בית מאיר/עירובין/יד/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירה) |
מ (ויקיזציה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
'''אמר רבא וכו'.''' אבל למטה כיון דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא קאמר. אף שבדף י"ב ע"ב מסיק רבא דאחד זה ואחד זה משום היכר ע"כ כך ר"ל דלחי עיקרו משום היכר הצריכו למחיצה קלה דלחי ולא דתיהוי עיקרו משום מחיצה דהיינו דתיהוי מחיצה גמורה כדי שיתחייב על ידו הזורק למבוי מפולש, אבל מ"מ מחיצה קלה בעי משום היכר, משא"כ שהגדיים בוקעין בה לא מהני היכרא דידה, וכן מוכרחים להסביר הענין לאביי בדף ט"ו ע"א דמסיק הגמ' דלטעמי' אזיל דאמר לחי משום מחיצה וביארו התוס' דהיינו בדף ד' ע"ב לחד לישנא דלעיל דאפילו קורה משום מחיצה וכ"ש לחי, והרי שם פירש"י והלכך כיון דשעיר עשרים אמה משום היכר וע"ש במהרש"א דמוכרח מזה אף דקורה משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ בלחי דלטעמי' אזיל נמי אף דלחי משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ מאי דמהני דמחיצה העשוי' מאלי' הוי מחיצה האם שם לא בעי היכרא ובלחי בעי, אמנם ל"ק דבאמת זה נמי טעמו בהיכי דלא סמכינן עלי' מאתמול דלא הוי לחי משום דעכ"פ היכרא בעינן, והיכא דלא סמיך עלי' מאתמול לא הוי היכרא במידי אבל היכא דסמך עלי' מאתמול, ניהו דכיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי עבידא לא הוי היכר גדול, מ"מ כיון דסבר לי עיקרו משום מחיצה מדמיהוי למחיצה העשוי' מאלי' ומכשירו בההיכר כל דהוא, משא"כ רבא דסבר עיקרו משום היכר מצריך היכר גמור וכן דף ח' ע"ב דמפרש רבא טעמא דידהו קורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה, ומשמע דאף משום מחיצה והיכר לא בעי כלל וקשה א"כ למה פסל למעלה מעשרים, ודוחק בעיני לומר דסבר כדפרש"י דף ה' דסבר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מעשרים, אלא יותר נ"ל לפרש ע"ד הנ"ל דסבר עיקרו משום מחיצה וההיכר הוא הטפל דוקא למעלה מכ' דליכא היכר כלל הוא דפסול אבל באלכסון תוך עשרים בהיכר מקצת נמי סגי עיין ודו"ק. | '''אמר רבא וכו'.''' אבל למטה כיון דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא קאמר. אף שבדף י"ב ע"ב מסיק רבא דאחד זה ואחד זה משום היכר ע"כ כך ר"ל דלחי עיקרו משום היכר הצריכו למחיצה קלה דלחי ולא דתיהוי עיקרו משום מחיצה דהיינו דתיהוי מחיצה גמורה כדי שיתחייב על ידו הזורק למבוי מפולש, אבל מ"מ מחיצה קלה בעי משום היכר, משא"כ שהגדיים בוקעין בה לא מהני היכרא דידה, וכן מוכרחים להסביר הענין לאביי בדף ט"ו ע"א דמסיק הגמ' דלטעמי' אזיל דאמר לחי משום מחיצה וביארו התוס' דהיינו בדף ד' ע"ב לחד לישנא דלעיל דאפילו קורה משום מחיצה וכ"ש לחי, והרי שם פירש"י והלכך כיון דשעיר עשרים אמה משום היכר וע"ש במהרש"א דמוכרח מזה אף דקורה משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ בלחי דלטעמי' אזיל נמי אף דלחי משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ מאי דמהני דמחיצה העשוי' מאלי' הוי מחיצה האם שם לא בעי היכרא ובלחי בעי, אמנם ל"ק דבאמת זה נמי טעמו בהיכי דלא סמכינן עלי' מאתמול דלא הוי לחי משום דעכ"פ היכרא בעינן, והיכא דלא סמיך עלי' מאתמול לא הוי היכרא במידי אבל היכא דסמך עלי' מאתמול, ניהו דכיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי עבידא לא הוי היכר גדול, מ"מ כיון דסבר לי עיקרו משום מחיצה מדמיהוי למחיצה העשוי' מאלי' ומכשירו בההיכר כל דהוא, משא"כ רבא דסבר עיקרו משום היכר מצריך היכר גמור וכן דף ח' ע"ב דמפרש רבא טעמא דידהו קורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה, ומשמע דאף משום מחיצה והיכר לא בעי כלל וקשה א"כ למה פסל למעלה מעשרים, ודוחק בעיני לומר דסבר כדפרש"י דף ה' דסבר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מעשרים, אלא יותר נ"ל לפרש ע"ד הנ"ל דסבר עיקרו משום מחיצה וההיכר הוא הטפל דוקא למעלה מכ' דליכא היכר כלל הוא דפסול אבל באלכסון תוך עשרים בהיכר מקצת נמי סגי עיין ודו"ק. | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
גרסה אחרונה מ־20:46, 19 ביולי 2022
אמר רבא וכו'. אבל למטה כיון דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה לא קאמר. אף שבדף י"ב ע"ב מסיק רבא דאחד זה ואחד זה משום היכר ע"כ כך ר"ל דלחי עיקרו משום היכר הצריכו למחיצה קלה דלחי ולא דתיהוי עיקרו משום מחיצה דהיינו דתיהוי מחיצה גמורה כדי שיתחייב על ידו הזורק למבוי מפולש, אבל מ"מ מחיצה קלה בעי משום היכר, משא"כ שהגדיים בוקעין בה לא מהני היכרא דידה, וכן מוכרחים להסביר הענין לאביי בדף ט"ו ע"א דמסיק הגמ' דלטעמי' אזיל דאמר לחי משום מחיצה וביארו התוס' דהיינו בדף ד' ע"ב לחד לישנא דלעיל דאפילו קורה משום מחיצה וכ"ש לחי, והרי שם פירש"י והלכך כיון דשעיר עשרים אמה משום היכר וע"ש במהרש"א דמוכרח מזה אף דקורה משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ בלחי דלטעמי' אזיל נמי אף דלחי משום מחיצה מ"מ היכרא בעי, וא"כ מאי דמהני דמחיצה העשוי' מאלי' הוי מחיצה האם שם לא בעי היכרא ובלחי בעי, אמנם ל"ק דבאמת זה נמי טעמו בהיכי דלא סמכינן עלי' מאתמול דלא הוי לחי משום דעכ"פ היכרא בעינן, והיכא דלא סמיך עלי' מאתמול לא הוי היכרא במידי אבל היכא דסמך עלי' מאתמול, ניהו דכיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי עבידא לא הוי היכר גדול, מ"מ כיון דסבר לי עיקרו משום מחיצה מדמיהוי למחיצה העשוי' מאלי' ומכשירו בההיכר כל דהוא, משא"כ רבא דסבר עיקרו משום היכר מצריך היכר גמור וכן דף ח' ע"ב דמפרש רבא טעמא דידהו קורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה, ומשמע דאף משום מחיצה והיכר לא בעי כלל וקשה א"כ למה פסל למעלה מעשרים, ודוחק בעיני לומר דסבר כדפרש"י דף ה' דסבר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם למעלה מעשרים, אלא יותר נ"ל לפרש ע"ד הנ"ל דסבר עיקרו משום מחיצה וההיכר הוא הטפל דוקא למעלה מכ' דליכא היכר כלל הוא דפסול אבל באלכסון תוך עשרים בהיכר מקצת נמי סגי עיין ודו"ק.