אבני נזר/אבן העזר/רלז
|
< הקודם · הבא > |
א
א) שם בסי' ג' השיג כת"ר על כללו של חת"ס דכל שעומד להיות ממילא לכ"ע חשוב כאילו עכשיו כן, מירקות העומדים להתייבש תוך שבעה שאין פסולין לסכך רק מדרבנן, ואינו השגה דשאני בהא דחת"ס שכבר התחיל בו הקלקול כגון בדיו שאודם בתוכו וברוב ימים האדם מתגלה, ודומה לעומד לטרוף שכבר התחיל בו החולי, וכן בפצוע דכה שהתחיל החולי בהביצה וסופו להתקלקל ולהנטל לגמרי חשוב כניטל:
ב
ב) עוד השיג ממגיס דחשוב מבשל משום קירוב בישול, וכן מהפך בצינורא דחשוב עבודה משום קירוב עבודה, ודמי להדדי כאוכלא לדנא, דהתם הבשר עדיין לא נתבשל כמאב"ד ואם ינטל לא יתבשל, וכן האברים אם ינטלו מעל המזבח לא יתעכלו, אבל זה שקלקולו בגופו מעכשיו חשוב פצוע דכה ואין כאן קירוב פ"ד כיון שמעכשיו חשוב פ"ד:
ג
ג) בהגה כתב כת"ר דפשוט שהחילוק בין שן נדודה והפילה בין עין סמוי' וחטטה משום דשן נדודה סופו ליפול, תמיהני, איך מלאו לבו לכתוב שפשוט נגד רשב"א שהקשה באמת דמ"ש זה מזה והנית בצ"ע, ופנ"י תירץ משום דשן לא חשוב אבר, ולא נתתו כלל לטעם שכתב כבודו, ובאמת אינו נכון כלל דהא באינו יכול להשתמש בו תליא מילתא ולא בסופו לנפול:
ד
ד) הטעם שכתב כבודו כיון דיליף מממזר שהוא בידי אדם וממזר המעשה בעבירה גם פ"ד לא חשוב בידי אדם רק אם הוא בעבירה, אבל אם הוצרך ליטלו משום פקוח נפש דאינו עבירה ומדמה לנר חולה דחשוב נר ששבת ממלאכת עבירה] לא דמי לממזר עכ"ד, ואינו נראה כלל שהרי עלה לראש אילן והכהו קוץ דחשוב בידי אדם אף שלא נתכוין, והטעם כתבתי בתשובה דילפותא דפ"ד מממזר הקישא הוא ובהיקש קי"ל דון מינה ומינה, וע"כ כמו בממזר נתכוין להטיח בכותל והטיח בערוה דחייב דמתעסק בחלבים ובעריות חייב ופשוט דהוי ממזר, ה"ה בפצוע דכה אף שלא הי' מתכוין חשוב בידי אדם, מזה מוכח דאף שלא הי' בעבירה דדבר שאין מתכוין מותר (ופשוט דנר שהודלק שלא במתכוין חשוב נר ששבת טפי מנר של חולה] מ"מ חשוב פ"ד, וכ"ש בהוצרך ליטלו משום פקוח נפש:
ה
ה) כבודו הוכיח דתוס' ס"ל פקוח נפש בשבת הותרה מדהקשו כל מלאכת שבת נימא הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה, ואינה הוכחה שהרי בגמ' מקשה נימא הואיל וחזי לכיסוי דם צפור, אף דעשה דוחה ל"ת לכולי עלמא דחוי ואם אפשר לקיים שניהם מה"ת אינו דוחה כדמוכח פ"ב דיבמות בהא דאיכא מ"ד אם בעלו לא קנו דאפשר בחליצה: