אבני נזר/אבן העזר/קמא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קמא

סימן קמא
לרב אחד.

דבר לעז הקידושין שהעידו על אשת איש לאחר כניסתה לחופה שהיתה מקודשת מכבר כתשעה חדשים:

תשובה

א

א) הנה העדות הזה בטל מכמה טעמים, האחד שנגבה העדות שלא בפני' ושלא בפני בעלה [מיהו היתר זה רק לדעת הרא"ש דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בדיני ממונות מן התורה, אך לדעת רשב"א שהוא רק מדרבנן, זה בממון דהפקר ב"ד הפקר, אבל לא באיסור להקל בדיעבד, ואפקעינהו לא נאמר במקום שלא אמרו בגמ' כמ"ש בתשו' הרשב"א במקדש בפסולי עדות דרבנן] וא"ת יקבלו עדות מחדש בפניהם הא ודאי לכתחילה אסור לקבל עדות מאנשים מפורסמים ברשע כמו אלו אף את"ל שלא נוכל להביא עליהם עדים ברורים עפ"י דין:

ב

ב) ועוד כי לא העידו על זמן מבורר, ואחד אמר דרייא פיר וואכען נאך שבועות, וא"י בחקירות עדותן בטילה, ואף שדעת הריב"ש ורמ"א חו"מ סי' ט"ו דבדיני ממונות אפי' בדין מרומה בדיעבד אמר איני יודע עדותן כשירה, הש"ך סי' ל"ג כתב להיפוך דבאיני יודע עדותן בטילה, ואף שהנוב"י סי' ע"ב האריך דבעדות נשים דלא שייך בהם דין הזמה אמר איני יודע בחקירות עדותו כשירה, ומקורו עפ"י תירוץ הב' שבתוס' ריש מכות, האחרונים חלקו, משום שכל הראשונים כתירוץ הא' שבתוס' שם, מיהו היתר זה אין לסמוך עליו כי כל האחרונים השיגו על הש"ך ופוסקים כריב"ש:

ג

ג) ועוד כי קיי"ל עדים לאסור אשה על בעלה בעי דרישה וחקירה, ובנידון דידן שהוגבה העדות לאחר שנשאת שהיתה מקודשת מכבר, והנה באים להוציא אשה מבעלה ובעי דרוח"ק כמו עדי זנות, ודומה לגזילות וחבלות שכיון שלא ידעו בחקירות [עדותן בטילה], ובתשו' רא"ש כלל מ"ו סי' א' שהי' המעשה שהעידו על אשה יושבת תחת בעלה גרושה מבעלה ראשון שאחר שנתגרשה נתייחדה עמו, ובעלה ראשון מת בלא בנים והוא ספק יבמה לשוק, והשיב הרא"ש דלאסור אשה על בעלה בעי דוח"ק, הנה דאף שהעידו קודם שנשאה מ"מ חשוב להוציא אשה מבעלה וה"ה בזה, להיתר זה הערני נכדי ר' דוד נ"י, ואמנם כי אפשר לחלק כי יבמה ספק אם תופסין בה קידושין, וכיון שלפי דברי העדים משום שנתייחדה הוא ספק קידושין והויא ספק יבמה לשוק, א"כ אם באנו לדון אם הוא בעלה הוה ספק ספיקא שהוא בעלה וע"כ חשוב להוציא, אבל לפי דברי העדים בנ"ד הגם שלפי דבריהם לא הוי רק ספק [כמו שיבואר לפנינו] עכ"פ הוי ספק אם הוא בעלה כלל, וכהאי גוונא לא חשוב להוציא, אך הסברא להיפוך כיון שקודם ביאת העדים הי' בחזקת בעלה בעי דוח"ק להוציאה מחזקתה, כי טעם דוח"ק להתוווע אם דבריהם נכונים, ובלא דוח"ק לא ניתח אומץ לדבריהם והיא בחזקת יושבת תחת בעלה ובעי דוח"ק:

ד

ד) ועוד מחמת כי אחד מהעדים אמר שאינו זוכר אם אמר לי או לא, וזה זוכר בודאי שלא אמר כדת משה וישראל, והנה בלא אמר לי, רובם ככולם פוסקים דלא הוי קידושין, ואף שקצת מחמירין, מ"מ באיכא עוד ריעותא בקידושין מקילין כמ"ש הב"ש, ואין לומר בנ"ד שספק לו אם אמר לי, נאמר מסתמא דיבר ככל המקדשים, דליתא, דהא חזינן ששינה מדרך המקדשים שלא אמר כדמו"י, ואין לומר דמ"מ יהי' ספק קידושין דשמא אמר לי, ליתי' דכיון שאין העד מעיד בבירור אינו עדות כלל, דרך משל אם אחד חייב בשטר והביא עדים שאומרים שאינם זוכרים אם ראו שנפרעו אין זה כלום לפוטרו מספק, דבשאינו מעיד בבירור אינו עדות כלל, ובאומר איני יודע בדבר שבגופו של מעשה כגון איני יודע אם בסייף אם בארירן לדעת רמב"ם בטל, אך גם לדעת המכשירין זה במעיד שבין כך ובין כך הוא עדות, אבל כמו בנ"ד אינו עדות וכאלו העיד ששמע הרי את מקודשת דלא הוי קידושין ועוד. שאחד אמר שאינו בבירור:

ה

ה) אך אם באנו לבטל הקידושין מחמת פסול שפסלו העדים בזה יש לדון הרבה, והנה מחמת שהי' שלא בפני העדים אין חשש, שהרי שלחו אחריהם ולא באו ובקצת העדיות היטמינו עצמם, והוא ג"כ כשלחו ולא בא, והגם דלדעת הרא"ש קבלת עדות שלא בפני בעל דין לא מהני מה"ת והא דשלחו לו ולא בא קנסא דרבנן והויין העדות פסולי דרבנן ומן התורה מהימני, ליתא דמה"ת הא לא מהני משום איני יודע בחקירות ומדרבנן הא נפסלו:

ו

ו) אך מטעם אחר יש לדון, דהנה הפסולים שהעידו עליהם הם ג' מינים חילול שבת בפרהסיא, „שאחד מהם הלך עם עוד אחר או עם אחרים לבית אחד והפחידו בעה"ב בפחד הריגה ליתן להם מעות והוכרח ליתן להם ארבעים רו"כ” שהם כופרים בעיקר, והנה החילול שבת לא העידו מה הי' החילול, ואפשר שהי' רק בהוצאה שלרוב הפוסקים אין רה"ר בזמה"ז ונפסלו רק מדרבנן, ומה שהכריחו ליתן להם מעות ונתן לידם לא פירשו אם נתן המעות לזה העד עצמו או לאחרים שעמו, ואם נתן להאחר לא נפסל העד דאין שליח לדבר עבירה, ואף שבב"מ (ח') שותפין שגנבו חייבין ופירשו שהגביה האחד לדעתו ולדעת חבירו, התוס' חלקו עליו ופירשו שהגביהו שניהם ובשיטמ"ק פירשו כולם כתוס', ומשמע דהגביה לצורכו ולצורך חבירו אין חבירו נעשה גזלן, אך י"ל דמסתמא אח"כ נטל העד ג"כ חלקו אחר כך ונפסל:

ז

ז) והנה בסי' ל"ד סעיף ז' בהגה החולק עם הגנב אינו נפסל, ובתומים דדווקא שבא ליד החולק לאחר יאוש, אך בקצוה"ח ובנתיבות שניהם לדבר אחד כוונו דכמו שהגונב אחר הגנב אינו משלם כפל ה"נ לא נעשה גזלן כלל, והא דסוף המפקיד תברא או שתיא משלם ארבעה משום שאבדה מן העולם אבל בנטילה לבד לא נעשה גזלן במה שלקחה מן הגנב, והנה קשה לדבריהם דמפורש בגמ' טעמא דאין הגונב אחר הגנב משלם כפל משום דאינו ברשותו, ומוכיח מזה בגמ' דאינו יכול להקדישה, ובפרק אלו מציאות (כ"ו:) ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה עובר בכולם משום לא תגזול וכו' ואף דכשנטלה הי' אבוד מבעליו ואינו ברשותו, מיהו הנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' ע"ז וז"ל אבידה שנאבדה כל זמן שלא מצאה שום אדם וכו' הרי הוא ברשות בעלים ויכול להקדישה עיי"ש, לפי זה אין ראי' משם, ולדברי הקצוה"ח והנתיבות בנידון דידן אף אם לקח העד חלקו אח"כ לא נפסל, אך ראיתי למחו' הגאון זצללה"ה מקוטנא בספרו ישועת ישראל שחולק עליהם, ולפי דבריו אם לקח העד חלקו נפסל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים:

ח

ח) אך הא לא ראו העדים הפוסלים שלקח העד חלק, ואף שאומדנא שבודאי נטל הא לא מהני אומדנא אפי' אומדנא גדולה, ועיין במהרי"ק שורש קכ"ט דאף דכמה פעמים אזלינן בתר אומדנא היינו במחשבה, כהא דלא כתב אלא על מנת לכונסה, וכהא דזבין ולא אצטריך לי' זוזי, וכמסוכן שאמר כתבו דמסתמא תנו קאמר, אבל גוף המעשה כהא דגמ' האוחר שנוכיח שנגח מכח אומדנא, וכן בהא דשמעון בן שטח שנוכיח מכח אומדנא שהרג לא אזלינן בתר אומדנא, ה"נ בזה שנוכיח מכח אומדנא שנטל חלקו לא ניזל בתר אומדנא:

ט

ט) ועתה נדון במה שפסלו אותם ואמרו שכפרו בעיקר, והנה בזה יש לדון מחמת שלא אמרו הזמן שראו הכפירה, האומנם בסי' ל"ד אם אין העדים יודעין אימתי עשה העבירה אינו נפסל אלא מזמן שני, מבואר דעכ"פ מזמן שני נפסל אף שלא העידו על זמן בבירור, ומשום דלפסול עדים כדיני ממונות דיינינן להו, ולכאורה לא הוי רק פסול מדרבנן ולא מהני לפסול קידושי תורה, אך זה אינו שגם עידי קידושין לא העידו על זמן ברור:

י

י) ועוד דאומר איני יודע עדותו בטילה משום עדות שאי אתה יכול להזימה, ובפיסול עדים לא שייך ועשיתם לו כאשר זמם, לא מבעיא לדעת ריב"ש דיכולין לפוסלו שלא בפניו דלא חשיב שעושין לו דבר דלא שייך כאשר זמם לעשות לאחיו, ואף להחולקין מ"מ מה שאם הוזמו העדים נפסלו העדים לאו מכאשר זמם רק משום שהעידו בשקר ולא חשוב ועשיתם לו וגו' שאין הב"ד עושין לו קנס זה שיפסלו רק ממילא נפסלו ע"י עדות שקר, ומלקות אין חייבין משום שרצו לפוסלו כדמוכח בסנהדרין (פ"ו:) בעידי גניבה ועידי מכירה דלמ"ד גניבה אתחלתא דמכירה אין עידי גניבה שהוזמו לוקין מוהצדיקו את הצדיק עיי"ש, ואף שפסלו אותו בגניבה אין לוקין משום זה, וא"כ אין בפסול עדות משום יכול להזימה וע"כ לא חלק הש"ך על הרמ"א לומר שגם מזמן שני אינו נפסל לפי שיטתו שפסק אמר איני יודע בדיני ממונות עדותו בטילה, אך הוא הדבר דלפסול עדים לא בעי יכול להזימה דלא שייך בי' דין הזמה:

יא

יא) מ"מ זה ניחא בפסלו בעבירה, אבל בפסלו בכפירה דלפי דבריהם מן המורידין ולא מעלין ולענין זה ודאי בעי דרישה וחקירה שהיא כדיני נפשות, וכיון דלענין זה עדותן בטילה בלא דוח"ק יתבטל גם לענין לפוסלם מעדות, דהא בפרק היו בודקין (מ"א:) שנים אומרים ידענן ואחד אומר איני יודע לרע"ק עדותו בטילה ופירשו בתוס' משום דהאומר איני יודע נתבטלה עדותו חשוב כנמצא אחד קרוב או פסול דעדותן בטילה:

יב

יב) והנה מבואר בפוסקים דבפסול קורבה לא אמרינן פלגינן דיבורא כמו בקו"פ דהפסול מושך בכולה [ודווקא בבעל דבר דלא פסיל עדים אחרים כדאמרינן במקיימי הדבר הכתוב מדבר ה"ה דאמרינן פלגינן דיבורא] וכיון דהא דעדות שבטלה מקצתה מנמצא אחד קרוב או פסול ילפינן, א"כ נאמר כיון דבטל העדות לענין שיהי' מן המורידין כו' משום שלא הגידו הזמן ואינו יכול להזימה בטל נמי לענין שיפסלו לעדות:

יג

יג) ויש לחלק ולומר דשאני אחד אומר איני יודע דנפסלה עדותו בהחלט שאינו יכול לחזור מהדבר ולומר שנזכר הזמן דהו"ל חוזר ומגיד לתוס' לשיטתו ב"ק (נ"ו.) דמאיני יודע ליודע הוה חוזר ומגיד. אבל בנ"ד שלא שאלו אותם הזמן, גם לענין שיהי' מן המורידין לא בטל לגמרי דיש לו תקנה אם יאמרו הזמן ואיך יתבטל עדותן לפסול מעדות:

יד

יד) האומנם כי י"ל שאם יעידו אח"כ על הזמן לומר שזמן הכפירה הי' ביום פלוני הי' זה עדות מחדש שאז כפרו לא שיוכשר עדות הראשון, ובעדות הראשון שפיר נאמר עדות שבטלה מקצתה כו' אך ראיתי בנתיבות ריש סי' ל"ח בעדים שהעידו בניסן ונחקרו בתשרי והוזמו נפסלו לפרעון ניסן עיי"ש היטב, ולפי דבריו הדרישה והחקירה שאחר כך מכשיר העדות למפרע ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף