לקח טוב

ספר

לקח טוב

להצעיר להצעיר אברהם יגל זצ"ל ממונציליצ"י ממשפחת הגאליקי

והוא דרוש מעט הכמות ורב האיכות הכולל עיקרי התורה והדרך הישרה שהוא תפארת לעושה בעולם הזה ובעולם הבא
חנוך לנערים באמונה ובמוסר, וגם כי יזקינו לא יסורו מהדרך הסלולה
כי ישרים כל מסילותיה וכל נתיבותיה שלום:

לסדר ולפרט וידעת היום כי ה' אלקיך הוא:

הקדמה

לפנים זאת בישראל לעשות סייג לתורה ולהעמיד הדברים על שרשם, באופן שכללי הדברים העיקריים יהיו שגורים בפי הכל, כמו שעשו הנביאים ע"ה, (מכות כד ע"א): יש מהם שהעמיד כל דברי התורה על י"א כללים, יש שהעמידם על שלש, עד שלבסוף קם אחד מהם והעמיד כל התורה כולה על כלל אחד שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. ומה גם עתה שבעוה"ר צרות צרורות תוכפות זו את זו כי טוב ונעים להעמיד כללי התורה עבודה וגמילות חסדים ודרך ארץ שאלפים שנה קדמה לתורה על כללים קטני הכמות ורבי האיכות. ובאופן שנער קטן דלא חכים ולא טפש ינהג בם בשט בנפש כדי להגדיל תורה ולהאדיר. ומי יתן והיה לבבם זה של אלופינו ראשי הקהלות יצ"ו נפוצות יהודה וישראל. לצוות ולהודיע דרכי האמת והיושר, ויהיו כלם קטנים וגדולים יודעים את ה' ודרכי המוסר. כי בזה ירבה הדעת בין התלמידים, ונער או פתי וסכל אשר לא השיגה ידו להבין בלמודי החכמה והתושיע (עד שידע פנות התורה והמוסר) לא מפי סופרים ומפי ספרים, ידע ויבין ישיג האמת ממי שאמרו. ולכוונה זו ולכבוד ה' קמתי אני הצעיר והקטן אברהם יגל יצ"ו בכמהר"ר חנניה זלה"ה ממונציליצ"י ממשפחת הגאליק"י בקנאתי לה' מתוך העדה, ולקחתי עט סופר בידי, ולא התאמצתי ללכת בגבוהות לשון ערומים והלצה, כי אם בלשון קל ומובן כדבר איש אל רעהו בלי הזכיר דברי האומר בשום מקום, ואספתי דברי חכמים וחידותם אשר כתבו על שרשי התורה, והדרך שהיא עטרת תפארת לעושה בעוה"ב ותפארת לו מן האדם בעוה"ז בעוד בחיים חייתו, למען יהיה חבור קצר שגור בפי התינוקות וילמדוהו על פה, ובזה יגדלו ויוסיפו ביראת ה' כל היום ולא יחטאו, גם כי יזקינו לא יסורו מן הדרך הטובה הזאת, וקראנו אותו בשם "לקח טוב" כי באמת לקח טוב נתתי לכם, ולא מלבי. אמנם מסוד שיח החכמים האמתיים אשר סוד ה' אתם. ועל כן תורתי אל תעזובו ישמע חכם ויוסף לקח ישים אותו לפני הילדים יחזיק במוסרם אל ירף ידו מהם, עד שירגילם בו ויהיה שגור בפיהם מראש ועד סוף, כי אז יבינו יראת ה' ואהבתו ודעת קדושים במדות ודרך ארץ וכללי התורה ימצאו, זכרה לי אלקי לטובה כפי טוב ויושר הכונה, לא אבוש ולא אכלם לא בעה"ז ולא בעה"ב, ויהיה חלקי עם מזכי ומצדיקי הרבים הבהירים ומזהירים ככוכבים לעולם ועד אכי"ר:

לקח טוב

תלמיד: ה' עמכם:

רבי: יברכך ה', מי אתה בני:

תלמיד: עבדך אנכי ואת ה' אלקי השמים אני ירא, מהלל ומשבח שבראני בצלם אנושי ועשאני יהודי:

רבי: אלקים יחנך בני, אמור נא לי לאיזה תכלית בראך אלקים בזה הצלם הנכבד:

תלמיד: הכל ברא לכבודו, ואני נבראתי לשמש את קוני ולאהבה וליראה מפני כבודו ולעשות נחת רוח לפניו שלא על מנת לקבל פרס, אף על פי שסוף השכר לבא בעולם שכולו ארוך ולחיות לפניו בנעימות נצח:

רבי: ואיך יבטח אדם ילוד אשה לבא אל המנוחה ואל הנחלה מהאושר הנצחי המקווה לעולם הבא:

תלמיד: צדיק באמונתו ובבטחונו בה' ובקבלת עול תורתו אשר שם משה לפני בני ישראל יחיה בעולם ההוא:

רבי: ומה הוא שרש האמונה ושרש התורה:

תלמיד: שהאלוק ב"ה המצוי ברא מאין את העולם ועשה אותו כרצונו ואין מי יעצור בו מלשנותו, אם בכלל חלקיו או פרטיו:

רבי: היש זכרון על זה לעם בני ישראל:

תלמיד: שמירת השבת זכרון הוא בין ה' ובין בני ישראל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי, ועל כן בירך ה' את יום השבת, ויקדש בו את בני ישראל, להיות שרש האמונה ישראלית ועיקר התורה:

רבי: ומה היא אמונה שפירשת שרשה ועיקרה:

תלמיד: האמונה היא מתנה הנחיל אלקים בנפשותינו, אשר באמצעותה אנו מאמינים כל הדברים שאמר לנו על ידי עבדיו הנביאים:

רבי: ומה הם הדברים שאמרו שמחוייבים אנו להאמין בהם:

תלמיד: דברים רבים אמרו, אמנם י"ג יסודות הם שהנכנס בכלל ישראל צריך שיאמין בהם ויתברר אמונתו בהם, וכשיתקלקל לאדם שום יסוד מאלו היסודות, הוא הנקרא יוצא מן הכלל וכפר בעיקר ובשם ישראל לא יכונה:

רבי: ומה הם הי"ג שרשים ויסודות אלו, פתח פיך ויאירו דבריך:

תלמיד: היסוד הראשון הוא להאמין במציאת האלוק עלת העלות ויסוד היסודות ושכל הדברים שבמציאות התחתון והעליון ברואים ממנו וקיימין בו, ובחפצו הפשוט בראם וכוננם ובחפצו יעדרו, ומציאתו ית' בהעדרם לא יגרע ולא ישתנה, כי מסתפק הוא במציאות עצמו ואין לו צורך מזולתו, הוא אור ותעצומות וחי העולמים, ולו לבדו יאתה האדנות והממשלה. כי הוא יחיד באמת ומלך הכבוד:
היסוד השני שהאלוה הזה אשר יצר ופעל המציאות כלו מעלה ומטה הוא אחד ומיוחד ואין כמוהו בשום אחד מהעולמות ולא חוצה להן שיהי' אחד באמת, אלא הוא כמו שכתוב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד:
היסוד השלישי שהאלוה היחיד והמיוחד הזה אינו גוף ולא יוגדר בגדרי הגוף וכמו שכתוב כי לא ראיתם כל תמונה:
היסוד הרביעי שהאלוה היחיד הזה שאינו גוף, לא היה שום דבר שקדם מציאתו, והוא ראשון ואחרון לכל הדברים כמו שכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. וכמו שפי' אדון הנביאים: מעונה אלקי קדם (דברים לג, כז). היינו המעון של ישראל אשר יבטחו בו הוא אלקי קדם ואין כמוהו. ואשריך ישראל מי כמוך שעליון שמת מעונך ובטוח אתה כי תהיה עם נושע בה' מגן עזרך:
היסוד החמישי שזה האלוה הקדמון הבורא והיחיד, לו לבדו יאתה העבודה והגדולה, לא לזולת כי כלם ברואים והוא בורא. וגם אין לבקש משום אחד מברואיו שום בקשה כי אם ממנו אשר כל יכול ולא יבצר מאומה, והזובח או העובד או המבקש משום שר או מלאך או שלטון אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת בדרך אלקות יחרם בלתי לה' לבדו:
היסוד הששי שהשם יתברך ויתעלה, למען טובו משפיע שפע נבואתו על איש או אנשים ממין האדם ועל אותם הראוים לכך והישרים בעיניו כדי להישיר המין האנושי בדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון:
היסוד השביעי שהאיש משה גדול מאד בנבואה על כל הנביאים שהיו מן העולם ועד העולם, וכל שאר הנביאי' שהיו לפניו ואפילו האבות, ואשר קמו אחריהם כלם הם תחתיו במעלה והוא היה בחיר אלקי יעקב שנתן על ידו לישראל תורת אמת משיבת נפש, והשיג מידיעת[ו] יתברך מה שלא השיג שום אדם:

רבי: הידעת בכמה דברים נבדלה מעלת נבואתו על שאר הנביאים?

תלמיד: בארבעה דברים ואלו הם: האחד כי איזה נביא שיהיה לא דבר לו ה' אלא על ידי מלאך או נבדל, אמנם משה דבר עמו ה' פה אל פה שנאמר פה אל פה אדבר בו:
השני כי כל שאר הנביאים לא באה להם הנבואה אלא בחלום וחזיון לילה או ביום אחר תרדמה, באופן שיתבטלו כל הרגשותיהם כמ"ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. אבל במשה נאמר לא כן עבדי משה וכו' פה אל פה אדבר בו וכו':
השלישי כי כל שאר הנביאים בבא אליהם שפע הנבואה יתבטלו כחותיהם ויחלשו, אבל משה לא ישיגהו רתת וחולשה בשום אופן, אמנם כאשר ידבר איש אל רעהו:
הרביעי כי כל שאר הנביאים לא תנוח עליהם הנבואה כל זמן שירצו אלא ברצון ה' והכנתם לנבואה, אבל משה בכל עת היה מוכן וכל זמן שהיה רוצה שיחול עליו רוח ה' היה חל שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם:

רבי: שמעתי, וטוב הדבר בעיני, ועתה חזור ופרש שאר היסודות:

תלמיד: היסוד השמיני שכל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל כלה כתבה משה מפי הקב"ה, ואין הפרש בין פסוק אנכי ה' אלקיך לפסוק ותמנע היתה פלגש וכדומה לזה, אלא כלה שוה ודבר ה' ומאמריו הם כל פסוקיה ודבריה. וכן פירושה המקובל על פה באופן עשיית מצותיה גם כן הלכה למשה שקבל מה' בסיני, ומשה אמר לנו ונאמן הוא בשליחותו כמו שכתוב בכל ביתי נאמן הוא:
היסוד התשיעי שאין להוסיף או לגרוע בתורת משה כלל אפילו מלה או אות אחד שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו. וידוע כי מתנאי הדבר השלם שלא לקבל לא תוספת ולא גרעון, והתורה היא שלמה ותמימה כמו שכתוב תורת ה' תמימה וגו'. ועל כן אינה מקבלת לא התוספת ולא הגרעון:
היסוד העשירי שהשם יתברך משגיח יודע מעשה בני אדם ואינו מעלים עיניו מהם כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם (ירמיה לב, יט). ונאמר ומגיד [לאדם] מה שיחו (עמוס ד, יג). כי אפילו שיחתו ודברי פיו יודע כל שכן מעשיו:
היסוד האחד עשר הוא שהשם יתברך אינו מקפח שכר כל בריה ונותן שכר לשומרי המצות ועונש לעוברי עבירה או בעולם הזה או בעוה"ב או בזה ובזה כפי איכות המצות והעונות, ואמנם גדל השכר הוא לעוה"ב אחר המות, וכמו כן העונש.
היסוד השנים עשר שהשם יתברך ישלח משיח שיגאל את עמו, ואם יתמהמה נחכה לו, והמשיח הזה מזרע דוד חוטר ישי בית הלחמי, והאיש הזה כמשפט יעמיד ארץ ושפט לאומים רבים והיה צדק אזור מתניו יראה זרע יאריך ימים על מלכותו, ואין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שתשוב המלכות לישראל כימי קדם וישבו על אדמתם ויבנו בית המקדש ועבודתו וקרבנותיו, ישובו למקומם כהנים לעבודתם ולוים לשירם:

רבי: האם עכשיו קודם ביאת הגואל, יוכלו הנפשות לבא לידי שלמותם והצלחתם בעולם שכלו ארוך?

תלמיד: אין ספק שבין קודם ביאת הגואל או אחרי ביאתו, האיש הסר מרע ועשה טוב ושוקד על דלתי התורה והמצוה תקנה לנפשו שלמות ואושר, אמנם לפי שהצרות תוכפות ומצוות רבות באו בתורה שאי אפשר לעשותם כי אם בארץ ישראל ויהי' בית המקדש על מכונו כמו הקרבנות והעבודות התרומות והמעשרות ושאר הדברים, על כן כדי שיותר בנקלה יבא האדם לידי שלמותו ממעון קדשו ישגיח ישקיף וירחם על נוהו וישלח לציון גואל, בימיו תושע יהודה וכלם יהיו יודעים את ה' מקטנם ועד גדולם, כי כל מונע ומעכב יסוף ויגוע יחד:

רבי: טוב דברת, אמור איזהו היסוד השלשה עשר:

תלמיד: היסוד השלשה עשר הוא האמנת של זמן הקבוע והנודע לה' לבדו, לא לזולת יחיו המתי' שכבר מתו, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה כמו שכתוב יחיו מתיך נבלתי יקומון. ונאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. ונאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. והם הצדיקים אשר יזכו לזה, יהי רצון שנהיה מכללם יחיינו מיומים נקומה ונחיה לפניו:

רבי: למה אמרת שחידוש העולם הוא שרש האמונה ועיקר התורה, ולא שמת לשרש ופינה אחד מהיסודות האלו הי"ג שאמרת?

תלמיד: לפי שחידוש העולם הוא שרש גדול ויסוד כל התורה, כי באמונה זאת תהיה הנבואה אפשרית וכל האותות והמופתים וקיבוץ גליות ותחיית המתים וכל שאר היסודות, כי לכלם יש מענה לשואל למה ככה יעשה או עשה, כי כמו שרצה ה' ב"ה לברוא ולחדש העולם על זה האופן כן רצה וגזרה חכמתו לעשות את כל אלה. ולכן אמר הכתוב בענין שבת שהוא זכרון החידוש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, היינו אות זה הוא השרש והיסוד הגדול אשר ביני ובין בני ישראל עם תורתי בלבם שמבדילם מכל שאר העמים והלשונות, ועל כן שקול שבת כנגד כל התורה כולה:

רבי: אחרי שאמרת מה היא האמונה וסעיפיה, אמור לי מה הוא הבטחון הנלוה אליה שעוזרת את האדם לבא אל האושר הגמור בעולם הבא:

תלמיד: הבטחון היא מתנה נתונה מאת האלקים בנפשותינו, אשר באמצעותה אנו בטוחים מתענוג הנפשות שהוא האושר האמיתי מצד החסד האלקי עלינו, לא בצדקותינו וטוב מעשינו, וגם בעולם הזה שכל מחסורנו ימלא ויפתח את ידו וישבע לכל חי רצון ועיני כל אליו ישברו באמצעות הבטחון, והוא נותן לכלם את אכלם בעתו מקרני ראמים עד ביצי כנים:

רבי: ואיזה דבר יצטרך לנו לעשות כדי להשיג את הדברים האלו מלפניו?

תלמיד: כעבד מאדוניו וכבן מאביו, שאם כל אחד מהם יבטח להשיג מרבם שום דבר, ישתדלו לעשות נחת רוח לפניהם בדברים ובמעשים הרצויים להם ואחר כך לשאול בלשון תחינה ובקשה מהם, כן אנחנו אם כבנים אם כעבדים צריכים אנו להקדים בכל יום ויום הדברים הרצויים לפניו והם מצוות ומעשים טובים על פי תורת משה שבכתב ועל פה, ואחר כך לשאול מהב"ה בתחנון ובתפלה מלפניו ישמע את תפלותינו וימלא בקשתינו, ואם כן הבטחון הוא הבסיס הגדול העוזרנו עם אלקינו לעשות חיל והוא מנוחת הנפש ושמחת הגוף ויש בו תועלת לתורה ולעולם, והבוטח בה' חסד יסובבנו מכל הצדדים בל ימעדו קרסוליו כמו שימעדו למי שיבטח על זולתו כמאמר משיח אלקי יעקב: בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, גול על ה' דרכיך ובטח עליו והוא יעשה:

רבי: ואיך הבוטח בזולתו לא ישיג בטחונו:

תלמיד: כי על מה יבטח אדם וישען ולא יהיה משענו משענת קנה רצוץ, הישען ברב עשרו אשר פתאום יעשה לו כנפים התעיף עיניך בו ואיננו כי כמה וכמה פגעים ומקרים מעותדים עליו, היבטח על חכמתו והנה חולי קטן שיבא במוחו יוכל לאבד אותה ממנו, היסמך על רוב בניו ובנותיו אוהביו אשתו וקרוביו אשר רוחם ונשמתם ביד אל ורגע ימותו ויאבד מנוס ממנו וגם בחייהם על דבר קטן יוכל ליפול מחלוקות וקטטה ויהפכו לו לאויבים, ועוד אם יבא לידי עניות או חולי ואינו יכול לעסוק במלאכתו ולהביא טרף לביתו ירבה המריבה בביתו של אדם וכל רעיו יבגדו בו כי כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעיו רחקו ממנו ילדי ביתו ואמהותיו לזר יחשבוהו, וכמו שהיה מתלונן איוב בצר לו: רוחי זרה לאשתי וחנותי לבני בטני (איוב יט, יז). האם יתמך בגבורתו ורב חילו אשר כרגע יחלה ויחלש כחו ואפילו כגרעין חרדל שיבא לו באחד מאבריו ישב בדד לא יצא פתח, לא כן יקרה למי שיבטח וישען בלב שלם באלהיו כי לא יפחד ולא ידאג משום דבר אלא ממנו, ולא יעבוד אחר זולתו ולא יקוה לבלעדו, ולא יחניף ליצור כמותו ולא יסכים עם בני אדם בלתי עבודת בוראו, ולא יפחידהו פחדם ולא יירא ממחלקותם, ולבסוף יביאהו בטחונו לפנות לבו מהבלי העולם ויכין לבו ומאודו לתורה ולעבודה מאהבה ולא מיראה לבד, ויירש חיי העוה"ז בהשקט ובמנוחה וחיי העוה"ב בתענוג ושלום:

רבי: ומה הם ההקדמות הצריכים לידע כדי להביא האדם לידי מדה זו בשלימות?

תלמיד: חמשה דברים צריך לשים להם לב כל הבא להתעטר בכתר עטרה זו ואל יליזו מעיני שכלו לעולם והם:
ראשונה שידע שהשם יתברך ב"ה משגיח על בני אדם לילה ויומם כמאמר הכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכל זה אם בטחונו שלם ולא יזח הבטחון מלבו ומשכלו:
שנית שידע שהשם ב"ה מרחם על האדם מכל מרחם ומשגיח בנסתר ובנגלה, וכי כל רחמים וחמלה שיבאו לו מזולתו הם מרחמי ה' וחסדו עליו שנגע בלב המרחמים ועודדם עליו, כי הוא מגלגל הדברים ומסבב כל הסבות, וכל זה מבלי שיהיה ראוי לכך אלא חסד אלקים גמור, וידע כי כל מה שיעבור עליו דבר קטן ודבר גדול הוא גזרת עליון, לא זולת:
שלישית שייחד כל בטחונו בה' ולא בזולתו, כי הבוטח בזולתו כמי שבוטח על שתי דעות, וחטאו גדול כי משתף ה' עם עזר בשר ודם אף כי אנוש רמה ותולעה, וכמו שכתוב ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו:
רביעית שתהיה מחשבתו טהורה ונקיה חזקה לקיים מה שחייבו הבורא לעשות עבודתו ולהזהר מאשר הזהירו, כפי מה שהוא מבקש שיהא הבורא מוכן ומזומן מצוי לו שהוא בוטח בו, על כן ראוי שיעשה רצונו כרצון עצמו ויבטל רצונו מפני רצון הבורא כדי שה' ימלא מבוקשיו ורצונו יעשה, אבל הבוזה את דבר ה' וממרה מצותיו אנה יוליך את חרפתו כמו שכתוב כי מה תקות חנף כי יבצע וכו' הצעקתו ישמע אל וגו' (איוב כז, ח-ט):
חמישית שיכוין בתפלותיו ויעשם תחנונים וידע כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת כמאמר הכתוב תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י, יז). ולפחות זמנין תלתא ביומא ערב ובקר וצהרים יהא בריך על ברכוהי ורעיוניו פרושות השמים בתפלה ותחנון בהקדים זמרה ורנה לתפלה ולהודות ולהלל לפניו בכל דברי שירות ותושבחות שהתקין נעים זמירות ישראל ואנשי כנסת הגדולה, לא יוסיף ולא ישנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות פן יחטא בלשונו ויהיה טועה, ועל כן כל אשר יארע לו טוב או רע יהלל וישבח ויפאר ליוצרו ויקבל בשמחה כמו שכתוב כוס ישועות אשר ובשם ה' אקרא (תהלים קטז, יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם ג-ד). ויהי' רגיל לומר כל מאי דעביד רחמנו עביד לטב. גם על כל הנאה שיהנה בעוה"ז יברך לאלקיו במאכל פת בגו ויין משתיו כפי נוסח הברכות שהתקינו רבותינו בכל מקום ובכל זמן ובכל הדברים:

רבי: אחרי שאמרנו מהאמונה והבטחון, היש דבר אחר שיהיה הכרחי להקנות השלימות האנושי והתענוג הרוחני?

תלמיד: יש מעבר אחר הנקרא מעבר האהבה:

רבי: ומה הוא המעבר הזה?

תלמיד: האהבה היא מתנה נתונה מאת האלקים אשר באמצעותה אנו אוהבים את ה' מפני שראוי לכך מפאת גדולתו ורום מעלתו וחסדו עלינו, וזו היא אהבה שתלויה ביראה, ומחמת האהבה הזאת אנו מקבלים עול התורה והמצוה, וגם שבעבורה אנו צריכים לאהוב את הבריות מעשי ידיו ולחוננם כפי משאת ידינו, וזה כלל גדול בתורה: "דעלך סני לחברך לא תעביד":

רבי: והאיך היא הדרך לאהבתו וליראתו? כי דברים אלו הם שני דברים הפכיים, כי הירא וחרד איך יאהב?

תלמיד: בשעה שיתבונך אדם במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע את ה' הגדול, כמו שאמר דוד המלך ע"ה "צמאה נפשי לאלקים לאל חי" (תהלים מב, ג). וכשמחשב בדברים אלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה שפלה וקטנה אפילה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך" וכו' (תהלים ח, ד). ובזה האופן יהיה ירא ואוהב, ומקיים שני כתובים שנראין כאלו מכחישין זה את זה, פסוק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו', ופסוק את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק. כי בזאת האהבה והיראה יהיה הדבקות האמיתי והנכון, כי באמצעותו ילך בדרכיו, מה הוא חנון רחום ישר ונאמן ומתנהג עם בריותיו במדות האלו בלי שום התפעלות, כן הדבק בו יהיה כן, ויצא ממדרגות האלו אל מדרגת הקדושה כמו שכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני:

רבי: היצטרך לעשות דבר אחד לבא אל השלימות המאושר, נוסף על השני דברים אלו שאמרת, אהבת המקום ואהבת הבריות?

תלמיד: שני דברים אלו הם כלל גדול בכל התורה כולה, כי ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך יכלול כל הדברים שבינו לבין המקום ב"ה מצות עשה ומצות לא תעשה. ואהבת לרעך כמוך הוא כולל כל הדברים שבין אדם לחבירו עשין ולאוין דברי ממונות ואונאות ודיני נפשות, גם תורת הנישואין והכריתות שהתורה והישוב בנוי עליהם. ובמה יתרצה עבד אל אדוניו כי אם בשתים אלה לשמור ולעשות את כל תרי"ג מצות התלוי' תחתיהם:

רבי: האם אהבת הבריות שתלוי בואהבת לרעך כמוך, צריך שיהיה בכל לבבך ובכל נפשך ובכך מאדך כמו אהבת המקום ב"ה?

תלמיד: להיות ששתי האהבות האלו הם שני עמודי התורה, ראוי שיהיו דומים זה לזה, וכמו שאהבת המקום היא בכל לב ונפש ומאד ר"ל כי לקיים מצות ה' התלוים בלב ובנפש, כגון להרחיק הדעות הזרות והנכריות מלבו, צריך להתלהב בנפש משלהבת האהבה האלקית והיראה הפנימית, עד שאפילו אדם נוטל נשמתו לא יעבור מפקודי ה' ומצותיו, וכל שכן שלא יעבור אם יהיה בדבר חסרון כיס שעל כל אלה מפני אהבתו ית' אם יטלו ממנו נפשו וממונו ולבו היינו שיצערוהו בגופו אל יעבור על מצות קונו, כן באהבת הבריות צריך שתהיה בכל לב ונפש ומאד:

רבי: צריך אתה לפרש דבריך ולהודיע איך באהבת הבריות יהיו שלש אלה:

תלמיד: בכל לבבך היינו שלא לשנוא שום אדם בלב כמו שכתוב לא תשנא את אחיך בלבבך. והשנאה אשר בלב רובה באה מחמת הקנאה, וגדולה השנאה הבאה מחמת הקנאה יותר מהבאה מחמת עלבון ותחרות או דבר אחר, כי זו בסור הסבה סור כל חלאתה ויש לה תקומה, אמנם הבאה מחמת הקנאה אין שום תקנה לה כי בכל עת תעורר מדנים ויעל באשה, היא אשר החריבה מקדש שני שלא היה בו לא ע"א גילוי עריות שפיכות דמים כמו במקדש ראשון, והיא אשר הגלה את פליטת יהודה, ומקיימת את שארית ישראל בגלות, ואשר סבבה כל הגירושים והרעות והצרות שהיו מעולם בגלות החל הזה, כי עדיין צחנתה ועשנה עולה להשחית, והשנאה הזאת אשר בלב נקראת שנאת חנם, כי על עסקי חנם וקנאה לבד נכנסת בלבו של אדם, והוא קשה שבכלם כי תרתי אית בהו לגריעותא, הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם, והשנאה אשר בלב. ועל זה נאמר בכל לבבך, כי לא לבד חייב אדם להזהר שלא ידבק בו מאומה מהארס הרע הזה, אמנם לאהוב את האדם בלבו ולהרחיק ממנו שמץ קנאה ותחרות, וזו היא האהבה שבלב.
עוד יש שנאה אחרת והיא שאדם שונא לחבירו לא מפני שנאה או תחרות אלא מפני רוע המדות אשר בנפש המתעורר, כי כמו שהטבע נותן שהאהבה נופלת בין הדומים, כן כשלא ידמו יחד האנשים במדותיהם ובמזגיהם יפול ביניהם שנאה, וזו אינה קשה כראשונה, אמנם קשה לתקן ולכן מוזהרים אנו להתרחק ממנה לפי שנאמר בכל נפשך, היינו אף על פי שחבירך אינו שווי במדות כנפשך חייב אתה לסבול אותו ולאהבה אותו בעבור ה' שככה בראו. המין השלישי מהשנאה הבאה מחמת דררא דממונא וזהו שנאמר בכל מאדך. ובזו השנאה גם כן אותה הנופלת בין בעלי האומניות שכל אומן שונא בני אומנותו. ועל הדבר הזה ג"כ מוזהרים אנו, וכשיחשוב הבעל אומנות שהכל מאת ה' העושר והכבוד ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, לא ישנא לבעל אמונתו, אדרבה יאהב אותו מפני הדמותו אליו. וכן אם ריב או מצה יפול בין אנשים ונגשו אל השופט ושפטום ורוב יריבו יחד באותו הדבר אשר יפול הריב והאמת יעשה דרכו ולמה ישנאו זה את זה אחר כך, כי כל העדה כלם כגוף אחד נבדל באבריו, וכמו שאם ידו של אדם תכה את רגלו או שום אבר אחר מאבריו לא ישוב להכות לידו לנקום נקמת רגלו, כן אם יחטא איש לאיש מצוה שלא לנקום ולנטור, אבל למחול לו מיד ולהתפלל אל ה' עליו שימחול לו כמו שעשה אבינו הזקן שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך. ויחשוב גם כן בלבו כמה אנחנו מוסיפין לחטוא בכל יום ויום לפניו ית' והוא מוחל לנו על העונות והפשעים, ואם אנו בניו כמה דאת אמר בנים אתם לה' אלקיכם. ומצווים ללכת בדרכיו מחוייבים אנו גם כן למחול כמוהו ולהעביר על מדותינו כי כל העובר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו מדה כנגד מדה, והוכח נוכיח את עמיתנו בדברים המתישבים על הלב ולא נשא עליו חטא לא במחשבה לא בדבור ולא במעשה, אבל בשלשת אלה נועילהו, וזהו ואהבת לרעך כמוך, כי כל הדברים הנאהבים והרצוים לך חייב אתה להשתדל במעשה ובדבור ולעשות לרעך ולהביא שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו כמו שכתוב בקש שלום ורדפהו, ובמחשבה שתחמוד בלבך שיבא אליו טובה ועל זה תתפלל אל ה' תמיד כמו שאתה מתפלל על טובתך:

רבי: אחרי שפירשת שני עמודים אלו שכוללין כל התורה כולה, דברים שבין אדם למקום ודברים שבין אדם לחבירו, אמור בכלל כמה הם שרשי העונות שירחק מהם האדם, כדי שלא ימנעוהו מלבא אל האושר המקווה?

תלמיד: שרשי העונות הם שלש, והם מזיד שוגג ופושע:

רבי: מה הוא הנקרא מזיד?

תלמיד: להיות כי יצר לב האדם רע מנעוריו, עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה, וכל איש לבצעו מנעוריו נקל להמשך אחרי שרירות לבו ותאותו מתענוגי העולם וחמדותיו, ולא יבחין בין הדברים המותרים והאסורים כדי למלאות תאות הנפש הבהמית, וכל העונות הנעשות בזדון מחמת התאוה והחמדה והודע אליו חטאתו, ומכל זה יתפתה אחר יצרו יקראו כלם שנעשו במזיד:

רבי: מה הוא הנקרא שוגג?

תלמיד: על שני אופנים נוכל לומר שוגג, אם שוגג בענין המעשה כי לא הודע אליו שהדבר ההוא עון לעשותו וחושב שהוא מותר ושגיאות מי יבין או כי בשגגה נתפתה אחרי הדברים שגופם אינו אסור לגמרי, אמנם מצוה להזהר מהם, כגון הרהורי עבירה, מחשבות און, דברים בטלים, רוב התענוג בדברים המותרים וכיוצא בזה שכלם מבטלים את האדם מדבקות מחשבת בוראו ואהבתו, והם דברים שמעט מעט יוכלו להביא את האדם לידי רוע מעשה וקניית תכונות רעות לנפשו, את שבע תועבת ה' אשר שנא, ולטרוף נפשו באפן ולהטרידו מחיי העולם הזה והבא:

רבי: ומה הנה שבע תועבות אשר בנפש?

תלמיד: הם שבעה גופי עבירות ראשיים אשר תחתיהם ישתרגו כל העונות, ובראשיתם נראים דברי שוא, ואין אדם נשמר מהם, ואם יתפתה אחריהם טורדין אותו מן העולם, כי בולמוסם חזק וקשה אחר כך לתקן את אשר עוותו כי הם מקנים גם כן תכונה רעה בנפש האדם, על כן שומר נפשו ירחק מהם ואלו הם: הבטלה, הגאוה, הגרגרנות, הזמה, הכעס, הקמצנות, הקנאה. ולהם שבע שמות מתחלפים אשר קראו להם הנביאים והם: רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני:

רבי: פרש דבריך ואמור טבע כל אחד מהעונות האלה, ואיך מכוונים השמות שאמרת עם אותם אשר קראו להם הנביאים:

תלמיד: הבטלה היא רעה חולה שאדם מתבטל ומתעצל לבא אל שלמותו ויושב ופונה לבו לדברים בטלים ואינו עוסק בתורה ובמצות ולא במלאכתו, והיא ראשית כל העונות ועל כן נקרא רע כמו שכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואוהב הבטלה יותר מהתעסק בשלמותו ולא ידע כי בנפשו הוא, ומכלל העון הזה המשחק בקוביא או בקלפים וכיוצא, לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם, ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים או בסחורה או אומנות ומלאכה שיש בהן ישובו של עולם, ועל כן איש זה מכלל אותם שהן פסולים לדון:
הגאוה היא מלכותא בלא תגא שאדם מתגאה וערלה אזנו ועינו ולבו מלשמוע ומלראות ומלהבין, כי איך יתגאה אדם שסופו רמה ותולעה כציץ נובל וכעשן כלה, ועל כן נקרא ערל כמו שכתוב ומלתם את ערלת לבבכם וכו'. וממנה ימשך השנאה שכל הבריות שונאים אותו, כי לכל הדברים יש חיבור חוץ מן הגאוה. וידוע כי מן השנאה ימשך הפירוד, ומן הפירוד השממון והאיבוד, נמצא הבעל גאוה מחריב הישוב והעולם והוא שנוא למטה ולמעלה, שכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו:
הגרגרן הוא המתאוה בכל תאוה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, והוא חמדה משולחת בבטן רשעים האומרים אכול ושתה כי מחר נמות, וחיים כדי לאכול לא אוכלים כדי לחיות, ובטן רשעים תחסר מכל טובה, כי אין אדם יוצא מהעולם וחצי תאותו בידו, והאיש הזה נקרא טמא כמו שכתוב לב טהור ברא לי אלקים. מכלל דאיכא טמא, כי הטומאה והפסולת נמשכה מזה לעשות כל הדברים הבלתי טהורים:
הזמה היא חמדה שבלב האדם אל תענוגי הבשר והניאוף, והוא עון פלילי ונקרא שונא כמו שכתוב אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו'. כי שונא האדם באמת הוא היצר הרע המבקש לקחת נפשו ממנו ולהחטיאו לאלקיו. והאיש שבלבו נכנס בולמוס זה הוא שנאוי לשמים כי אלקים קדושים ושונא זמה הוא. ולבריות גם כן הוא שנאוי כי כולם ישנאוהו מפני שאינו חס לא על כבוד עצמו ולא על כבוד אחרים, ולזה אמר הכתוב אם רעב שונא זה להחטיאך האכילה לחמה של תורה והשקהו מי התורה והיראה לאלקים כי בזה גחלים אתה חותה על ראשו, ושכרך הרבה מאד ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וה' ישלם לך:
הכעס הוא התלהבות בשר ודם וחימוד הנקימה, ונקרא מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי. כי למכשול ולאבן נגף הכעס בלבו של אדם, ומי שאינו מתון גורם רעה לעצמו ורעה לאחרים בעולם הזה ובבא:
הקמצנות היא חמדה גדולה בלב האדם לקבוץ הממונות, והיא הפך הנדיבות וקשה בלב האדם כאבן שאינו מטיף טפה ואינו מזדעזע ממקומו ואפילו כל רוחות שבעולם נושבות בו, כן הקמצן לא ישמע לקול מלחשים שידברו באזניו לעשות צדקות או שום מצוה אחרת שיש בה חסרון כיס, כי חביבה עליו ממונו מנפשו וגופו, ועל כן נקרא אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. היינו שרחם ירחם לראוי לרחמים:
הקנאה היא חמדה רעה בלבו של אדם שדואג מטובתן של בריות ושמח לאידם, והיא דומה לצפעוני שמטיל הארס בלי שום יתרון ותועלת, ומה הצפעוני בעיניו יוציא הארס הבא מלבו, כי שורייני דעינא בלבא תלו, כן הקנאי עיניו כלפידים, והיא היא המקיימת אותנו בגלות כי ממנה ימשך השנאה, ועל כן נקראת צפוני שהיא צפונה בלבו של אדם, ולעתיד לבא בבא הגואל יסיר אותה ממנו כמו שכתוב ואת הצפוני ארחיק מעליכם. ונאמר וסרה קנאת אפרים וכו':
אלו הם שבעה גופי עבירות, והאדם אשר בשוגג יתפתה אחריהם בהיתר אחד אחד, יבא להתפתות אחריהם באיסור ולנתק חבל הכסף והחוט הקושרו ומעמידו עם אלקיו, באופן כי עבירה גוררת עבירה, ולא לבד יתנו תכונות רעות בנפשו אבל גם כן יטרידוהו ויעבירוהו על הששה דברים אשר שנא ה' כמו שכתוב שש הנה שנא ה' ושבע תועבות, היינו למי ששבע תועבות הנזכרים בנפשו ימשך גם כן לעבור על שש אשר שנא ה'. וגם על הד' אבות נזיקים שהעובר עליהם צועקים וצעקתם עולה השמים ומבקשים נקמה עד שיאבד עולם הזה ועולם הבא:

רבי: ומה הם הששה דברים אשר שנא ה'?

תלמיד: ראשונה היא העזות והחושב בלבו לזכות לחיי העולם הבא מבלי שיעשה הפעולות הצריכות והמצוות ומעשים טובים. שנית הבלתי בוטח בחסד ה' וחושב שאין לו תקנה, כאלישע אחר וכאלו אין יד מלמעלה לקבל שבים, ולא ידע כי רחמי ה' על החוטאים ואפילו עבר אדם כל העבירות ושב עליהם בלב נשבר ונדכה ומבקש סליחה, מרחם עליו כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ומי לנו חוטא לאלקים כמנשה המכעיס, ועליו נאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וכו'.
שלישית המתנגד אל האמת אחרי שהכיר אותה, ולכוונת השלוח ולהיות חפשי.
רביעית המקנא בטובות שנתן ה' לחבירו כקין שקנא בהבל על כי שעה אל מנחתו:

רבי: ומה הפרש יש בין קנאה זאת לאותה קנאה שנמנית בשבע תועבת ה'?

תלמיד: ההפרש הוא כי קנאה זו הוא האיש המקנא בטובות הנפש ומתנות ה' לאחרים עבור הפעולות הטובות שעשו כקנאת קין בהבל, וחושב שהוא עשה פעולות טובות מהנה, ומכל זה לא השיג וכאלו משוא פנים יש למעלה ועל זה מתחרט מהראשונות שעשה ועויין את חבירו כי מצא חן יותר ממנו כקנאת שאול בדוד, אמנם הקנאה שנמנית בשבעה תועבות ה' הוא האיש המקנא בממון או בשאר הטובות של חבירו ודואג עליהם, והיא מתחלת ברוב בנשים וחלושי הדעת, אך אינה מוציאה לתרבות רעה מיד כזו:

רבי: שמעתי וטוב פירשת והבדלת, שוב לפרש השנים הנותרים בששה:

תלמיד: חמישית המתעקש ורוצה לעמוד על דעתו אפילו במקום שחולקים עליו רבים, והוא הזקן ממרא ומורה גם כן לאחרי' לעשות שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון. ששית החושב וגומר בלבו שלא לעשות תשובה משום חטא שעשה ואף כי ימות בחטאתו:

רבי: ומה הם הארבעה אבות נזיקין שצועקים לפני ה' ומבקשים נקמה?

תלמיד: ראשונה שפיכות דמים הרצוניי אשר יעשה בזדון, שאפילו המזבח אינו קולט הרוצח שנאמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות. ועל כיוצא בו נאמר קול דמי אחיך צועקים אלי וגו'.
שנית גילוי עריות באשת איש שנאמר כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.
שלישית שוד עניים ואנקת אביונים שנאמר עתה אקום יאמר ה' וכו'.
רביעית עושקי שכר שכיר, שהרי הוא כאלו נוטל נשמתו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו. והעושה אלה ושבע תועבות נפשו מיד הוא נופל בפח המין השלישי מהעונות שהם הפשעים, שהוא היודע רבונו ומתכוין למרוד בו ואז אבד מנוס ממנו ואין לו תקומה, כי איזה תרופה ימצא העבד המכיר עבודות אדוניו ומורד בו ביד רמה כי יבער כמעט אפו עליו ורוע יריע עליו בשבט ברזל וייסרהו במשפט ונקה לא ינקהו:

רבי: והתשובה לא תעזור לפושע כמו לשוגג ולמזיד?

תלמיד: אין שום ספק כי גדול כח התשובה הצעקה והתפלה ומעשים טובים שאין שום דבר שעומד לפניהם, ולעולם יד ה' פרושה לקבל שבים, אמנם צריך יתרון הכשר מליצים טובים שהם תורה ומצות להקביל תפלתו ותשובתו לפני אלקיו, כי עונות ותכונות רעות שהקנה לנפשו הם מסכים גדולים מבדילים בינו לבין ה' מלעבור תפלתו. והבא לטהר מחולאי נפשו צריך שיעשה כמו החולה חולאי הגוף שהולך אצל רופא וילמדהו דרכי הרפואה אשר ילך בה, כן חולה חולאי הנפש צריך שילך אל חכם וירפאהו, וכמו שרופא הגופות נותן תרופה מתנגדת לטבע החולי והליחה הגוברת כן רופא הנפשות צריך שיתנגד ברפואותיו לטבע התכונה הגוברת בנפש החולה:

רבי: ומה הם הדברים והתכונות המתנגדים לשבעה גופי עבירה המתחילים בפה רך ומשלימים בפרך?

תלמיד: כנגד הבטלה יבא הזריזות הגדול, כנגד הגאוה השפלות, כנגד הגרגרנות העינוי בצום והנזר מתענוגי המאכל, כנגד הזמה ביטול התאוה, כנגד הכעס הסבלנות והעדר הרגשת החרפה, כנגד הקמצנות הנדיבות והותרנות, כנגד הקנאה טוב הלבב, וכן ישתדל לעמוד שנים או ימים על היפך תכונת נפשו עד שתקנה הנפש הפעלות רושם והרגל וירגיש תועלת רב בתרופה, ואחר כך יחזור לאחוריו ויעמוד על המיצוע שהוא המשובח בין כל הקצוות כמו שילמדהו וישכילהו חרש חכם שיבקש לו:

רבי: היצטרך דבר אחר לעמוד חזק כנגד השטן הוא יצר הרע המשטין ומבקש להחטיא את האדם בכל שעה ובכל רגע נוסף על הדברים שאמרת?

תלמיד: יצטרך חסד ה' וחנו יעזרהו ויאמצהו ימלט נפשו מיד שאול סלה שעל ידי התפלה וכוונת הלב ומעשים טובים תושג, כי קרוב ה' לכל קוראיו ולא ימנע טוב להולכים בתמים, והוא יחוננהו דעה כנגד העצלה והבטלה, יראתו הפנימית כנגד הגאוה, ההשכל כנגד הגרגרנות, החכמה כנגד הזמה, הבינה כנגד הכעס, העצה כנגד הקמצנות, החמלה כנגד הקנאה, ויאכילהו פרי המדות האלו שהוא מתוק לנפש שיקוי לעצמות ומרפא לכל תכונה רעה בשריית וישב בהשקט ובשלוה וירגיש אפילו בעודו בחיים מעין העוה"ב, כל שכן שאחרי מותו ישב במעלות הצדיקים ויתעדן עמהם בגן עדן:

רבי: ומה הוא הפרי הזה המתוק והערב?

תלמיד: האהבה, השמחה, השלום, הזריזות, הנקיות, הטהרה, הפרישות, הקדושה, הענוה, היראה הפנימית הכרת גדולת יוצרו והבנת דרכיו בחכמה והשכל, החסידות, ולבסוף רוח הקודש, כי הואיל ויצא מלבו יין חמדות העולם ותענוגות יכנס בלבו סוד ה' ורוח קדשו יכינהו ויאיר כל שלשה חלקי נפשו, ויתעדנו ויתענגו וישכילו מאותם השלשה מתנות שהם שרש האמונה ועמודי התורה, עד כי יראה אור בעודו באפילת חשכת חומרו וגופו ולא ילך בהם כסומא בארובה:

רבי: פרש דבריך, ותחלה מה הם שלשה חלקי הנפש?

תלמיד: השכל, הרצון, והזכרון.

רבי: מה הם השלשה מתנות שהם שרש האמונה?

תלמיד: האמונה הבטחון, והאהבה שכבר אמרתי ענינם:

רבי: ומה הפרש יהי' בין היודע דברים אלו בקבלה לבד כמו שאתה יודעם עכשיו התלמיד הנאהב, ובין היודעים בידיעה אמיתית אחר שיתחדשו לו בנפשו המתנות שאמרת

תלמיד: ידיעת דבר זה אין בי כח להשיב, כי הסומא לא ישפוט במאורות, אבל חושב אני שיש יתרון מעלה על היודעים בידיעה אמיתית ומפורשת מהיודעים בקבלה לבד, כמו שיש יתרון למי שאומרים לו האמן כי בכיס זה יש מאה זהובים ואין אתה יכול לראותם ולנגוע בהם אבל יהיו לצורכך ויועילוך, למי שראה את הזהובים ומנאם ארבעה וחמשה פעמים ויש כח בידו לראותם כשירצה ולהשתמש מהם, כי אז ידע בודאי כי יהיו לו לבדו לעת הצורך.
ולכן באתי לפניך מרי ורבי שעל פי מדותיך תדריכני ולמדני את חקיך הבינני לעשות מצות קוני על פי התורה והקבלה אשר צוה לנו משה מורשה לבני ישראל כדי שאוכל להכיר גדולת מעלת יוצרו מלכי ואלקי עד מקום שאדם ילוד אשה יוכל להגיע בעיני שכלו בעודו בחיים, ואל יטרידוני התכונות הרעות והמדות הפחותות ומיעוט ההבנה כי לכך נוצרתי:

רבי: ברוך הבא בשם ה', אשרי יולדתך, ישמח אביך ואמך שמח שמחתני בדבריך מובטח אני שתעשה חיל באפרתה ותורה הוראות ביהודה, אך בני שמע בקולי יצפון לבך אמרי ואל תטוש תורתי החרש ואאלפך חכמה:

תלמיד: דבר אדון כי שומע עבדך, הכינותי לבי ורעיוני להקשיב למצותיך מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דבריך, הנה תאבתי לפקודיך צמאה לך נפשי בצדקתך חייני:

רבי: ועתה דע לך התלמיד הנחמד והנעים, כי יראת ה' ראשית כל הידיעות וכל החכמות, והיא האוצר הגדול המחיה את כלן, וכל מי שאין יראה בלבו אינו ראוי לבא לבית המדרש פן יוסיף על חטאתו פשע, כי זכה ביראה התורה נעשית סם חיים בלבו של אדם, לא זכה בה נעשית סם המות, והוא רע מחיות השדה כי משתמש בתורה כמיני הנכלים והעורמות, על כן אל ישט מדרכיה לבך אל תט ימין ושמאל מדרכי היראה כמאמר הכתוב את ה' אלקיך תירא, ואת זה לרבות ת"ח כי הם יאירו עיניך יזהירוך וידריכוך על פי התורה אשר יורוך:

עוד דע והאמן שכל מי שרוח הבריות נוחה הימנו סימן טוב לו שרוח המקום נוחה הימנו והוא ירא את ה' בסתר ובגלוי, על כן לעולם יהי' אדם ערום ביראה זאת לעשות באופן שכל בני אדם יאהבו אותו ויהיה רצוי לכל אחיו, ודא היא מרגליתא בפי קדמונינו להיות מענה רך שגור בפיו שהוא משיב חמה, ולהרבות שלום עם אחיו וקרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק ולכבדו ולהיות מקדים בשלומו ולהיות ישר ונאמן עמו כמו עם אחיך זרע ישורון כי גזלתו חמורה מגזלת ישראל משום חילול ה' וכדי בזיון שיאמרו עלינו שטנה שתורתינו הקדוה תסבול חס ושלום הגניבה והגזל והבזיון לשום אדם, והרי החמירה אפילו על גניבת דעתו של נכרי ומלדבר אליו תועה ודברי כזב כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב עם שום אדם ולא ימצא בפיהם לשון רמיה ודמשתמע לתרי אנפי, אלא מה שבלב יהיה בפה נקי כפים ובר לבב הולך צדקות ודובר משרים שונא בצע ועולה וכל רמיה:
אל תשא פנים לשום אדם נגד האמת, ויהיה הוא אהוב אצלך מכל שאר הדברים, כי אלקים קדושים וחותמו אמת, הסתפק במה שחננך בוראך אם מעט ואם הרבה, ודע כי אין עושר לאדם כהסתפקות והשמח בחלקו הוא עשיר באמת לא המרבה נכסים בדאגה וחומס נפשו:
וכל מעשיך יהיו לשם שמים ולכבוד הבורא יתברך, בכל דרכיך דעהו בלכתך בדרך בשכבך ובקומך, והמשל: במאכלך דע שהשם יתברך ברא המזון בעוצם חכמתו ונתן בו כח להשיבו לעצם הניזון: בשכבך כשתלך לישן חשוב שה' ברא השינה לאדם כדי שהגוף ינוח ויחליף כחו ויהי' בריא לעבודת הבורא. וכן בכל שאר הפעולות הגופניות התבונן בהם ותן כבוד ותודה לאלקים כי בזה האופן כל מעשיך יהיו לשם שמים ותהיה השגחתו דבקה בך והוא יישר כל אורחותיך, הסר רגליך מכל נתיב ישט ימין ושמאל, והוי צנוע בכל פעולתיך במפורסם ונסתר כי את צנועים חכמה:
שמור נפשך מאד מלהתחבר עם פועלי און שהחברה ירגיל האדם לכל מדה טובה או מגונה. והרשעים תועבת ה' המה על כן בסודם ובקהלם אל תבא נשפך מנע רגלך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו. ודע והאמן כי בהתחברך עמהם אף כי לא תעשה כמעשיהם יפרוץ ה' מעשיך ותתרחק מאהבתו ויראתו ויקלקלו כל אורחותיך. הסר רגלך מרע ומן הכיעור ומן הדומה לו והוי זהיר לעולם שלא תבא לידי חשד מדבר שהוא גנאי. עשה טובה עם כל אדם אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, ובלבד שלא תחטא לאלקים כי אם יאמר לך אדם ואפילו אביך קנך או מורה צדקך ואפילו שר או שלטון עשה דבר זה וחטאת לאלקים לא תאבה לו ולא תשמע אליו לא תירא מפניו כי גדול ה' ומהולל מאד ויראתו וציוויו תהיה קדומה להיות על פניך ממצות ויראת שום אדם שר ושלטון, כי אם ככה אתה עושה ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד ומכל דבר רע על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין ותנצל מכל הפגעים רעים, ואתה המבקש ללמוד תורה שקוד על דלתותי יום יום מבקר לערב כי לא אמנע מללמדך להועיל וללכת ביראת ה' כל היום אך עשה זאת איפה בני הכון לקראת אלקיך והכן לבך ורעיונך והתפלל אליו בכל כחך וכוונתך ויפתח לך שערי תורה שערי חכמה השכל וידוע אותו כי אם בזאת יתהלל המתהלל את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם: תם ונשלם לכבוד ה' יוצר עולם: