בנין ציון/ב/קכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קכה

סימן קכה

ב"ה אלטאנא יום ד' ט' סיון תרי"ג לפ"ק.

להרה"ג וכו' מו"ה מתתי' מונק הכהן נ"י אב"ד דק"ק פיננע יע"א.

כתב לי מעכ"ת נ"י ראיתי בספר ערוך לנר ביבמות (דף פ"ח) שם בא"ד ואר"י מה שאשה דייקא ומנסבא מתרץ קושית המהרש"א על סתירת התוספת דלקמן באמת דייקא כיון שאומרת ברי לי שמת עכ"ד וק"ל דלכאורה כוונת המהרש"א ז"ל לפי דברי התוספ' לקמן (דף צ"ג ע"ב) בד"ה עד אחד כו' כתבו בתירוצם הראשון דהא דדייקא מפני שאין יודעת אם יכנוס או יחלוץ וחיישת שמא יחלוץ ותנשא לשוק ואיכא חומר א"כ ממילא לא שייך התם כלל סברת דייקא דהא קודם שנתיבמה לא דייקא כיון שאז עדיין לא באו עדים האחרונים המכחישים עד לאחר היבום א"כ אף אם יחלוץ ותנשא לשוק ליכא חומר לבסוף דבנשאת בשני עדים מותרת לחזור לבעלה ולא שייכא כאן דייקא דקודם היבום ממילא לא דייקא ולאחר שבאו שני עדים כיון שכבר נתיבמה פשיטא דלא דייקא דלכ"ע יבמה מן הנישואין מותרת לחזור לבעלה ועל כרחך צריך לומר דמהני ברי בלא צירוף דייקא והוי סתירה לדברי תוס' כאן וק"ל.

עוד ראיתי בספר ערוך לנר ריש פרק י"א בד"ה שם ותיפוק ליה משום יבמה לשוק מביא לדחות דברי הריטב"א ז"ל דקושי' הש"ס אזדא לשמואל ולדידי' שפיר פריך דמספקא לי' אי ללאו הוא דאתי אי ללא תפסי קידושין וכו' דא"כ ל"ל ולא יגלה תיפוק לי' משום יבמה לשוק עכ"ד ואני בעניי לא אוכל להבין דבריו דאפי' לשמואל ג"כ לא פריך מידי כיון דס"ל דקידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ בשומרת יבם של אביו דלא תפסה בה קידושין דהיא אשת אחי אביו תו אינו לוקה עלי' משום יבמה לשוק ושפיר אצטריך קרא דלא יגלה כנף אביו דחייב מלקות ומאי פריך וצ"ע עכ"ל:

תשובה

מה שהשיב מעכ"ת נ"י על מש"כ בספרי ע"ל ליישב קושית המהרש"א על התו' יבמות (דף פ"ח) דברי תימה הם שמלבד שמש"כ בכוונת המהרש"א אין לו זכר בדבריו שלא הזכיר כלל מדברי התוספ' בד"ה עד א' ומלבד שגם מצד עצמה אין כאן קושיא שהרי מה שכתבתי בכוונת התוס' הוא דרק מסתמא לא אמרי' דדייקא בב' עדים שסומכת עליהם אבל היכי שאמרה ברי לה הרי אנו רואין שדייקא אלא שגם מה שכתב דלמה לא שייך דייקא בזה לענ"ד אין לו מובן שכתב דקודם שנתייבמה לא דייקא דגם אם יחלוץ ותנשא לשוק מותרת לחזור לבעלה וזה תימה הרי התם איירי שבאמת מת בעלה רק שמת בנו אחריו ואיך שייך מותרת לחזור לבעלה וגם מה שכתב עוד ולאחר שבאו שני עדים כיון שכבר נתייבמה פשיטא דלא דייקא דלכ"ע יבמה מן הנשואין מותרת לחזור לבעלה עכ"ל ומזה נראה שהבין מעכ"ת נ"י מה שכתבו התוס' דמן הנשואין לכ"ע מותרת לחזור לו דהיינו בשכבר נשאת ליבם וזה אינו אלא שאם היתה נישאת לבעלה לאפוקי אם רק נתקדשה לו דאיכא למימר תנאי הי' לו בקידושין כמבואר ביבמות (דף צ"ה ע"ב) ששם הפלוגתא דרב ושמואל שהזכיר התוספת:

ומה שהשיג על מש"כ ביישוב שיטת רש"י מקושית הריטב"א דקושית הגמרא ביבמות (דף צ"ז) ותיפוק לי' משום יבמה לשוק היא לשמואל לשיטתו שגם לשמואל לא מקשה מידי כיון דהיא אשת אחי אביו דלא תפסה בה קידושין תו אינו לוקה עלי' משום יבמה לשוק לא ידעתי אם זה קושיא אינה נוגעת אלי אלא קשה על הגמרא אכן באמת לק"מ שהרי מה דאמרינן ביבמות (דף צ"ב) מספקא לי' לשמואל האי לא תהי' אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסי קידושין הוא דאתא הפירוש הוא דשמואל מסופק בלשון לא תהי' אם פירושו אין לה הוי' דקידושין לזר וא"כ אין כאן לאו שלא תנשא לזר לפי' רש"י או אם הפי' שהתורה צותה שלא תהי' לזר א"כ לית לן קרא דלא תפסי בה קידושין והרי היא כשאר חייבי לאווין שלוקין אף שתופסין בהם קידושין כמו שפי' רש"י שם וא"כ לא ידענו מזה רק דאי ללאו הוא דאתי לוקין לשמואל אף שתופסין בה קידושין אבל שלא ילקה אם מצד אחר לא תפסי בה קידושין זה לא שמענו מדברי שמואל וכי מפני שנתוסף בה איסור דודתו מגרע גרע שלא יהי' בה אזהרה של יבמה לשוק ואף שהרמב"ם ס"ל דבכל חייבי לאווין אין לוקין רק אחר קידושין כבר הקשו עליו חכמי לוניל מסוגיא דכתובות אי לר' יצחק קשיא ממזרת וגם אנכי הראתי הרבה מקומות בספרי שמתנגדות לשיטה זו ועכ"פ רש"י לא ס"ל ולכן שפיר מקשה לשמואל ותיפוק לי' משום יבמה לשוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף