בנין ציון/ב/קח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קח

סימן קח

ב"ה אלטאנא י"ג ניסן תר"ז לפ"ק

להרב מו"ה איצק וויענער נ"י אב"ד דק"ק אורמין:

נדרשתי לאשר שאל מעלתו מעמי ע"ד מה שכתבתי בספרי בכורי יעקב (סימן תרנ"א ס"ק ח"י) דמחלוקת הגאונים בעל פ"מ וברכי יוסף במצוה שכתוב בה לקיחה אי מהני בפה ובשינים והסכמתי שלקיחה בפה הוי לקיחה והקשה מעלתו מהא דפסקינן בכ"מ דכל הראוי לבילה אין בילה מע"ב ולפ"ז רק באיש שיש לו זרוע או יד ראוי לבילה מקרי ואין מעכב בו אבל באיש שאין לו יד וזרוע כלל אין ראוי לבילה ולא מהני אם לקח או נתן בפה כמו אלם לענין עדות:

תשובה

ואען ואומר על מש"כ בספרי שם ד' תשובות בדבר:

א) מה שרצה הרב נ"י להשוות דדעת הפ"מ איירי במי שאין לו יד ולכן פוסל נטילה בשיניו והברכי יוסף שמכשיר מיירי במי שיש לו יד נהפוך הוא דהבר"י מיירי בפירוש וסבב כל הדין רק על איש שאין לו יד וזרוע וכ' בשם הרב החסיד מהר"י מולכו ז"ל כן כיון שאין לו יד יטול בשניו ולהיפך אף שהפ"מ איירי במי שאין לו ידים מ"מ נראה דעת הפוסלים נטילה בשניו שאפילו מי שיש לו ידים פוסלין כמו שהבאתי תשובות הלכות קטנות שכ' ראיה לפסול ממה שכ' הרשב"א דאטר יטול בשמאל וכו' ומדלא הזכיר אלא מימין לשמאל משמע דפשיטא ליה דיד בעינן היכא דכ' לקיחה אבל אין קפידא בין ימין לשמאל עכ"ל הרי דמיירי במי שיש לו יד ואעפ"כ כ' דפשיטא דיד בעינן היכי דכתיב לקיחה.

ב) גם אם שייך לענין זה כל הראוי לבילה א"ב מ"ב מכ"מ הרי כבר כ' הכנה"ג בשם שו"ת רד"ך (ודלא כמו שנראה מדברי התוס' יבמות דף ק"ד) דלא אמרינן כן אלא במקום שהש"ס קאמר הכי ובסוף ספרי ב"י הבאתי ראיה שגם דעת הרמב"ם כן ולכן אין ראיה ממה שהביא כבוד הרב נ"י ממה שכ' הסמ"ע (סי' כ"ח ס"ק מ"ב) לפסול עדות אלם בכתב דשם הגמרא קאמר כן בגיטין (דף ע"א) פרט לאלם וכו' ולא מפי כתבם דפירושו משום כל הראוי לבילה כמו שכ' התוס' ביבמות (דף ל"א) וע"כ אפילו הוי שייך בזה הכלל כל הראוי לבילה לא נאמר זה כאן ע"פ דעת הכנה"ג בשם הרד"ך.

ג) אבל באמת לענ"ד לא שייך כאן הכלל הזה שהרי עיקר החקירה שאנו דנין עליה היא אם לשון לקיחה לא שייך רק אלקיחה דיד או גם אלקיחה בשאר איברי הגוף כגון פה ורגל וא"כ ממנ"פ אם נאמר דלקיחה בפה ג"כ מקרי לקיחה למה לא תועיל גם אם נטלו בזרועותיו דלא שייך בזה בילה מעכ"ב שהרי זה לקיחה מקרי וא"כ הוי כמו שבלל ואם נאמר דלאו לקיחה היא א"כ גם מי שיש לו ידים ונוטל בפיו לא קיים מצות ולקחתם והוי כמי שלא נטל לולב כלל וכי שייך לומר כל הראוי ליטול לולב אין הנטילה מעכבת בו אפילו לא נטלו כלל.

ולכן נלענ"ד וזה תשובתי ד) הכלל כל הראוי לביל' אבמ"ב לא שייך אלא במעשה מצוה שעומד בהצטרפות למעשה אחר דבזה אמרינן אף שלא נעשה המעשה מכ"מ כיון שהיה ראוי להעשות לא יפטר ע"י חסרונו המעשה האחר כגון בבילה שהיא בהצטרפות למעשה המנחה אמרינן מנחות (דף ח') שלא תפסל המנחה אפילו לא בלל כיון שהיה ראוי להבלל וכן לענין עדות אף דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם מכ"מ בעד שהוא ראוי לדבר אפילו לא דבר בפה רק בכתב לא יפסד עי"ז קיום הדבר שהעיד עליו וכן לענין כסוי בחולין (דף פ"ג) אף דלכתחלה צריך ליתן עפר למעלה ולמטה מכ"מ בשלא נתן רק למעלה לא פסל הכסוי שלמעלה שלא להחשב כסוי ע"י חסרון של מטה אם היה ראוי להנתן וכן לענין חציצה בטבילה בנדה (דף ס"ו) אף דלכתחלה צריך לטבול כל בשרו מכ"מ בית הסתרים שראוי לביאת מים לא יעכב הכשר הטבילה אפילו לא בא במים וכן לענין קריאת בכורים וקריאת חליצה כל הראוי לקריאה לא מעכב הכשר הבכורים לאכילה ולא הכשר החליצה אפילו לא קרא וכן לענין הפרת נדרים בנדרים (ד' ע"ג) אף דלכתחלה בעינן ושמע אישה מכ"מ אפילו לא שמע לא יעכב זה הכשר ההפרה וכל זה משום שיש שום דרשה דלא יעכב המעשה אשר לא נעשה בהם על הכשרם כמש"כ התוספ' בחולין (דף פ"ג) ובשאר דוכתי אבל היאך שייך לומר דהמעשה יחשב מצד עצמו כאלו נעשה כיון שהיה ראוי להעשות ולכן אם לקיחה בפה לא מקרי לקיחה לא שייך להכשיר משום כל הראוי לבילה כנלענ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף