חות יאיר/קפה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ממהר"א מלמד להועיל בישוב הירש הארין אצל נהר נעקיר:
שאלה: יהודי היה שותפו של ישמעאל בריוח הבורסקי, וזה היהודי נתן כל בשר אחוריים גם כשאירע לו טריפות לשותפו על חשבון משא ומתן שביניהם והיה זה המשך כמה שנים. ומקרוב נשא הישמעאל מומרית וילדה לו בנים אם מותר לתת לו כמקדם בשר טריפה ואחורים שהמומרית אוכלת מהם, והרי נצטוות באיסור טריפה חלב ודם, נמצא יהודי המוכר עובר בלפני עיור. וכבר דברתי עם חביריי המלמדים הסמוכים גם עם יודעי ספר העוברים ושבים, וקצתם מורנים ורבנים והייתי כמצחק בעיניהם, ומ"מ אמרתי אשאלה פי הוד רום מכ"ת מ"ו והוא ישמיעני דעת קדושים. כ"ד תלמידו דמכ"ת אהרן מ"ק לבוב:
תשובה: הנה ע"ד שאלתך, ודאי שאלת חכם היא וצריכה לפנים ולא דבר ריק הוא כאשר כתבת שהוא לשחוק בעיניהם, כי לא רבי' יחכמו באמת כאשר ידמו וירמו אחרים בהדרת מלבושם ופניהם, הוי חכמים בעיניהם, אף כי באמתת כל חכמה וידיעה לא מצאו ידיהם ורגליהם. ולכאורה נראה דלית דין צריך בשש ושום חשש איסור, מפני שאף אם ימנע איש יהודי מלמכור לו הרי יכול המומר לקנות ממקומות אחרים, וכמה טבחי איכא בשוקא שע"כ איצטרך בש"ס פ"ק דע"ז ד"ו רע"ב לאוקמי' ההיא דאסור להושיט כוס יין לנזיר וכו' דקאי בתרי עיברא דנהרא. וכ"כ התוס' והביאו רמ"א בהג"ה בש"ע י"ד סי' קנ"א ס"א. מ"מ הרי שטר ושוברו עמו דיש מחמירין והם הג"ה מרדכי והר"ן, ואע"ג שכתב שם ונהגו להקל, ונראה דע"כ נהגו היתר במכירות בגד שעטנז למומרי' וכן טריפות. והיינו שהיו דבריו ללעג ולקלס בעיני שלמים וכן רבים, מ"מ נהי דאין למחות במקום דנוהגין מ"מ אורויי לא מורינן כבגמ'.
ומה גם שבנדון זה היהודי נותן להישמעאל בהקפה ועל חשבון בלא דמים על עסק משא ומתן, בודאי בכה"ג א"א לו ליקח מאחר כי לפעד"ן דזה כללא הוא, דכל היכא דשרינן מפני סברא שאפשר לו להשיגו במקום אחר, היינו דוקא בשישנו במציאו' לרוב איך שיבוקש ובלי טורח, ולכן אף אם נאמר דשרי למכור בגד כלאים שעטנז הוא שאותה הסחורה עצמו שעטנז והוא גולם אינו מלבוש, דודאי אי איכא במתא דשכיחו תגרי לדעת המקילים שרי, מש"כ בשאין במציאות שם ויצטרך לשוט ולילך למקום אחר דטריחא ליה מילתא, וכן למכור לו מלבוש מתוקן כבר של שעטנז דלא מתרמי ליה במדתו ובדמיו כדבעי, אפי' יש עוד כמה ישמעאלים מוכרי בגדי' ומלבושים אסור, וחילי דילי בסברא זו ממ"ש בש"ס מס' ע"ז שם ד"ו ע"א, אבעי' להו וכו' למה נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה וכו'. משמע דאי לית ליה לדידי' אסור משום לפני עיור אע"פ דמצי לקנות מאחרים, והכי משמע במ"ש מלת לדידיה. והטעם משום דצריך לטרוח אחריה, והכי מוכח נמי לע"ד ממה דק"ל ס"פ הרבית [ע"ע תוס' שם סד"ע ע"ב] דלוה עובר על לפני עיור אע"פ דמצי להמציא מעות אצל ישמעאל דנפישי בהו מלווים בריבית, והיינו משום דצריך לטרוח אחר זה (עי' ס"פ הרבית תוס' ובמרדכי מס' ע"ז רמז אלף ר"ד) ולכן נ"ל דאסור למכור יין נסך למומר דג"כ לא ברירא שאפשר להשיג כרצונו יין טוב ובדמים כזה. וכבר כתבו התו' ספ"ק דט"ז דאפי' איסור דרבנן יש בו משום לפני עיור. ומזה צ"ע במרדכי ריש מס' ע"ז סי' א' ר"ג ר"ד דלא משמע כן, מש"כ אם נותן למומר כוס יי"נ בלי דמים, וה"ה נדון דידן דאין המומר לוקח הבשר בדמי' רק על חשבנותיו עם הישראל (ולכן גם העקוב ומסרסר לו זונה ואפי' המזווגו דאין הדבר מצוי לו מיד ברצונו. מש"כ המזווג בגוים אין איסור ואין לו' דלא עדיף ממה שאסור לינק ולהוליד דכאן מי יימר שתוליד והא גרם רחוק ומי לנו גדול מרמב"ן שעשה לגויה רפואה שתלד כמ"ש הרשב"א ע' בתשובותיו ק"כ וקס"ז ומ"מ קבלתי מפי גדולים וזקנות כי המעסק באלה לא יצא נקי מזרע שמקדיח תבשילו ונרמז במ"ש לא תתחתן בם וגו' כי יסור וגו' ודוק). ונ"ל עוד טעם לאיסור ממה שכתב בש"כ בשם ד"מ שטעה שנהגו להקל מפני דגוים בזמן הזה לאו עע"ז נינהו כי לא הוזהרו על השתוף, וטעם זה לא שייך רק בליתא דע"ז לגבי גוי דבהכי מיירי שם. מש"כ במומר בכל עבירות לא שייך ההיתר, וע"ס קנ"ט ס"ב בש"ע. גם אין היתר במה שאינו נותן הבשר ליד הגוי רק לשפחתו, וה"ל לפני דלפני, דהרי שלחה וכנותנו לידו דמי דק"ל דלחומרא יש שליחות לגוי [עש"ע י"ד סי' קס"ח ס"ד הג"ה. צורבא מרבנן א' ביקש להראות חריפתו והתפאר כי מצא לה"ה בעל ש"כ שגה ברואה ולא דק במ"ש בי"ד סי' קנ"א ס"ק ו' וביקש להשוות דעת הפוסקים ולומר דלא פליגו בענין לאו דלפני עיור ואמר כי הגמ' תוס' ורא"ש ור"ן פ"ק דשבת מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו וכו' עיין בעת כותבו כי בפי' כתבו דא"א לתרץ דמ"ש שם מותר דמיירי בגוי כי גם בגוי אסור. והשבתי לו כי הוא ראה ולא דק כי שם מיירי בנותן ליד גוי בהושיט ידו לפנים או בהיפך דודאי אסור מדרבן כי אחר דתיכף מוציאו הגוי הוי כאומר לו להוציאו מש"כ בענין מכירה פה דאין כאן רק חשש פן יקנה לצורך אלילים ולא מתחזי בשום ענין שמוכר לו ע"ד כך וכאלה צוה ואמר לו. ועל כן נותנין מזונות לפני הגוי בחצר ומייתי ליה שם התו'. וה"ה הש"כ לרוב פשיטתי' לא האריך לבאר זה].
מ"מ הוריתי להתירא מכמה פנים, הא' ממ"ש הש"כ שם סי' קנ"א ס"ק ו'. דנראה לו דלא פליגו דהמחמירין לא אסרו רק בלפני עיור וגו' דנגד ישראל חבירו, שהרי אפי' להפרישו חייב מש"כ בגוי או מומר. ב' דלכ"ע אין איסור מדאורייתא, כי דעת האוסרים ר"ל מדרבנן, ואף שהש"כ כתב פשר דבר לחלק בין ישראל למומר וישמעאל וגו', כ"ש דס"ל דבמומר מותר, ונ"ל דלדידי' ג"כ גבי ישראל אינו אסור רק מדרבנן, אחר דמצד דחייב למנעו אתא עליה, ומ"מ כל זה בדאפשר למומר להשיגו במקום אחר, לכן מטעם זה אם הישראל אומר כי לא ירצה להלאה לתת לו בהקפה וחשבונות רק אם רצה לקנות יקנה במזומן ודאי שרי. ג' מלשון רמ"א במ"ש ויש מחמירין ולא כתב ויש אוסרין, מכלל שדעתו נוטה עם המתירין וזה כלל בידינו. וד' אחר שכל איש שורר בביתו ובפרט ביניהם והממון שלו והוא בעל המשא ומתן אשר לוקח הבשר על חשבונו, לכן אע"פ שהגוי הקונה מאכיל המומרת ממנו, הרי אלפני דלפני לא מפקדינן כבגמ' פ"ק דע"ז. ומצד זה אם היה הוא מומר אסור. ונ"ל דאפי' ודאי אין המומר הקונה אוכל ממנו רק מאכיל לאשתו המומרת אסור, דבכה"ג אחר דהמומר מצווה ג"כ בלפני, הוי זה הנותן לו ג"כ עובר בלפני דמכשול לאו דלפני שיאכיל למומרית. וזה ברור לע"ד וראיה לזה מתוס' מס' ע"ז סוף דט"ו בשם הר"ר אלחנן יע"ש. אלא שכתב אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו, ולע"ד א"צ לזה רק דעובר המוכר בלפני ממש, כי כל עבירה שיעבור המצווה בה ודאי מכשול הוא, וכן בן המומרים אפי' מגוי כ"ש מן המומר דינו כמומר לכל דבר. ע' טור וש"ע א"ה סי' מ"ד ואין להאריך בזה פה. ה' הרי בנדון דידן שכבר לקח הישמעאל מישראל הבשר בהקפה ועל חשבון כמה שנים לפני שנשא המומרת, לכן יש להקל קצת כענין שאמרו הוא בא בגבולי ובכמה דוכתי. ו' מטעם זה שכבר כמה שנים נתעסק עמו, ואם יפרוש ממנו עתה ה"ל איבה, בכמה דוכתי חששו רז"ל לזה, ויותר יש לחוש במומר דדרכן לגרות בנו ולהבאיש ריחינו. ונ"ל דמה שנהגו להקל במכירה לישמעאל בכמה דברים בא ממה שנהגו קדמונים להתיר בסוחר משום איבה שמוכר לכל.
ומ"מ אע"פ שלא רציתי לאסור על היהודי מכירה הנ"ל בהיותו ניזון ממש מעסק השותפות, וה"ל הפסד מרובה מפרישתו ממנו עם איבה רבה, אם היה שואלני מעיקרא אם ישתתף עמו אחר שנשא המומרת על אופן שיקח הבשר האסור לא הייתי מתירו, כי נ"ל שבעל נפש יחוש לעצמו דמ"מ באה תקלה על ידו לאדם [ש' תשובה קס"ו דפ"ד ע"ב] והרי אמרה תורה ואת הבהמה תהרוגו בשביל כך, ואפילו עצים ואבנים כדרז"ל על אשיריהם תכרותון כבספרי, ורש"י מייתי לה. אף כי חזינא תיוהא במ"ש הש"כ לפי דעתו כחכם יודע פשר, דדעת האוסרים היינו בבר ישראל שמחויבים להפרישו, דהא תינח בישמעאל דודאי אין מוטל עלינו להפרישו, אבל מומר אחר דקידושיו קידושיו וכדין ישראל הוא, מאן לימא לן שאם היה בידינו ובכחינו להפרישו שלא הי' מוטל עלינו, ועוד יש לפקפק בדברי הש"כ דדעת האוסרים לגבי ישראל דווקא, ואפי' לא קאי אתרי עיברא דנהרא, והרי בבריי' נזכרו שניהם כוס יין לנזיר והוא יהודי, ואבר מן החי לבני נח, אלא דבזה ידחק הש"כ וישיב לנו דהמקשה וגם המתרץ דבריהם סובבים על אבר מן החי לבני נח ודוק (וכבר כתבנו שכל גוי ומומר לע"ז היינו הכופרים ביחוד ובבורא) והוא דוחק, לכן יש להחמיר לכתחילה כ"ש שיש למנוע מליקח מומרת להחם לו בית החורף ולהיטיב לו הנרות בשבת, דגרע טפי דשליחותי' עבדא, ופעם אחת ראיתי כזה בישוב וואנציבעק והוכחתי אותם על זה ולא שמעו בקולי ולא אבו לי, ומ"מ כתבתי מה שנ"ל:
יאיר חיים בכרך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |