אבני נזר/אבן העזר/קס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קס

סימן קס

ב"ה יום ב' וישלח תרנ"ד לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף בקי מוהר"ר שמואל נ"י

האבד"ק ווענגראווע.

הן בא הנה מו"ה יוסף וקונטרסו דמר בידו להתיר לו לישא אחרת בתנאי שיסכימו עמו שלשה רבנים ואני נמנה בתוכם, ועברתי על מכתבו בהעברה בעלמא יען האריך מאד ואני אוהב הקיצור, ותוכן המעשה שאיש אחד נתן גט פטורין לאשתו בלא דעתה בלי רשות ב"ד, ותוכן המעשה אשר העידו שני העדים שנתן לה כיס וגט פטורין בתוכה, ע"א העיד אשר ראה שהיא תפסה הגט בפני עצמו, אך לא זכר אם הבעל לקח הגט מן הכיס ונתן בידה, או היא לקחה הגט מן הכיס, ועד השני העיד אשר ראה שהבעל באומרו שהוא גט פטורין לקח הכיס מידה ולקח הגט מתוך הכיס להראות שהוא ג"פ, והאשה בשמעה את דבריו לא האמינה והי' לצחוק בעיני', עד אשר הראה העדים את הגט, ועוד זאת הגיד השני אשר תחילת המעשה לא ראה, רק כאשר שמע הקול הפך פניו וראה הנ"ל:

א

א) והנה כבודו הביא דברי התורת גיטין סי' קל"ט שאם נתן גט בתוך כלי שלו לא מהני בע"כ, כיון שאינו קונה רק בקנין הגבהה, ואינו קונה בלא דעתה, ואף שדעת הראב"ד והרשב"א דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כוונה לקנות, יש חולקין, ועוד דהפנ"י כתב דבע"כ לא חשוב דעת אחרת מקנה, וא"כ בנ"ד שהגט בתוך הכיס לא מהני בע"כ, אך כבודו תמה על הכורת דיטין דיד נמי אף שקונה שלא מדעתו מ"מ בע"כ לא מהני רק בגט מגזה"כ וא"כ קנין הגבהה נמי, ועוד האריך:

תשובה

ב

ב) הנה דברי התו"ג פשוטים וברורים, דיד שקונה שלא מדעת רק רצונה שלא לקנות מבטל הקניי', בזה אמרה התורה שאינה יכולה לעכב הגירושין שאינו בדין שיהי' בעלה שלא לרצונו, וכמו שביאר הרשב"א גיטין (ע"ה.) וז"ל אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד עליו בעודה תחתיו, כשהוא בא לסלק שיעבודו מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה, נמצא אתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו, עד כאן, אבל הגבהה שבעצם אינו קנין, אין התחלת קנין כל זמן שלא נתרצתה, ודומה לנותן גט בחצר שאינה משתמרת, דאף דבמתנה מהני כיון שדעת אחרת מקנה דלא גרע משליחות, גבי גט לא מהני, דאין חבין אלא בפניו. ואף שאם היתה מתרצית הי' מועיל, כל זמן שלא נתרצתה אין כאן נתינה, ה"נ בזה, ודווקא בידה שבעצם הוי קנין בזה אמרה תורה שלא תוכל לבטל:

ג

ג) אך מ"ש התורת גיטין מדברי הפנ"י עיינתי שם ולא מצאתי דבר רק מעתיק דברי הגמ' ב"מ דחצר שאינה משתמרת, אך הדבר תלוי אם הא דדעת אחרת מקנה לא בעי כוונה הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו וכמ"ש בקצוה"ח סי' רל"ה וסי' הע"ר שכן דעת רמב"ם ורשב"א והה"מ, וא"כ בע"כ לא מהני, אמנם דעת התוס' דקונה בקטן מה"ת, ע"כ אינו מטעם זה, ומהני גם בע"כ, והנה כבודו כתב דמדברי רשב"ם שהביא הת"ג להכשיר קנין הגבהה בגט משמע דאפי' בע"כ מהני, אך י"ל שדעת רשב"ם כתוס' הנ"ל וצריכין לחוש לדעת רי"ף ורמב"ם ורשב"א:

ד

ד) אך מ"ש עוד שם התו"ג שאם הגט בולט חוץ לידה להלאה מרוחב ידה אינו קונה רק מטעם הגבהה לא נראה לי, והרי בקידושין (כ"ה:) פיל לר"ש במאי יקנה כו' ר' זירא אמר מביא ארבעה כלים ומניח תחת ד' רגליו ואף שגופו וראשו בולטין חוץ מרוחב הכלים, ואין לפרש כגון שהכלים רחבים עד שכל גופו בתוך הכלים, דא"כ למה נקט ד' כלים כיון שרחבים ככל גוף הפיל א"כ כהאי גוונא גם בכלי אחד משכחת לה, אלא ודאי דא"צ כלים רק לרוחב הרגלים וחשוב כל הפיל מונח בכלים כיון שכל סמיכת הפיל על הרגלים, והרגלים תוך הכלים. ואין לפיל הנחה אחרת רק בתוך הכלים, וה"ה בחצי החפץ מונח על היד וחציו להלאה גבוה שלש מן הארץ כיון שכל סמיכת החפץ על ידו שאין לו מקום אחר חשוב מונח בחצירו [לא זכיתי להבין שהרי פיל לר"ש מטעם הגבהה אתו עלה, ובהגבהה כולם מודים דמהני כה"ג, המגיה], אך ראיתי בספר המקנה שם כתב ג"כ שאם החפץ בולט להלאה אינו קונה משום יד רק משום הגבהה, וגם בתשו' רעק"א כתב כן בטלה דעתי, וע"כ דחקי ומוקמי אנפשייהו בהא דארבעה כלים שממלאים כל רוחב הפיל:

ה

ה) עוד ראיתי שם בספר המקנה שאם אחר נותן על ידיו לא מיקרי הגבהה כיון שאינו עושה מעשה בעצמו, והנה דברי רשב"ם ב"ב בהא דקלתה תלוי' בה דכתב רשב"ם שדומה להגבהה אף שהבעל זורק לתוכה, הוי תיובתי':

ו

ו) והנה העירני נכדי כמר דוד שיחי' מהא דכתבו הר"ש והרא"ש פ"ק דכלים ומס' זבים דלא מיקרי משא אם אחר הטעינו על כתפיו והוא אינו זז ממקומו, והרמב"ם סובר שגם זה הוא משא, כמבואר בלשונו פ"ק דכלים וכן בהלכותיו פרק א' מהלכות טומאת מת הלכה ואו והלכה ט', ויש לומר דלדעת הרמב"ם הוא הדין דחשיב מגביה כמו שחשוב נושא, אך לדעת הר"ש והרא"ש דלא חשיב נושא כיון שהטעינו חבירו ה"ה דלא חשיב מגביה, אך ברשב"ם בפירוש התורה פ' שמיני מפורש בדבריו דלא חשיב משא, וא"כ לא יחשב מגביה:

ז

ז) אשר ע"כ נראה דהרשב"ם לאו משום קנין הגבהה, רק משום קנין חצר, דאין כלי רק אל הקרקע אבל לא אל אויר, ודומה להגבהה ברשות מוכר דמהני ולא מבטל מה שהוא ברשות מוכר להגבהת הלוקח, ומיושבים דברי המקנה:

ח

ח) מ"מ נ"ל ראי' דחשיב הגבהה כשאחר נותן לידו מהא דע"ז (ע"א:) דמקשה סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא קני' [יין נסך לא הוי עד דנגע בי'] פירש"י בהגבהה, והריטב"א שם כתב ק"ל האיך קונה מדין הגבהה כי מטי לאוירא דמנא הא לא עביד כלום, ואין הגבהה קונה בשום מקום בלא שום מעשה, או שקורא לה והיא באה שהוא כמשיכה או כההיא דפיל בחבילי זמורות או כההוא דזיל טרוף אקן דלגבהו כו' וי"ל דכיון שאויר שסופו לנוח כמונח דמי, ואילו נח חשיבא הגבהה ומעכשיו הוא מיישר הכלי יפה בענין שיבא היין לאוירו ולא ישפך לחוץ הא חשיב מעשה לקנות בו מדין הגבהה כנ"ל עכ"ל, ומדקדוק דבריו נראה דכי מטא לארעיתא דמנא מדינא הוי הגבהה בלא טעמא דמיישר הכלי, והיינו דאותו הכלי שירד היין לתוכו חשוב מעשה ביין שאלמלא יתפשטו אצבעותיו יפול הכלי וישפך היין, ובמה שסוגר אצבעותיו לאחוז הכלי היין משתהה בכלי חשוב מגביה היין [ועיין בתשו' חמדת שלמה מ"ש בפירוש דברי חו"ה שהביא הטור סי' כ"ח וכעת אין הספר בידי]:

ט

ט) ומצינו כיוצא בזה בהא דכתיב ולקח הכהן המשיח מדם הפר ובגמ' דרשינן מזה שצריך לקבל כל דמו של פר, ומבואר שמפרשים ולקח קבלת הדם, והנה לקיחה לא חשיב רק במעשה כהא דזבחים (י"ד) הואיל וכתיב ולקח ואי אתי קוף ורמי בידי' בעי למיהדר ומישקל זימנא אחריתא, וכן בפרק הוציאו לו (מ"ז:) גבי חפן חבירו ונתן לתוך חפניו יעיי"ש] ולכאורה מה מעשה עביד והדם ממילא נשפך לתוך הכלי ע"י השוחט, ואין לומר דאחר שחיטה מקרב הכלי אל הצואר שישפך הדם לתוכו, דהא השוחט צריך שיתן וורידין לתוך אויר הכלי מחיים כדאיתא בזבחים (כ"ה:) ורמב"ם פ"ד מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ח', אלא ודאי אחיזת הכלי שירד הדם לתוכו חשוב מעשה בדם, ה"נ חשיב מעשה ביין והוי הגבהה במעשה:

י

י) שוב ראיתי דיש לדחות הראי' מלקיחת הדם כיון שהכהן המשיח בעליו, וממה נפשך אם שוחט בעצמו ע"כ צריך לאחוז הכלי לאחר שחיטה כמו שעושה ביוהכ"פ, ואם אחר שוחט ע"כ הוא שלוחו, דשחיטת קדשים בעי שליחות הבעלים, ומה ששוחט השליח כאלו הוא שוחט ומכוחו יורד הדם לכלי, וכיון שאוחז הכלי ג"כ הרי מכוחו ירד הדם לידו והוי לקיחה מעלייתא, ואין ראי' כלל, ואדרבא מדלא מצינו לשון לקיחה בקבלה רק בפר כהן המשיח משמע קצת דבעלמא לא חשיב לקיחה, אך הא ליתא דבדם חטאת דכתיב ולקח מדם החטאת באצבעו דרשו בזבחים (נ') דקאי אקבלה, ואף דכתיב באצבעו כתבו התוס' (מ"ט:) ד"ה אף לקיחה דעביד אוזן לשפת מזרק, הנה דאף בחטאת דלאו כהן משיח, נקרא הקבלה לקיחה, ומוכח דחשיב הקבלה מעשה דידי':

יא

יא) מ"מ דברי הריטב"א ברור מללו דנתינת אחר לתוך ידו חשיב אצל המקבל הגבהה דלא כמקנה, מ"מ בנותן לתוך קלתה תלוי' בה יראה דלא חשוב הגבהה לדעת רשב"ם וסייעתו כמו שאינו חשוב משא לדעתם, ופירוש רשב"ם בקלתה תלוי' בה לאו משום קנין הגבהה כנ"ל, וא"כ אין ראי' דהגבהה מהני גבי גירושין:

יב

יב) ומדברי התוס' גיטין (כ"א:) שכתבו משיכת עציץ נקוב או הגבהתו אין ראי', דמשיכה והגבהה יועילו בגט, דהא כתב הב"ש דאפילו הקנה לה בחזקה מגורשת והיינו משום דנותן לידה ג"כ מועיל איזה קנין שיהי', ואמנם שבת"ג פליג על הב"ש דבעי קנין יד דווקא אבל אין דבריו מוכרחים, מ"מ נשאר הראי' שהביא בת"ג מדקרי משיכה נקנה מיד ליד, וכבר כתבנו דבריטב"א מבואר דנתינת אחר לידו חשיב הגבהה, ואין כאן חשש רק מחמת דעת הפוסקים דדעת אחרת מקנה משום דזכין לאדם שלא בפניו ולא מהני בע"כ, או לחוש להיש חולקין שכתב בט"ג, ולא ידעתי מי המה היש חולקין דאפי' בדעת אחרת מקנה בעי כוונה לקנות:

יג

יג) אך נ"ל דבנ"ד שהגט בתוך הכיס והיא לא ידעה שהגט בתוך הכיס כמו שבא בשאלה דאף אחר שאמר הבעל שהוא גט לא האמינהו והי' לצחוק בעיני', לכ"ע לא חשוב הגבהה, דהנה מקור החילוק בין עודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה, בין חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, מבואר במהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"א וז"ל דבעודר בנכסי הגר שאני דהוי מעשה. קנין ולא קני אלא מדעת ובכוונה, אבל רשותו של אדם קונה לו בלא דעת קונה עכ"ל, והסברא קלורין לעינים דמצינו כיוצא בזה באיסורין דמתעסק פטור ודבר שאין מתכוין מותר, ואלו מי ששהה חמץ אצלו בשוגג כתב הטור דהוי כאוכל חלב בשוגג, אף דמתעסק ודשא"מ הוא, אך דא"צ כוונה רק במידי דמעשה וכ"כ במק"ח שם, וכמו כן בכוונת קנין דבלא כוונה חשוב כמתעסק, [כמו מצוה בלא כוונה למ"ד מצוות צריכות כוונה, בלא כוונה חשיב מתעסק כדאמרינן בר"ה (כ"ח) תוקע לשיר נמי מתעסק קרי לי'] וע"כ בקנין שיש בו מעשה בלא כוונה אינו קונה אבל רשותו של אדם דלאו משום מעשה, שפיר קונה שלא מדעתו, והוא כמו משהה חמץ ברשותו בלא כוונה:

יד

יד) מעתה אף בדעת אחרת מקנה דלא בעי כוונת קונה לקנות, דכוונת המקנה להקנות הוא במקום כוונת הקונה לקנות, אבל כוונת מעשה בעינן, דבלא מעשה חשיב יותר מתעסק ולא נתכוין לקנות, דאפי' למ"ד מצוות א"צ כוונה מ"מ כוונת מעשה בעינן ובלא כוונת מעשה מתעסק גמור הוא כדאיתא בר"ה (שם) המתעסק לא יצא, ולמ"ד א"צ כוונה מפרש דמנבח נבוחי דלא נתכוין לשיעור תקיעה וכן כסבור חמור בעלמא הוא, ולענין זה מה יועיל כוונת המקנה להקנות, וכוונת מקנה שיגביה הקונה ודאי לאו מידי הוא, וגם מפורש זה בב"ב (נ"ד.) פשח דיקלא אדעתא דחיותא לא קני, פירשב"ם אף שנתכוין לקנות כיון שלא נתכוין לתיקון הקרקע אף שהקרקע משתבח כיון שלא נתכוין לכך לא קני עיי"ש היטב, ע"כ נ"ל ברור דאין בזה שום סרך קנין הגבהה:

טו

טו) אך מה שיש לדון שיועיל משום קנין יד אף שהוא בכליו של מוכר, והוא לדעת הרמ"ה וסייעתו דכליו של לוקח ברשות מוכר, וכן של מוכר ברשות שניהם ספק, ואם זה לא קנה זה קנה דספק אחד אם הכלי בטל אל הרשות, והנה בב"ב (פ"ה.) מבואר דכליו ברה"ר ודאי אינו קונה, ודווקא ברשות מוכר מבעיא דשמא מוכר משאיל מקום ללוקח, ממילא כליו של מוכר ברשות לוקח כשלא נתרצה הלוקח שיניח שם כליו קונה ללוקח, שאם לא הי' קונה ללוקח אף שאין לו רשות הי' כליו של לוקח קונים גם ברה"ר וק"ל, ובנ"ד אף שמדעתה נתן הכיס בידה, הא בטעות הי', שאם היתה יודעת שגט בתוכו בטח לא היתה נוטלתו, אך יש לחלק בין כל קנין בטעות שניחא לי' שלא יתחל הקנין, משא"כ בנידון דידן אדרבה ניחא לה שישאר היד שאול כדי שלא תתגרש:

טז

טז) אך יש ראי' מריטב"א קידושין ריש, האיש מקדש בהא דמקשה הש"ס במעילה נימא אין שליח לדבר עבירה, והקשו הא מעילה בשוגג ולא שייך דברי הרב ודברי תלמיד כו' ותירץ הריטב"א שגם בשוגג אין שליח לדבר עבירה דהוי שליחות בטעות, שאלו ידע שהוא הקדש לא הי' נעשה שליח עיי"ש. ואף דניחא לי' לשליח שיחול השליחות כדי שימעוג משלח ולא הוא, מ"מ חשוב בטעות:

יז

יז) מ"מ לא מצאתי חבר לריטב"א בסברא זו וצ"ע, וגם לא יצאנו מחשש קצת חוץ לידה, ועוד לדעת הרמב"ם אינו תלוי זה בזה, ועוד לפי דברי הנתיבות סי' ר' סק"ח ליתא לכל זה, מלבד זה לדעת המצריכין עידי מסירה דווקא הרי אחד לא ראה הנתינה וידיעה בלא ראי' לא מהני בקידושין, וה"ה בגירושין, וכ"ש הוא, דגירושין כדיני נפשות דשרינן אשת איש לעלמא ואלמלא הגט הי' מחוייבין מיתה, ועיין ב"י אהע"ז סי' י"א בשם תשו' הרשב"א, ועוד שלא קראו הגט, ע"כ אין ממש בגט זה כלל:

יח

יח) מ"ש עוד דבספק מגורשת מותר לישא אחרת משום ספק דרבנן, לא נ"ל שאם באנו לדון על האשה נעמיד אותה בחזקת א"א והבא עלי' בחנק, ואפי' בספיקא דדינא כתב הר"ן פ"ק דקידושין דמוקמינן לה אחזקתה וא"כ כשנושא אחרת הרי יש לו שתי נשים:

יט

יט) ומ"ש עוד שמשום שבעלה טוען עלי' שמחוייבת לגרשה והיא לא תתרצה לעמוד עמו לדין דינה כמורדת, דברי תימה הם, ובשביל שלא תתרצה לעמוד בדין נוכל לשמוע טענותיו ולקבל עדות שלא בפני', לא זולת זה כלל, ועיין בשטמ"ק ריש חזקת הבתים בשם תלמידי ר"י שאם אחד תובע לחבירו והנתבע אינו רוצה להשיבו דבר מכל מקום לא נחתינן לנכסי':

הק' אברהם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף