עזר לעזרא/לז
|
< הקודם · הבא > |
על מאי דבדיק לן מר ניהו רבה רו"ם כת"ר שיחל"א במ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ע"ז ה"ו ח"ל והיאך דין עיר הנדחת וכו' ב"ד הגדול שולחין ודורשין וכו' אח"ך שולחין ב' ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשובה מוטב ואם יעמדו וכו' והראב"ד ז"ל כ' ע"ז וז"ל טוב הדבר שתועיל להם התשו' אבל לא מצאתי תשו' מועלת אחר התראה ומעשה ע"כ. והלח"מ והמ"ע ז"ל כתבו דיש גרסא אחרת בדברי רבי' ועליה השיג הראב"ד ז"ל וכן כמה מהאח' ז"ל כתבו דיש ב' התראות באנשי עיה"נ ותמהו ע"ד מרן ז"ל בכ"מ וע"ז כתב מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו שגירסת הראב"ד ז"ל היא כגירסתנו וביאר הכל לפי מה שפי' בדברי המשנה דמ"ש וצריכים ב"ע והתראה הרבה פי' נאמרו בה דלדעת רש"י והרב"ע ז"ל מ"ש וצריכים ב"ע והתראה לאו ארישא קאי אלא מילתא באפי נפשה על עיה"נ וכו' אלא דרש"י ז"ל מפ' מ"ש וצריכים ב"ע וכו' קאי על המדיחים ולא על הנידחים כפי' הרב"ע ז"ל ומזה הרגיש על הרב תויו"ט ז"ל שהביא פירש"י עמ"ש במשנה וצריכים ב"ע וכו' ולא העיר שלא פי' כן הרב"ע ז"ל ע"כ. ואנכי הדל נלע"ד לומר דאעיקר' לאו מוכרח הוא לומר דרש"י ז"ל מפרש דהמש' קאי על המדיחים דוקא ולא על הנידחים אלא דהוא ז"ל ג"כ מפ' כפי' הרב"ע ז"ל דמ"ש במש' וצריכים ב"ע והתר' מילתא באפי נפשה ואנידחי' ג"כ קאי ומ"ש בפי' הברייתא וז"ל לאמר שצריכים ב"ע וכו' שכך אומרים נלכה וכו' שיעידו עליהם מה שאמרו וכו' ע"כ. ר"ל דעיקר הפסוק למדיחי' כדמשמע מפשטיה דקרא אלא דמיניה ילפי' ג"כ לנידחים וכדמוכח כן ממ"ש רש"י ז"ל עצמו לקי' ד' קי"ב ע"א בד"ה היכי עבדינן וז"ל היאך נעשין רובא נידחין הואיל דצריכין עדים והתראה לכאו"א ע"ש. הרי מוכח דס"ל בפשי' דהנידחין צריכים ב"ע והתר' לכאו"א ואם כוונת רש"י לעיל הוא דמ"ש במשנה וצריכים ב"ע וכו' דוקא אמדיחין א"כ יקשה לרש"י ז"ל במ"ש כאן בד"ה היכי עבדינן דמוכח דלנידחין ג"כ צריכים ב"ע והתרא' דמנ"ל הא לכן נר' דמ"ש דכוו' רש"י ז"ל לעיל הוא דפשטיה דקרא למדיחין ומינה ילפי' לנידחין דעלה קאי המש'. והגם דהלח"מ ז"ל כתב וז"ל בה' ה' ומ"ש בגמרא שצריכים התראה לכאו"א היינו למדיחים וכדמשמע שם מדברי רש"י ז"ל ע"כ. כוונתו ז"ל לע"ד הוא דלרש"י ז"ל ז"ל[1] פי' הברייתא דלאמר פשטא למדיחים וכמ"ש רבינו אלא דהפרש יש ביניהם דלרש"י נידחי' ג"כ כמדיחי' ולהרמב"ם ז"ל דווקא. מדיחים ולא נידחים וכפשט הפסוק ועד"ז יש לפ' בדברי המפ' ז"ל דנקטו בלשונם כדברי הלח"מ כיעו"ע.
וראיתי להר' מעשה רוקח ז"ל בחי' להרמב"ם ז"ל שכ' וז"ל עיה"נ שלא נתקיימו בה וכו' מתרין ומעידין בכאו"א משנה בפ' חלק ומפי' רש"י נר' ג"כ דאנידחין קאי ולפי"ז דוקא בהודחו מיעוטא וכו' אבל בהודחו רובה ל"ב וכו' אלא ב' ת"ח שיזהירום ע"ז וכו' ומ"ש בגמ' לאמר שצריכים התראה לכל אחד ואחד היינו המדיחים וכשהיא עיה"נ וכ"כ רש"י ז"ל וכ"כ הרל"מ דקאי אמדיחין וכדמ"ש מפירש"י. אשר מזה כתב ע"ד מוהרח"א ז"ל במ"ש בס' מ"ק וז"ל מ"ש ע"ד הלח"מ בזה הם דברים מגומגמים שנר' שהבין דכוונתו על המשנה וכו' ורש"י ז"ל דעת שפתיו ברור דבמשנה פי' דקאי אנידחים יחידים ובגמ' פי' דקאי אמדיחים יע"ש. ואחר מחילה רבה דבריו ז"ל שגבו ממני דמהיכן נראה מפירש"י ז"ל במשנה דאנידחין קאי דהא לא פי' כלל עלה אלא כ' וצריכים וכו' כדיליף בגמ' ומזה מוכח דאמדיחין קאי כמו שפי' הוא ז"ל בברייתא בד"ה לאמר והגם דלרש"י ז"ל נידחים ג"כ דינם כמדיחים וכמש"ל דהכי מוכח ממ"ש לק' בד"ה היכי עבדינן וכו'[2] וכנ"ל זה הוא להודחו רובה שנעשו עיה"נ לא להודחו מיעוטא שהם יחידים דעליהם קאי הרב ז"ל כיעו"ש. ועיין למוהרש"א ז"ל מ"ש על פירש"י במ"ש בד"ה עד שיודח וכו' וז"ל וצריכים וכו' יליף בגמ' הס"ד ע"כ ע"ש. דמזה מה שהק' הר' ז"ל שם למוהרח"א ז"ל דהבין דכוו' על המש' וכו' אחר המחילה רבה לאו קו' היא דמדברי מוהרח"א ז"ל ברור דהוא ז"ל גרסתו בס' לח"מ כך ומ"ש במ"ש צריכים ב"ע והתראה איירי בנידחין וכ"ן מפירש"י ע"כ כיעו"ש ועלה כ' דהוא ממ"ש בש"ס לאמר וכו' ופירש"י אין אמירה אלא בעדים וכו' והכריח לזה דלא תימא דאף לפירש"י הכוו' לנידחין שיאמרו נלכה ונעבדה וכו' והוא בעדים והתר' ע"ז כתב דאי במודחין אין נהרגין עד שיעברו ע"ז וא"כ ודאי שדברי הבריית' ורש"י ז"ל הוא למדיחין וזה פשוט לע"ד.
אשר מזה ג"כ מה שהק' עוד שם הרב ז"ל וז"ל ועוד הכריח דאי במודחין וכו' ולא ידעתי מי אמר דקרא מחייב בלא עבודה ועפי"ז וכו' ע"כ. אחה"ר דברי מוהרח"א ז"ל ברורים הם לפי מ"ש דר"ל דלא תימא דלרש"י ג"כ הכוו' דאנידחין קאי שיאמרו נלכה ונעבדה וכו' וכמ"ש באופן דדבריו ז"ל בזה צל"ע.
והנה מ"ש מר ניהו רבה רו"ם כת"ר יצ"ו דהרמב"ם והראב"ד ז"ל מפרשים מ"ש במשנה וצריכים ב"ע וכו' דארישא קאי אהדיחוה נשים שהרי הם כיחידים וכו' ועלה קאי וצריכים ב"ע וכו' ומזה דייקי הא באופן שנתקיים בהם דין עיה"נ אי"ץ ב"ע וכו' אלא דהפרש יש ביניהם, דלהרמב"ם ז"ל הדייוק הוא הא באופן שנעשה להם דין עיה"נ אי"ץ התראה בפרטות אלא בכולל ולהראב"ד ז"ל דייק הא בעיה"נ אין צריך התראה כלל לא בפרט ולא בכולל ובזה אתו דברי ההשגות דר"ל אלא שנעשה להם דין עיה"נ אמת שתועיל להם התשו' לדיני שמים ולא היתה חטאתם כפלים וכו' אבל לא מצינו במש' ובגמ' שהתשו' תועיל אחר התראה דכבר נתחייבו מיתה קודם התראה זו עכ"ד יצ"ו.
ואנכי הד'ל באלפ'י חזות קשה הוגד לי בזה דהן אמת דעיקר הפי' במ"ש במשנה וצריכים וכו' דכתב מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו דלהרמב"ם ארישא קאי אהדיחוה נשים וכו' ה"ה כיחידים וכו' כבר עלה על שולחן מלכים הלח"מ והפר"ח ועיין לה' פרי הארץ ז"ל ד' ס"ו ע"ג בסו"ד יע"ש. מ"מ מ"ש עוד כת"ר יצ"ו בכוו' ההשגות דר"ל אמת שתועיל להם התשו' לדיני שמים וכו' אחר המחי"ר כדמ"ל מלבד דפשט דברי הראב"ד ז"ל נר' דלא מיירי בדיני שמים כלל עוד בה דמה חידוש הוא שתועיל להם תשו' לדיני שמים דאפי' לא יחזרו בתשו' מעצמם מ"מ כבר אמרו ז"ל כל המומתין מתודין והגם דדין עיה"נ חמיר מ"מ מיתתו בבזיון זה יכופרו עוונותיו וכמ"ש התוי"ט ז"ל במשנ' זו בד"ה אנשי עיה"נ יע"ש וכפרה זו מכפרת עוונותיו אף שיהיו בכפלים דלא חילקו בזה.[3]
עוד בה דממ"ש הראב"ד ז"ל ולא מצינו תשו' מועלת אחר התראה ומעשה מזה מוכח דדוקא תשו' אחר התראה ומעשה אינה מועלת הא קודם התראה ומעשה מועלת ואם כדברי מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו דר"ל מעשה הראשון קודם התרא' למ"ל כלל תיבת התראה אדרבא רבותא טפי הול"ל לא מצאתי תשו' מועלת אחר מעשה ומינה ילפי' דכ"ש אחר התראה ומעשה.
וגם אעיקרא אנכי העבד קשה לי דלפי"ד מר ניהו רבה רו"ם כת"ר יצ"ו בכוו' ההשגות יקשה להראב"ד ז"ל שכתב דלא מצינו וכו' מהא דפ' היו בודקין דאמרו עדים זוממין לא דמו לעיר הנדחת וכו' שכן אלו צריכים התראה וכו' דמוכח דבעיה"נ בעי' התראה והתראה מוכרח הוא דאם יחזור בו ע"י התראה זו תקובל תשו' ויפטר מענשו כדרך כל ההתראות בשאר עבירות וא"כ מה זה שכתב לא מצינו וכו' ולדברי מרן ז"ל בכ"מ אפשר דר"ל דגם להראב"ד ז"ל צריך התראה מפ' היו בודקין אלא דלהראב"ד ז"ל כיון שעשו מעשה אחר התרא' זו לא תועיל התשו' להם דלהרמב"ם ז"ל כיון שהתראה זו גרועה משאר התראות א"כ אפי' עשו מעשה אחר התראה זו תועיל התשו' להם. ועם דכבר עמדו רבני האח' ז"ל בדברי מרן בכ"מ הנ"ל דמניין מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל דאנשי עיה"נ עשו מעשה אחר התראה ג"כ כיעו"ע מ"מ במונח זה שנאמר דבאופן זה מיירי דעשו תשו' אחר התראה ומעשה את"ש דברי מרן ז"ל. אבל לדברי מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו יקשה להראב"ד וכנ"ל. ואי לא חייש הראב"ד ז"ל להא דפ' היו בודקין כנגד סתמ' דמתני' דמפ' דלא איירי במרובים וגם לא שנא ליה להראב"ד ז"ל אם התרו בהם או לא וחייבים עכ"פ אחר שעשו בפעם הראשון וכמ"ש מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו וכוונתו במ"ש לא מצינו שהתשו' מועלת וכו' ר"ל לא מצינו כאן במשנה ובגמ' וכו' וכמו שדקדק מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו לכתוב כן בדבריו א"כ קשה לי אני עני בדבריו יצ"ו דלמה אעיקרא הניח לנו ביסוד זה דהרמב"ם והראב"ד ז"ל פליגי בדיוק המשנה דלהרמב"ם בעי התראה בכולל ולהראב"ד ל"ב כלל דמזה הוק' לרו"ם כת"ר יצ"ו אח"ז מדברי מרן ז"ל בכ"מ שמוכח דלא הבין כלל בדעת רבי' שמדייק במש' הא במרובים אי"ץ לכאו"א אבל התראה בכולל צריך דא"כ למ"ל לידחק להביא עצות מרחוק וכו' וכתב דמכ"ז אפ"ל כנז' והוא פשוט עכ"ל יצ"ו דאחר הסליחה רבה לא ידעתי למה לא פי' באופן זה דהרמב"ם והראב"ד ז"ל דייקי במש' דדוקא ביחידים צריכים ב"ע והתראה אבל במרובים אי"ץ כלל אלא דהרמב"ם ז"ל חייש להא דפ' היו בודקין ולזה עביד מילתא מציעתא דצריכים התר' אבל לא גמורה אלא בכולל וכמ"ש רו"ם כת"ר יצ"ו בדברי מרן ז"ל ובזה את"ש דברי מרן ז"ל וכנ"ל דהרמב"ם חייש לה ולכן צריכים התר' גרועה בכולל והראב"ד לא חייש לה אלא כסתמא דמתני' דוקא דל"ב התר' כלל.
ומ"ש עוד מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו וז"ל אשר מזה נסתלקה התימה שתמה המגדל עוז ז"ל וז"ל תמיה אני למה לא תועיל התשו' אחר כל דבר שבעולם והא כתיב שובו בנים וכו' ולפמ"ש אין כאן תימה דאדרבא לדעת הראב"ד ז"ל תועיל ומהני אמנם ה"ד לדיני שמים ולא למיתת ב"ד וזה ברור עכ"ד יצ"ו. אנכי העבד לא זכיתי להבין ד"ק יצ"ו דכוו' המ"ע למה לא תועיל התשו' בדיני אדם וז"ש ואפי"ה תמיה אני וכו' ולע"ד ברור דכוו' ז"ל דאפי' לגירסתו שמורה דעשו מעשה אחר התרא' כיון דשבו בתשו' תועיל להם וכמש"ה שובו בנים וכו' ואיך כתב הראב"ד לא מצינו וכו' וא"כ לפי"ז אחר המחילה רבה עדיין תמיהא קיימת דהתשו' הו"ל שתועיל גם בדיני אדם וא"כ מה יושיענו אי ס"ל להראב"ד שתועיל התשו' לדיני"ש. הן אמת דאעיקרא דברי המ"ע ז"ל אחה"ר תמוהים הם דמנ"ל דהתשו' מועלת אחר התראה ומעשה מהאי קרא דשובו בנים שובבים וציין לש"ס דיומא ור"ה דלע"ד ברור הוא בכ"מ שאמרו בש"ס גדולה תשו' וכו' ר"ל באדם שעבר עבירה ולא בא לידי ב"ד עז"א גדול' תשו' וכו' ואפי' טע"ז אם שב מעצמו וחזר מדרכיו הרעים תועיל תשו' לשמים אבל באדם שעבר עבירה ובא לידי ב"ד והתרו בו שאז בודאי הגמור אם שנה בעבירה אחר התראה לא תועיל התשובה לו כלל דלא שייך שתועיל להצילו מדיני אדם ממיתת ביד וכמ"ש רבני המפ' על רבי' בזה כיעו"ע. ואין לומר דכוו' מ"ש אמת וכו' ולא מצינו שתועיל ר"ל בדיני"ש דלא דיבר רבינו מזה. ועוד דא"כ מה כוו' אומרו אמת שתועיל וכו' ואפשר שזו היא תמיהת ה' מרכבת המשנה אלפנדרי ז"ל שכתב בסו"ד שם וז"ל גם דברי ה' מ"ע שכת' ואפי"ה תמהני למה לא תועיל וכו' דברים אלו הם תמוהים וצ"ע ע"כ יע"ש.[4]
ומ"ש עוד מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו וז"ל אמנם זהו שק"ל לדעת הראב"ד ז"ל דאמאי ל"א במש' זה חומר במרובים שחייבים מיתה בלא התראה וכו' ולדעת הרמב"ם ל"ק דגם במרובים צריך צריך התראה בכולל וכו' ע"כ הנה בזה הגם דמוהרח"א ז"ל הק' כן גם לדעת הרמב"ם ז"ל כיעו"ע וכמ"ש מר ניהו רבה בסו"ד והרב מעשה רוקח ז"ל תריץ יתיב ע"ז דעכ"פ שם התראה איכא וכמ"ש רו"ם כת"ר יצ"ו יע"ש.
ומה שתירץ ע"ז כת"ר יצ"ו בתירוץ ב' וז"ל עוד י"ל דחומרא זו שהיא חומרא לגבי המרובים וכו' כבר שמעי' לה ממש' וצריכים ב"ע והתר' לכאו"א וממילא משמע לגבי המרובים וכו' ואין צורך לשנות וכו' אבל זו שאמר שהיחידים בסקילה וכו' עדיין לא השמיענו תנא חי' זה להכי תני בהו תנא זה חומר וכו' עכ"ד יצ"ו. ואנכי הדל ת'ם אני אחר המחילה רבה ע"ז דהלא כבר השמיענו תנא ג"כ זה דיחיד העוע"ז דינו בסקילה הוא בפ"ז אלו הן הנסקלין וכו' והעוע"ז וכו' ואנשי עיה"נ ג"כ כבר שמעי' לה בפ"ט מ"א אלו הן הנהרגים הרוצח ואנשי עיה"נ יע"ש וז"ש תנא כאן הדיחוה נשים וכו' הרי אלו כיחידים ר"ל כיחיד העוע"ז שכבר נתבאר דינו שהוא בסקילה וא"כ שוים הם דכבר נתבאר דינם ועכ"ז חזר תנא ושנה דין היחידים בסקילה וכו' א"כ הדרא קו' לדוכתה דהו"ל ג"כ לשנות זה חומר במרובים וכו' וכנ"ל. אשר מזה ת'ם אני עני ג"כ למה שראיתי למרן החבי"ב ז"ל בס' דינא דחיי לאוין רי"ט ד' קצ"ג ע"א שכתב בתירוץ הב' וז"ל א"כ אין צורך לשנות זה שכבר נתבאר במשניות הקודמות וכו' יע"ש. ואחר המחילה רבה הא קמן האי מתני' שכבר שמעינן להו מפרקים הקודמים ועכ"ז איכפל תנא לאשמעינן בזה חומר וכנ"ל והא ודאי לא שנא אי שמעי' להו כבר בפרקים הקודמים או במשניות הקודמות דסו"ס כבר שמעינן להו. ומאי דקשה ג"כ על הרב ז"ל בתירוץ הא' שתי' דאין דרך התנא לשנות חומר בזה מבזה בחילוק המיתות מהאי מתני' דפ' י"א דחשיב תנא זה חומר בחילוק המיתות עיין להר' אהלי יצחק בונאן ז"ל שהק' זה והניח בתימה. אלא דמשמע דתירוץ הב' שתירץ ה' ד"ד ז"ל הנ"ל נוח לו דלא הק' לו מהאי מתני' דידן ואנחנו לא נדע וצ"ע.
ולעיקר הקו' שהק' מוהרח"א ז"ל דהול"ל ג"כ זה חומר במרובים שאי"ץ התראה בפרטות משא"כ ביחידים וכן הק' מר ניהו רבה כת"ר יצ"ו לדעת הראב"ד וכנ"ל ע"ז תירץ ידיד נפשי ואור עיני מר חתני החכם השלם והכולל ח"ר אליהו הכהן טראב יצ"ו דכיון שהתנה[5] לא תנא חומר במרובים כלל אלא חומר ביחידים וכו' דוקא א"כ לא שייך להק' דהול"ל חומר במרובים וכו' דאה"נ דיש ג"כ כמה חומרות במרובים אלא דהתנא לא חש לאשמעינן אלא דוקא חומר היחודים[6] מבמרובים עכ"ד יצ"ו. ועם דבתחי' ההשקפה נראה לנו תירוץ זה שהוא מספיק אלא דשוב ראיתי אני בעניי דמהש"ס דסנהדרין ד' פ"ה ע"ב נראה דלא שנא ואפי' לא נקט תנא אלא אופן א' לבד יקשה לו דהול"ל ג"כ דבר אחר דשם עמ"ש במשנה זה חומר במקלל מבמכה וכו' הק' בש"ס וליתני חומר במכה מבמקלל וכו' יעו"ש מזה מוכח דלא שייך לתרץ כן ועיין להר' ד"ד ז"ל שם מה שתירץ בתירוץ שלישי יעו"ש.
ומידי חופשי ראיתי להרה"ג מוהרד"ף ז"ל ז"ל[7] בס' ספרי דבי רב ס' ראה דף רי"ד ע"ד שהביא שם מ"ש בש"ס דסנהדרין דף קי"א הנ"ל לאמר שצריכים עדים והתראה וכו' ומה שפי' רש"י ז"ל עלה וכתב וז"ל מוכח בהדיא מדבריו ז"ל דבמדיחים מפרש לה בין למתני' בין לברייתא וכו' וסיים וז"ל מיהו לאו למימרא דלמודחין ל"א בעו עדים והתראה לכאו"א שהרי לקמיה בסוגייא כי בעי היכי עבדינן פירש"י היאך נעשין רובן נידחין הואיל דצריכין עדים והתראה לכאו"א ע"ש. הרי להדיא דסבר רש"י ז"ל דאפי' הודחו כולם או רובם צריכים עדים והתראה לכאו"א. וכן בדין וכו' אלא דניח"ל לפ' מתני' במדיחין חדא דפשטיה דקרא דלאמר בהו מיירי וכו' יע"ש. הרי בהדיא דהרב ז"ל מפרש בדברי רש"י ז"ל כמ"ש לעיל בעניותין וששתי ושמחתי שזכיתי להבין לדעת גדולים. אלא דאנכי עני הוק"ל בדבריו ז"ל שכתב אח"ז אחר שהביא דברי הרמב"ם ז"ל ומ"ש מרן והלח"מ ז"ל כת' וז"ל ועוד זאת יתירה דלפי מה שהבינו הרבנים הנז' תיקשי מאי דתנן זה חומר ביחידים וכו' ואם איתא דמרובים ל"ב התר' בפרטות הו"ל למימני נמי להא בחומר ביחידים ע"כ. ודברים ככתבן אחר המחילה רבה לא שייך להק' זה דהחומרא היא לגבי המרובים דל"ב התר' בפרטות וקולא ליחידים וכנ"ל אי לאו דט"ס נפל בדבריו ז"ל וצ"ל בחומר במרובים ועכ"ז ק' דלא זכ'ר ש'ר שכבר קדמו בזה מוהרח"א ז"ל בס' מ"ק וכנ"ל. ועיין לה' כבוד יו"ט ז"ל בחי' להרמב"ם שכ' וז"ל שולחין וכו' נ"ב כתב הכ"מ וז"ל כ' הראב"ד וכו' ומ"מ צ"ע וכו' שם התראה איכא ע"כ ודבריו תמוהים מאד דהא ע"כ קודם ב' תלמידים היו מתירים לכאו"א וכו' יע"ש שהניח הדבר בצ"ע והיא הגה"ה מכ"י הרה"ג ה"ר עזרא יהושוע ז"ל יעו"ש. ולא זכ'ר ש'ר דכבר כו"כ מרבני המפ' על הרמב"ם ז"ל הק' מזה וכ"ש לדברי הלח"מ והמ"ע דכתבו דיש ב' גירסות ולגי' שלפנינו ל"ק קו' הראב"ד וא"כ איך סתם וסגר עלינו המדב'ר בזה וכתב ג"כ דע"כ קודם הב' תלמידים היו מתירים לכאו"א וכו' כיעו"ש וצ"ע. שוב ראיתי דאין זה מהתימה דה"ר עזרא יהושוע ז"ל בכל הדברים הנ"ל קודם בזמן לכל רבני האח' ז"ל הנ"ל ועיין להחיד"א בס' שם הגדולים.
ולעיקר מה שהק' רבני המפ' להרמב"ם ז"ל עמ"ש מרן בכ"מ וגם לעיקר השגת הראב"ד ז"ל דמהיכן מוכח מדברי הרמב"ם ז"ל שעשו אנשי עיה"נ מעשה אחר שהתרו בהם וכנ"ל אנכי עני נלע"ד לתרץ בדרך פשוטה במה שנדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל שכ' שולחין להם וכו' להזהירם ולהחזירם דלמ"ל למינקט ג"כ להחזירם די לן במ"ש להזהירם אלא אפשר דזה בא לאשמעינן דקודם שולחין הב' ת"ח להזהירם והיא ההתראה שיתרו בהם ואם יראו דעוד מחזיקים ברשעם ולא עזבו מעשיהם הרעים יעשו מה שבכחם להחזירם למוטב ואז אם יחזרו בהם מוטב ואם לאו וכו' וזה הוא כוו' הראב"ד ז"ל שהשיג לרבינו ז"ל זה נלע"ד לישב עם שהוא באמת דוחק.[8]
ועיין להרב זרע אברהם ז"ל בפי' על הספרי מ"ש בס' שלח לך פסקא[9] יע"ש ולסיבת כי העת נחוץ ובעל הדפוס דוחק לא יכולתי לחזור עה"ד ע"כ עמד קנה במקומו הכ"ד
- ↑ תיבת ז"ל הוא מיותר. הערת המלבה"ד.
- ↑ שם דף קי"ב ע"א וכן העיר בערוך לנר שם ועי' במש"כ ליישב בזה וע"ע בספרי דבי רב [פר' ראה פיסקא צ"ג ד"ה לאמר] מש"כ לבאר בשיטת רש"י ואכמ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ שמא יל"ש בהקדים דהנה יעויין בחידושי הריטב"א עמ"ס שבת דף לב ע"א דכתב וז"ל מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודים. פירוש אומרים לו התודה כי בודאי דין הוא שיתודה שכן דרך כל המומתין מתודין ואף על פי שמומתים מפני עברה מפורסמת, וסדר הוידוי מפורש בספר תורת האדם לרבינו הגדול ז"ל עכ"ל וממש"כ דמי שחולה א"ל התודה וכו' ודימה זה להא דכל המומתין מתודין וכו' נראה דלעולם דין הוידוי האמור בכל המומתין היינו דין וידוי כללי על כל עונותיו אולם אין בזה דין וידוי פרטי על אותו העוון והכא הא קמ"ל דבעינן וידוי פרטי על אותו העוון שלשמו נהרג ודוחק. וביותר נראה דיל"ב באופ"א דהנה עניין הוידוי דכל המומתין יעויין בתורת חיים עמ"ס שבועות דף יג ע"א דביאר עניין הוידוי דכל המומתין וז"ל ולכך יסדו בנוסח וידוי שכיב מרע שיאמר ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים וכו' ותנן נמי בפ' נגמר הדין שאומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי והכי איתא בהדיא בפ' ב' דשבת ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין וכו' משמע דצריך להתודות בשעה שנוטה למות דוקא וטעמא דמלתא נמי כדי שלא יבעט במיתתו ויאמין שהמיתה מכפרת על חטאיו ופשעיו דומיא דיום הכיפורים וחטאת ותנן נמי בפרק נגמר הדין היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא וכו' משמע נמי דצריך להתודות בשעה שנידון וטעמא כדפי' עכ"ל ולדבריו נמצא דאין עניין הוידוי מחמת שמתודה על עבירתו משום מחילה אלא עיקרו משום שלא יראה כבועט במיתתו וא"כ הכא הא דבעינן וידוי אינו מדין שלא יבעט במיתתו אלא לכפר על עיקר עבירתו כלפי שמיא. הערת המלבה"ד.
- ↑ וכדברי רבינו כ"כ בנודע ביהודה [מהדו"ק או"ח סי' ל"ה] ע"ש וע"ע בעין זוכר [מערכת מ' סו"ס כ'] דביאר בזה דהטעם דלא מועיל תשובה במיתת ב"ד הוא משום דאפשר דמיראת ב"ד עשה תשובה אולם לא גמר לעשות תשובה בליבו בלא מיתת ב"ד וכו' ע"ש וע"ע בס' המאיר לעולם [דרוש ג' ד"ה ובזה] מש"כ לבאר בזה באופ"א ובעיקר שיטת הרמב"ם עי' בשו"ת דובב מישרים ח"א סי' כ"א. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל התנא. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל היחידים. הערת המלבה"ד.
- ↑ תיבת ז"ל לכאו' מיותר. הערת המלבה"ד.
- ↑ ומדברי רבינו עולה דס"ל דמש"כ להזהירם וכו' הוא מדין התראה וכו' וכ"כ בספר מעשה נסים ע"ד הר"מ יעו"ש אולם עי' זיו משנה [ע"ד הר"מ שם] דביאר דא"ז מדין התראה וז"ל ובאמת אם לא נמצא גם אחד שהתרו בו ב' עדים בפני עצמו כולם פטורים אף שיש עדים שעבדו עבודה זרה אחרי האזהרה הכללית של שני ת"ח הללו, כי אין להאזהרה הזאת דין התראה כלל כיון שאינה בשעת מעשה, וכן הוא מבואר בלשונו הטהור שלא נתן שם התראה כלל לדברי שני ת"ח הללו אלא אמר רק להזהירם ולהחזירם, ולא אמר להתרותם, וי"ל שפיר דאף אם עבדו עכו"ם לעיני הת"ח עצמן לאחר אזהרתם הכללית ג"כ לאו בני מיתה הם כי אין לאזהרה כללית דין התראה כלל וכדברי רש"י הנ"ל ודו"ק עכ"ל. הערת המלבה"ד.
- ↑ חסר. הערת המלבה"ד.