אשתרי דדוקא בדבר שלא היה אסור עדיין אלא שאח"כ נאסר כאברי בשר נחירה הוא דאמרינן הכי עי"ש ועם שאינו דומה כ"כ כמובן מ"מ לענ"ד מסתברא כמש"ל, ובעיקר הדבר אשר חדש דלעתיד לבא יחזור גיד הנשה להיתר הנה כיוצא לזה נמצא במדרשי חז"ל על חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל, וכן אמרו שכל המועדים בטלים חוץ מיוה"כ ופורים, והוקשה להקדמונים דאיך אפשר שתתבטל אות אחת מן התורה והכתיב לא תוסיף על הדבר ולא תגרעו ממנו, עיין בתשובת הרשב"א ח"א סי' צ"ג, והרדב"ז בח"ב סי' תתכ"ח פירש דכונתם בזה שתרבה להם השמחה והענג עד שיהיו כל הימים שוים כמועדים (ונראה שכונתו על דרך שאמר רב אסי בשבת דף קמ"ה ע"ב מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהם עניים שמפני שהם עניים אין להם שמחה במאכל ומשתה כל השנה חוץ מיט"ו ולכן ניכרת שמחתם במועדים ולעת"ל מרוב העונג שיהיה להם כל השנה לא יהיה ניכר שמחת המועדים), וכן מ"ש לענין חזיר ר"ל שיהיו אוכלים משמנים כאלו הותר להם בשר חזיר עי"ש שמעת מינה לא ניחא להו לייחס בדברי רז"ל שיתבטל מדברי תורה אפילו קוצה של יו"ד, ורבי"ן חסידא בס' אור החיים פ' שמיני כתב ואת החזיר וכו' והוא גרה לא יגר פירוש שהוא בתנאי הא אם יגר טהור וזה יהיה לעתיד לבא כי התורה לא תשתנה עכ"ל ה"ד הרב יבא הלוי בדף ע"ח ע"ג וכתב שזהו מ"ש ז"ל עתידים חזירים ליטהר כלומר שסימן טומאה שלו ישתנה לטהרה שיגר ועי"ז יהיה מותר לישראל עי"ש אשר ע"כ אין דעתי העניה מסכמת כעת להמצאת הגאון יחיה, ועיין לקמן במערכת המ"ם אות צ"ד עמ"ש בש"ס מצות בטלות לעתיד לבא שהבאתי שהרשב"א והר"ן סברי דה"ד בזמן המיתה אבל בזמן התחיה כל המצות יעמדו על עמדן בלי שינוי ותמורה ורבנים רבים נקטי הכי, ודעת הריטב"א דלעתיד לבא האמור בש"ס היינו זמן התחיה שיהיו מצות בטלות הכונה שלא יהא קיומן בתורת חיוב ואזהרה כי אם מעצמם יקיימו המצות כאבות העולם שקיימו התורה עד שלא נתנה ונקטי נמי הכי מרבנן בתראי שהבאתי שם, ועוד הבאתי שם מ"ש הרב מוהר"ש יפה דאף אם נפרש מ"ש מצות בטלות דברים כפשטן מ"מ זה יתכן דוקא במצות עשה אבל אין הדעת סובלת שיהיו האיסורין מותרים וכו' ועוד הבאתי שם דהרמב"ם והרמב"ן אינם מונים מכלל המצות מצוה שאינה נוהגת לימות המשיח (עי"ש בד"ה וכתב עוד) דמצוה שיש לה זמן מוגבל אינה מכלל המנין וא"כ מצות גיד הנשה שהיא מכלל המנין בהכרח לומר שאין לה הפסק וגבול זמן כנלע"ד ודברי הרב כהנא רבא יחיה צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |