אבני נזר/אבן העזר/רכה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(גרסה ראשונית)
 
(עיצוב וחלוקה לס"ק)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
סימן רכה
{{מרכז|'''סימן רכה'''}}


להרה"ג כו' מיעקאטרינעסלאוו
'''להרה"ג''' כו' '''מיעקאטרינעסלאוו'''


ע"ד אשה אחת רכה בשנים, וכשהיתה יותר מג' שנים נעשית חרשת ע"י סיבה ולא שומעת ולא מדברת ומקודם היתה מדברת ככל התינוקות, וכשגדלה נשאת לאיש והיתה עמו איזה שנים ושבק חיים לכל חי בלי זרע של קיימא, והרי היא זקוקה לאחי בעלה, והוא אינו רוצה ליבמה בשום אופן ומוכרחת היא לחליצה, והיא בת דעת וחריפה ויכולה לכתוב מעט אשכנזית אשר למדוה בקטנותה באיזה קאליניע של האשכנזים, וזה מקרוב למדוה לדבר איזה דברים, וגם בפנינו שמענו אשר היא אומרת הפסוקים מאן יבמי וגו' לא אבה יבמי בנשימה אחת וגם ככה יעשה וגו' והי' קוראת אותם בע"פ וגם בספר חומש וגם קוראת שאר תיבות בספר, וכן היא מבינה ויודעת מה שהיא אומרת ומרמזת שתיבות אלו מורים שאחי בעלה אינו רוצה לנושאה, ואף שדיבורה בכבידות עם כל זה נראה ונשמע דברי' ברור לכל השומעים, איך הדין אם יכולה לחלוץ עפ"י דין תורה, ע"כ השאלה:
'''ע"ד''' אשה אחת רכה בשנים, וכשהיתה יותר מג' שנים נעשית חרשת ע"י סיבה ולא שומעת ולא מדברת ומקודם היתה מדברת ככל התינוקות, וכשגדלה נשאת לאיש והיתה עמו איזה שנים ושבק חיים לכל חי בלי זרע של קיימא, והרי היא זקוקה לאחי בעלה, והוא אינו רוצה ליבמה בשום אופן ומוכרחת היא לחליצה, והיא בת דעת וחריפה ויכולה לכתוב מעט אשכנזית אשר למדוה בקטנותה באיזה קאליניע של האשכנזים, וזה מקרוב למדוה לדבר איזה דברים, וגם בפנינו שמענו אשר היא אומרת הפסוקים מאן יבמי וגו' לא אבה יבמי בנשימה אחת וגם ככה יעשה וגו' והי' קוראת אותם בע"פ וגם בספר חומש וגם קוראת שאר תיבות בספר, וכן היא מבינה ויודעת מה שהיא אומרת ומרמזת שתיבות אלו מורים שאחי בעלה אינו רוצה לנושאה, ואף שדיבורה בכבידות עם כל זה נראה ונשמע דברי' ברור לכל השומעים, איך הדין אם יכולה לחלוץ עפ"י דין תורה, ע"כ השאלה:


תשובה א) הנה יש לדון בזה ג' חששות, הא', דשמא מה שלמדו אותה והרגלוה לאו כלום כעין דברי המג"א באיטר, ולא חשובה בהכי מדברת, ועדיין אינה שומעת ואינה מדברת ולאו בת דיעה היא, ולדעת הרמב"ן אף למסקנא בעינא דיעה בחליצה, וכן פסקו רמב"ם וש"ע בחרש וחרשת פסולם משום שאינם בני דעת, הב', שהריטב"א בחידושיו פירש הסוגיא חרש שאינו שומע לבד ואעפי"כ לא חשוב בר דיעה לחליצה דדעתא צילתה בעי, דאפי' פקחים טעי בה כדאמרינן חלוץ לה ובכך אתה כונסה, הג', דהריטב"א פירש שם לפי פירוש הנ"ל דחרש היינו אינו שומע לחוד {{עוגן|עג.}}{{עוגן|עג־א}}דלא חשוב בר קריאה דבעינן שיהי' שומעים זה לזה:
{{מרכז|'''תשובה'''}}
 
==א==
 
א) '''הנה''' יש לדון בזה ג' חששות, הא', דשמא מה שלמדו אותה והרגלוה לאו כלום כעין דברי המג"א באיטר, ולא חשובה בהכי מדברת, ועדיין אינה שומעת ואינה מדברת ולאו בת דיעה היא, ולדעת הרמב"ן אף למסקנא בעינא דיעה בחליצה, וכן פסקו רמב"ם וש"ע בחרש וחרשת פסולם משום שאינם בני דעת, הב', שהריטב"א בחידושיו פירש הסוגיא חרש שאינו שומע לבד ואעפי"כ לא חשוב בר דיעה לחליצה דדעתא צילתה בעי, דאפי' פקחים טעי בה כדאמרינן חלוץ לה ובכך אתה כונסה, הג', דהריטב"א פירש שם לפי פירוש הנ"ל דחרש היינו אינו שומע לחוד {{עוגן|עג.}}{{עוגן|עג־א}}דלא חשוב בר קריאה דבעינן שיהי' שומעים זה לזה:
 
==ב==


ב) ונשוב אחת לאחת, הא' משום דלאו בת דיעה, הלא כשנשאה אחיו ג"כ היתה חרשת כמו עכשיו וכשם שכנסה ברמיזה כך יוצאת מיבם ברמיזה וכשאינה מדברת אינה חולצת משום דלאו בת קריאה, אבל זו שאין בה רק חסרון דעת, וחסרון זה הי' בקידושי אחיו ג"כ:
ב) ונשוב אחת לאחת, הא' משום דלאו בת דיעה, הלא כשנשאה אחיו ג"כ היתה חרשת כמו עכשיו וכשם שכנסה ברמיזה כך יוצאת מיבם ברמיזה וכשאינה מדברת אינה חולצת משום דלאו בת קריאה, אבל זו שאין בה רק חסרון דעת, וחסרון זה הי' בקידושי אחיו ג"כ:
==ג==


ג) חשש הב', משום דברי ריטב"א דאינה שומעת לא חשובה בת דעת לחליצה ובזה אין לומר כשם שכנס אחיו כו' שהרי לקידושין חשובה בת דעת] זה אינו רק ללשון ראשון, אבל למסקנא דאמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבא מוכח דאין פסול בחרש דמתני' רק משום קריאה, דאל"כ מה ראי' ממתני' דקריאה מעכבא, אלא וודאי למסקנא אינה שומעת חשובה בת דעת גם לחליצה (וכן כתב רמב"ן לפי שיטתו דחרש וחרשת אינן כפקחים רק לענין מצוות הוא לס"ד, אבל למסקנא בת דעת הוא והפסול רק משום קריאה] והרמב"ם סתם וכתב חרש וחרשת פסולים משום שאינם בני דעת, מסתמא כוון על חרש שאינו שומע ואינו מדבר כמ"ש בעצמו פ"ב מהלכות אישות חרש שבכל מקום אינו שומע ואינו מדבר, ובמקום שאינו שומע לבד חשוב חרש מפרש רמב"ם להדיא. כגון במכירת קרקע מפרש רמב"ם דאפילו אינו שומע לבד לא חשוב בר דעת, ומהתם אין ראי' דשם כתב בנתיבות סי' ס"ק הטעם משום דאפי' בן י"ג שנים עד שיידע בטוב משא ומתן:
ג) חשש הב', משום דברי ריטב"א דאינה שומעת לא חשובה בת דעת לחליצה ובזה אין לומר כשם שכנס אחיו כו' שהרי לקידושין חשובה בת דעת] זה אינו רק ללשון ראשון, אבל למסקנא דאמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבא מוכח דאין פסול בחרש דמתני' רק משום קריאה, דאל"כ מה ראי' ממתני' דקריאה מעכבא, אלא וודאי למסקנא אינה שומעת חשובה בת דעת גם לחליצה (וכן כתב רמב"ן לפי שיטתו דחרש וחרשת אינן כפקחים רק לענין מצוות הוא לס"ד, אבל למסקנא בת דעת הוא והפסול רק משום קריאה] והרמב"ם סתם וכתב חרש וחרשת פסולים משום שאינם בני דעת, מסתמא כוון על חרש שאינו שומע ואינו מדבר כמ"ש בעצמו פ"ב מהלכות אישות חרש שבכל מקום אינו שומע ואינו מדבר, ובמקום שאינו שומע לבד חשוב חרש מפרש רמב"ם להדיא. כגון במכירת קרקע מפרש רמב"ם דאפילו אינו שומע לבד לא חשוב בר דעת, ומהתם אין ראי' דשם כתב בנתיבות סי' ס"ק הטעם משום דאפי' בן י"ג שנים עד שיידע בטוב משא ומתן:
==ד==


ד) החשש הג', היא היותר חשש, דהריטב"א כתב דכל שאין שומעין זה לזה לא חשוב קריאה, אולם רש"י ותוס' ורשב"א שמפרשים הסוגיא בחרש גמור, הא לית להו הא דהריטב"א, והרמב"ן אף שפירש הסוגיא באינו שומע לבד כתב בהא דלאו בת קריאה משום שאין ב"ד יכולין להקרות לה שאינה שומעת, אבל אם אפשר לרמז לה שתדע לקרות חשובה בת קריאה, והריטב"א יחידאה ואף שהריטב"א בתרא כנגדם הנמק"י שבכל מקום מביא דברי ריטב"א רבו, וכאן לא הביא חידוש דין זה, מכלל דלא ס"ל:
ד) החשש הג', היא היותר חשש, דהריטב"א כתב דכל שאין שומעין זה לזה לא חשוב קריאה, אולם רש"י ותוס' ורשב"א שמפרשים הסוגיא בחרש גמור, הא לית להו הא דהריטב"א, והרמב"ן אף שפירש הסוגיא באינו שומע לבד כתב בהא דלאו בת קריאה משום שאין ב"ד יכולין להקרות לה שאינה שומעת, אבל אם אפשר לרמז לה שתדע לקרות חשובה בת קריאה, והריטב"א יחידאה ואף שהריטב"א בתרא כנגדם הנמק"י שבכל מקום מביא דברי ריטב"א רבו, וכאן לא הביא חידוש דין זה, מכלל דלא ס"ל:
==ה==


ה) וגוף סברת ריטב"א אינה מובנת, ויש להביא ראי' כנגדו, מחולצת מן הסומא דחליצתה כשירה אף שאין היבם רואה הרקיקה, ה"נ מהני קריאה שלה אף שאין היבם שומע הקריאה וע"כ חרש אינו מדבר, ה"ה חרשת באינה מדברת ג"כ] האמנם כי יש לחלק, דשאני רקיקה שאין היבם. עושה אחרי' דבר, ע"כ א"צ לראות, משא"כ מאן יבמי וגו' שהיבם עונה אחרי' לא חפצתי לקחתה צריך לשמוע דברי' שיענה אחרי', ליתא, דלא אבה יבמי וודאי א"צ היבם לשמוע, שהרי בפרשת יבמים משמע שהיבמה באה לב"ד ואומרת לא אבה יבמי טרם הב"ד מדברים עם היבם, וכבר היטב בס' שושנים לדוד לפרש מה שהמשנה משנה הסדר שב"ד מדברים עם היבם יעיי"ש ותמצא נחת, מ"מ מפורש בכתוב שאין היבם צריך לשמוע דברי' אלה לא אבה יבמי, רק שתאמר דמ"מ צריך לשמוע ככה יעשה לאיש, ועל זה שפיר הדמיון מרקיקה, שהרי אחר אמירת ככה יעשה שוב אין היבם עושה דבר ודו"ק:
ה) וגוף סברת ריטב"א אינה מובנת, ויש להביא ראי' כנגדו, מחולצת מן הסומא דחליצתה כשירה אף שאין היבם רואה הרקיקה, ה"נ מהני קריאה שלה אף שאין היבם שומע הקריאה וע"כ חרש אינו מדבר, ה"ה חרשת באינה מדברת ג"כ] האמנם כי יש לחלק, דשאני רקיקה שאין היבם. עושה אחרי' דבר, ע"כ א"צ לראות, משא"כ מאן יבמי וגו' שהיבם עונה אחרי' לא חפצתי לקחתה צריך לשמוע דברי' שיענה אחרי', ליתא, דלא אבה יבמי וודאי א"צ היבם לשמוע, שהרי בפרשת יבמים משמע שהיבמה באה לב"ד ואומרת לא אבה יבמי טרם הב"ד מדברים עם היבם, וכבר היטב בס' שושנים לדוד לפרש מה שהמשנה משנה הסדר שב"ד מדברים עם היבם יעיי"ש ותמצא נחת, מ"מ מפורש בכתוב שאין היבם צריך לשמוע דברי' אלה לא אבה יבמי, רק שתאמר דמ"מ צריך לשמוע ככה יעשה לאיש, ועל זה שפיר הדמיון מרקיקה, שהרי אחר אמירת ככה יעשה שוב אין היבם עושה דבר ודו"ק:


ו) וחכם אחד ושמו ר' יוסף ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון המפורסם ז"ל] דחה עפ"י תוס' נדה (נ"ה:) הביאו ספרי מנין שא"צ הרוק ליגע בפני היבם מדכתיב לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים וא"צ ראיית יבם דכשנראה הרוק לזקנים דיו וה"ה וכ"ש דנילף מיני' שדי בראיית הזקנים וא"צ ראיית יבם, עכ"ד מ"מ נראה דגמרינן מהיקשא, דהיקש אדם דן מעצמו כמ"ש תוס' פרק לולב הגזול (ל"א) ואף רש"י שם מודה לחכמים דקי"ל כוותייהו, כמ"ש בכפות תמרים שם, וגמרינן בהקישא מה רקיקה א"צ היבם לראות הרוק אף אמירה א"צ היבם לשמוע האמירה, אך באמת אין עיקר סמיכתי על הראי' הזאת כי מה כוחי לחלוק על הריטב"א הלוואי שאזכה להבין דבריו, רק העיקר משום זה דיחידאה הוא ורש"י ותוס' ורמב"ן ורשב"א כנגדו והנמק"י ושום אחד מן האחרונים לא הביאו דבריו:
==ו==
 
ו) וחכם אחד ושמו ר' יוסף ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון המפורסם ז"ל] דחה עפ"י תוס' נדה (נ"ה:) הביאו ספרי מנין שא"צ הרוק ליגע בפני היבם מדכתיב לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים וא"צ ראיית יבם דכשנראה הרוק לזקנים דיו וה"ה וכ"ש דנילף מיני' שדי בראיית הזקנים וא"צ ראיית יבם, עכ"ד מ"מ נראה דגמרינן מהיקשא, דהיקש אדם דן מעצמו כמ"ש תוס' פרק לולב הגזול (ל"א.) ואף רש"י שם מודה לחכמים דקי"ל כוותייהו, כמ"ש בכפות תמרים שם, וגמרינן בהקישא מה רקיקה א"צ היבם לראות הרוק אף אמירה א"צ היבם לשמוע האמירה, אך באמת אין עיקר סמיכתי על הראי' הזאת כי מה כוחי לחלוק על הריטב"א הלוואי שאזכה להבין דבריו, רק העיקר משום זה דיחידאה הוא ורש"י ותוס' ורמב"ן ורשב"א כנגדו והנמק"י ושום אחד מן האחרונים לא הביאו דבריו:
 
==ז==


ז) ועל מה שאמירתה בכבידות ידוע דברי מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ו דיבם נלעג ולא יבין לדבר מבטא האותיות כתיקנם ובחיתוכם, דנראה דמאחר שאנו יודעים שכך מנהגו לבטא אותם אותיות זו היא אמירתו עיי"ש:
ז) ועל מה שאמירתה בכבידות ידוע דברי מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ו דיבם נלעג ולא יבין לדבר מבטא האותיות כתיקנם ובחיתוכם, דנראה דמאחר שאנו יודעים שכך מנהגו לבטא אותם אותיות זו היא אמירתו עיי"ש:


הק' אברהם.
{{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}}


<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה מ־11:54, 20 באוקטובר 2024

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png אבן העזר TriangleArrow-Left.png רכה

סימן רכה

להרה"ג כו' מיעקאטרינעסלאוו

ע"ד אשה אחת רכה בשנים, וכשהיתה יותר מג' שנים נעשית חרשת ע"י סיבה ולא שומעת ולא מדברת ומקודם היתה מדברת ככל התינוקות, וכשגדלה נשאת לאיש והיתה עמו איזה שנים ושבק חיים לכל חי בלי זרע של קיימא, והרי היא זקוקה לאחי בעלה, והוא אינו רוצה ליבמה בשום אופן ומוכרחת היא לחליצה, והיא בת דעת וחריפה ויכולה לכתוב מעט אשכנזית אשר למדוה בקטנותה באיזה קאליניע של האשכנזים, וזה מקרוב למדוה לדבר איזה דברים, וגם בפנינו שמענו אשר היא אומרת הפסוקים מאן יבמי וגו' לא אבה יבמי בנשימה אחת וגם ככה יעשה וגו' והי' קוראת אותם בע"פ וגם בספר חומש וגם קוראת שאר תיבות בספר, וכן היא מבינה ויודעת מה שהיא אומרת ומרמזת שתיבות אלו מורים שאחי בעלה אינו רוצה לנושאה, ואף שדיבורה בכבידות עם כל זה נראה ונשמע דברי' ברור לכל השומעים, איך הדין אם יכולה לחלוץ עפ"י דין תורה, ע"כ השאלה:

תשובה

א

א) הנה יש לדון בזה ג' חששות, הא', דשמא מה שלמדו אותה והרגלוה לאו כלום כעין דברי המג"א באיטר, ולא חשובה בהכי מדברת, ועדיין אינה שומעת ואינה מדברת ולאו בת דיעה היא, ולדעת הרמב"ן אף למסקנא בעינא דיעה בחליצה, וכן פסקו רמב"ם וש"ע בחרש וחרשת פסולם משום שאינם בני דעת, הב', שהריטב"א בחידושיו פירש הסוגיא חרש שאינו שומע לבד ואעפי"כ לא חשוב בר דיעה לחליצה דדעתא צילתה בעי, דאפי' פקחים טעי בה כדאמרינן חלוץ לה ובכך אתה כונסה, הג', דהריטב"א פירש שם לפי פירוש הנ"ל דחרש היינו אינו שומע לחוד דלא חשוב בר קריאה דבעינן שיהי' שומעים זה לזה:

ב

ב) ונשוב אחת לאחת, הא' משום דלאו בת דיעה, הלא כשנשאה אחיו ג"כ היתה חרשת כמו עכשיו וכשם שכנסה ברמיזה כך יוצאת מיבם ברמיזה וכשאינה מדברת אינה חולצת משום דלאו בת קריאה, אבל זו שאין בה רק חסרון דעת, וחסרון זה הי' בקידושי אחיו ג"כ:

ג

ג) חשש הב', משום דברי ריטב"א דאינה שומעת לא חשובה בת דעת לחליצה ובזה אין לומר כשם שכנס אחיו כו' שהרי לקידושין חשובה בת דעת] זה אינו רק ללשון ראשון, אבל למסקנא דאמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבא מוכח דאין פסול בחרש דמתני' רק משום קריאה, דאל"כ מה ראי' ממתני' דקריאה מעכבא, אלא וודאי למסקנא אינה שומעת חשובה בת דעת גם לחליצה (וכן כתב רמב"ן לפי שיטתו דחרש וחרשת אינן כפקחים רק לענין מצוות הוא לס"ד, אבל למסקנא בת דעת הוא והפסול רק משום קריאה] והרמב"ם סתם וכתב חרש וחרשת פסולים משום שאינם בני דעת, מסתמא כוון על חרש שאינו שומע ואינו מדבר כמ"ש בעצמו פ"ב מהלכות אישות חרש שבכל מקום אינו שומע ואינו מדבר, ובמקום שאינו שומע לבד חשוב חרש מפרש רמב"ם להדיא. כגון במכירת קרקע מפרש רמב"ם דאפילו אינו שומע לבד לא חשוב בר דעת, ומהתם אין ראי' דשם כתב בנתיבות סי' ס"ק הטעם משום דאפי' בן י"ג שנים עד שיידע בטוב משא ומתן:

ד

ד) החשש הג', היא היותר חשש, דהריטב"א כתב דכל שאין שומעין זה לזה לא חשוב קריאה, אולם רש"י ותוס' ורשב"א שמפרשים הסוגיא בחרש גמור, הא לית להו הא דהריטב"א, והרמב"ן אף שפירש הסוגיא באינו שומע לבד כתב בהא דלאו בת קריאה משום שאין ב"ד יכולין להקרות לה שאינה שומעת, אבל אם אפשר לרמז לה שתדע לקרות חשובה בת קריאה, והריטב"א יחידאה ואף שהריטב"א בתרא כנגדם הנמק"י שבכל מקום מביא דברי ריטב"א רבו, וכאן לא הביא חידוש דין זה, מכלל דלא ס"ל:

ה

ה) וגוף סברת ריטב"א אינה מובנת, ויש להביא ראי' כנגדו, מחולצת מן הסומא דחליצתה כשירה אף שאין היבם רואה הרקיקה, ה"נ מהני קריאה שלה אף שאין היבם שומע הקריאה וע"כ חרש אינו מדבר, ה"ה חרשת באינה מדברת ג"כ] האמנם כי יש לחלק, דשאני רקיקה שאין היבם. עושה אחרי' דבר, ע"כ א"צ לראות, משא"כ מאן יבמי וגו' שהיבם עונה אחרי' לא חפצתי לקחתה צריך לשמוע דברי' שיענה אחרי', ליתא, דלא אבה יבמי וודאי א"צ היבם לשמוע, שהרי בפרשת יבמים משמע שהיבמה באה לב"ד ואומרת לא אבה יבמי טרם הב"ד מדברים עם היבם, וכבר היטב בס' שושנים לדוד לפרש מה שהמשנה משנה הסדר שב"ד מדברים עם היבם יעיי"ש ותמצא נחת, מ"מ מפורש בכתוב שאין היבם צריך לשמוע דברי' אלה לא אבה יבמי, רק שתאמר דמ"מ צריך לשמוע ככה יעשה לאיש, ועל זה שפיר הדמיון מרקיקה, שהרי אחר אמירת ככה יעשה שוב אין היבם עושה דבר ודו"ק:

ו

ו) וחכם אחד ושמו ר' יוסף ענגיל נ"י [הוא הרב הגאון המפורסם ז"ל] דחה עפ"י תוס' נדה (נ"ה:) הביאו ספרי מנין שא"צ הרוק ליגע בפני היבם מדכתיב לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים וא"צ ראיית יבם דכשנראה הרוק לזקנים דיו וה"ה וכ"ש דנילף מיני' שדי בראיית הזקנים וא"צ ראיית יבם, עכ"ד מ"מ נראה דגמרינן מהיקשא, דהיקש אדם דן מעצמו כמ"ש תוס' פרק לולב הגזול (ל"א.) ואף רש"י שם מודה לחכמים דקי"ל כוותייהו, כמ"ש בכפות תמרים שם, וגמרינן בהקישא מה רקיקה א"צ היבם לראות הרוק אף אמירה א"צ היבם לשמוע האמירה, אך באמת אין עיקר סמיכתי על הראי' הזאת כי מה כוחי לחלוק על הריטב"א הלוואי שאזכה להבין דבריו, רק העיקר משום זה דיחידאה הוא ורש"י ותוס' ורמב"ן ורשב"א כנגדו והנמק"י ושום אחד מן האחרונים לא הביאו דבריו:

ז

ז) ועל מה שאמירתה בכבידות ידוע דברי מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ו דיבם נלעג ולא יבין לדבר מבטא האותיות כתיקנם ובחיתוכם, דנראה דמאחר שאנו יודעים שכך מנהגו לבטא אותם אותיות זו היא אמירתו עיי"ש:

הק' אברהם.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.