אבני נזר/אבן העזר/שעד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר שעד

סימן שעד

א

א) (דף מ"ז ע"א) ברש"י ד"ה טבל וחולין מעורבין זה בזה וצריך לעשר מיני' ובי' כו' וקשה הלוא יכול ליקח ממקום אחר נגד טבל שבתוכה, ובחולין (קל"ה:) כתב רש"י ז"ל עצמו תקנה ו, גם פסקי הרמב"ם ז"ל תמוהין שפסק דטבל וחולין מעורבין זה בזה ואפי' בשמרחן גוי חייב מדבריהם והני מילי בא"י אבל בסוריא אמרינן יש ברירה, והוא תמוה דא"כ אף בא"י כשמרחן גוי לימא יש ברירה:

ב

ב) ונראה דהנה הר"ן ז"ל בנדרים פרק השותפין (מ"ה:) כתב דכל שותף יש לו קנין הגוף בחלקו וקנין פירות בחלק חבירו, ולפי זה קשה למ"ד יש ברירה אמאי של ישראל חייב ושל נכרי פטור הא יכול להיות שגדל בחלק נכרי, ומ"מ הפירות לישראל כיון שיש קנין פירות בחלק שותפו וכן להיפוך, ולענין חיוב תרומה אזלינן בתר קנין הגוף כמ"ש רש"י (סוף דף מ"ג:) עיי"ש:

ג

ג) אך הדבר ניחא דהא שדה יש בה דין חלוקה, אבל למ"ד אין ברירה נראה דאסור לחלוק עמו דהא מסלקו לנכרי ומפקיע מתרומה וממעשר וחלק נכרי לא נתחייב במעשר דהוי כיבוש יחיד כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות, וכן דעת ר"ח והרמב"ן והרשב"א בפירוש המשנה, דהמוכר שדהו לנכרי שחזר ולקח השדה מן הנכרי, דלמ"ד יש קנין כו' אינו חייב בביכורים רק מדרבנן, וכיון דאסור לחלוק עמו ממילא הוי חצר שאין בו דין חלוקה. ושוב לא שייך בו דין ברירה אף אם מרחן הגוי, משא"כ בסוריא דלא שייך שמפקיע חלקו מתרומות וחלק הנכרי אינו מכניס משום כיבוש יחיד, דהא כל סוריא לא הוי אלא כיבוש יחיד, גם איסור החלוקה בסוריא ג"כ דרבנן ושוב נאמר יש ברירה:

ד

ד) מעתה מתורץ דברי רש"י דהא התבואה שגדלה בחלק עכו"ם פטור מן התורה, גם התבואה שגדלה ברשות ישראל יש לגוי חלק בה וכשחולק ישראל עמו הוי לקוח ופטור מן המעשר מה"ת, ונמצא שהרוב הוא חולין מן התורה ובטל ברוב מה"ת ואין יכול לעשר מטבל גמור עליו דהוי מן החיוב על הפטור וזה למה דס"ד דמיירי בא"י, אבל למאי דמסיק דמיירי בסוריא שוב הוי חצר שיש בו דין חלוקה, וחלק שגדל ברשות ישראל כולו לישראל:

ה

ה) ובתוס' הקשו על רש"י מהא דאמר ר' יוסף אי לאו כו' לא משכחת דמייתי ביכורים ולדברי רש"י הרי יכול לקרות על חלק שיש לו בוודאי, והנה יש לתמוה על התוס' דהא לחד טעמא בב"ב (פ"א:) דבספק אינו קורא משום דילמא אתי לאפקועי מתרומות ומעשרות, וא"כ מה בכך שיש לו בוודאי חלק שמחוייב בביכורים מ"מ הא אתי לאפקועי מתרומות ומעשרות:

ו

ו) ונראה דהנה לכאורה צריך להבין גזירה זו דכיון דמקדיש להו הוי מירוח הקדש ופוטר ואף דבפירות אילן לא שייך מירוח, הא יכול להקדישן קודם שנתלשו, ונראה דהנה יש לחקור אימת מקדיש להו על תנאי אם ראויים להיות ביכורים יהיו ואם לאו יהיו הקדש או לאחר שקרא עליהם שם ביכורים מקדיש להו, והנה לפמ"ש מהרי"ט סי' קכ"ד דהקדש ע"י שליח לא מהני וממילא אינו מועיל תנאי בהקדש כדאמרינן בפרק המדיר (ע"ד.) דתנאי שאי אפשר להתקיים ע"י שליח לא הוי תנאי, וע"כ דמקדיש להו לאחר שקרא עליהם שם ביכורים, וקשה הא הוי דבר שאינו ברשותו, דהא אסורים בהנאה עד שיביאם למקדש ואז יטלנו הכהן, אך זה אינו דהא אינם ביכורים רק מספק והוי ישראל מוחזק ואין הכהן יכול להוציא מידו אך עדיין קשה הא אינו יכול להביאם למקדש עד שיקדיש אותם ואז אינם שלו:

ז

ז) ונראה בזה דהנה בתמורה (כ"ז:) דהא דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אינו אלא בבעלים עצמן אבל אחר צריך עשרה אנשים וכהן וא"כ יש לבעלים זכות בו שיוכל לפדותו בפחות משויו, ודמי להא דאמרינן בבכורות (י"א) דהמקדש בפטר חמור דאסור בהנאה ומ"מ מקודשת משום דיכול לפדות בפטרטא בת דנכא ויקדש. במה דביני וביני ואף שעתה אסור בהנאה חשוב שלו, ה"נ אף שעתה יהי' הקדש חשוב שלו, ואף שלכתחילה אסור לפדות בפחות משויו מ"מ אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שאינו הקדש רק מספק הוי ספיקא דרבנן ולקולא, וממילא מתורץ קושיא הנ"ל דלא חשיב הקדש, דעדיין יש לבעלים זכות בו וכנ"ל, וא"כ שפיר הקשו התוס' דהכא לא שייך גזירה דילמא מפקע להו כיון דחצי הוי ודאי ביכורים ויצטרך ליתנם לכהן וממילא יתפוס הכהן גם חלק המסופק, ולכהנים לא חשוב שלו משום שיכולים לפדותו, דהא אינו יכול לפדות רק הבעלים וכדברי התוס' הנ"ל, אך לפי זה מתורץ שיטת רש"י דכיון דלא חשוב דבעלים שוב אינו יכול להקדיש דהוי אינו ברשותו וכנ"ל:

ח

ח) עוד הקשו התוס' על רש"י מהא דמוקי בבכורות פלוגתא דר"מ ור' יהודה בחמש ולא חצי חמש וכגון דליכא אלא חמש סלעים ודכ"ע אית להו דרב אסי דאמר מחצה יורשין ומחצה לקוחות', ולשיטת רש"י הוה מצי למימר דכ"ע אית להו לקוחות הן, ולפענ"ד דאדרבא משם ראי' לשיטת רש"י דהנה בגמ' שם ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל, ולשיטת התוס' שם דמחצה יורשין דמשום ספק עשאוהו חכמים כאילו חציו כך וחציו כך, וא"כ אפי' איכא נכסי טובא נמי איכא ספק אם יש ברירה וחייב ליתן לו כל החמש או אין ברירה ואינו חייב כלום ומספק לא יתחייב ליתן רק שני סלעים וחצי ושוב הוי חצי חמש, ומוכרח מזה כשיטת רש"י דעל החצי הוי ודאי יורשין:

ט

ט) והא דלא מוקי פלוגתייהו למ"ד אין ברירה נראה דהנה הרמב"ם פסק בפי"א מהלכות ביכורים דאפי' בדבר שאין דרכו להתייקר יכול לומר לדידי שוה לי, ומה שהקשה עליו הר"ן בפ"א דקידושין מדאמרינן בגמ' ולא שנו אלא כגון רב אשי דמיבעי' לי' סודרא ארישי' נ"ל דאי לאו רב אשי הוה ככהן המחזיר בבית הגרנות וכמו מתנה על מנת להחזירו כדומה, משא"כ אם צריך הכהן להחפץ ושוה לו באמת דומה לאמר לו הכהן בתוך ל' יום לדקה ונ' לגסה תנהו לי שאקריבנו או בזמה"ז אם הי' בעל מום מותר, משא"כ בהקדש מועיל אפי' אם אין דרכו להתייקר, וא"כ אם אין כאן רק חצי חמש יורשין יכול הכהן לומר לדידי שוה חמש, ואין לומר דהא קודם שאמר הכהן לדידי שוה לי נפקע כשיעבוד, דזה אינו דמשום חמש ולא חצי חמש לא נפקע השיעבוד, רק שכיון שהתורה אמרה חמש ולא מקיים המצוה בפחות ואינו יכול לפדות, וא"כ כשאמר הכהן לדידי שוה לי שוב יכול לפדות, לזה תירץ הגמ' למ"ד מחצה יורשין ומחצה לקוחות חל החצי שבוודאי יש לו דכ"ע שקיל, דהא יכול לומר לדידי שוה לי רק על החצי המסופק פליגי דמר סבר חמש ואפילו חצי חמש ומר סבר חמש ואפי' חצי חמש אם יאמר לדידי שוה לי שוב לא יצטרכו ליתנו רק חצי מהחצי וחוזר חלילה כיון שהוא משום ספק וכנ"ל ודו"ק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.