שו"ת חתם סופר/ב/שכט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שלומים רבים להאהובים ידידים מנהלי ק"ק לויא ובראשם הקצין כ"ה זלמן ולכשנגדם החלוק עליהם ה"ה הקצין כה' יעקב נ"י ה' ישפות לכם שלום ויקרב לבבות הרחוקים ויתן בלבבכם לשמור דת ומשפט וחוקים:
כבר מלתי אמורה בכתבי הקדום להקצין הר"ר יעקב איך שק"ק לויא באו בקובלנא עליו והן עתה קבלתי ממנו כתב התנצלות מה שלפי דעתו הוא מנוצל וחף מכל פשע מה שהעניקו עליו אנשי הק"ק ולהיות כי יש בהם דברי' שאינם כפי דעתו ואמנם יש ויש בהם שצדקו דבריו מדברי אנשי הק"ק ואני כבר נקראתי מהם להכניס עצמי ביניהם ע"כ לא אמנע להגיד לכל אדם ישרו ואולי עי"ז ה' אתי עמי לתווך השלום ביניהם ואיש מהם על מקומו יבוא בשלום:
ראשון מ"ש הר"ר יעקב כי זוגתו ז"ל צותה לפני מותה להוליכה לקבורת אבותי' לק"ק רעכניץ דוקא פשיטא שאין בזה שום גנאי למתי' הקבורי' בשום ק"ק שתעבור שם ולא עוד אלא אפי' עתה שעפ"י סבה נקברה בק"ק לויא אם יסכימו יורשי' ללקוט עצמותי' ולהובילם לקברות אבותי' טוב ויפה הם עושים וכמבואר בטי"ד סי' שס"ג ובש"ע שם ואין לאדם בעולם עליו טענה ומענה כלל:
ומה שכתב תו שזה קודם ג' שנים נפרד מקהלתם ונסע לדור בלענדוואר והם בקשו ממנו סיועת המשועבדי' חמשי' זהובים לשנה והוא לא אבה לישא עמהם אמנם מ"מ נשאר בחבורת הח"ק כי נתייסדה על פיו מעיקרא ועתה כשמתה אשתו ועפ"י סבה מחמת קלקול הדרכי' נקברה שם ולקחו הקברני' משלוחו ס"ך קמ"ז זהובים והוא שלא כדין כי מתקנתם שמי שהוא בתוך החברא לא יתן כ"א ב' זהו' אלו דבריו הנה זה תלי' בשמיעת טענתם פא"פ כי אם יכירו בד"ץ הממוצע שלא הי' לו רשות להפרד מהם וגם יש להם רשות להטיל עליו מס כמקדם א"כ ממילא מגיע להם ממנו סך מאה וחמשים זהו' על משך שלשה שנים ולקחו את שלהם וע"י קבורת אשתו אנה אלקים לידם להציל את שלהם והלא פשוט דמי שאינו רוצה להכניס צווארו בעול הצבור שיכולין להחרימו ולנדותו ויעיין בי"ד סימן רכ"ח סעי' ל"ג ויכולי' להחמיר ג"כ בשארי חומרות הנוגעים לבניו ואשתו יעיין בסי' של"ד סעי' וי"ו ובש"כ סקי"ט וא"כ מכ"ש הכא שלא עשו אלא להוציא את שלהם ועביד אינש דינא לנפשי' במאי דפשיט לי' מכ"ש הצבור שיש להם דין מוחזק וזה מבואר:
אמנם אם הב"ד הממוצע מכירי' ויודעי' שהי' לו רשות להפרד מהם או אפילו לא הי' לו רשות מכל מקום לא הי' להם רשות להטיל עליו כל כך כמו מי שדר בתוך הקהלה אם כן ממילא כיון שנשאר בתוך הח"ק יש לו דין ככל אנשי הח"ק וכל מה שלקחו יותר מזה הוא גזל בידם וצריכי' להחזיר לו וכל זה צריך בית דין השומע טענות הבע"ד משני הצדדים מפה לאוזן במשפטיהם ישפטו הם:
ואם אמנם יכירו שמהראוי להוציאו גם מן הח"ק מטעם קנס על שסרב נגדם אז יהי' לו דין כחוץ לח"ק ויבואר דינו לקמן אי"ה:
וכן אודות אשה שהי' בעלה בח"ק ומתה בתוך שנה שמת בה בעלה והוצרכו היתומים לשלם להם סך מ"ח זהו' כמו חוץ לח"ק גם זה תלי' בחקירת המנהגי' בגלילות ההמה אם האשה נידוני' על שם בעלה או מפני שהקבורה מוטל על הבן וה"ל מתו של בן שאינו בתוך הח"ק:
וכל זה כתבתי לפי ההנחה שיש להם רשות להעמיס על מי שאינו בתוך החברא ככל מה שירצו אבל דעו נא אחי כי ראיתי כמנהג הרע והמר הזה באיזה מקומות שבמדינות האלו אבל ישתקע הדבר ולא יאמר והנה כל ישראל מצווים לקבור מיתיהם ומת שאין לו קוברי' הותרה לו טומאת כה"ג ונזיר שקדושתן יותר חמורה ולא עוד אלא שאפילו אין לו מקום ידוע לקוברו הרי הוא קונה מקומו אפי' בתוך שדה שיש לו בעלים ואין הבעלים רשאים לפנותו משם וכמבואר היטב ביש"ש ספ"ז דב"ק סי' מ"א בכל פרטי דיניו ועוד הפליגו חז"ל במס' יבמות פ"ט ע"ב דרבנן התירו לטמאות לכהן לאשתו הנשואה לו מדרבנן בעלמא מפני שבעלה יורשה חששו שמא לא ירצו הקרובים להזדקק לה ושלא להשהות המצוה התירו לכהן לטמא לה שלא מן הדין ועיין רמב"ם פ"ב מאבל היות כן מוטל על כל ישראל לעסוק במצות ג"ח ובפ' אלו מגלחין מבואר שאסור לשום אדם לעשות מלאכה עד שנקבר המת אין נקי אם לא שיש חברא בעיר שאז כל המצוה מוטלת על בני החברא והם זכו בה ושארי בני אדם פטורים ממנו ולא עוד אלא שיש כח ביד בני ח"ק למחו' מי שבא לירד לאומנות מצותם שכבר זכו הם ובה ולא גרע ממי שהי' ביתו ב"הכנ שאין בני העיר יכולים לשנותו כיון שכבר זכה במצוה ההיא כמ"ש מהרי"ק שרש קי"ג מהא דמערבין בבית ישן ובמג"א סימן קנ"ג סקמ"א בשם תשו' משפטי שמואל שאינם יכולים למחות באחרים שכולם רוצים לזכות במצוה הנה אותה תשובה לא ראיתי אבל אם יש קיום לדברי' ההמה מיירי באנשי' שרוצים להיות גם הם תוך חבורתם והם מונעים אותם ע"כ כ' שא"א להם למנוע רבים מלעשות מצוה אבל אם האנשי' אינם רוצים ולהיות בתוך החברא נ"ל דלאו כל כמיניהו להפסידם מחזקת מצותם והמג"א רמז גם על תשובת בנימין זאב סי' קפ"ב וגם היא אינה במחיצתי אבל יראה שהם דברים שהביא ד"מ בח"מ סי' קמ"ט אות ג' והנה הרמ"א פליג שם על הבנימין זאב ופסק שם בהגה' ש"ע ס"סי קמ"ט דלא כוותי':
מ"מ הי' נ"ל לכאורה דהיינו בשגם הח"ק רוצים לעשות בחנם ובמצות ג"ח אז ההקדימה להם אבל כל שהם עושים בשכר שקצבו להם ואחרי' רוצים לעשות בחנם או בזול יותר פשיטא דלא כל כמיניהו דהנהו להפסיד אחרים ואע"ג דקיי"ל דבני חבורה יכולים להסיע על קיצותן היינו על בני חבורה שלהם וברצון כולם ובהסכמת הת"ח חבר עיר עמהם וכמבואר כל זה במרדכי פ"ק דב"ב ועיין היטב בש"ע ח"מ ס"סי רל"א אבל לעשות תקנה להוציא ממון על מי שהוא חוץ לחברא שלהם שיתן מכל מת כך וכך ואם לא ירצה לא יהי' שום אדם רשאי לקבור מתו לאו כל כמיניהו ומכ"ש שאינם עושים עם רצון חבר עיר אדרבא הח"ק אומרים שאינם תחת רשות ב"ד ומי אדון להם וא"כ אינם ג"ח כ"א מעכבי' ג"ח מישראל כי לולי הם היו הרבה מבני ישראל נמצאים שמתעסקי' עם המת ועכשיו שידם תקיפה ומונעי' מי שירצה להתעסק זולתם עד שיפרע להם קצבתם והוא לכאורה שלא מן הדין כך הי' נ"ל אלא שהמג"א כ' שם בסי' קנ"ג הנ"ל שהרוצה להתעסק עם המת בלתי רשותם מ"מ צריך ליתן להם מה שנהגו ע"ש אולי כוונתו אם המת שייך לבני ח"ק שעל בני החברא שלהם יכולי' להטיל כמו שנהגו אבל אל מי שחוץ לח"ק לאו כל כמיני' או אפשר ס"ל למג"א דמה שנהגו להטיל על החוץ לח"ק כל זה נעשה ונתקן מעיקרא מכל בני הקהלה מסתמא וברצון החבר עיר ואם כן הוא גם זה נכון ועיין בח"מ ס"סי ב' בהגה' רמ"א ובסמ"ע שם:
מיהו כל זה בשיש קצבה לדבר שכל שמי שהוא חוץ לח"ק יתן כך וכך או מן הממון כך (פראצענטין) למאה ויהי' דבר קבוע לכל אפין שוה ותיקון זה מסתמא נעשה מעיקרא ברצון הקהלה שתקנו כן על כל הבאי' אחריהם וברצון חבר עיר אבל כמו שנוהגים בקהלות הקטנות שיהי' מכס בלי קצבה וכמוכס העומד מאליו ישתקע הדבר ולא יאמר ולא ניחא להו למיתי ישראל שיתעסקו בה אנשים כמו אלו ותל"ית בכל מקום שעברתי עמדתי בכח נגדם לבטל מהם מנהגי רעים כאלו וכיוצא בהם ופ"א מתה עשירה א' והניחה יתומים גדולים וקטן א' ובקשו הח"ק סך ששה אדומים לסיועת בנין חומת בית הקברות ואמרתי אני עומד בעבור היתום הקטן ואינני מניח ליקח שום פרוטה מהעזבון ואם לא ירצו לקבור המת הנני שוכר אנשים מהחוץ לקבור המת והטרחתי הרבה עמם עד שנתבטל המנהג הרע הזה וככה ראוי לכל מורה בעירו ומקומו לבטל המנהג הרע הזה בכל מאמצי כחו כי זה הוא המבטל מצות ג"ח מישראל וממילא מובן מה שכבר נטלו הו"ל כמו טול דינר והעבירני בח"מ ס"סי רס"ד יע"ש ואין ראי' מרמ"א שם שכ' מה שדרך לתת הרבה חייב ליתן לו לכתחלה וה"נ דרך לתת הרבה אני אומר שזה הוא הדרך שכבשוהו לסטים ומוכסים העומדים מאליהם הכלל העבר אין ואין להאשים כלל את אנשי הק"ק בשביל זה כי נהגו כן לפי תומם ונעשה להם כהיתר אבל בטוח אני בשארית ישראל שישמעו לקול הורים ויבטלו מנהג הרע הזה:
עתה באתי מ"ש ר' יעקב שאנשי הח"ק אינם שומעי' לשום ב"ד ע"כ הוצרך להביאם בפליליהם הנה מכותלי מכתבו ניכר שהוא גם הוא איש נכבד ולא סרבן מ"מ בטענה זו הבל יפצה פיהו וכי מי נתן לו רשות לזה בתחלה הי' צריך לקבול אצל דייני ישראל ותל"ית יש אלקי' שופטי' בארץ ואם לא ישמעו אז היו דייני ישראל נותני' לו רשות לכופם בעש"נ כמ"ש בש"ע ח"מ סימן כ"ו ובסמ"ע שם לכן מה שכבר עשה ופעל אצל השר יר"ה החיוב מוטל עליו שמיד בראותו כ' זה בלי שום איחור ועיכוב להשתדל בבטולו ואם לא יעשה כן הרי הוא בכלל המלשיני' אשר אנו מתפללי' בכל יום שלא יהי' להם תקוה ובכלל המוסרים שדינו מבואר בי"ד סי' קנ"ז וכל האמור בש"ע ח"מ סי' כ"ו דבוק בו והטעם כבר כתבתי בכתבי הקדום כי לא חפץ ה' להעמיס על שרי האומות אשר בחסד אנו חוסים בצילם כל משא עם ה' וכאלו אנחנו כעיר פרוצה אין שומע לקול שופט משופטי ישראל עד שיצטרכו להטריח עצמם עמנו בעניני הדת וחקים ומשפטים שבין איש לחברו וכבר מלתי אמורה בזה קצת באריכות באגרת הקדו' ע"כ אני מקוה במה שהוא ישראל כשר מעודו וכפי מכתבו כבר זיכה הרבי' בתיקון ב"הכנ הקדושה וח"ק בק"ק לויא ע"כ גם עתה לא יתן כתף סוררת להיות ח"ו בעוכריו ולא ישקוט ולא ינוח עד יתקן אשר עיוות ולהשיב אחור ימינו מן השר:
ולעומת זה הנני פוקד על אנשי ק"ק לויא להיות שכבר הטרחתי עבורם באיזה ענינים ובאיזה דיני' ע"כ כמדומה לי שמצד הדין מחוייבי' הם לשמוע לקולי לאשר אני גוזר אומר עליהם שלא יאחרו משלשי' יום מיום הגיע כתב זה לידם להעמיד א"ע לדין תורה עם הקצין הר"ר יעקב אצל ב"ד שחוץ לעירם והדייני' יהי' זה בורר לו א' וזבל"א ושני הדייני' יבררו להם שלישי המרוצה לשניהם ולהצדדי' ולפני ב"ד יגשו כל תעצומיהם מה שיש בין הקהל והח"ק ובין ר' יעקב והיתום שלקחו ממנו מ"ח זהו' בקבורת אמו ז"ל ויקוב הדין ההר ביניהם:
אמנם שמעוני אחיי ועמי אחר שהארכתי קצת להודיעכם ולגלות לכם טעותכם משני הצדדי' אולי תשמעוני לתווך השלום ולפשר ביניהם ולא לנצח תאכל חרף הנה הר"ר יעקב כבר נתיאש מסך המעות הנ"ל ונתנו לקבורת אשתו לק"ק רעכניץ אע"פי שמן הדין אין בכך כלום דאדעתי' דארי אפקרי' אדעתי' דהנהו אינשי לא אפקרי' מ"מ כבר נתייאש מאותן המעות ע"כ יניח להם אשר להם נגד זה יהי' בתוך הח"ק כמקדמת דנא וגם אם ירצה להחזיק חזקת הקהלה יהי' בחזקה כמקדם ובלבד שלא יעמיסו עליו כ"א השליש לפי ערך המגיע לבעל בית כמותו אם הי' דר בתוך הקהלה וראוי לו בכל זאת לבקש מחילה ומטו בעשרה בב"הכנ מאת הקב"ה ותורת מרע"ה באשר הביא את אחיו בפלילים ואח"כ יבקש גם מטו מאשר חטא על בני הקהלה וזלזל בכבוד הצבור כי רב הוא ואנשי הק"ק יקחו מהמעות קמ"ז זהו' שלקחו יקחו בעד ח"י זהובים שום דבר מצוה של קיומו בב"הכנ הקדושה או בבית עלמין שיהי' לזכרון לנשמת זוגתו ז"ל וככה יהי' עם מעות מ"ח זהו' של אותו היתום יקחו ממנו דבר מה לנשמת האם ז"ל והיתום ההוא יהי' קנוי בתוך הח"ק בעבור יתרון המעות ואם את זה תעשו יהי' שלום ושלוה בארמנותיכם ושלום על דייני ישראל ולא יצטרכו להוצאת וזילותא דבי דינא וגדול השלום וה' יברך אתכם בשלום ועל תשובתכם אצפה המבשרת שלום רב:
מ"ד יום א' י"ג שבט תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |