דבר אברהם/ב/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם ב לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן לה

ב"ה, מוצש"ק ו' ניסן העתר"ב, סמאלעוויטש

כבוד ידידי הרב הה"נ החו"ב סוע"ה וכו' כש"ת מוהר"ר משה ברכהן נ"י. שלום וברכה.

אחדשה"ט. הגיעני מכתבו מיום ג'. ואף שאין הזמן גורם עכשיו לבוא בכתובים, כידוע לכת"ר טרדות הרב בימים אלו דקיימי עלי' כי כסלא לאוגיא, בכ"ז הנני ממהר להשיבו כבקשתו להיות הדבר נחוץ:

א

א) נסתפק כת"ר באיש שנקרא ונכתב בכל תעודותיו ЖaННO ושם קדש אין לו ואינו בא לביהכ"נ ואינו עולה לתורה מעולם איך יכתבו שמו בג"פ, אם זיאנא או זינא או שזאנא או בכפל הנון או בלא אלף הראשון:

הנה מה שרצה כת"ר להכניס יו"ד אחר הזיי"ן איני יודע למה ומנין לי' הא, אטו מורגש יוד במבטא עד כמה שאני שומע מרחוק א"א להברת יו"ד רכה להיות מורגשת אחר אות Ж, וכ"ה ע"פ דקדוק שפ"ר, ומשער אני שאזנו הטעתו להרגיש כעין יו"ד אחר האות Ж. ובענין כתיבת האות Ж שהיא זיי"ן שבורה בלשון האחרונים ז"ל נראה פשוט דצריך לכתוב וש (ולא שז כמו שכותב כת"ר), כמ"ש האחרונים בהרבה שמות כאלה, עיין ט"ג (שמות עו"נ) פרעשבורג דמתקריא פאזשען, ועיי' בס' דברי חיים להגאון מהר"ח הלברשטאם מצאנז ז"ל (ש"נ אות מ' סק"ו) בשמות מנדזשא ומיזשא ובס' אה"ש (כלל ו' סקי"א) בשמות זשיגא ערזשא ובשם דראזשנא יעו"ש ולענין אם לכתוב אל"ף אחר הז"ש נראה דנכון יותר שלא לכותבו, דאע"ג דאי כתבו א' במקום פת"ח כשר בדיעבד מ"מ זהו דוקא בשם שאין לטעות בקריאתו כגון בחאנוכה, משא"כ הכא שהוא שם שאינו רגיל כלל ואיכא למטעי לקרותו בקמ"ץ אריך טפי דלא לכתוב א' לסימן הפת"ח, וכן ראיתי בס' אה"ש בשם דראזנא ודלא כהט"ג. ולענין כפילת הנו"ן שבשפ"ר הוא כותב ЖaННO בשתי נוני"ן, בודאי לית דין צריך בושש דאין לכתוב אלא נו"ן אחת ואם כתבו בשתים חוששני שפסול גם בדיעבד, ואין לנו להשגיח בזה כלל על כתיבת הלועזים, לפי שאצלו ובארמית א"א לשתי אותיות שוות שתבאנה זא"ז אא"כ משונות הן בניקודן, ואם כתוב תרי נוני"ן צריך יהא לקרותו זשנַנָא או זשנַנַא וזה יהי' שינוי השם גמור, ומעולם לא שמענו שתהא כתיבת שפ"ע וארמית דומה בזה לשפות לועז בכפלות האותיות וה"נ אשכחן בשמות הערים, אופנהיים בחד פ' אע"פ שבאשכנזית היא נכתבת בתרי פ', וכן ברונא בונא בחד נו"ן אע"פ שבאשכנזית הן נכתבות בתרי נוני"ן, דגם באשכנזית לא נרגש במבטא כפל האותיות ובא רק לסימן שהתנועה שלפניהן קצרה, כידוע למביני שפת אשכנז, ואצלנו ישמש לזה הדגש. וכן כותבין וויניצא בחד נו"ן אדעם בחד סמ"ך אע"פ שברוסית הן נכתבות בתרי נוני"ן בתרי סמ"ך וזה מכבר נשאלתי מארץ אמריקא איך לכתוב שם העיר סיאטיל שמסדר אחד מקרוב בא שנה לכתוב סיאטטיל בתרי טיתי"ן ע"פ כתיבת שפת אנגליא בתרי טיתי"ן, והשבתי דלית דין צריך בשש שהגיטין הראשונים שכתבום בחד טי"ת כשרין אלא שהגיטין החדשים שנכתבו בתר טיתי"ן יש בהם לדעתי חשש פסול גדול, דכיון שלא יביאו אצלנו זא"ז שתי אותיות שוות בניקוד אחד בע"כ צריך נקרות סיאטטיל והוי שינוי גמור. ואין זה שייך למ"ש הנוב"י (מהדו"ק. חאה"ע סי' פ"ז) בשם העיר פילטץ שאם נרגש במבטא גם הטי"ת כותבין כן אע"פ שע"פ דקדוק שפ"ע א"א לג' שואי"ן שיבואו זא"ז משום שאין השם עברי, דשאני התם דשם הלעז בע"כ נבטא הכי וא"א לכותבו בעברית באופן אחר ממילא אפשר לקרותו בג' שואי"ן כדרך הלועז, שהרי אין סתירה לזה ממה שלא כתבוהו באופן אחר אחרי שא"א לכותבו באופן אחר, משא"כ בנ"ד שנרגש במבטא רק טי"ת אחת או נו"ן אחת ודי בחד ומדכתבו בשתים שע"פ דקדוקנו צריך לקרותן בשתי תנועות מסתמא בשתי תנועות קרינן להו דאלו נקראו בתנועה אחת היו כותבין חד טי"ת וחד נו"ן. ומה גם דמה"ט באמת צידד שם הנו"ב לומר דאולי נמנעו בפילטץ מלסדר גיטין לפי שא"א לכותבו ע"פ דקדוקנו. ועוד יש לצדד בשם העיר פילטץ לקיום דברי הנו"ב, דכיון דעכ"פ אפשר לקרותו כפי שהוא בלעז משום שאין לכותבו בע"א, כמו שהסביר הנו"ב בעצמו כן במק"א, משו"ה אף דאפשר לקרות גם בשינוי ע"פ דקדוקנו הטי"ת בסג"ל לא הוי שינוי אלא חשיב כלא נכתב כלל שם מקום העמידה שכ' הב"ש (סי' קכ"ח סק"א) דכשר, ועיי' בתו"ג (סי קכ"ח סק"ה).

לכן נלענ"ד בנ"ד לכתוב זשנא, אלא שאיני חפץ לתקוע א"ע למעשה אלא להלכה וכת"ר יעשה כמבינתו:

ב

ב) ובמכתבו השני בא כת"ר לחשוש דלא אריך למיכתב זשנא, שאין ראי' ממ"ש האחרונים ז"ל בשם דראזשנא לכותבו בז"ש שאותו השם מפורסם ולכן הרואה יקראהו כהלכתו וידע שבאה השי"ן לסימן הזיי"ן השבורה ולא להברה בפ"ע, משא"כ בנ"ד שהוא שם שאינו רגיל כלל ואינו ידוע לשום אדם אם נכתוב זשנא מנין ידע שזו השי"ן מהנך דכתיבין ולא קריין, הרי יותר קרוב שיקראו זשנא ויהא שינוי השם ממש. ואף דגם בשאר שמות יכול אני לקרוא ג"כ בשינוי מכפי שהן נקראים באמת, הן התם רק הנקודות משתנות וסמכינן על מה שאני יכול לקרות כהוגן אבל כאן שאות אחת לא תהא נקראת כלל בודאי כל הקורא לא יקרא כן אלא יקרא גם את השי"ן בהברתה. ולכן הי' נכון יותר לכתוב זנא בזיי"ן ואם יקראוהו כך הוי רק שינוי קל, ולכאורה גם בשם דראזשנא אם כתב דראזנא בזיי"ן כשר בדיעבד גם במדינתנו שקורין בז"ש וה"נ דכוותה, עכת"ד:

הנה במ"ש דלכאורה אם כתב דראזנא בזיי"ן כשר גם במדינתנו בדיעבד אף שקורין בז"ש, באמת מבואר כן בס' דברי חיים בשם מינדזא, אבל ממוצא דבריו נראה דבנ"ד יש לפקפק קצת. דז"ל ובדיעבד כשר אם כתב באיזה אות אחר הדומה להברה שבלשון פולניא הגם שאין הוכחה ברורה ע"ש האשה מ"מ כיון שאין לנו אות בלה"ק יבינו הכל שהוא שמה של האשה זו הדומה לה במבטא אף שאינו דומה ממש כמ"ש מהראנ"ח בפירוש דברי המרדכי ז"ל כך לי קייר כמו ייר עכ"ל, ולפי דרך כת"ר ה"נ יש לפקפק דשמא הוא רק בשם מפורסם דהבל יבינו דהיינו הוא השם הידוע אלא שנכתב בזיי"ן לפי שאין לנו אות אחרת להברת ז"ש, אבל בשם שאינו ידוע כבנ"ד אדרבא לא יקראו זשנא כז"ש אלא זנא בזיי"ן ממש כהברתו הפשוטה ויסברו דשם האיש הוא באמת זנא ולא בז' שבורה. ועוד דגם הד"ח אפילו בנידון דידי' לא הכשיר אלא בדיעבד, אבל לכתחלה דעתו ודעת שאר, אחרונים לכתוב בז"ש דוקא. איברא דלפי"מ שתפס כת"ר דא"א לכתוב זשנא א"כ אין לנו עצה אחרת אלא לכתוב בזיי"ן וחשוב כדיעבד, אבל לפי"ז עלינו לראות תחלה אם אמנם אין לנו עצה אחרת:

ג

ג) והנה מיש כת"ר לחשוש שלא לכתוב זשנא משום דבשאר שמות אף שאני יכול לקרותן גם בשינוי מכפי שהן נקראים באמת מ"מ התם רק הנקודות משתנות וסמכינן על מה שאני יכול לקרות כהוגן משא"כ בנ"ד שאות אחת לא תהא נקראת כלל, עדיין אינו מבורר, שהרי ע"י שינוי הנקודות נמי זימנין אתי לידי שינוי השם, ובאמת הדבר תלוי באשלי רברבי דהמהריב"ל בספר ג' (סי' ח') כתב בשם פאלמה שלא כתב א' אחר הפ"א לסי' הפת"ח (לא ידענא אי הוו נהיגין למיכתב א' לסימן הפת"ח או דכוונתו לקמ"ן שנקרא פת"ח בלשון הספרדים) דפסול גם בדיעבד אע"ג שאני יכול לקרותו כהוגן, דכיון דמקרי הכי ומקרי הכי הו"ל כלא נכתב השם כלל ופסול הרי דגם בשינוי נקודות פסול ולא סמכינן על מה שאני יכול לקרותו כהוגן דמ"מ לא נתפרש השם, והאחרונים ז"ל כתבו דיש לחשוש לזה, עיי' ג"פ (סי' קכ"ח ססק"ג) ועוד ובס' דברי חיים שער הנקודות נקוד פת"ח עמד מטעם זה על האחרונים שכתבו דלפעמים כותבים א' לסי' הפת"ח להרחבת המבטא והרי כיון דאפשר לקרותו בקמ"ץ ובפת"ח הוי כלא נכתב כלל וכן יש להקשות בהרבה שמות כמו פרידא בציר"י דאפשר לקרותו גם בחיר"ק (הריש) והדלית בקמ"ץ. ובס' עזרת נשים נתלבט בשם שלום דיש שנקרא הלמ"ד בחול"ם ויש שנקרא בשור"ק והיאך יצאנו י"ח לדברי הריב"ל דכיון דאפשר לקרותו הכי ואפשר לקרותו הכי הוי כמאן דליתא וחסר השם, ותירץ דכיון דכותב שלום בן אברהם מכח שנכתב בן אברהם אנו מכירין מי הוא המגרש אם שלום בחול"ם או שלום בשור"ק והרואה הגט יקרא שם המגרש לפי הסימנים שמזכיר שם אביו ושם אשתו וממילא יתברר לו ויקרא הגט כהלכתו. וביה ניחא נמי בשם פרידא וכדומה ובאל"ף הבא לסימן הפת"ח להרחבת המבטא. ולפ"ז בנ"ד נמי כיון שנכתב שם אביו ושם אשתו ואביה הרואה יקרא ע"פ סימנים אלו זשנא כהלכתו ולא זשנא, ואי דשם זשנא אינו רגיל ואינו ידוע מה בכך הרי מ"מ יכירוהו ע"פ הסימנים הנ"ל, ועוד דה"נ שם זשנא אינו רגיל ולא שמענוהו וקרוב לודאי שאינו בנמצא כלל ובכל אופן אין לחוש שיש איש ששמו זשנא ששם אביו ושם אשתו ואביה דומין לאלו של זשנא דידן וממילא היודע שם אביו ושם אשתו ואביה של זשנא דידן יקרא גם את שמו כהלכתו. אך זהו רק להע"נ דס"ל דבכה"ג מהני סיוע הסימן של שם אביו ואשתו ואביה, אבל הריב"ל דחייש בפלמה לקריאה אחרת אע"ג דבנידון דידי' בודאי כתב נמי שם אביו ושם אשתו ואביה (או שם אביה ושם בעלה ואביו) משמע דלא ס"ל הכי, וא"כ בנ"ד נמי לא מהני. (ותמיה לי על הע"נ שהונח לו בזה אע"ג דהוא עצמו כתב לחשוש לדברי הריב"ל):

אמנם הט"ג שא"נ (אות ש' סק"י) לא ניחא לי' בדברי הע"נ וכתב דלא חיישינן ללעז רק כשיש להם במה לתלות שיש איזה גמגום בלשון אם האיש הזה המגרש אבל כשהלשון מתוקן אין לחוש, וה"נ בנ"ד הלשון מתוקן. ואף להריב"ל שייך תירוץ זה ולא ידענא אמאי נתקשה שם ע"ז הט"ג מדברי הריב"ל והוצרך לתרץ דהריב"ל לא חש להא מילתא אלא בשמות לעז כגון פאלומבה דמיירי מינה התם כיון שדרך הלועז להניח אותיות במקום נקודות בשחוסר אחת מכל סימנים יש חשש פסול משא"כ בשמות הקדש שכך הונחו במקרא ואנו קורין אותו ע"פ המסורת וה"ז נכתב כהלכתו כאשר כתוב שם המגרש בתנ"ך מה בכך שיש לקרות גם בענין אחר מ"מ כיון שכמו שכתוב בגט כן נקרא בתורה ע"פ המסורת אין לומר בזה דהוי כמאן דליתא, ותמיהני אמאי הוצרך הט"ג לכל זה לחילוק שבין שמות לעז לשמות הקודש הרי להריב"ל נמי י"ל אפילו בשמות לעז כמ"ש הט"ג בתחלה לדעת עצמו דכל שנכתב כהלכתו אין לחוש והריב"ל הרי מיירי בשחיסר אותיות הנקוד עכ"פ יראה דלדעת הט"ג כשר בנ"ד דהא נכתב כהלכתו ולמ"ש יתכן דרך זו גם להריב"ל ולא ראינוהו שיפסול בכה"ג. אלא דלפי דברי הט"ג עדיין יכול כת"ר לפקפק בנ"ד ע"פ דרכו, דשאני בההיא דהט"ג שהשם נקרא הכי והכי בשוה והלכך הוי לכה"פ נכתב כהלכתו, משא"כ בנ"ד לפ"מ שתפס כת"ר דהקורא בודאי יקרא יותר זשנא בכדי לבטא את השי"ן בהברחה הפשוטה אפשר דאינו נידון כלל כנכתב כהלכתו. אולם דברי הט"ג דחוקים בעיני לכה"פ אליבא דהריב"ל, דהא הריב"ל כתב בנידון דהריב"ש בכתב הדרה על מקום שאינה דרה עוד שם בשעת נתינת הגט שכ' הריב"ש דאפשר להקל דנוכל לומר הדרה מלעיל שהיתה דרה באותו מקום מקודם וע"ז כתב הריב"ל דהיינו דוקא במקום הדירה שאם לא כתבו כשר אבל אם הי' מקום הדירה מעכב לא הוה מהני דכיון דאיכא למקרי הכי ואיכא למקרי הכי הוי כמאן דליתא, והתם הרי נכתבה מלת הדרה כהלכתה, אלא ודאי ס"ל דאף דנכתב כהלכתו מ"מ היכא דאפשר למקרי הכי ואפשר למקרי הכי הוי כמאן דליתא איברא דיש לחלק לענין זה בין מקום הדירה לשם המגרש, דאע"ג דמקום הדירה דאפשר למקרי הכי ואפשר למקרי הכי לא הוה מהני אע"פ שכתבו כהלכתו מ"מ בשם המגרש כל שכתבו כהלכתו י"ל דשוב אין קפידא במאי דאפשר למקרי הכי והכי, משום דמקום הדירה כל עיקרו לא בא אלא לסימן והלכך כיון דאפשר למקרי הכי והכי ממילא שוב לא הוי סימן כלל וכמאן דליתא דמי ומשו"ה אלו היתה כתיבתו מעכבת לא הוה מהני כה"ג, משא"כ בשם המגרש י"ל דלעולם לסימן לא בעינן לי' כתיבה כהלכתו דגם בל"ז נמי מבורר מי הוא המגרש ע"י שם אביו ושם אשתו ואביה ומקום הדירה כמ"ש הע"נ, ועיקר הקפידא הוא רק משום ספירת דברים דבעינן שיכתוב השם כדרך כתיבתו וכל שחיסר אות לסימן הניקוד שעפי"ז אפשר לקרותו הכי והכי אין זה דרך כתיבתו, דדרך הכתיבה היא לברר ע"י אותיות הניקוד דיוק קריאתו, ולכן כל שכתב השם כהלכתו שעשה כדרך כל הכתיבות דהוי ספירת דברים ממילא שוב לא איכפת לן במה שאפשר לקרותו באופן אחר, שהרי לידי טעות לא יבואו בשביל הסימנים האחרים כמ"ש הע"נ. אולם אף כי נכונים הדברים מצד עצמם הן הט"ג עצמו דחה לדברי הע"נ דמהני סימן אביו וכתב שהוא דחוק וא"כ אין נ"מ בין מקום הדירה לשם המגרש לענין טעות הנובע ממאי דאפשר למקרי הכי והכי, וכיון דחזינן דבמקום הדירה חייש הריב"ל לזה אע"פ שנכתב כהלכתו ממילא בשם המגרש נמי דינא הכי, והלכך אמינא דדברי הט"ג דחוקים בעיני לכה"פ אליבא דהריב"ל. עוד צע"ק בדברי הט"ג במ"ש דבנכתב כהלכתו אין לחוש ללעז, ונראה שתפס דלהריב"ל נמי אינו פסול דאורייתא כלא נכתב כלל אלא מתקנת ר"ג בלחוד הוא דמיפסל, ולכאורה לא נראה כן אלא דכיון דדן לה הריב"ל כלא נכתב כלל הוי פסול דאורייתא כלא כתב שם המגרש כלל דהגט בטל מדאורייתא לשי' רוב הראשונים ז"ל. ויש להאריך עוד ואין פנאי לזה:

ומכיון שבאנו לידי כך הן דברי הריב"ל מתבארים היטב ולא פליג כלל על סברת הע"נ, כמו שכבר ביאר בטוב טעם בס' דברי חיים שער הנקודות נקוד פת"ח. דהנה בגט צריך לכתוב השם בפירוש דוקא אבל אם כתב סימניו של המגרש לא מהני לפי שאין זו דרך ספירת דברים, (ר"ל דבספירת דברים כשמזכירים את המדובר מזכירים אותו בשמו ולא בסימניו בלבד), וכן מתבאר מדברי התו"ג (סי' קכ"ט ס"ק ט"ו) יעו"ש, ומ"מ בידוע שיש בעיר שני שמות שווין הסימן שם אביהם וכשגם הם שווין משלשין ומהני אע"ג דהוי רק סימן, והוא משום דכבר נכתב השם כהלכתו והוי ספירת דברים כדרך כתיבתו בכל הכתבים שמזכירים אותו, וא"כ מצינו סברתו של הע"נ מצד סימן האבות גם להריב"ל וא"א לומר שיחלוק ע"ז. אמנם הריב"ל כתב שפיר בנידון דידי' בלא כתב אמות ויסוד הנקוד כגון וח"ו אל"ף יו"ד הגם שנוכל לקרותו כהם ולא נטעה באחר ע"י סימן של שם אבותיו מ"מ כיון שנוכל לקרות באופן אחר הוי כאלו נכתב רק שם אביו דשמו של עצמו אינו נכתב כנהוג באמות האותיות ולא הוי ספירת דברים (כדרך כתיבתו כשמזכירים אותו בשאר הכתבים), משא"כ בשם שלום וכן בשם פרידא וכדומה שנכתב כהלכתו והוי ספירת דברים כדרך כתיבתו כנהוג אלא שיש לטעות לקרותן באופן אחר ע"ז מהני סימן האבות. והיא ביאור יפה ומרווח. ולפ"ז בנ"ד נמי שנכתב שם זשַנא כהלכתו כדרך כתיבתו אלא שיש לטעות לקרותו זַשְנא ע"ז שפיר מהני סימן האבות גם להריב"ל:

ד

ד) כ"ז נו"נ לפי דרך כת"ר דהקורא יקרא יותר זַשְנא ולא זשנא היינו ז"ש ביחד, לפי שבאופן האחרון אין השי"ן מתבטאת. כהברחה והיא מהנך דכתיבין ולא קריין. ורואה אני שתפס כת"ר דכשאנו כותבין ז"ש במקום ז' שבורה (Ж) בראנו לנו אות ומבטא חדשים, דהיינו שהתכנו יחד את הזיי"ן והשי"ן לאות והברה אחת ויצאה מזה אות Ж, ולפיכך יותר יקראן הקורא מפורדות את הזיי"ן בפ"ע ואת השי"ן בפ"ע ויצא שם זשנא. אבל באמת אינו כן, שאין אנו מתיכין כלל את הזיי"ן ואת השי"ן לאות אחת או הברה אחת ואינן מהנך דכתיבין ולא קריין אלא דגם בהברתן המפורדת יוצא במבטא כעין Ж, למשל בנ"ד כשאנו קורין את הזיי"ן בשו"א והשי"ן בפת"ח זשנא יוצאת הברת ЖaННO, לפי שהשו"א הרהוטה של הזיי"ן נבלעת במבטא יחד עם השי"ן הפתוחה, וכן בשם דראזשנא אנו מבטאים ג"כ את הזיי"ן והשי"ן בפ"ע ושתיהן בשו"א ויוצא כעין הברת Ж, וכן בכל כיוצא בזה. וכן בצד"י שבורה [Ч] שכתבו האחרונים ז"ל לכותבה ט"ש כמו טשערנא וכדומה אין אנו מתיכין כלל את הטי"ת והשי"ן לאות אחת או הברה אחת והן מעין כתיבין ולא קריין בהברתן הפשוטה, אלא דגם בהברתן הפשוטה והמפורדת יוצא במבטא כעין Ч, למשל בשם טשערנא כשאנו קורין את הטי"ת בשו"א ואח השי"ן בסגו"ל יוצאת הברת Чe. וא"כ למה יקרא הקורא זַשְנא יותר מזְשַנא, הרי בשניהן מתבטאת השי"ן כהברתה הפשוטה ומה יתרון לזו על זו, והרי זה ככל השמות שאפשר לקרותן בשני אופנים שוה בשוה דכשר, ולא גרע מפרידא דאפשר לקרותו פרידא בחיר"ק ופרידא בציר"י ומ"מ לא חיישינן לה להטעמים המבוארים לעיל וה"נ דכוותה:

לכן נלענ"ד דאריך למיכתב זשנא ואין ראוי לכתחלה לכתוב זנא, שלא הכשירו האחרונים לזי"ן במקום זיי"ן שבורה אפילו בשמות הרגילים אלא בדיעבד, וכ"כ האחרונים בשם טשיזא לענין הצ' השבורה עיי' ט"ג ועוד, ועיי' בחאנ"ש למהרש"ק (סי' ג') בשם יאטשא שכתבו יאצא. וכאשר דברתי מזה עם רב גדול אחד אמר דמוזר הדבר לכתוב זשנא, ואמרתי לו מ"ש משם דראזשנא והשיב דשם הז"ש באמצע והכא בראש התיבה. ואין בזה שום טעם וריח לחלק אלא פטפוטי דברים בלבד, וכאשר אמרתי לו דה"נ כותבין זשיגא טשערנא משיטשא טשיזא ובס' חאנ"ש רצה לומר גם להיפוך דבשם טשיזא יש קפידא טפי שלא לכתוב ציזא לפי שהוא בראש התיבה, לא מצא כל מענה. ויותר מזה יראה בנ"ש בשם פייערל דיש לקרותו באופנים שונים ומ"מ סגי בהכי:

ה

ה) ולפ"מ שחוכך כת"ר בכתיבת זשנא היתה תקנה לכתוב ב' גיטין האחד זשנא והשני זנא, אבל לכאורה גם עי"ז עדיין לא נמלט מחששות, שהרי אין הגט האחד מוציא מידי החשש שבחבירו, דבזה שכתוב בו זנא אנו חוששין על הברת אות Ж שאינה נשמעת ובזה שכתוב בו זשנא אנו חוששין שיקראו זשנא, וא"כ לא יצאנו י"ת גם בכתיבת שניהם. ואף דכבר כתבנו דגם בדראזשנא שכתב דראזנא בזיי"ן מכשיר הד"ח בדיעבד גם במדינתנו וא"כ גט זה שכתוב בו זנא כשר בודאי בדיעבד מיהא, דנהי דלכתוב רק גט אחד בשם זנא צידדנו לעיל דאין ראוי לעשות כן לכתחלה משום דזשנא עדיף מיני' מ"מ בגט שני אחר שכתב כבר בגט אחד זשנא בודאי מהני כבר, הרי פקפקנו לעיל דאפשר דבשם שאינו ידוע לא שייך דברי הד"ח ולא מהני גם בדיעבד. אמנם לפי המבואר לעיל דע"י סימן האבות יבינו הקריאה הנכונה של המגרש נפל חשש זה, דע"י סימן האבות ידעו שזהו זשנא בן האיש הידוע וממילא יבינו כבר שנכתב בזיי"ן לפי שאין לנו אות אחרת תחת הז' השבורה ודמי כבר לדראזנא דכשר בדיעבד. ולכן יכול לכתוב ב' גיטין אף שלפי המבואר למעלה אין צורך בזה לענ"ד:

ו

ו) ולענין כתיבת הברת הזיי"ן השכורה שבדורותינו תפסו לכותבה בז"ש מצאנו כבר גם בדורות הקדמונים שנתלבטו בזה והשתמשו באופן אחר דבשם גמילא שהיתה נקראת בערבית רפה מובא באחרונים שיש מהגדולים שהיו כותבים נקודה ע"ג הגימ"ל כמו שהי' נהוג אצלם לסימן רפיות המבטא יעוי' בג"פ (סי' קכ"ו) ובעזרת נשים בשם גמילא גוייה ועוד באחרונים. וכמדומני שהגימ"ל הרפה בערבית מתבטא כז"ש, היינו כזיי"ן שבורה, וכן נוהגים עכשיו הסופרים החדשים לשנות את הגימ"ל או את הזיי"ן להברת Ж ע"י נקודה או קו על גבם כזה ג' ז'. אבל אנו אין נוהגין כך ומשתמשים לכתיבת הברת הזיי"ן השבורה בז"ש:

ז

ז) ובמה שחותר כת"ר להערות מקורו ושרשו של השם המוזר זשנא הנה באמת אין לנו מזה שום נ"מ שאין אנו דורשין בשמות והעיקר הוא אצלנו כמו שנקרא, ומסתמא הוא לקוח מאיזה שפה זרה בשיבוש וסירוס. ואולי עיקר השם הוא יאֲן שבצרפתית מתבטא זשאַן, (ובאיטלקית (כמדומני בהקטנה) זשַנא). ולא רשמתי זאת. במכתבי הראשון לפי שאין לנו שום נ"מ מזה, אך עתה כבוא מכתבו השני שבו הוא אומר שבאה לפניו עכשיו אמו של המגרש ואמרה שנזכרה שבשעת הכנסו לבשאאע"ה נקרא שמו בישראל יעקב ומסתפק כת"ר היאך לעשות בשם קודש זה, פתה חזר ועלה על דעתי דבר זה. דהנה דבר פשוט הוא אחרי שהמגרש נקרא בפי כל רק בשם זשנא וכן נכתב בכל תעודותיו ואינו בא מעולם לביהכנ"ס ואינו עולה לתורה וגם הוא עצמו אינו יודע משם אתר זולת זשנא וגם אמו לא זכרה כלל עד עכשיו משם יעקב ליה דין צריך בשש דשם יעקב הוי נשתקע גמור ואין לך שום דבר שיעלהו משקיעותו אך אם אמנם עיקר השם זשנא הוא יאַן ע"פ המבטא הצרפתי זשאַן הי' קצת מקום לבע"ד לפקפק דשם יאן יש לו דמיון קצת ליעקב ע"פ הברתנו שמבטאים את העי"ן אנ, ואם הי' בא הצרפתי לבטא שם יעקב כקריאתנו היה מבטא זשאַנקאוו, ואולי ראוי הוא בשביל זה להעלותו משקיעותו (ואף דשם יאַן אינו כינוי ליעקב אלא מקוצר הוא מיאהאן יוחנן, בכ"ז יאמר האומר דאפשר דעמי הארצות אסקוהו על שם זה כדרך רוב משני השם בזמנינו. ובפרט שכתב כת"ר שאבותיו אינם מילידי ארצנו ואפשר דמשוט בארץ באו ונבללה שפתם מכל הארצות). אבל בכ"ז נ"ל שהן חששות של מה בכך, דלפי ההברה שלנו אין כאן שום דמיון ליעקב וזשנא, ולא בשביל זה ניקום ונכתוב שם שנשתקע לגמרי:

בהא סלקינן שהדבר ברור לענ"ד לכתוב רק זשנא ותו לא מידי, אך בהיות הדבר נוגע לענין א"א החמור אינני רוצה שיסמוך עלי למעשה עד שיסכים עמי עוד אחד מהרבנים המובהקים ותשועה ברוב יועץ:

ה' ישפיע על ידידי מעכת"ה רוב שלו' וברכה ויחוג את חג המצות הבעל"ט בשמחה ויתרון הכשר כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת ומכבדו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף