שדי חמד/כללים/ב/נד
< הקודם · הבא > |
נד בן אי משמע כשר או אפילו פסול, עיין תוס' קידושין ס"ו ע"ב ד"ה ולזרעו ולהרבנים מענה לשון שבסו"ס נאות יעקב דף ח' ע"ב ודף י"ז ע"ב שעה"מ פ"ו מהל' ע"ז ה"ה ולפי מ"ש בנאות יעקב דהתוס' דק"י דמשמע להו דבניו ר"ל כשרים היינו דס"ל דר"י אמר שמואל דדריש מזרעו קאי בשי' ר' יהודה דדוקא בעושים רש"מ קרוים בנים וכו' וסוגיין כר"מ דר"ע נמי ס"ל הכי דאף כשאין עורש"מ קרוים בנים. מתיישב תמיהת המראה פנים בפ"ד דסוטה ה"א על הרמב"ם דנקיט דרשת ברך ה' ולא נקיט מולזרעו עי"ש ולהנ"ל ניחא דכיון דדרשת ולזרעו אתי דלא כהלכתא נקיט הרמב"ם דרשת ברך ה' חילו, ועיין לקמן אות ע"ג:
ואי בכלל בן נכלל גם בת, עיין תפארת ישראל בנזיר פ"ב מ"ז אמתני' דהריני נזיר לכשיהיה לי בן וכו' דאע"ג דלענין יבום מיקרי בן וגם בלשון רבים נקבות בכלל בנים מ"מ בלשון יחיד לשון בני אדם בן ולא בת, ומתשובת מוהר"ם שהביא במרדכי ר"פ מי שמת סי' תר"נ נראה דאין חילוק בלשון בני אדם בין לשון רבים ללשון יחיד ואף באומר בנים אין הבת בכלל:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |