אבני נזר/אבן העזר/קפב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ב' תצוה תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב.
שלוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסם צמ"ס ירא ושלם מו"ה יואב יהושע שליט"א האבדק"ק קונצק.
אשר נסתפק בחרשת גמורה או אשת חרש גמור שעד אחד מעיד עלי' שנתגרשה אם נאמן מטעם כיון דבקידושי דרבנן תופסין קידושי אחר אפילו קידושין ג"כ דרבנן כמ"ש האבני מלואים סי' מ"ד, וכל היכי דתפסי קידושין לא הוה דבר שבערוה, רק איסורין כנדה, וגם כאן כיון דלא הוי ממזר בקידושי דרבנן כמבואר ברי"ף פרק ב"ש, על כן נאמן ע"א שנתגרשה עכ"ל, וכוונתו לומר דה"ה באשת חרש יתפסו בה קידושי חרש אחר:
א
א) הנה דברי האבני מלואים לא ראיתי, וכמדומה לי שלא כתוב כלל בא"מ, ובוודאי כבודו מדמה למ"ש בחצי' שפחה וחצי' בת חורין שתופסין בה קידושין שניים משום שאין בה חיוב כרת, אבל זו היא בת כרת דרבנן, ובקידושי דרבנן שהם משום גזירה, כעין קידשה בפחות משוה פרוטה שהיא גזירה שיהי' כאן אחד מבני מדי, יש לומר דמ"מ שייך הגזירה שיהי' כאן אחד מעיר ששם קידושין שניים שוים פרוטה, ויאמר כי קידושין דאורייתא אינם תופסין אחר ראשונים דרבנן, וכדומה בקידושין דרבנן שמשום גזירה, אבל חרש אטו פיקח לא מיחלף, ומשנה שלימה פרק חרש דאחות אשתו חרשת שנפלה מאחיו חרש פטורה מן החליצה דאתי אחות אשה דרבנן ומפקיע קידושי דרבנן, אלמא שחשובה ערוה מדרבנן, וכשם שבא איסור אחות דרבנן ומפקיע זיקה דרבנן כך אתי קידושין ראשונים דרבנן ומפקיע קידושין שניים דרבנן, וגזירה לא שייך דחרש בפיקח לא מיחלף כדאיתא בגיטין (ע"א.):
ב
ב) גם מה שכתב משום שאין ממזר מקידושי דרבנן כמ"ש הרי"ף פרק ב"ש, זה אמת שאין ממזר מקידושי חרשת כמ"ש הרי"ף גבי קטנה ולפענ"ד שהרי"ף למד זה ממתני' דפרק החולץ הנושא אחות חליצתו אין הוולד ממזר אף דחשובה מדרבנן אחות גרושתו, דמהאי טעמא כתבו תוס' דחשובה חליצה פסולה משום שדומה לערוה דאורייתא] ומ"מ לא ימנע מלקרות דבר שבערוה, והרי עיקר דבר שבערוה ילפינן מסוטה שאין הוולד ממנה ממזר אלא דטומאה כתוב בה כעריות, וגם הא דשאר חייבי לאוין לא חשיבי דבר שבערוה אינו ברור, ודעת תוס' רי"ד פרק האומר להיפוך כנודע, ואבי מורי זצ"ל הביא מדברי ריטב"א פ"ב דכתובות גבי שבוי' ג"כ להיפוך שכתב שם דכולה מתניתא מיירי שחברתה שותקת או שוטה עיי"ש ואעפי"כ אינה נאמנת עליו שטמאה:
ג
ג) אך מה שיש לי לדון בזה, יען הא דאין דבר שבערוה פחות משנים יליף דבר דבר מממון, ובסוף מס' ב"ק נאמנת אשר וקטן לומר מכאן יצא נחיל דבורים ובגמ' (שם) אשה וקטן בני עדות נינהו אמר ר"י אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפין ואשה וקטן מרדפין אחריהם, ומשמע שאם הי' ע"א כשר גדול, לא הי' צריכין לתירוץ זה, ובקנין דרבנן נאמן ע"א והוא הדין בדבר שבערוה:
ד
ד) מ"מ אינה ראי' גמורה, דיש לומר שאם הי' כשר הי' זה שמחזיק בדבורים מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, שהמחזיק אינו יודע אם כנים דבריו, ועוד יש לומר שאפי' אם יכחיש הלא כתבו האחרונים (ועי' בתומים סי' ע"ה ס"ק כ"ד] בטעם מורשה שאין מקבלין שבועתו במקום בעל דין, דשבועה צריכה להיות שבועה שחייבין עלי' אשם דחמורה משבועה דעלמא, וכיון דלאו קנין דאורייתא ולא חשובה שבועה לחייב עלי' אשם אינו נאמן בשבועתו להכחיש את העד, ודומה לחשוד, ואף דחשוד שכנגדו נשבע ונוטל, יש לומר משום שמדאורייתא חשוד נשבע כמ"ש תוס' ב"ק (ק"ח.) ד"ה תרי כפילי:
ה
ה) אך י"ל למה שכתב היש"ש דהא דמשני בעלים מרדפין היא להוציא מיאוש בעלים, אבל נאמן בלא זה, ואף דגמ' משני במסיח לפי תומו, ובב"י חו"מ סי' מ"ה דמסל"ת נאמן יותר מעד כשר, וא"כ אין לנו ראי' להכשיר עד אפי' כשר בדבר שבערוה דרבנן:
ו
ו) והנה הדבר פשוט שצריך שני עידי חתימה על הגט, וכן מפורש בתשו' צמח צדק סי' ס"ח וז"ל וכשמצוה לסופר ולעדים כו' ואם סגי בע"א למה יצטרך שנים, יש לדחות כיון שעידי חתימה הענין שמוכח מחתימתם שבא השטר מיד נותן ליד מקבל, וכיון שאינו דבר ברור שאפשר שנפל ומצאתו אלא דלא חשינן לזה בשני עדים אבל בע"א חיישינן, וכעין שכתב הה"מ פ"כ מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ו בע"א שאמר אביו כהן חשינן שמא פסולה לכהונה לקח אביו אף דבשני עדים לא חשינן לזה:
ז
ז) מ"מ אף שאין ראי' לאסור, גם להתיר אין לנו ראי', ואף שבמס' ידים פרק ד' משנה ג' הבא להחמיר בדרבנן עליו הראי', מ"מ הבא לחדש קולא ודאי עליו הראי':
ח
ח) ועוד ראי' מתוס' יבמות (ק"ז:) בד"ה מכשירין בשנים ה"ה אפי' בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה, הרי דאף להפקיע קידושי דרבנן צריך שנים: