אבני נזר/חושן משפט/קמא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט קמא

סימן קמא

[התשובה הנוכחת נדפסה קצתה באגודת אזוב אבל אפס קצהו תראה משם וכולה לא תראה לכן הדפסנוה כולה]

ב"ה יום ב' ל"ב למב"י תרל"ח לפ"ק.

שלום וברכה וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י.

עיינתי במ"ש בסוגיא דאכלת חלב ליישב דברי התוס' והראשונים והנה כולו מחמדים ואפריון נמטי לך שפירשת סוגיא חמורה כזו, ומ"מ במ"ש שגם התוס' מפרשים הא דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש כמו שפירשו הראשונים דבאמת מאמינים לעדים רק משום שאינו רוצה להביא קרבן אנן לא איכפת לן, לא כן אנכי עמדי, דא"כ כשהוא אומר שהי' חלב והעדים אומרים שומן לעדים מאמינים ולא נניח אותו להביא חולין בעזרה, וכ"ש שלא נשמע לו שיקריבו הכהנים ויאכלו, והרי התוס' ריש שנים אוחזין כתבו להדיא דגם בזה הוא נאמן ללישנא דאדם נאמן על עצמו, ובאמת הרמב"ן חולק על התוס' בזה כמ"ש בחי' הר"ן שם בשמו כי הולך לשיטתו, וע"כ שהתוס' פירשו כפשטו שבאמת אליו נאמנין יותר, וע"כ אף לחייב קרבן נאמנין לו ולאידך לישנא דמתרצינן דיבורי' באמת אינו מחייב עצמו קרבן במקום שעדים מכחישין כמ"ש שם, והנה מבואר להדיא שהתוס' חולקין עם הראשונים ודבריי אתיין שפיר:

מ"ש דרמב"ם מיירי במקום דליכא חזקה, באמת דעת זה דבדבר שבערוה במקום דליכא חזקה נאמן נפלאת ממני, ומה יענו בסוגיא דהאשה רבה דפשיט רב ששת מע"א דמת בעליך ואח"כ בנך נאמן דטעמא משום דעבידא לאגלויי ואף במת יבמיך נאמן, והא במת בעליך ואח"כ בנך אינו מעיד נגד חזקה ואדרבא חזקה מסייע לי' וחומרא דרבנן הוא כדאיתא בפרק ד' אחין ומדינא דאורייתא נאמן וכל משענתם של האומרים כך מתשו' מיי' וכבר פרשתי דבריו בטוב טעם שלא יסתור לשום פוסק ומצאתי און לי בר"ן פרק האומר במתני' דעל מנת שיש לי מאתים זוז ה"ז מקודשת ויש לו דמקשה בגמ' וניחוש שמא יש לו ופירשו הר"ן והרשב"א דהבעל אינו נאמן שאין לו דרגלים לדבר שיש לו דאל"כ למה קידש, ולמה לא פירשו כפשטו דאין הבעל נאמן להתיר דאין דשב"ע פחות משנים, שהרי הר"ן הוא הסובר בפרק האומר התקבל דע"א בלא אתחזק אינו נאמן, אלא דהכא ק"ל שהרי הבעל בעצמו אומר שלא נתקדשה לו הודאת בע"ד כמאה עדים:

מ"ש דרש"י פירש משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ולא משום נאמנות ונ"מ לענין מלקות דרש"י לטעמי' דאשה אינה נאמנת בתורת עד אלא היכי דבידה, וכתבת דה"נ בידה לזנות עם נכרי, לק"מ דכיון דרק משום בידו דמטעם בעלים שוב נאמנת באמת וממילא אין בו מלקות כמבואר בתשו' רמ"א דהיכי דנאמן באמתלא אינו לוקה, וכבר ביאר כ"ז החו"ד סי' קפ"ה באריכות וכ"כ שם בשם ס' פנ"י דהיכי דעד נאמן רק משום בידו אינו מועיל למלקות:

וכן מ"ש דהיכי דשותק אף אשה נאמנת וראי' ממתני' דפרק אמרו לו, הן הן דברי התוס' בפרק הנ"ל דאשה אינה כגזלן דאפי' שותק לא מהני בי', והיינו דאף דאשה אינה עד [כי הולכים לשיטתם בעירובין ובפסחים] מ"מ שותק מהני בי', ג"כ מיושב בזה, שהרי מפורש בש"ע דמהני אמתלא על השתיקה ושוב אין בו מלקות, והרמב"ם שפסק דעד לאחר שהוחזק מהני למלקות, לטעמי' דאפי' באינו יודע נאמן העד כמבואר בדבריו פ"ט מנזירות, גם יש מקום לפלפל בעד כשר דקודם שהגיד אמתלא יצא מחזקת היתר ושוב נאמן העד בעצמו ועל דרך שכתבתי במכתבי הקדום, ואינו נאמן באמתלא רק היכי שאח"כ מכחישו בברי, וע"כ היכי שידוע שאינו יודע מועיל העד למלקות (או היכי שנהג נזירות על פיו דשוב אינו מועיל אמתלא כמו הוחזקה נדה בשכנותי'] וכל זה בעד כשר, אבל באשה לשיטת רש"י ותוס' דאם נסלק השתיקה לא ישאר כלום פשיטא דאינו לוקה:

מ"ש דבאשה בב"ד משמע מכולם דאינה יכולה לחזור גם דעתי כן להלכה והטעם שכתבתי במכתבי הקדום משום דאינה עד ואיננה באם לא יגיד דשבועת העדות והוא נכון לפי טעם הש"ש דאינה עד אלא בתורת אומדנא ודיעה ודומה לקיבל עליו קו"פ כשנים דמבואר בירושלמי דאינו בשבועת העדות, ולפי זה הי' דומה לגמרי לחוץ לב"ד לפי טעם החוו"ד, אבל אני בחידושיי שם ביארתי טעם אחר ולפי אותו טעם ליתי' לזה, ובמכתבי הקדום פלטה הקולמוס דאף לפי טעמא דידי עולה סברא זו, וזה הי' שלא לפי הכוונה:

מ"ש כעת עוד ראי' מרש"י במשנה שכתב דבשבוי' הקילו להאמין ע"א, ואם אינו דבר שבערוה מדינא נאמן [חסר תיבה] בדף י"ג:

קאמר הש"ס בשבוי' רוב נכרים פרוצים בעריות הן, ופירש"י והא ודאי נבעלה, וע"כ לא הי' להם להאמין העד, רק משום דמה"ת מ"מ מותרת הקילו חכמים:

מה שהקשית מכת"י דקידושין דהוא צריך [חסר תיבה] בידו עדים א"כ גם עידי חתימה לא יועילו, וכיון שגם העידי חתימה אינם מעידים רק שנכתב בצוואתו חסר תיבה] על כתבו בעצמו הרי נראה זה לב"ד והוי כמו עדים:

מ"ש שהתוס' רי"ד כותב שאביי סובר המקדש בע"א אין חוששין לקידושין, ז"ל התוס' רי"ד ה"ה דפליג אביי במקדש בע"א דטעמא דמ"ד אינם קידושין משום דהוי דשב"ע, ולא נזכר כלל בדבריו לשון חוששין ואדרבא מדשינה לשון אין חוששין וכתב אינם קידושין, כדי שלא נוכיח מדבריו דלאביי רק חוששין ע"כ כתב אינם קידושין, לומר דלאביי הויין קידושין, ואינני מבין דבריך כלל:

ומ"ש שפ"פ חשוב כמו עדים כמ"ש הר"ן בעידי חתימה, מה זה דומה, בעידי חתימה רואין הב"ד שמוכח המסירה, ובזה אינו רואה רק הבעל, אולי כוונתך שהי' יכולין לבדוק ע"י חביות יין ואף שלא בדקו כיון שאז הי' ראוי לבדוק חשוב כמו עדים, וזה רחוק כיון שאז לא הי' נודע ואינו עומד לבדיקה כלל ולמה יחשב כמו עדים, בפרט שהתוס' ריש גיטין סוברים בהיפוך מהר"ן:

מ"ש לתרץ הקושיא על התוס' רי"ד מהא דנאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח אף שנשא אשה ופוסל האשה משום דעכשיו היא א"א ואין נ"מ רק לאחר שימות ואין דנין עכשיו, גם אני הייתי ברעיון זה והוספתי נופך דאם יגרשנה בעלה תאסר משום גרושה ואם תהי' תחתיו תיפסל מחמת ביאתו עכשיו שתחשב כמו הבנים שנולדו לבן אחר הגדת האב, ואין נ"מ שלא יהי' נאמן רק אם תפריש ממנו ולא תקבל גט עד יום מותו וזה בוודאי לא יהי' כי לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ולמה תתעגן בחנם להמתין על מיתתו להנשא לכהן, ומאחר שלא נבא כלל לדין האשה וגם אין נ"מ עכשיו לענין שתיפסל האשה מתרומה כי באמת נאמן בזה שהרי היא פסולה עכשיו במה שהיא עכשיו אשתו ועכשיו כבר נפסל הבן וממילא פוסל אשתו מתרומה, ואין נ"מ רק הנ"ל שלעולם לא יבא לידי כך ע"כ אין האשה מבטלת נאמנותו:

אך מ"ש ליישב ראייתו של התוס' רי"ד דחוק כי דברי התוס' רי"ד מוכחין בעליל שכוונתו על ברייתא דר"ט ורע"ק וגם הראי' שכתבת מהר"ן כבר דחיתיו בטוב טעם בקונטרסי ואח"כ במכתבי שני:

תדע כי בעיקר הפשט דאין דשב"ע פחות משנים דאשה חשוב כמו ממון שאין מוציאין אותו בלא עדים מצאתי בספר הקדוש הקנה קטן (פ"ז:) כדבריי יעיי"ש, ונתתי שמחה בלבי שכוונתי האמת בפירוש הגמ':

קרא דמושבותיכם ט"ס וצ"ל מושבותיכם וטעות זה ג"כ בספרי הדפוס בגמ' עצמה מנחות (פ"ד) רשום אצלי מכבר בגליון ועיין רמב"ן פ' אמור דבשתי הלחם לכ"ע אינם רק מן הארץ:

תחל שנה וברכותי' ונזכה לשמוע זמ"ז בש"ט ונוושע בכלל ישראל:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף