אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-== פרשת ויחי ==
-=== יום ראשון ח' טבת תשפ"ב - רבי בנימין אריה וייס מצ'רנוביץ, בעל ה'אבן יקרה': ===
-:בעיירה פיכטין נפטר רבי יונה שהיה שו"ב בקהילה. בנו, רבי חיים עזב את הקהילה, ועתה רצה חתנו - אף שמו רבי חיים - למלאות מקום חותנו. לעומתו, טענו בעלי הבתים בעיר, כי אין חזקת החותן עוברת אל חתנו, וכיון שהבן עזב את הקהילה - פסקה החזקה.
-:שאלה זו הופנתה אל רבי בנימין אריה וייס מצ'רנוביץ בספרו 'אבן יקרה' {{ממ|[[אבן יקרה/א/ז|ח"א סימן ז]]}}, והוא מביא לנידון זה ראיה מדרשת חז"ל בפרשתנו.
-:כתוב בפרשה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#י|בראשית מט י]]}}: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". בברייתא המובאת בגמרא במסכת סנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ה/א|ה.]]}} דורשים חז"ל: 'לא יסור שבט מיהודה' - אלו ראשי גלויות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. 'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל [- שהיה נשיא בארץ ישראל. רש"י] שמלמדין תורה ברבים.
-:והתוספות {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/ה/א|ד"ה דהכא]]}} הביאו מהירושלמי, שראש גולה בא מזכרי יהודה, ונשיא שבארץ ישראל מהנקבות. הרי שגם הנקבות, בנותיו של יהודה, ירשו את שררתו של יהודה. ואם אכן למדנו כי חתנו של אדם כבנו - אם כן, אף רבי חיים חתנו של רבי יונה יירש דרך אשתו - בתו של רבי יונה - את ששררתו כשו"ב בקהילה.
-:אלא שדוחה האבן יקרה את ראייתו. שהרי מה שיצאו נשיאים מבנותיו של יהודה, לא היה כלל מכח ירושת שררה ונחלת כבוד, אלא אך מכח ברכתו של יעקב שבירך את יהודה שגם מבנותיו יוולדו גדולי ישראל. וההכרח לכך, שאם לא כן, הרי דין ידוע הוא בירושה שאין בת יורשת במקום בן, והרי כאן מפורש בפסוק 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו' - הרי שבו בעת שהזכרים ירשו שררת ראשי גולה, ירשו הנקבות שררת הנשיאות, אלא על כרחך שאין שררה זו באה לנקבות מכח ירושה כי אם מכח ברכת יעקב ליהודה.
-=== יום שני ט' טבת תשפ"ב - רבי אברהם חיים שור, בעל 'תורת חיים': ===
-:"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". רש"י מפרש {{ממ|בפירושו השני}} 'שכם אחד על אחיך' - היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים. 'אשר לקחתי מיד האמורי' - מיד עשו שעשה מעשה אמורי.
-:פלפול נפלא מפלפל רבי אברהם חיים שור, בבארו מה השייכות בין הבכורה שנתן יעקב ליוסף בהחשיבו את בני לשני שבטים, ובין הבכורה שקנה יעקב מידי עשו.
-:הנה על ידי שקנה יעקב את הבכורה מעשו, זכו ישראל שהרג הקב"ה את בכורי מצרים, כמו שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ד#כב|שמות ד כב-כג]]}} "כה אמר ה' בני בכורי ישראל... ותמאן לשלחו, הנה אנכי הורג את בנך בכורך". ובמדרש {{ממ|[[בראשית רבה/סג#יד|ב"ר סג יד]]}}, כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה מעשו ליעקב. הרי שבזכות לקיחת הבכורה מעשו זכו בניו של יעקב למכת בכורות.
-:ועבור מכת בכורות זכו בכורי ישראל לעבוד עבודה ולהקריב קרבנות, כמו שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ח#יז|במדבר ח יז]]}} "כי לי כל בכור... ביום הכותי כל בכור...". ובחטא העגל חטאו הבכורות ונבחרו שבט ישראל תחתיהם, וזכו לאכול משלחן גבוה ומשום כך לא נטלו חלק בארץ, כמו שנמאר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יח#א|דברים יח א]]}}: "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי ה' ונחלתו יאכלון", ומשום כך אינם נמנים בכלל השבטים, בנחלה, בחנוכת הנשיאים ובדגלים.
-:נמצא, שעל ידי לקיחת הבכורה מעשו, נמשך הדבר שאחד מהשבטים יצא מכלל שנים עשר השבטים, וכיון שצריכים השבטים להיות שנים עשר כנגד שער עשר מזלות שברקיע - לכן הוצרך אחד השבטים להיחלק לשנים.
-:זאת אמר יעקב ליוסף: 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך' - הריני מחלק את שבטך לשני שבטים, 'אשר לקחתי מדי האמורי' - מחמת מה שלקחתי הבכורה מעשו ועי"ז התגלגל ששבט לוי אינו במנין השבטים וע"כ צריך אני להוסיף שבט נוסף.
-=== יום שלישי י' טבת תשפ"ב - רבי יהודה ליב איילינבורג, בעל 'מנחת יהודה': ===
-:"ויאמר פרעה, עלה וקבור את אביך, כאשר השביעך" {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/נ#ו|בראשית נ ו]]}}. ומפרש רש"י שבכוונת מכוון הדגיש פרעה בדבריו 'כאשר השביעך', כי לולי השבועה לא היה פרעה מניח ליוסף לעלות ולקבור את אביו, אלא שחשש שאם יאמר לו לעבור על שבועתו, יעבור אף על השבועה שהשביעו פרעה לא לגלות למצרים שהוא יודע שפה אחת יותר מפרעה - לשון הקודש, ובכך יגרום להעברת פרעה מעל כסאו.
-:מקשה רבי יהודה ליב איילנבורג, בעל ה'מנחת יהודה' על פירוש רש"י לתורה: איזו סברא היא שאם יכריחו פרעה ע"כ לעבור על שבועה אחת, שוב יעבור יוסף גם על השבועה השניה שנשבע - והלא אינו דומה עונש של שבועה אחת לעונש של שתי שבועות. וביותר, שהרי על שבועת אביו פרעה אנסו לעבור ואונס רחמנא פטריה, משא"כ על שבועת עצמו יעבור ברצון.
-:אלא, מיישב ה'מנחת יהודה', כך אמר פרעה בלבו: אם אומר אני ליוסף לעבור על שבועת אביו, לא יעשה יוסף כדברי אלא יאמר לעצמו, אם מחוייב אני בלא"ה לעבור על שבועה אחת, מוטב שאעבור על השבועה שהשביעני פרעה - ואז יורידוהו מכסאו וימנוני תחתיו, ושוב אוכל לקיים שבועתו של אבי כרצונו, שהרי מי ימנע בעד המלך מלקבור את אביו בכל מקום שיחפוץ.
-=== יום רביעי י"א טבת תשפ"ב - רבי יהושע הורוביץ מדז'יקוב, בעל ה'עטרת ישועה': ===
-:פרשת ויחי פותחת בארבע פסוקים המסיימים את פרק מ"ז בספר בראשית, והם מהווים פרשה אחת מפרשיות התורה עם הפסוקים בסוף פרשת ויגש. אכן רש"י על אתר {{ממ|[[רש"י/בראשית/מז#כח|פסוק כח]]}} עומד על כך ומפרש: למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד, שהתחילו לשעבדם.
-:רמז נאה בענין זה, כותב רבי יהושע הורוביץ מדז'יקוב בספרו 'עטרת ישועה'. ארבעת הפסוקים הפותחים את פרשת ויחי, הינם פסוקים: כ"ח, כ"ט, ל' ו-ל"א, וחשבונם בגימטריא: 118. כך גם עולה מניינו של 'כהן גדול' - כי כנגד סתימת עיניהם של ישראל בגלות מצרים וצרת השיעבוד, נפתחו עיניהם של ישראל על ידי נס נר חנוכה - שנעשה ע"י כהן גדול - החל בסמיכות לקריאת פרשה זו.
-:לכן אנו אומרים "ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד" - כי עיקר ענין החנוכה להאיר את עיניהם של ישראל, חלף החשכת עיניהם בצרת השיעבוד. ומכאן רמז לאורו של משיח שיגאלנו משיעבוד הגלות במהרה בימינו.
-=== יום חמישי י"ב טבת תשפ"ב - רבי מרדכי הופמן, בעל 'אמרי מרדכי': ===
-:"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו, לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו" {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/נ#טו|בראשית נ טו]]}}.
-:יש להקשות, מעיר רבי מרדכי הופמן, בעל 'אמרי מרדכי' בספרו, דהיה לו לומר 'פן ישטמנו יוסף'.
-:ונראה לפרש, ע"פ מה שביאר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בלשון הפייט "משוך חסדך ליודעיך קל קנא ונוקם", שלכאורה יש כאן ב' הפכים, כי מחד גיסא מבקשים 'משוך חסדך' שיהיה חסד ה' משוך עלינו, ומיד מוסיפים 'קל קנא ונוקם'.
-:אלא, המשיל זאת ר' לוי יצחק, משל לשני אוהביו של מלך שמרדו בו. הא' ציווה המלך להורגו, והשני, העלהו בדרגה. תמהו הכל, מה זאת עשה המלך. ופירש המלך מעשיו, הן זה העבד שנשאר בחיים צערו גדול יותר מצערו של זה שמת, כי לעולם יזכור את החטא שחטא לפני ויתבייש ממני מאד על שתחת להענישו עוד הוספתי עמו חסד גדול וקרבתי אותו לעבודתי.
-:זאת מבקש כל יהודי מאת ה', כי גם אם ראוי לפי האמת שתהיה הנהגת ה' עמו ב"קל קנא ונוקם", שיהיה זה ע"י הטבה גדולה, ע"י 'משוך חסדך ליודעיך', וצער זה יכפר לו על כל עוונותיו.
-:כך אמרו האחים, 'לו ישטמנו יוסף' - הלוואי וישטמנו יוסף, כי חסד זה שעושה עמנו בכלכלו אותנו במצרים, קשה עבורנו מאד מחמת צער הבושה הגדולה, יותר מאם ישטמנו והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו.
-=== יום שישי י"ג טבת תשפ"ב - רבי שלמה סובל, בעל 'שלמה חדשה': ===
-:בהפטרת פרשת ויחי מופיעה צוואתו של דוד אל שלמה בנו: "ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת בדרכיו, לשמור חוקותיו, מצוותיו ומשפטיו ועדותיו, ככתוב בתורת משה" {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ב#ג|מלכים א' ב ג]]}}.
-:דקדק הדרשן הירושלמי רבי שלמה סובל, למה מדגיש דוד בדבריו "ככתוב בתורת משה". ובפרט שבהמשך דבריו מספר דוד לשלמה את אשר דיבר אליו ה' "אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני", ושם לא מוזכר פרט זה.
-:ובגמרא במסכת ראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/כא/ב|כא:]]}} על הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/יב|קהלת יב]]}} "ביקש קהלת למצוא דברי חפץ", מבארת הגמרא, ביקש קהלת להיות כמשה. יצתה בת קול ואמרה לו, "וכתוב ישר דברי אמת", ובתורה כתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה".
-:פירוש הדבר, שלמה המלך היה חכם יותר ממשה רבינו, שכך מעיד עליו הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ה#יא|מלכים א' ה יא]]}}: "ויחכם מכל האדם, מאיתן האזרחי והימן" וגו'. ופירש רש"י בשם הפסיקתא: מכל האדם - זה אדם הראשון, איתן האזרחי - זה אברהם, הימן - זה משה. וכיון שחכם היה ממשה, היה סבור שלמה כי אינו משועבד לביאור התורה שנמסר על יד משה, ויכול הוא לבאר את התורה באופן אחר, ומשה אומר כך והוא אומר כך. אלא שיצתה בת קול ואמרה "וכתוב יושר דברי אמת", כי באמת "גדולת התורה אינו אלא במשה" {{ממ|לשון רבינו חננאל שם}}.
-:זהו שציווהו דוד המלך בנביאותו, ושמרת את משמרת ה', אך לא לפי דעתך והבנתך, כי אם "ככתוב בתורת משה".
-=== שבת קודש פרשת ויחי י"ד טבת תשפ"ב - רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בעל 'לב מרפ"א': ==='
-:במדרש {{ממ|ויק"ר}} מובאת טענה אותה טען מין אחד בפני רבי יהושע בן קרחה. כתוב בתורה "אחרי רבים להטות", מדוע אם כן אין היהודים הולכים אחר הרוב ועובדים לעבודה זרה.
-:על טענה זו השיב לו רבי יהושע בן קרחה, שאין הגוים רוב, שהרי לך והשווה בניך - זה מברך לאלוה אחד וזה מברך לאלוה אחר. וכך גם מצינו בפסוקים, כי בעשו כתוב 'נפשות', דכתיב 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל '''נפשות''' ביתו'. ואילו ביעקב כתוב 'נפש', דכתיב 'ויהי כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש' - זאת מאחר ויעקב עובד לאלוק אחד ועשו לאלוהות הרבה.
-:תשובה נוספת על טענה דומה מופיעה במסכת סנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לח/א|לח.]]}} כתשובתו של רבי תנחום לקיסר שאמר לו, בא ונהיה כולנו עם אחד. על כך השיב לו רבי תנחום, אנו שמהולים אנחנו לא נוכל להיות כמותכם, אך אכן אתם יכולים למול ולהיות כמותנו.
-:והנה ההנחה עליה בנויה שאלת אותו מין, היא שיש לנו ללכת אחר הרוב. והנה הדין שהולכים אחר הרוב נלמד בגמרא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/יא/א|יא.]]}} מאיסור 'מכה אביו ואמו', וכיצד נמית אדם זה, שמא אין זה אביו, אלא מוכח שהולכים אחר הרוב.
-:על פי זה מבאר רבי רפאל מאיר פאניז'ל, בספרו לב מרפ"א {{ממ|דרוש למעלת המילה}}, את הפסוק בפרשת וזאת הברכה "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו". פסוק זה נאמר על שבט לוי שלא חטאו בחטא העגל. כי טענתם של שאר השבטים היתה שיש לילך אחר הרוב ולעבוד עבודה זרה כטענת אותו מין, אבל שבט לוי "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - לא שם לבו לראיה ממכה אביו ואמו שהולכים אחר הרוב. "ואת אחיו לא הכיר" - גם לא נצרך לראיה מהחילוק בין האחים, יעקב ועשו, שאצל זה נאמר 'נפש' ואצל עשו 'נפשות'. "ואת בניו לא ידע" - לא נצרך לראייתו של ריב"ק מבניו של אותו מין. ולמה, "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" - כי מהולים אנו והם אינם מעולים, ואי אפשר לנו להיות עם אחד.

אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־16:58, 9 בדצמבר 2021

תפריט ניווט

אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־16:58, 9 בדצמבר 2021

תפריט ניווט

חיפוש