העמק שאלה/קיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קיז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

חמש איסתרי. ובכ"י אי' חמש סלעים. והיינו הך. דאיסתרי הם סלעי צורי כמש"כ בה"ג הל' בכורות וז"ל. והני חמש איסתרי הויין עשרין מתקלי דהוי עשרין ותמני' זוזי ופלגא דדנקא בהני זוזי דידן דעשרה שבעה עכ"ל. ומבואר בגמ' בכורות ד' נ' ע"א והנך לפדה"ב דהוי להו עשרין מתקלי במתקלא דדינרא דאינון עשרין ותמני' זוזי ופלגי ופלגא דדנקא. ופרש"י במתקלי דדינרא דינרי צורי. ועשרין ותמני' זוזי היינו דינרי ערביא דדינר צורי עושין משבעה עשר בדינר ערבי כו'. [וכ"כ הרמב"ן במלחמת ה' סוכה פ"ב דסלעי צורי מיקרי איסתרי סתם וע' ב"ב דף קס"ז שית מאה איסתרי וזוזי. והתימא על התוס' ע"ג ד' י"א ב' ד"ה מתקלי וא"ת כו' ואיסתרי אמרו בפ' בית כור מאי איסתרא פלגי זוזי. ושם לא נמצא כ"א בקידושין די"א ב' אי' דעבידי אינשי דקרי לפלגא דזוזי איסתרא. וגם שם ה"פ דלסלע מדינה שהוא פלגא דזוזי צורי קרי ג"כ אסתר' משום שהוא סלע מדינה. אבל לסלע צורי ודאי קרי אסתרא] וכל אותה הגי' דהוי להו עשרין כו' אינו מעיקר הגמרא כמבואר בפרש"י סד"ה דאינון שהוא הגה"ה מתשובת הגאונים. וכמה נוס' בש"ס שהם מר"י גאון ז"ל ובשביל שבימי הגאונים לא הלכו דינרי צורי מש"ה צירפו למטבעות של ערביא שהלך בזמנם כלשון בה"ג בהני זוזי דידן כו'. ואע"ג דעיקר סלע שבתורה אינו אלא שלשה דינרי צורי ושליש. וחמש סלעים של פדה"ב הוי י"ו דינרי צורי ושני שליש. ואח"כ הוסיפו וקבעום על מטבע צורית דהיינו חמש סלעי צורי עשרים זוזי וכדאי' בסוגי' דבכורות שם. וא"כ כשבטל סלעי צורי הי' לנו לעמוד על ד"ת. מכ"מ לא כן הדין. אלא כיון שהוסיפו א"א לפחות עוד משעור מטבע צורית. ונראה דזה הי' הויכוח דרב אשי ור"א ברי' דרבינא דאי' שם דשדר ר"א שבסר זוזי לר"א ברי' דרבינא לפדה"ב ושלח לי' לישדר לי מר תילתא יתירתא דאיכא עלי' שלח לי' לישדר לי מר תלתא אחריני דאוסיפו עלייהו. ולכאורה ק' וכי לא ידע ר"א מתני' דערכין פרק ד' דנותן סלע ופונדיון לשנה. וזה אינו אלא לפי אותו הוספה שהוסיפו על שקל שהי' בימי משה. אלא הוא כמש"כ דבימי רב אשי התחילו לילך דינרי ערביא ודבר זה תלי' במלכות ומש"ה ס"ד דר"א שא"צ ליתן אלא כד"ת. וא"ל ר"א ברי' דרבינא דיש להוסיף כפי שהי' בימי המשנה. והכי מסקנת הש"ס ופסק הגאונים ורבינו דחמש איסתרי צריך ליתן: ועדיין צריך תלמוד. דהנה נחלקו בענין הוספה זו הרמב"ם וראב"ד ור"ת ור"י ז"ל. דהרמב"ם ז"ל כתב בה' שקלים פ"א ה"ו מחצית השקל זו מצותה שיתן מחציתו של אותו הזמן. אפי' הי' אותו מטבע גדול משקל הקודש. ולעולם אינו שוקל פחות ממחצית השקל שהי' בימי משה רבינו שהוא משקלו ק"ס שעורה. בזמן שהי' מטבע של אותו זמן דרכונות הי' כ"א נותן במה"ש שלו סלע ובזמן שהי' המטבע סלעים הי' נותן כ"א במחצית השקל שלו חצי סלע שהוא שני דינרין. ובזמן שהי' המטבע חצי סלע כו'. מבואר דעתו שהכל תלוי במנהג המדינה. ושקל שבתורה פירושו המטבע היותר גדול של כסף היוצא באותו מקום כמו שהי' בימי משה רבינו יוצא שקל של עשרים גרה. והא דתני' שם מנין שאם רצה להוסיף יוסיפו ת"ל יהי' יכול יפחות כו' לפי דברי הרמב"ם ה"פ מנין שאם המלך שבו תלוי המטבעות רצה להוסיף על המטבעות הגדולים של כסף יוסיף. פי' החיוב ליתן כפי אותה הוספה. ת"ל יהי'. יכול אם המלך פיחת משל משה כו'. וזה פשוט דכמו הדין במחצית השקל לתרה"ל כך הדין בחמש שקלים לפדה"ב וחמשים שקלים דשדה אחוזה. הכל תלוי במנהג המדינה באותה שעה. וכל המשניות דמ' ערכין דתנן סלע ופונדיון לשנה. היינו לאחר ששקלו במחצית השקל שני דינרי צורי. ולפי זה כל החשבונות הנזכרי' בפוסקים ראשונים בפה"ב לפי חשבון זמן המשנה. אינו אלא לפי זמנם שהקטינו המטבעות ש"כ עוד יותר מזמן הגמרא. ומכ"מ אין לפחות משיעור שקבעו חכמים לכי הוספה דמטבע צורי כמש"כ. משא"כ במדינות שהמטבע ש"כ היוצא הוא יותר גדול מזה השעור אין לנו לחשוב ולשקול אלא צריך ליתן חמשה מטבעות המדינ' והיינו כנוהגים אנשי מעשה במדינת רוסיא ליתן חמשה רובל כסף בפה"ב אע"ג שגדולים הרבה משעור חז"ל וכמבואר בש"ע סי' ש"ה. והגר"א ז"ל נתן חמש רטים גדולים בני שמונה זהו' שהלך אז בזמנו מטבע ש"כ אלה וא"כ הוא השקל. ולפי שיטה זו יתבאר יפה הא דר"א ור"א ברי' דרבינא וכמש"כ. דר"א הי' ס"ל דאחר שהקטינו המטבעות נהי דא"א לפחות משל משה. מכ"מ אין לנו ליתן מטבע של צורי שאינו אלא הוספה לפי המדינה. ור"א ברי' דרבינא השיב דאפ"ה אחר שכבר קבעו חכמי' השקלים במטבע צורי אין לפחות. וזהו שכ' הרמב"ם שם ה"ב וכבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני כו'. ואין הכוונה דחכמים הוסיפו בזמן בית שני ממש. דאז הי' הכי ד"ת לפי מטבע היוצא. אלא כוונתו אפי' בזמנו ובמקומו שנהגו המלכים במטבעות קטנות מדינרי צורי מכ"מ כבר הוסיפו חכמים כו' והיינו כר"א ברי' דרבינא. כ"ז דעת הרמב"ם. אבל הראב"ד שם כ' דמה שהיו שוקלין דרכונת אינו משום מנהג המדינה אלא שהיו מתי מעט והוצרכו להרבות בנתינות ע"ש. דעתו ז"ל שאינו תלוי במנהג המדינה אלא בשקל הקודש. ומפרש הא דתני' ואם רצה להוסיף יוסיף ת"ל יהי' היינו שחכמי הזמן רצו לעשות שקל הקודש יותר מעשרים גרה יוסיפו. ואם רצו לפחות אין יכולים. והנה רצו חכמים והוסיפו שתות מלבר על שקל הקודש שהי' בימי משה. ועליו אין להוסיף לפי המדינה: והנה בתוס' ב"ב ד"צ ד"ה והשקל נחלקו ר"ת ור"י בזמן שנקבע שקל הקודש ביתרון משל משה. ר"ת ס"ל דבימי בית שני הוסיפו חכמים שתות על הסלע דמשה. ור"י כ' דיחזקאל הנביא הוסיף. והרי ידוע דבזמן יחזקאל לא נשתנה סדרי ומנהגי א"י מאשר הי' עד אז. וא"כ אם הוסיף יחזקאל לא עשה שנוי בהלוך המדינה שהרי לא הי' סדרי המדינה נתלים עליו. אלא על המלך. ולא הי' ההוספה אלא בשקל הקודש לבד. וזהו כדעת הראב"ד. דאע"ג שלא נהגו בא"י דינרי צורי מכ"מ הי' השנוי תלוי בשקל הקודש לבדו. אבל ר"ת ס"ל כהרמב"ם שתלוי במדינה מש"ה כ' דבימי חכמים היינו בזמן בית שני שהי' תלוי סדרי המדינה בהם. והם שנו המטבעות ועשו היותר גדול הוא סלע צורית. והיינו שנדחק ותמה ר"י בכתובות ד"י ד"ה נותן לה ממעות קפוטקיא. תימא לר"י מה ריוח לה שנותן מאותן המעות מכ"מ אינו נותן לה אלא שוה נ' שקלים. ואם היינו אומרים דלעולם צריך ליתן לה שקלים שעומדים בקפוטקיא נ' שקלי קפוטקיא ובא"י נ' שקלים של א"י הוי ניחא כדאמרינן בפ' יש בכור לישדר לי מר תלתא אחריני דאוסיפו עלי' ושדר לי' מיהו אין נראה דהתם כשהוסיפו בכ"מ הוסיפו אבל כשהוסיפו במק"א אין נראה שבכך תשתנה מדה דאורייתא עכ"ל. פי' התם הוסיפו מדת שקל הקודש ועשו אותו גדול כסלע צורי מש"ה בכ"מ הוסיפו. אבל להוסיף לפי מטבע המדינה זה אין נראה וכשיטתו. ומעתה יש להבין לשיטת הראב"ד ור"י במה נחלקו ר"א ורב אחא ברי' דרבינא. ודוחק לומר דבזה גופא נחלקו דר"א ס"ל שתלוי במטבע היוצא במדינה וכשהקטינו שוב א"צ ליתן אלא כשקל משה. ורב אחא ס"ל שתלוי במה שהוסיפו על שקל הקודש ואינו תלוי במדינ' כלל. וכמש"כ התו' כתובות שם דיש מחלוקת בזה בירושלמי ויבואר לפנינו. אבל דוחק לפרש פלוגתא דאמוראי בעיקר גדול בכמה פרשיות ש"ת ולא יהא בא אלא ברמז. ונראה לבאר לדעתם ז"ל עפ"י מש"כ בה"ג ה' בכורות בד"ה וחמש סלעים כמה הויין דכתיב בערכך כסף חמשת שקלים כמה הוי תלתא זוזי ששדנג [היינו צורי] ותילתא. כמה הוי להו שתסר זוזי ששדנג ושני תילתי דהוי עשרים וארבעה חיורי [הוא מטבע ערביא] בציר דנקא. אוסיף עלייהו חומש דידהו דכל מאן דפריק קודש מוסיף עליו חומש שנ' ואם המקדיש יגאל את ביתו וגו' וכמה הוי חומש דילהון שתות מלבר כל חמשה זוזי שדי עלייהו זוזא דהוי להו כולהי עשרין ותמני' זוזי ופלגי ופלגא דדנקא עכ"ל. ואינו מובן. חדא דהוספת חומש לא נאמר אלא בבעלים. ותו שהרי שנינו במשנה דערכין פ"ז דבעל שדה אחוזה נותן חומש על סלע ופונדיון לשנה. הרי דחומש שבגוף הסלע הוא חוץ החומש שנותן בעליו. ותו דחומש שבתורה הוא מלבר כמבואר בשאיל' קי"ט. ותו מאי שייך חומש במחצית השקל ובפדה"ב. וכבר תמה ע"ז בהלכות הרמב"ן בהלכות בכורות וע"ע מהרי"ק שורש קל"ג. ונראה דעת בה"ג דחז"ל הוסיפו על השקל של משה חומש לכל אדם כמו דמפורש בתורה חומש על בעלים. אלא שהקילו והעמידו על חומש מלגו. וממילא הוקבע הסלע בכל דבר באותו המשקל. וזה נוטה לדעת הראב"ד ור"י שהחכמים הם הוסיפו על שקל הקודש ולא ממנהג המדינה. ומעתה י"ל דרב אשי כסבור הי' דלא שייך הוספה זו אלא במילי דקדושה כמו במחצית השקל ובשדה אחוזה משא"כ בפדה"ב שאינו קודש. ור"א ברי' דרבינא השיב דממילא הוקבע בכ"ד והכי קיי"ל וי"ל עוד ע"פ לשון רב האי גאון שהובא בס' שערי תשובה קבוצת שו"ת ג"ק ז"ל ואמרו חכמים שאם עברו עליו ל' יום ולא פדאו חייב להוסיף חומש עד שיגיע לעשרים דינרים ערביים של כסף יפה עכ"ל וזה ג"כ אינו מובן כלל. ואולי מפרש דבזה נחלקו ר"א ור"א ברי' דרבינא. דר"א שלח לפני ל' יום דאי כבר הגיע זמנו וחייב לברך בשעת נתינה א"כ ע"י שליח האיך יכוין שעת הנתינה. אלא שלח לפני ל' יום מש"ה ס"ל לר"א שלא הוסיפו זה החומש אלא למי שעובר זמן הנתינה. ור"א ברי' דרבינא חולק ופסק רב האי גאון כרב אשי. הא מיהא דעת בה"ג ורב האי גאון ז"ל כדעת הראב"ד: ומה שהקשה ר"י לפי שיטה זו מאי נ"מ ממעות קפוטקיא כמש"כ לעיל. אינו אלא לפי שיטת התו' בכ"מ דלמ"ד כתובת אשה מה"ת היינו חמשים של אונס ממש. שהן זוזי צורי מאתן. וזהו שעור כתובת בתולה בזה"ז. מש"ה הקשה שפיר לפי דעתו דבאונס ג"כ אינו תלוי אלא בשקל הקודש ולא במטבע של מדינה. אבל דעת הגאונים ז"ל דאפי' לרשב"ג דכתובת אשה מה"ת אינו שעור מוהר ממש של אונס. ומכש"כ לדידן דקיי"ל כתוב' מדרבנן ושעור מאתים זוז הוא של מדינה. וכמבואר בר"ן שלהי כתובות וחי' רמב"ן גיטין פ' הנזקין ובחי' רשב"א כתובות הנדפס בש"ש [והוא בטעות ואינו אלא חי' הרמב"ן ז"ל ג"כ] בסוף האריך לבאר דזהו מחלוקת בירו' פ"א ר' מונא בשם שמואל א' בשקל הקודש ר"א בר בונא א' מטבע יוצא. והכי מסיקי כמה אמוראי. ופי' דפליגי אי זוזי צורי אי זוזי מדינה. והכי מסיק הירו' שהוא זוזי מדינה. ולפי זה פירשו הא דרשב"ג דנותן לה ממעות קפוטקיא דמיירי שפירש לה מעות טובים שבמדינה. מעתה לא קשה לשיטת הראב"ד ז"ל. אבל התו' כתובות ד"י שם הביאו זה המאמר דירוש' ופירשו דפליגי בפי' שקלים של כסף אי תליא לעולם בשקל הקודש וכהראב"ד או במטבע של מדינה היותר גדול של כסף וכהרמב"ם. וכבר תמהו על התו' בקה"ע והגר"א אה"ע סי' ס"ו. דבירו' משמע דלא פליגי אלא בכתובה בפרט. וע"כ הוא כפי' הרמב"ן הנ"ל. שהרי אי' שם ראי' לר"א בר בונא מדתנן וחמש סלעים של בן במנה צורי וחמשים של אונס כו' וכולם בשקל הקודש במנה צורי ולא תנא כתובת אשה עמהן. ומשני אר"א כלום למדו כתובת אשה לא מאונס ומפתה כו'. הרי דהמחלוקת רק בכתובת אשה ולא כמו שהבינו התו'. ונראה דהתו' הבינו הירו' בזה האופן. דודאי כ"ע כתובה דאורייתא בחמשים שקל כסף כשיטתייהו אלא נחלקו בשקל דכה"ת. ונ"מ לענין כתובה בפרט. דהא דתני' מנין שאם רצה להוסיף כו' יכול יפחות כו' פירשנו דלשיטת הראב"ד תלי' בחכמי הזמן שמוסיפי' על שקל הקודש ואינם יכולים להקטינו משל משה. ולפי זה שקל דכתובה שוה לכל דבר הניתן בשקלים. דכך פי' כמהר הבתולות. שמוהר הבתולות הן חמשים שקלי הקודש וא"כ תלי' לפי אותו השקה"ק. אבל למ"ד דשקלים תלי' במדינ' ואם הי' רוצה להוסיף היינו המלך במדינה הי' מוסיף ונעשה השקל כפי מטבע שבמדינה אבל לפחות משל משה אינו יכול וזה אינו אלא במקום המפורש בתורה שקלים גזרה התורה שמוסיפין ולא גורעים. אבל בכתובה שאינו מפורש רק שלמדנו מדכתיב. כמהר הבתולות שיש מוהר בתולות חמשים שקלי מדינה. ע"ז לא נתמעט אם רצה לפחות שלא יפחתו אותם החמשים משל משה. והרי כל מדינה יש לה ליתן מהר הבתולות חמשים שקלים כפי שקליה. והנה הא דתנן באותה משנה וכולם בשקל הקודש במנה צורי. יש לנו לפרשו בשני אופנים. למ"ד דתלי' בשקל הקודש. פירושו בשקל הקודש הוא של צורי אחר שהוסיף יחזקאל ועשאו של צורי. אבל למ"ד תלי' במדינה ה"פ וכולם בשקל הקודש של משה ולא פחות. במנה צורי בזמן המשנה שהוסיפו על מעות המשקל. אבל במקום שיגרעו ישאר בשקל הקודש. ומעתה מובן פי' הירו' לדעת התוס'. דבשלמא למ"ד מטבע יוצא של זוזי כסף דמדינה ניחא הא דלא תנן כתובת אשה. משום דבכתובה כשם שמוסיפים על שה"ק ה"נ שפוחתים. ורק מוהר הוא שקלי חמשים של כסף. אבל למ"ד בשקל הקודש ואינו תלוי בשקל הקודש וכתיבת אשה בכלל אמאי לא תנן כתובת אשה. ומשני שפיר דאחר דתנן של אונס ומפתה כתובת אשה בכלל. זהו הנראה לפי שהבינו התו'. ובאמת לפירו' הרמב"ן והקה"ע והגר"א אינו מדוייק לשון מטבע יוצא. וכי מטבע של כסף אינו יוצא. וכך מיבעי מטבע של כסף או של נחשת. אלא הכל מודים שהם של כסף ולא פליגי אלא בפי' של כסף. והוא הוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. ונ"מ לענין. פדה"ב אי יש ליתן חמש מטבעות היותר גדול שבמדינה או כפי החשבון המבואר ביו"ד סי' ש"ה שהוא המצורף משקלי צורי שהלך בימי המשנה. וזהו הנראה דעת בה"ג ורה"ג ז"ל כמש"כ לעיל:

ב

קרי בי' תפדה וקרי בי' תפדה. בג' אי' דכתיב פדה תפדה והכוונה משום דכתיב בפ' קרח אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ופדה תפדה מיותר. והכי מיבעי אך את בכור האדם וגו'. תפדה אלא לדרש' לפדות א"ע. ובפרש"י משמע דגירסתו דכתי' תפדה תפדה. והיינו הך דשני פעמים כתיב לדרשה. ולזה כוון רבינו קרי בי' הכי וקרי בי' הכי. משום דשני פעמים כתיבא בחדא קרא. וע' במכילתא בא פי"ח הוכחות אחרות ע"ז שחייב לפדות א"ע:

וכדמר בר רב יוסף כו' כצ"ל. ושלהי שאילתא קי"ח יבואר זה הפסק:

ג

את"ל כישראל דמי ומחייב למיפרק נפשי' היכא דמית כו'. כי תבעי לך דמית אביה בתוך ל"י כו'. אינו מובן. שהרי רבינו קאמר את"ל דחייב למיפרק נפשי'. והאיך הדר מיבעי לי' כשמת בתוך ל"י ואי גם בכה"ג פטור אימתי כישראל דמי וחייב. וצ"ל דתחלת השאלה הי' ג"כ כשנולד לאחר שמת אביו הכהן ומכ"מ כיון דמכח אבוה קאתי בירושה וש"ד יש לו זכות אביו. ובאמת לרבר"ה דאמר סברא זו דקאתינא מכח גברא דלא מצי למשתעי דינא בהדי' פטור אפי' נולד לאחר שמת האב. תדע דמקשה מהא דתנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן אמאי נימא אתינא מכח גברא כו' ומשני שאני כותי דלית לי' יחוס. ולכאורה קשה. וכי לא ידע המקשן דכמת אביו דמי שהרי אינו הולך אחר האב. אלא ודאי אפי' מת האב ס"ל לרבה בר"ה דפטור ומש"ה מקשה שפיר. ומשני דשאני כותי דלית לי' יחוס ולא מכח אבוה קאתי. אבל בנו של כהן והוא חלל. אע"ג שמת האב מצי למימר אתינא מכח גברא כו'. והשת' ה"ק רבינו את"ל דאם מת האב קודם שנולד הבן חיי' הבן למיפרק נפשי'. מ"מ אם מת האב בתוך. ל"י עדיין הוא ספק. וטעם ההפרש בין מית קודם שנולד למית לפני ל"י מבואר בסוגי' דמ"ט א' הפודה את בנו בתוך ל"י רב א' בנו פדוי. ושמואל א' אין בנו פדוי. ומפרש הש"ס בנתעכלו המעות דרב א' מידי דהוי אקידושי אשה לאו אע"ג דנתעכלו המעות הוי קידושין ה"נ ל"ש. ושמואל א' התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו. והרי התם בקידושי אשה אם נתן לא"א ואמר לה התקדשי לי לאחר שתתגרשי למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ע לא מהני נתינת מעות. דאפי' המעות בעין א"מ וצריך לחזור ולומר ה"א מקודשת. וכ"כ בפשיטות הב"ש סי' מ' ס"ק ט'. ממילא אם נתעכלו המעות לא הוי קידושין. ואפי' לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ע כדאי' ביבמות דצ"ג. מכ"מ קודם שנולד אפשר דמודה דלא קני' כמש"כ התו' שם ד"ה לאחר. דיש חילוק בין דבר שישנו בעולם אלא שמחוסר מעשה כהא דרב. בין דבר שעדיין אינו בעולם. וכ"כ הרמב"ן במלחמת ה' סוכה פ"א דר' ינאי ור' חייא לא ס"ל כראב"י בדבר שלב"ל לגמרי. ואפי' אי נימא דרב ס"ל גם בעובר אדם מקנה. מכ"מ אנן דלא קיי"ל הכי ודאי הנותן לכהן עד שלא ילדה אשתו אין בנו פדוי אפי' הוכר עוברה. ואפי' לדעת הרמב"ם דהמקדש לאחר שהוכר עוברה דבריו קיימין. לא אמרה אלא לחומרא כמש"כ הגר"א שם ססי' מ'. ויש להוסיף דדווקא בקידושי אשה דדמי' לקדושת הגוף דקרבן כדאי' נדרים דכ"ט ובקדושת הגוף תנן ר"פ כיצד מערימין במבכרת שהיתה מעוברת ואמר מה שבמעי' של זו אם זכר עולה כו' ויש עוד אריכות בזה ואכ"מ. הא מיהא דבפה"ב הנותן לכהן קודם שנולד אין בנו פדוי. משא"כ אחר שנולד ולפני ל"י לא הוי דבר שלב"ל. ואפילו שמואל מודה בלא נתעכלו המעות בנו פדוי אפילו מת האב בתוך כך. והשתא במת האב קודם שנולד שלא היה אופן לזכות לכהן אחר דמי הפדיון ממילא פשיטא שלא זכה גם הוא. אבל במת האב תוך שלשים יום שהיה אפשר לזכות לכהן אחר שפיר מיבעי לן אי זכה האב ולא מיחייב ג"כ הבן לפרוקי נפשי' או לא ועיין שאילתא קל"ב אות י"ג מש"כ בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף