קשות מיושב/ברכות/כו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
טוביה יקירוב (שיחה | תרומות) (לע"נ המקליד) |
טוביה יקירוב (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''דף כו.''' מצאתי ארומי' של שני ברייתות אהדדי קא מסיים קשיא: ת"ר טעה וכו', ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו וכו' ורמינהו, טעה וכו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, קשיא, ותוס' כתבו תימא אמאי לא משני וכו' ודחקו בתי', והנה לדעת ר"ח שפיר מצינו לומר דבשביל שיש לתרוצא דמיירי קודם שהעשירו לכך לא מסיק אלא בקשיא, ואולי רצונם של תוס' ליישב אפי' לדעת הרשב"ם, ודע דלדעת רב אלפס שהביאו תוס' ד"ה טעה וכו' דדוקא כשהבדיל בשניה דגלי אדעתיה דהך בתרייתא היא חובה ע"ש, וא"כ ליכא למירמי ברייתות כלל אהדדי, כמבואר להמעיין במקצת, ואפ"ה אסקינן בקשיא ולא אמר מה"ט תיובתא כמ"ש רב האי גאון הביאו הרא"ש ס"ס ב' בזה"ל אע"פ שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה וכו' ומצאתי אח"כ כדברי במהרש"א דרך זו. אמנם לפמ"ש למעלה אות ה' שפיר י"ל בפשיטות דרב אלפס לשיטתיה אזיל דס"ל כר"ח נמצא למידן דדינו של רב אלפס כשהבדיל בשניה דראשונה לא עלתה היינו דוקא לשיטתו, אבל לפי מה דתמה הרא"ש עליו שפסק כרב שיזבי דעולה בקשיא וכן לשארי פוסקים דלא ס"ל כרב שיזבי, ליתא לפסק דרב אלפס דהכא, ואפילו כשהבדיל בשניה עלתה לו הראשונה מכח הך ברייתא דתניא הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, וברייתא זו נפסק להלכה (או"ח) בסימן רצ"ד (סעיף א') והנה הרא"ש שהביא הך דרב האי גאון מדלא אמר תיובתא אלא קשיא הלכך הלכתא כתרווייהו, בעי טעמא שהרי בפרק חזקת הבתים גבי ר' שיזבי משיג הרב אלפס, ואמנם המחבר דפסק (סימן ק"ח סעיף י') דאם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו והיינו כרב אלפס ע"ש, וכן בהרמב"ם פ"י מהלכות תפלה דין ט"ו פסק ככל דברי הרי"ף ע"ש ופסק ג"כ שם דין י"ד טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו ראינו דאע"ג דסלק בקושיא אפ"ה פסק הילכתא הכי ומעתה לא ידענא טעמא דלא פסק כרב שיזבי דאין מלין בשבת: | {{גופן|4|דוד|'''דף כו.'''}} '''מצאתי ארומי' של שני ברייתות אהדדי קא מסיים קשיא: ת"ר טעה וכו', ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו וכו' ורמינהו, טעה וכו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, קשיא''', ותוס' כתבו תימא אמאי לא משני וכו' ודחקו בתי', והנה לדעת ר"ח שפיר מצינו לומר דבשביל שיש לתרוצא דמיירי קודם שהעשירו לכך לא מסיק אלא בקשיא, ואולי רצונם של תוס' ליישב אפי' לדעת הרשב"ם, ודע דלדעת רב אלפס שהביאו תוס' ד"ה טעה וכו' דדוקא כשהבדיל בשניה דגלי אדעתיה דהך בתרייתא היא חובה ע"ש, וא"כ ליכא למירמי ברייתות כלל אהדדי, כמבואר להמעיין במקצת, ואפ"ה אסקינן בקשיא ולא אמר מה"ט תיובתא כמ"ש רב האי גאון הביאו הרא"ש ס"ס ב' בזה"ל אע"פ שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה וכו' ומצאתי אח"כ כדברי במהרש"א דרך זו. אמנם לפמ"ש למעלה אות ה' שפיר י"ל בפשיטות דרב אלפס לשיטתיה אזיל דס"ל כר"ח נמצא למידן דדינו של רב אלפס כשהבדיל בשניה דראשונה לא עלתה היינו דוקא לשיטתו, אבל לפי מה דתמה הרא"ש עליו שפסק כרב שיזבי דעולה בקשיא וכן לשארי פוסקים דלא ס"ל כרב שיזבי, ליתא לפסק דרב אלפס דהכא, ואפילו כשהבדיל בשניה עלתה לו הראשונה מכח הך ברייתא דתניא הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, וברייתא זו נפסק להלכה (או"ח) בסימן רצ"ד (סעיף א') והנה הרא"ש שהביא הך דרב האי גאון מדלא אמר תיובתא אלא קשיא הלכך הלכתא כתרווייהו, בעי טעמא שהרי בפרק חזקת הבתים גבי ר' שיזבי משיג הרב אלפס, ואמנם המחבר דפסק (סימן ק"ח סעיף י') דאם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו והיינו כרב אלפס ע"ש, וכן בהרמב"ם פ"י מהלכות תפלה דין ט"ו פסק ככל דברי הרי"ף ע"ש ופסק ג"כ שם דין י"ד טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו ראינו דאע"ג דסלק בקושיא אפ"ה פסק הילכתא הכי ומעתה לא ידענא טעמא דלא פסק כרב שיזבי דאין מלין בשבת: | ||
[[קטגוריה:ברכות כו א]] | [[קטגוריה:ברכות כו א]] | ||
[[קטגוריה:קשות מיושב]] | [[קטגוריה:קשות מיושב]] | ||
גרסה מ־17:44, 4 באפריל 2018
דף כו. מצאתי ארומי' של שני ברייתות אהדדי קא מסיים קשיא: ת"ר טעה וכו', ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו וכו' ורמינהו, טעה וכו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס, קשיא, ותוס' כתבו תימא אמאי לא משני וכו' ודחקו בתי', והנה לדעת ר"ח שפיר מצינו לומר דבשביל שיש לתרוצא דמיירי קודם שהעשירו לכך לא מסיק אלא בקשיא, ואולי רצונם של תוס' ליישב אפי' לדעת הרשב"ם, ודע דלדעת רב אלפס שהביאו תוס' ד"ה טעה וכו' דדוקא כשהבדיל בשניה דגלי אדעתיה דהך בתרייתא היא חובה ע"ש, וא"כ ליכא למירמי ברייתות כלל אהדדי, כמבואר להמעיין במקצת, ואפ"ה אסקינן בקשיא ולא אמר מה"ט תיובתא כמ"ש רב האי גאון הביאו הרא"ש ס"ס ב' בזה"ל אע"פ שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה וכו' ומצאתי אח"כ כדברי במהרש"א דרך זו. אמנם לפמ"ש למעלה אות ה' שפיר י"ל בפשיטות דרב אלפס לשיטתיה אזיל דס"ל כר"ח נמצא למידן דדינו של רב אלפס כשהבדיל בשניה דראשונה לא עלתה היינו דוקא לשיטתו, אבל לפי מה דתמה הרא"ש עליו שפסק כרב שיזבי דעולה בקשיא וכן לשארי פוסקים דלא ס"ל כרב שיזבי, ליתא לפסק דרב אלפס דהכא, ואפילו כשהבדיל בשניה עלתה לו הראשונה מכח הך ברייתא דתניא הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, וברייתא זו נפסק להלכה (או"ח) בסימן רצ"ד (סעיף א') והנה הרא"ש שהביא הך דרב האי גאון מדלא אמר תיובתא אלא קשיא הלכך הלכתא כתרווייהו, בעי טעמא שהרי בפרק חזקת הבתים גבי ר' שיזבי משיג הרב אלפס, ואמנם המחבר דפסק (סימן ק"ח סעיף י') דאם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו והיינו כרב אלפס ע"ש, וכן בהרמב"ם פ"י מהלכות תפלה דין ט"ו פסק ככל דברי הרי"ף ע"ש ופסק ג"כ שם דין י"ד טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו ראינו דאע"ג דסלק בקושיא אפ"ה פסק הילכתא הכי ומעתה לא ידענא טעמא דלא פסק כרב שיזבי דאין מלין בשבת: