הגדה של פסח (קמחא דאבשונא)/יחץ

ואחר אכילת הכרפס בוצע אחת מן השלשה מצות ויתן חציה בין שתי השלמות והחציה האחר תחת המפה זכר למשארותם צרורות בשמלותם למצות אפיקומן שנאכל באחרונה זכר לפסח שהיה נאכל על השבע. ומפני מה נהגו לפרוס המצה קודם ההגדה כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על המצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה.

כתב הרי"ף ז"ל מאן דלית ליה אלא כזית דמנטר אכיל ברישא דלא מנטר ומברך עליה המוציא ולבסוף מברך על כזית דמנטר על אכילת מצה. והלל כריך מצה ומרור ואכיל בלא ברכה. ותמה עליו הרא"ש לפי סברתו שאוכל כזית דמנטר לבסוף היאך יעשה כריכה אחר שיאכל כזית דמנטר ויאכל שאין שמור אחריו ויבטל טעם מצה. דיותר מסתבר לפי סברתו להניח הכריכה שאינה אלא זכר למקדש ממה שיבטל נועם המצה של מצות מפיו. וכן כתב הרמב"ם ורבינו יונה שיאכל כזית דמנטר באחרונה ויברך עליו לאכול מצה ולא יאכל אחריו כלום. ובעל העטור כתב תיאכל מיד דלא מנטר ויברך עליו המוציא ולאכול מצה ויאכל דמנטר בסוף בלא ברכה. והרא"ש כתב שואכל כזית דמנטר מיד כדי שיאכל מצה משומרת לתאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואין חושש אם יאכל אחריו לבסוף דלא מנטר.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.