אוצר:בית המדרש/הלכה/נדרים: הבדלים בין גרסאות בדף
< אוצר:בית המדרש | הלכה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 18: | שורה 18: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:בית המדרש - הלכה]] |
גרסה אחרונה מ־12:58, 9 ביוני 2022
< הקודם · הבא > |
בדף זה ירוכזו כל הדיונים הנוגעים להלכות נדרים. דיונים השייכים למסכת נדרים, ראו: אוצר:בית המדרש/ש"ס.
נא, נסחו היטב את השאלה ותנו לה כותרת משמעותית (לא "שאלה" או "צריך עזרה").
נדר במחשבה[עריכה]
האם צריך להתיר נדר שרק חשבתי עליו בלי להוציא את המילים מהפה? -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי
- אם מדובר בנדרי איסור שאינם נדרי מצוה [סתם מחשבה לא לעשות כך וכך] אין האיסור חל במחשבה בלבד שנאמר 'לבטא בשפתיים'.
- אמנם לענין נדר צדקה כתב הרמ"א (סימן רנח ס"ח) שאם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה, חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה. והביא חולקים שאם לא הוציא בפיו אינו כלום, אך הכריע שהעיקר כסברא הראשונה. גם בחלק חו"מ (סימן ריב ס"ח) כתב שיש להחמיר כדעת הראשונה. ואילו הט"ז (או"ח סימן תקסב סק"ח) נראה שחולק על הרמ,א ווסבר שגם בצדקה לא מהני גמר בלבו לבד.
- עכ"פ גדולי האחרונים פסקו כהרמ"א שבנדר צדקה במחשבה חייב לקיים מחשבתו.
- ובשאר מצוות שאינם מצות צדקה נחלקו בדבר הפוסקים. יש הסבורים שנעשה עליו דבר זה כנדר, כך דעת החתם סופר (אבן העזר ח"ב סימן קא, יו"ד סו"ס רכב, תורת משה רביעאה ריש פרשת מטות). וכעין זה כתב היעב"ץ בהגהותיו (נדרים ח: ויבמות מח:) ע"פ הפסוק 'כל נדיב לב עולות'. וכן נראה שנקט בשו"ת יפה נוף (יו"ד סימן קטז) שלומדים כל מצוות ממצות צדקה.
- אמנם דעת הרבה פוסקים שלענין נדר במחשבה כזה אפשר לסמוך על מסירת המודעה בהתרת נדרים בערב ראש השנה, וכן באמירת 'כל נדרי', שכיון שאמר במפורש שאינו חפץ לנדור, ממילא אין כח במחשבתו להחיל הנדר נגד המודעה שמסר.
- מאידך יש פוסקים הסוברים שכל דין נדר במחשבה הוא רק בצדקה אבל שאר מצות לא מהני במחשבה. כ"כ השערי תשובה (או"ח סוס"י תס) ומהר"ם שיק (או"ח סוס"י רמט) וערוך השולחן (יו"ד סימן רנח סל"ט, חו"מ סימן ריב ס"י). ותורת חיים (ח"ג סימן מא) דן אם לדמות כל מצוות לקדשים שמועיל בהם גמירה בלב, או שלא למדים רק נדרי צדקה שמחסר מממונו לה' דומיא דנדרים ונדבות, משא"כ שאר מצוות. ולמעשה כתב להחמיר בזה. ובטל תורה לרבי מאיר אריק (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ו, וכן בשו"ת אמרי יושר ח"ב סימן קסב) הוכיח מירושלמי שאינו שייך בשאר מצות, אך כתב שמ"מ חייב בדיני שמים. ועוד האריכו בזה רבים מהאחרונים.
- ובדבר שאינו מצוה גמורה, יעויין אגרות משה (יו"ד ח"א סימן קכז ענף ח) שכל דין נדרי מצוה החלים בדיבור בעלמא היינו רק במצוה גמורה, אבל בהידור בעלמא אינו חל בדיבור בעלמא. ולפי זה כתב בספר כל נדרי (עמ' תקנז בהערה) שבודאי גם לדעת הסוברים שנדרי מצוה חל במחשבה היינו רק במצוה גמורה.
- עוד הביא בספר כל נדרי (פנ"ט ס"ד) בשם שו"ת פתחא זוטא, שאדם רגיל לקבל על עצמו חומרות וכעבור זמן מתקררת חמימות צדקת לבבו, ויש סמך להקל באופן זה ולסמוך על המודעה הנזכרת, ורק כשגמר בלבו לעשות את המצוה מיד יש להחמיר.
- וזכורני שיש מי שהעלה סברא שבימינו שפיזור הדעת רב, לא כל מחשבה בלב נחשבת ל'גמר במחשבתו' ויש לדון כל מקרה לגופו.
- ומכל מקום בהלכות נדרים החמורות - אין לסמוך על האמור הלכה למעשה, אלא לשאול רב ומורה הוראה מובהק. המיישיבון (שיחה) 10:47, 27 באפריל 2022 (IDT)