שו"ת רבי עקיבא איגר/א/כז
סימן כז
אמר בן המחבר בש"ך הנ"ל (סימן ק"ב) כתב אאמ"ו ני' בגליון במ"ש דבכלי שנתערב דיש להשהות הכלים עד אחר מעת לעת דאז שרי מה"ת, וזה לשונו, הא קיימא לן (בסימן ק"ג) דבנותן טעם לפגם בעינן גם כן רוב אלא דמבשל בכלי שאינו בן יומו סמכינן דאיכא רוב נגד פליטה ולא אמרינן בזה לא ידעינן כמה נפק מיניה (עיין ש"ך סימן ק"ג סק"ה) ואם כן ההיתר דאינו בן יומו יהיה גם כן משום ביטול, וממילא מותר מיד מטעם ביטול, גם בדברי הרשב"א עצמו דנקט הטעם כיון דצריך הוצאות להגעיל לא הוי יש לו מתירין, הא גם בלאו הכי אם אם יגעיל הא יחזור ויבלע מהמים עם הבליעה בכולו, ומהאי טעמא צריך באמת שיהיה במים ס' נגד הכלי ואם כן אף בהגעלה צריכים לדון ביטול הבליעה במים ולא מקרי יש לו מתירין, כיון דסוף סוף ההיתר רק מכח ביטול, ולומר דימתין עד אחר מעת לעת ויגעיל, הא לרשב"א לשיטתיה גם בפגם ההיתר רק מכח ביטול, וצ"ע, עכ"ל בגליון: