אבני נזר/יורה דעה/שפט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (קט; קשפ; תקלדה) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==א== | ==א== | ||
א) '''אשר''' הקשה בגמ' יבמות {{ממ|דף ד | א) '''אשר''' הקשה בגמ' יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/ד/ב|דף ד:]]}} דקאמר לתנא דבי ר' ישמעאל סתם בגדים צמר ופשתים צמר ופשתים דכתב רחמנא גבי כלאים למה לי והקשה כבודו שהרי הירושלמי הביאוהו ה[[ר"ש/כלאים/א#|ר"ש]] וה[[תוספות יום טוב/כלאים/א#|תיו"ט]] ריש כלאים בהמתך לא תרביע כלאים יכול אפי' שחור ולבן בגד כלאים שעטנז יכול אפי' שני מיני צמר שני מיני פשתים תלמוד לומר צמר ופשתים יחדיו דוקא אלו מינים מחולקים לגמרי. ומזה נלמד להרבעת כלאים וכלאי זרעים דוקא שני מינים ממש. וא"כ צריך קרא דצמר ופשתים יחדיו ללימוד זה: | ||
==ב== | ==ב== | ||
ב) '''והנראה''' לי בזה. דהנה בתוס' סוכה {{ממ|ה | ב) '''והנראה''' לי בזה. דהנה בתוס' סוכה {{ממ|[[תוספות/סוכה/ה/ב#תפשת|ה:]]}} תפשת מרובה לא תפשת עיקר הטעם דיש בכלל מרובה מועט. ע"כ תופסין המיעוט הודאי ומניחין ספק המרובה. ולאו דוקא במיליף ממקום אחר רק אף בפירוש הכתוב בעצמו כהא דימים שנים לטעמא דר' נחמי' משום דמספר שנים ודאי עיי"ש. וע"כ בכלאים שעטנז. דיש לפרש שני מינים ממש. ויש לפרש אפי' במין שיש בו חילוק קצת כגון שחור ולבן. ומ"מ שני מינים ממש פשיטא דהוי שעטנז אז תופסין הודאי שני מינים ממש. וזה לפי שיטת גמ' דידן כר' נחמי' משום דיש בכלל המרובה מועט. ע"כ א"צ קרא לזה. וירושלמי יש לומר דאזיל לשיטת ריב"ב דדוקא באין קצבה להמרובה. והכא יש קצבה להמרובה דכל חילוק שיש בצמר אסור: | ||
==ג== | ==ג== | ||
ג) '''ויש''' לומר עוד דהנה בתוס' יומא {{ממ| | ג) '''ויש''' לומר עוד דהנה בתוס' יומא {{ממ|[[תוספות/יומא/עב/א#|עב.]]}} בהא דתפשת מרובה כו' לפי הטעם דהמרובה ספק ע"כ אין מקילין מספק עיי"ש. וא"כ בכלאים אדרבה נתפוס לחומרא שכל חילוק אף במינו אסור. אך י"ל לפי הס"ד דלית לן לימוד על היתר כלאים בציצית. ומסברא אינו דוחה דהא ל"ת, חמור ומדצוותה תורה לתת תכלת בציצית. ואי אמרת שחור ולבן הוי כלאים. תצטרך לומר גזירת הכתוב הוא נגד הסברא דל"ת הוא תמיר מעשה. ע"כ הסברא מכרעת דלא הוי כלאים רק בשני מינים ממש וצמר ופשתים מיותר והירושלמי לפי האמת דכלאים בציצית שרי. ואין ראי' מתכלת דשחור ולבן לא הוי כלאים: | ||
==ד== | ==ד== | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
ד) '''אך''' אין תירוץ זה ברור בעיני. כי יש לומר דאף את"ל שחור ולבן הוי כלאים. זה מה שהוא שחור בטבע. ולא מה שהוא צבוע תכלת. אך י"ל כתירוץ הא'. ואי דנחמיר לאסור מספק. הלא הפר"ח והכרו"פ והנוב"י פסקו כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, כן נ"ל ליישב אם לא נדע תירוץ מרווח מזה: | ד) '''אך''' אין תירוץ זה ברור בעיני. כי יש לומר דאף את"ל שחור ולבן הוי כלאים. זה מה שהוא שחור בטבע. ולא מה שהוא צבוע תכלת. אך י"ל כתירוץ הא'. ואי דנחמיר לאסור מספק. הלא הפר"ח והכרו"פ והנוב"י פסקו כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, כן נ"ל ליישב אם לא נדע תירוץ מרווח מזה: | ||
{{-}} | {{-}}{{יישור לשמאל|דברי דו"ז הדו"ש הק' '''אברהם'''.}}{{-}} | ||
{{יישור לשמאל|דברי דו"ז הדו"ש הק' '''אברהם'''.}}{{-}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:רבי יעקב אורנר: תשובות אליו]]</noinclude> | |||
גרסה מ־04:25, 4 ביוני 2023
|
< הקודם · הבא > |
- בשולי המכתב להרה"ג כו' מוהר"י נ"י אבד"ק נאשעלסק.
א
א) אשר הקשה בגמ' יבמות (דף ד:) דקאמר לתנא דבי ר' ישמעאל סתם בגדים צמר ופשתים צמר ופשתים דכתב רחמנא גבי כלאים למה לי והקשה כבודו שהרי הירושלמי הביאוהו הר"ש והתיו"ט ריש כלאים בהמתך לא תרביע כלאים יכול אפי' שחור ולבן בגד כלאים שעטנז יכול אפי' שני מיני צמר שני מיני פשתים תלמוד לומר צמר ופשתים יחדיו דוקא אלו מינים מחולקים לגמרי. ומזה נלמד להרבעת כלאים וכלאי זרעים דוקא שני מינים ממש. וא"כ צריך קרא דצמר ופשתים יחדיו ללימוד זה:
ב
ב) והנראה לי בזה. דהנה בתוס' סוכה (ה:) תפשת מרובה לא תפשת עיקר הטעם דיש בכלל מרובה מועט. ע"כ תופסין המיעוט הודאי ומניחין ספק המרובה. ולאו דוקא במיליף ממקום אחר רק אף בפירוש הכתוב בעצמו כהא דימים שנים לטעמא דר' נחמי' משום דמספר שנים ודאי עיי"ש. וע"כ בכלאים שעטנז. דיש לפרש שני מינים ממש. ויש לפרש אפי' במין שיש בו חילוק קצת כגון שחור ולבן. ומ"מ שני מינים ממש פשיטא דהוי שעטנז אז תופסין הודאי שני מינים ממש. וזה לפי שיטת גמ' דידן כר' נחמי' משום דיש בכלל המרובה מועט. ע"כ א"צ קרא לזה. וירושלמי יש לומר דאזיל לשיטת ריב"ב דדוקא באין קצבה להמרובה. והכא יש קצבה להמרובה דכל חילוק שיש בצמר אסור:
ג
ג) ויש לומר עוד דהנה בתוס' יומא (עב.) בהא דתפשת מרובה כו' לפי הטעם דהמרובה ספק ע"כ אין מקילין מספק עיי"ש. וא"כ בכלאים אדרבה נתפוס לחומרא שכל חילוק אף במינו אסור. אך י"ל לפי הס"ד דלית לן לימוד על היתר כלאים בציצית. ומסברא אינו דוחה דהא ל"ת, חמור ומדצוותה תורה לתת תכלת בציצית. ואי אמרת שחור ולבן הוי כלאים. תצטרך לומר גזירת הכתוב הוא נגד הסברא דל"ת הוא תמיר מעשה. ע"כ הסברא מכרעת דלא הוי כלאים רק בשני מינים ממש וצמר ופשתים מיותר והירושלמי לפי האמת דכלאים בציצית שרי. ואין ראי' מתכלת דשחור ולבן לא הוי כלאים:
ד
ד) אך אין תירוץ זה ברור בעיני. כי יש לומר דאף את"ל שחור ולבן הוי כלאים. זה מה שהוא שחור בטבע. ולא מה שהוא צבוע תכלת. אך י"ל כתירוץ הא'. ואי דנחמיר לאסור מספק. הלא הפר"ח והכרו"פ והנוב"י פסקו כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, כן נ"ל ליישב אם לא נדע תירוץ מרווח מזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |