רא"ש/קידושין/ב/כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רא"ש קידושין ב כט

פסקי הרא"ש - קידושין < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מתני' המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובציפורי מצורע ובשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. במס' עבודת כוכבים פ' ר' ישמעאל דף נד: ד"ה למעוטי פרש"י דאיהו אסור לאיתהנויי מהנך דמים לפי שהן דמי ערלה בידו אבל לאשה שרי לאיתהנויי שאינן דמי ערלה לגבי דידה ואע"פ שנהנה במה שמתקדשת לו בו גבי קדושי אשה לא החמירו כל כך ולא אסרו ליקח מהנך דמים אלא כגון כלים ופירות שהוא דבר הניכר ונראה אי נמי גבי קדושי אשה התירו משום ביטול פריה ורביה ומודה רש"י דלדידיה נמי שרי מדאורייתא כיון דלא תפסי דמיהן וכן משמע בפ"ק דחולין דף ד. גבי חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין ומסיק משום דלא שביק התירא ואכיל איסורא ואם היו החליפין אסורין אף מדאורייתא מה היו מרויחין בחילוף וכן פרש"י התם דאע"ג דבחמץ של עובדי כוכבים דנחלף בשלהם נמי איכא איסורא שהוא משתכר באיסורי הנאה מ"מ כל מה דמשכח התירא טפי שקלי ונראה שדקדק רש"י לאסור מדרבנן מהא דאמרי' בנדרים פ' השותפין דף מז. בעי רמי בר חמא קונם פירות הללו על פלוני מהו בחילופיהן וכו' ת"ש המקדש בערלה ובכלאי הכרם וכו' ודייק מדקתני בסיפא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלמא חליפי איסורי הנאה מותרין ודחי דילמא לכתחילה הוא דלא הא אי עבד עבד ותימה א"כ מאי פריך בריש פרק בתרא דמסכת ע"ז דף סב. גבי שוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור מ"ט אילימא משום דאיסורי הנאה שכרו אסור והרי ערלה וכלאי הכרם דאסורים בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ומאי קשיא ליה הא אמרינן לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה דאסור בין לדידיה בין לאחרים כמו ביין נסך והלכך פריך לאחריני אמאי אסור מאי שנא מחליפי ערלה דשרו לאחריני כדאשכחן בהדיא גבי חמץ של עוברי עבירה שמותר לאחר הפסח מיד מפני שהן מחליפין ומה שחילק רש"י בין כלים ופירות ובין קדושי אשה משום דכלים ופירות הוא דבר הניכר ונראה או שהקילו בקדושי אשה משום מצות פריה ורביה נראה לי שלא היה צריך לזה דקדושי אשה נמי לא שרי לכתחלה לקדושי בדמי ערלה אלא אם בדיעבד קידש בדמיהן מקודשת וכן פירות וכלים נמי אסור לקנות מדרבנן מדמי ערלה דאע"פ דאיסורי הנאה לא תפסי דמיהן גזרו רבנן שלא יהנה מחליפיהן גזירה אטו הן עצמם אבל אם בדיעבד לקח מדמי איסורי הנאה פירות וכלים על חליפין לא גזור רבנן ושכרו אסור דמס' ע"ז משמע ליה כמו יין נסך דאף חליפי השכר אסורין לכן פריך ליה ממכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלמא דחליפי חליפין שרו אם קידש בדמיהן מקודשת וא"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה וי"ל דמיירי כשמכרו לעובד כוכבים או לישראל והכיר בהן דהוו מעות מתנה: ירושלמי סוף ה"ט מכרן וקידש בדמיהן מקודשת רבי חגי בשם רבי זעירי שאין תופסין דמיהן א"ר חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזל פי' לפיכך היא מקודשת לפי שאין תופסין דמיהן לאיסור ודייק מינה ר' חנינא שמקדשין בגזל דמאחר שאין דמיהן נכנסין תחתיהן לאיסור נשארו הן אסורין והמעות גזל הן בידו ואנן דקי"ל דקדשה בגזל לפני יאוש אינה מקודשת צריך לאוקמה כדפרישית ואי לאו הירושלמי דמחשיב ליה גזל לא הוה קשיא לי מידי דהני דמים לאו גזל הן בידו כי בתורת מקח באו לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה נתנו לו: מנלן. פי' שאין הדמים נתפסין לאיסור מדגלי רחמנא בעבודת כוכבים והיית חרם כמוהו כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורי שבתורה שרו ונילף מיניה משום דהוו עבודת כוכבים ושביעית שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין עבודת כוכבים הא דאמרן שביעית מאי היא דתניא כי יובל היא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו ומוכח בשמעתין דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן מקודשת מדאמרינן תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה ר' שמעון אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא משמע דאיכא איסורא דרבנן ואפ"ה א"ר שמעון דמקודשת מיהו אשכחן בפ"ק דפסחים דף ז. אמר רב גידל המקדש בחיטי קורדנייתא משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין ואע"ג דחיטי קורדנייתא קשין וחימוצו דרבנן ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אבל חולין שנשחטו בעזרה לר' שמעון כל איסורו מדרבנן והתם נמי פעמים מקודשת כמו שפר"ת דדוקא משש שעות ולמעלה ואף על גב דחיטי קורדנייתא חימוצו מדרבנן מכל מקום איסור חמץ הוי מדאורייתא למעלה משש שעות אבל בשעה ששית דאיסור חמץ דרבנן וגם חמץ חיטי קורדנייתא דרבנן חוששין לקידושין ודלא כפרש"י שפי' מתחילת שש ולמעלה דלישנא משש ולמעלה משמע מסוף שש ולהכי אמרי' בריש פסחים דף ד: דכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנלן היינו מסוף שש דמייתי עלה קרא דאסור מחצות ואילך וכן הא דאמרי' בערבי פסחים דף צט: מט' שעות ולמעלה היינו מסוף ט' והא דקאמר בריש כל שעה דף כא: עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא לא נצרכא אלא לשעות דרבנן וכי הא דאמר רב גידל המקדש משש שעות ולמעלה וכו' הכי מייתי ראיה כי היכי דבשעות דאורייתא וחמץ דרבנן אין חוששין לקידושין הכי נמי בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן:

מתני' המקדש בתרומות ומעשרות ומתנות כהונה במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אע"פ שהוא ישראל:

גמ' אמר עולא טובת הנאה אינה ממון ומתני' מוקי לה בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין כתב ר"ח אע"ג דסלקא שמעתתא דטובת הנאה אינה ממון קיימא לן דממון הוא דהכי אסיק רבא למתני' דקונם כהנים ולוים נהנים לי בפרק אלו נדרים דף פה. דטובת הנאה ממון ומילתא דרבא עיקר וכן הלכה:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.