שו"ת הרא"ש/ח/יא: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־10:57, 10 באפריל 2018

כלל ח - סימן יא

הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע, כי אין צריך כלום^[1]. דאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים, כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב^[2]. ולא דמי לנדוהו בחלום (נדרים ח'), דסימן קללה הוא בעלמא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב^[3].

שולי הגליון

↑ ופסקו הטור בשם אביו ביורה דעה (טור/יורה דעה/רי).
↑ בקרן אורה (נדרים ח:) הקשה מדברי הגמרא בסנהדרין (ל.) שאם אמרו לו בחלום על מעות שהם של מעשר שני אין חושש לזה כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידים, ומוכח שאין אוסרים דבר על פי חלום. ודחה, ששונה הדבר בנדר שהוא בעצמו נדר בחלום.
↑ בפרישה (יו"ד סי' רי סק"ה) העיר מפני מה הוצרך הרא"ש לחלק שנידוי הוא סימן קללה בעלמא, הלא היה לו לחלק בפשיטות שדווקא בנדר בעינן פיו ולבו שוין מה שאין כן בנידוי שאינו תלוי בדעתו. ויישב, שבאמת הלא גם בנדר בחלום הרי לפי החלום היו דעתו ולבו שווין אלא כל הטעם שאין בחלומו ממש הוא משום שאין מחשיבים כלל את דברי החלום ואם כן הוא הדין בנידוי בחלום, ולכן הוצרך הרא"ש לטעם אחר שהוא סימן קללה בעלמא. ובאמת כעין דברי הפרישה כתב הר"ן (נדרים שם) שדווקא גבי נידוי יש לומר שמן השמים נדוהו מה שאין כן בנדר שהוא צריך לנדור. ואין דעת הר"ן כדעת הרא"ש בביאור סוגיית הגמרא בנדרים, שהרי כתב שם: וצ"ע במי שנדוהו בחלומו אם צריך לנהוג בכל דיני מנודה, ומבואר שהוא סובר שיתכן שהנידוי הוא נידוי מוחלט ואינו רק סימן קללה. עוד ציין שם הר"ן לדעת הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תרסח) שהצריך היתר כשבא מעשה לידו, וכן הביאו הב"ח (יו"ד סימן ר"י ס"ג) והבית יוסף (שם) מתשובת הרשב"א
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] ([שו"ת הרשב"א/א/תרסח) והרמב"ן (סימן רסה). וברשב"א שם כתב שאף שבגמרא לא הצריכו התרה אלא בנידוי, אבל לחשש בעלמא חושש אני לרווחא דמילתא אפילו בשבועות ונדרים, וכן כתב הרמב"ן שאף שבנדר לא נתפרש בגמרא אף על פי כן אני חושש לו. ומכל מקום כתב הרשב"א שסגי בהיתר בעלמא בפני שלשה כנדרים דעלמא. אך הוסיף להביא תשובת הגאונים שהצריכו בנשבע או נדר בחלום התר בעשרה. עוד הביא הבית יוסף דעת הכלבו (קט: ד"ה תשובה לגאון) שכתב אף הוא כדעת הרא"ש שאין צריך שאלה בנודר בחלום, אלא שהוסיף שאם רצה לעשות מדה יתירה חכם מתיר לו, כשם שנידוהו בחלום שמביא עשרה בני אדם ומתירין לו אע"פ שאינו צריך שהרי קיימא לן (גיטין נב.) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ובשולחן ערוך (יו"ד סימן רי ס"ב) הביא ב' השיטות בזה וכתב שיש לחוש לדברי המצריכים התרה בעשרה. ומכל מקום כתב הרמ"א (ומקור דבריו ברשב"א שם) שאם אינו מוצא בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר. וביישוב דעת הרשב"א מפני מה צריך התרה והלא אין כאן לא פה ולא לב, כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רכב) שכיון דרוב חלומות באים מחמת הרהור היום אם כן חיישינן שמא קיבל עליו בלבו נדר זה ביום, וכתב לפי זה שאין חוששים אלא בנדרי מצוה שמהני בהו קבלה בלב, וכעין זה ביאר בשיעורי ר' דוד (נדרים שם) שמאחר שנדרי מצוה חלים אף במחשבה מהני אף בחלום, אך דחה דבריו שהרי בנימוקי יוסף כתב שהוא הדין בנשבע בחלום, וכן הרשב"א איירי בנדר ממש ולא נדר מצוה ובהני בעינן דיבור ממש. ובאופן אחר ביאר הגר"ש רוזובסקי (נדרים שם) שהרשב"א סובר שמראים לו שמן השמים מדירין אותו, ושייך שמשמים ידירו אותו כפי שמצינו בשמשון שהמלאך הזירו ואפשר שכמו כן אם מלאך ידירו יחול הנדר, ולכן צריך התרה. וכעין זה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד יו"ד סימן קכו אות ב) שמן השמים הטילו עליו לקיים את נדרו, וכפי שכתבו הש"ך והב"ח שלא מהני הפרת בעל לאשתו אלא צריך התרה דווקא, כיון שלשיטות אלו נודר בחלום הרי הוא כמנודה בחלום שמן השמים הוא. ועי' בשבט הלוי שם שהקשה מדברי הש"ך והב"ח הנ"ל על ביאור החת"ס שמבואר בדבריו שהוא נדר עצמי התלוי בהרהור ליבו ואין ביאורו שמן השמים הדירוהו. וע"ע שו"ת חתם סופר (שם הו"ד בפתחי תשובה יו"ד סימן רי סק"ג) שנשאל להשיטות שמצריכים התרה, מה הדין כשחלם שנדר שלא לאכול מצה שרויה בפסח 'הזה', האם יש לחוש שמא מה שהוסיף 'הזה' הוא דברים בטלים שהרי אין חלום בלא דברים בטלים וממילא יהיה אסור באכילת שרויה כל השנה. והשיב, שאסור רק בשנה הזו שאם לא כן יש לנו לאסור עליו אכילת שרויה בכל השנה כי שמא מה שאמר 'פסח' הוא דברים בטלים. ועל כרחך שרק בדבר נוסף על עצם הנדר אומרים שהוא דברים בטלים אך דבר שמבאר את גוף הנדר אין אומרים כן.‎

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

[1] ופסקו הטור בשם אביו ביורה דעה (טור/יורה דעה/רי).

[2] בקרן אורה (נדרים ח:) הקשה מדברי הגמרא בסנהדרין (ל.) שאם אמרו לו בחלום על מעות שהם של מעשר שני אין חושש לזה כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידים, ומוכח שאין אוסרים דבר על פי חלום. ודחה, ששונה הדבר בנדר שהוא בעצמו נדר בחלום.

[3] בפרישה (יו"ד סי' רי סק"ה) העיר מפני מה הוצרך הרא"ש לחלק שנידוי הוא סימן קללה בעלמא, הלא היה לו לחלק בפשיטות שדווקא בנדר בעינן פיו ולבו שוין מה שאין כן בנידוי שאינו תלוי בדעתו. ויישב, שבאמת הלא גם בנדר בחלום הרי לפי החלום היו דעתו ולבו שווין אלא כל הטעם שאין בחלומו ממש הוא משום שאין מחשיבים כלל את דברי החלום ואם כן הוא הדין בנידוי בחלום, ולכן הוצרך הרא"ש לטעם אחר שהוא סימן קללה בעלמא. ובאמת כעין דברי הפרישה כתב הר"ן (נדרים שם) שדווקא גבי נידוי יש לומר שמן השמים נדוהו מה שאין כן בנדר שהוא צריך לנדור. ואין דעת הר"ן כדעת הרא"ש בביאור סוגיית הגמרא בנדרים, שהרי כתב שם: וצ"ע במי שנדוהו בחלומו אם צריך לנהוג בכל דיני מנודה, ומבואר שהוא סובר שיתכן שהנידוי הוא נידוי מוחלט ואינו רק סימן קללה. עוד ציין שם הר"ן לדעת הרשב"א בתשובה (ח"א סימן תרסח) שהצריך היתר כשבא מעשה לידו, וכן הביאו הב"ח (יו"ד סימן ר"י ס"ג) והבית יוסף (שם) מתשובת הרשב"א
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] ([שו"ת הרשב"א/א/תרסח) והרמב"ן (סימן רסה). וברשב"א שם כתב שאף שבגמרא לא הצריכו התרה אלא בנידוי, אבל לחשש בעלמא חושש אני לרווחא דמילתא אפילו בשבועות ונדרים, וכן כתב הרמב"ן שאף שבנדר לא נתפרש בגמרא אף על פי כן אני חושש לו. ומכל מקום כתב הרשב"א שסגי בהיתר בעלמא בפני שלשה כנדרים דעלמא. אך הוסיף להביא תשובת הגאונים שהצריכו בנשבע או נדר בחלום התר בעשרה. עוד הביא הבית יוסף דעת הכלבו (קט: ד"ה תשובה לגאון) שכתב אף הוא כדעת הרא"ש שאין צריך שאלה בנודר בחלום, אלא שהוסיף שאם רצה לעשות מדה יתירה חכם מתיר לו, כשם שנידוהו בחלום שמביא עשרה בני אדם ומתירין לו אע"פ שאינו צריך שהרי קיימא לן (גיטין נב.) דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ובשולחן ערוך (יו"ד סימן רי ס"ב) הביא ב' השיטות בזה וכתב שיש לחוש לדברי המצריכים התרה בעשרה. ומכל מקום כתב הרמ"א (ומקור דבריו ברשב"א שם) שאם אינו מוצא בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר. וביישוב דעת הרשב"א מפני מה צריך התרה והלא אין כאן לא פה ולא לב, כתב בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רכב) שכיון דרוב חלומות באים מחמת הרהור היום אם כן חיישינן שמא קיבל עליו בלבו נדר זה ביום, וכתב לפי זה שאין חוששים אלא בנדרי מצוה שמהני בהו קבלה בלב, וכעין זה ביאר בשיעורי ר' דוד (נדרים שם) שמאחר שנדרי מצוה חלים אף במחשבה מהני אף בחלום, אך דחה דבריו שהרי בנימוקי יוסף כתב שהוא הדין בנשבע בחלום, וכן הרשב"א איירי בנדר ממש ולא נדר מצוה ובהני בעינן דיבור ממש. ובאופן אחר ביאר הגר"ש רוזובסקי (נדרים שם) שהרשב"א סובר שמראים לו שמן השמים מדירין אותו, ושייך שמשמים ידירו אותו כפי שמצינו בשמשון שהמלאך הזירו ואפשר שכמו כן אם מלאך ידירו יחול הנדר, ולכן צריך התרה. וכעין זה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד יו"ד סימן קכו אות ב) שמן השמים הטילו עליו לקיים את נדרו, וכפי שכתבו הש"ך והב"ח שלא מהני הפרת בעל לאשתו אלא צריך התרה דווקא, כיון שלשיטות אלו נודר בחלום הרי הוא כמנודה בחלום שמן השמים הוא. ועי' בשבט הלוי שם שהקשה מדברי הש"ך והב"ח הנ"ל על ביאור החת"ס שמבואר בדבריו שהוא נדר עצמי התלוי בהרהור ליבו ואין ביאורו שמן השמים הדירוהו. וע"ע שו"ת חתם סופר (שם הו"ד בפתחי תשובה יו"ד סימן רי סק"ג) שנשאל להשיטות שמצריכים התרה, מה הדין כשחלם שנדר שלא לאכול מצה שרויה בפסח 'הזה', האם יש לחוש שמא מה שהוסיף 'הזה' הוא דברים בטלים שהרי אין חלום בלא דברים בטלים וממילא יהיה אסור באכילת שרויה כל השנה. והשיב, שאסור רק בשנה הזו שאם לא כן יש לנו לאסור עליו אכילת שרויה בכל השנה כי שמא מה שאמר 'פסח' הוא דברים בטלים. ועל כרחך שרק בדבר נוסף על עצם הנדר אומרים שהוא דברים בטלים אך דבר שמבאר את גוף הנדר אין אומרים כן.‎

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 <big>'''כלל ח - סימן יא'''</big>
 </center>
-הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע, כי אין צריך כלום{{הערה|ופסקו הטור בשם אביו ביורה דעה {{ממ|[[טור/יורה דעה/רי]]}}.}}. דאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים, כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב{{הערה|בקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/נדרים/ח/ב|נדרים ח:]]}} הקשה מדברי הגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ל/א|ל.]]}} שאם אמרו לו בחלום על מעות שהם של מעשר שני אין חושש לזה כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידים, ומוכח שאין אוסרים דבר על פי חלום. ודחה, ששונה הדבר בנדר שהוא בעצמו נדר בחלום.}}. ולא דמי לנדוהו בחלום {{ממ|[[בבלי/נדרים/ח/א|נדרים ח']]}}, דסימן קללה הוא בעלמא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב[[הערה|בפרישה {{ממ|[[פרישה/יורה דעה/רי#ה|יו"ד סי' רי סק"ה]]}} העיר מפני מה הוצרך הרא"ש לחלק שנידוי הוא סימן קללה בעלמא, הלא היה לו לחלק בפשיטות שדווקא בנדר בעינן פיו ולבו שוין מה שאין כן בנידוי שאינו תלוי בדעתו. ויישב, שבאמת הלא גם בנדר בחלום הרי לפי החלום היו דעתו ולבו שווין אלא כל הטעם שאין בחלומו ממש הוא משום שאין מחשיבים כלל את דברי החלום ואם כן הוא הדין בנידוי בחלום, ולכן הוצרך הרא"ש לטעם אחר שהוא סימן קללה בעלמא.
+הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע, כי אין צריך כלום{{הערה|ופסקו הטור בשם אביו ביורה דעה {{ממ|[[טור/יורה דעה/רי]]}}.}}. דאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים, כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב{{הערה|בקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/נדרים/ח/ב|נדרים ח:]]}} הקשה מדברי הגמרא בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ל/א|ל.]]}} שאם אמרו לו בחלום על מעות שהם של מעשר שני אין חושש לזה כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידים, ומוכח שאין אוסרים דבר על פי חלום. ודחה, ששונה הדבר בנדר שהוא בעצמו נדר בחלום.}}. ולא דמי לנדוהו בחלום {{ממ|[[בבלי/נדרים/ח/א|נדרים ח']]}}, דסימן קללה הוא בעלמא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב{{הערה|בפרישה {{ממ|[[פרישה/יורה דעה/רי#ה|יו"ד סי' רי סק"ה]]}} העיר מפני מה הוצרך הרא"ש לחלק שנידוי הוא סימן קללה בעלמא, הלא היה לו לחלק בפשיטות שדווקא בנדר בעינן פיו ולבו שוין מה שאין כן בנידוי שאינו תלוי בדעתו. ויישב, שבאמת הלא גם בנדר בחלום הרי לפי החלום היו דעתו ולבו שווין אלא כל הטעם שאין בחלומו ממש הוא משום שאין מחשיבים כלל את דברי החלום ואם כן הוא הדין בנידוי בחלום, ולכן הוצרך הרא"ש לטעם אחר שהוא סימן קללה בעלמא.
 ובאמת כעין דברי הפרישה כתב הר"ן {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ח/ב|נדרים שם]]}} שדווקא גבי נידוי יש לומר שמן השמים נדוהו מה שאין כן בנדר שהוא צריך לנדור. ואין דעת הר"ן כדעת הרא"ש בביאור סוגיית הגמרא בנדרים, שהרי כתב שם: וצ"ע במי שנדוהו בחלומו אם צריך לנהוג בכל דיני מנודה, ומבואר שהוא סובר שיתכן שהנידוי הוא נידוי מוחלט ואינו רק סימן קללה.

שו"ת הרא"ש/ח/יא: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־10:57, 10 באפריל 2018

תפריט ניווט

חיפוש