פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה לא

א

אם לא. הט"ז הביא בשם יש"ש פא"ט וב"ח דאוסרין בה"מ ומשמע שכן דעתו והש"ך הסכים לזה וכן כתב הכה"ג בהגהות הב"י אות י"ב דהסכמות הש"ך והט"ז לאסור אף בה"מ יע"ש. ודע דבגמרא אמרי עילאה ואמרי תתאי ויש בזה ג' פירושים. א' אמרי עילאה דווקא ולא תתאי ואמרי תתאי דווקא ולא עילאה. ב' אמרי עילאה לחוד ואמרי עד דמינקב תתאה ג"כ. הפירוש הג' אמרי עילאה דווקא ואמרי תתאה לחוד נמי טריפה ובה"ג אוסר בין עילאה לחוד או תתאי לחוד ויש ב' פירושים בדבריו. א' פי' הב"י דפסק כל"ב תתאה לחוד או עילאה לחוד והב"ח ושאר אחרונים הקשו ע"ז דא"א לפרש כן דא"כ קשיא הא דאמרינן בעוף היבשה הניחא למ"ד תתאה ומאי ניחותא אלא דבה"ג פסק כחומרת ב' הלשונות והכה"ג בהגהות ב"י אות ט' רצה לפרש גם דברי הב"י כן תתאה לחוד היינו שלא נפרש שניהם יע"ש והרואה יראה שא"א לפרש כן דברי הב"י מדעשה כלומר ולא קאמר כפשוטו שפסק כתרי הלשונות לחומרא. ומ"מ אתה רואה דלחומרא פסקינן כן מספק ואף בה"מ דאין אנו יודעין איזהו מהלשונות אמת ונ"מ טובא באם נפלו ב' זיתים מב' בהמות לתבשיל א' מן בהמה שניקב קרום העליון וא' מבהמה שניקב קרום התחתון א"צ לבטל אלא זית א' דממ"נ אחד כשירה וכמ"ש. ודע עוד דהא דמטריפין בניקב התחתון לבד ספק הוה דרוב מכשירין עד שניקבו שניהם כמ"ש הרשב"א בארוך ל"א ב' דרוב הסכימו להכשיר עד שינקבו שניהם אלא שיש לחוש לסברת הרי"ף ובקצר בית שני שער שלישי כתב ניקב זה בלא זה כשר ויש מגדולי המורים שאוסרין הרי דלחומרא פוסק כן וע"כ מידי ספיקא פלוגתא דרבוותא לא נפיק ואם שלא הזכיר המחבר דעה זו כלל וכן התב"ש אות א' האריך בזה יע"ש. ומ"מ לדינא אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה יראה דלוודאי יחשב. ובה"מ בניקב העליון לבד דעת התב"ש שם דהמיקל לא הפסיד כדעת רמ"א בהג"ה ועיין פר"ח מ"ש בש"ך אות א'. ובעור א' לקוי כולו או רובו דעת התב"ש להחמיר אף בה"מ:

ב

ונחסר. עט"ז והנה הפר"ח אות ג' הבין בדבריו דחילוק יש בין מים בלא שלחופית דאם נחסר מהמוח טריפה ובלא נחסר דהיינו שהמוח עגול מכל צדדיו אף שיש מים בין מוח לקרום כשר ובשלחופית אף לא נחסר המוח טריפה בין מוח לקרום או בין קרום לגולגלת. ולפ"ז הא דאמר ברישא דאם מים בגולגלת הוא לאו דווקא. ואמנם התב"ש באות ג' תמה עליו דמריש דבריו משמע דווקא אם נמצא בגולגלת הא בין מוח לקרום אף בלא שלחופית טריפה יע"ש והנה כפי הנראה דהט"ז עשה דרך פי' על הש"ע שמ"ש ונחסר הא לא נחסר אפילו מים מגולים בין מוח לקרום כשירה וע"ז כתב וכן אם בשלחופית דקשה דכ"ש הוא דאם אין מקיף דטריפה אלא דבא לומר דהתם א"צ נחסר דאף אם המוח שלם ועגול אפ"ה הני מים וודאי ממוח אתו דכיון דהם בשלחופית משא"כ בלא שלחופית ומ"ש הט"ז ברישא אם נמצא בגולגלת הוא לאו דווקא ודבריו דסיפא הם עיקרים דכן מוכח מש"ע כפי מה שפי' הט"ז. אמנם כן י"ל דה"ק דמ"ש הש"ע ונחסר היינו דכן הוא וודאי דאף שהמוח עגול מכל צדדיו אפ"ה בין מוח לקרום א"א שלא יחסר המוח דדרך המוח למלאות כל הקרום ועכשיו שיש מים בין מוח לקרום ע"כ חסר הוא ובש"ע ה"ק ונחסר הא בין גולגלת לקרום דלא נחסר כשר במים בלא שלחופית דמעלמא אתו משא"כ בשלחופית לא מיבעיא בין מוח לקרום דפשיטא דלא גרע ממים בלא שלחופית אלא אפילו בין גולגלת לקרום ומוח שלם אפ"ה כיון שבשלחופית הן ניכר הוא שמן המוח באו המים וזה שהגיה הרב וכן אם שלחופית בין קרום לגולגלת שזה עיקר הרבותא ומ"ש הט"ז אפילו המוח שלם היינו בין גולגלת לקרום ששם באפשר דהמוח שלם כן נראה לי לפרש דבריו כאן. עיין פר"ח שכתב הנך תרי אפילו בש"ע הוא לאו דווקא ואמת כן הוא דאדרבה בין מוח לקרום גרע טפי מבין קרום לגולגלת:

ג

להשליך הראש. כתב הט"ז היינו במקום שאין ריעותא הא יש ריעותא כגון שווינדי"ל אסור אף דיעבד יע"ש ואף בה"מ אין להתיר [?ג] דיצאה בהמה זו מרוב ובסימן נ' בש"ך אות ג' אבאר באורך דוודאי הכין הוא דאין להתיר כל שיש ריעותא. עיין תב"ש דמ"ש בה"י דבחודש תמוז אין לפתוח הראשים ובשאר ימות השנה יש לפתוח כתב הוא להיפך דאדרבה בשאר ימות השנה אין צריך לפתוח דאזלינן בתר רובא משא"כ חדש תמוז הוה במיעוט המצוי כמו ריאה וכמו וושט שיש תקנה לבדוק באווזות שמלעיטין וכן הסכים בל"י באות ז'. ומ"מ המנהג שאף בחודש תמוז מוכרין הראש שלם לעובד כוכבים ואין רואין אם יש מים בראש כ"מ דאיכא ריעותא מחויב הוא לבדוק ומה"ט הביא בד"מ בסימן ל' בשם הגהות ש"ד סימן מ"ז בראש מן צאן שהיה ליחה יוצא מן הקרן וחתכנו הראש ולא היה שום ריעותא והכשרנו משמע דכל היכא דאיכא ריעותא בעי בדיקה וכן כתב התב"ש בסימן ל' אות ח' בסופו יע"ש ונכון הוא ולקמן אבאר עוד:

ד

דתלינן. הט"ז הקשה מ"ש מסימן נ"א בקוץ עד שתינקב לחלל דיש נמי ס"ס שמא לא הגיע הקוץ והמחט לא' מאיברי' ואת"ל הגיע שמא לא ניקב ותי' די"ל כאן מכשיר ע"י בדיקה. ור"ל דהתם אף מדינא דש"ס א"א לבדוק כל האיברים הפנימים בנקב קטן משא"כ כאן דמדינא דגמרא בקיאין באבר אחד לבדוק מנקב אלא דאנו אין בקיאין ולכך ע"י ס"ס מהני הבדיקה דידן. ועוד תי' דכאן אין לומר כלל דנעשה נקב משא"כ התם ע"כ ניקב אנו אומרים שמא ניקב גם לאחד מאיברים הפנימים. ויש נ"מ בין ב' התירוצים. לתי' א' אם נאבד בלי בדיקה אסור ולתי' הב' כל שא"א לבדוק יש להכשיר וכן הלכה והפר"ח מכשיר אף בלא בדיקה כלל ונהי דכל היכא דאיתא לפנינו ראוי לבדוק אבל היכא דנאבד יש להכשיר. ודע שהכי י"ל בלא"ה דרך התולע לנקוב אחר שחיטה ונהי דא"א סומכין ע"ז מ"מ כי איכא ס"ס מתירין משא"כ במחט בחלל הגוף:

כתב התב"ש אות ז' בשם ש"ד מ"ז אם נמצא תולע בתוך המוח נמי טריפה וכתב הוא ז"ל דאם המוח מקיף מכל צד יש להחמיר בה"מ אם אין התולע מגולה לקרום יע"ש וצ"ע בדין זה דע"כ התולע מכוסה ואפילו הכי אסור דאי מגולה לקרום א"כ הוה כמים מגולים לקרום דאסורים ואולי יש לחלק ומכל מקום לדינא צ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.