אוצר:מיזמים/אוצר השו"ת/תשפ"א/מטות מסעי

בדף זה ירוכזו כל השאלות שנשלחו דרך המייל בשבוע פרשת מטות מסעי:

הערות שונות

אבן השתיה היתה תלויה באויר

בילקוט מעם לועז ליהושע (י, א) מצאתי חידוש מופלא מ"ש דאבן השתייה תלוייה באויר, ודבריו על סמך דברי הגמ' (יומא נג ע"א) ואבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת גבוהה מן הארץ ג' אצבעות, והבין דברי הגמ' שהיתה רחוקה מן הקרקע ג' אצבעות, ודבר פלא הוא, מה גם שבילקוט שמעוני יונה (פרק א' רמז תק"נ) ז"ל וראה שם אבן שתיה קבועה בתהומות כו', עכ"ד. מוכח שהאבן היתה קבועה ברצפה, וכן מפורש להדיא במדרש תהילים הנ"ל, אחר העיון מצאתי ג"כ בתרגום ירושלמי (שמות כ"ח ל) מובא ששם היה חקוק על האבן ובו נבראו ש"י עולמות ועי"ז יכלו בנ"א למצוא את הקץ, וכן הטמין הקב"ה את האבן, ושוב תמוה אמאי לא באר דברי הגמ' בפשטותה דגבוהה מן הארץ היינו שהיתה קבועה בארץ וגובהה מעל הקרקע היה ג' אצבעות ואף כי יש לומר דלא מקשי' ממדרש לגמ' ופליגי, אך מה לו להכנס לדוחק הזה כשיש לו לפרש דברי הגמ' בפשטותם כנ"ל, אא"כ נאמר שודאי קבועה היתה במקומה רק שהיה תחתיה רווח ג' אצבעות, מה שלא משמע כן בלשונו ובל' הגמ', ואולי נדחק כן בלשון הגמ' מהא דלא הביאה מידות האבן לאורכה ולרחבה רק לגובהה, עוד יש לתמוה בדבריו מדבר מציאות זמנינו דלא מצינו בכל מקום המקדש אבן התלויה באויר, אלא דזה יש לבאר ע"פ דברי המאירי דמשנחרב הבית בטלה אבן שתייה א"כ אפשר שכחלק מהתבטלות כוחה של אבן השתייה והשפעתה הרוחנית בעולם גם הפסיק כוחה העל טבעי לעמוד באויר, גם אפשר היה בביאור העניין שבזמן הבית גבוהה היתה ג' אצבעות מעל הקרקע וברבות הימים נסתתמו ע"י עפר.

אחר העיון מצאתי בספ' פרשת אלה מסעי (עמ' כא) שמביא גם הוא דבר אבן השתיה שהיתה תלויה באויר, אך החידוש הוא שמתוך דבריו משמע שבזמן הסולטן סולימאן שגילה הכותל ובנה חומות העיר (בשנת רפ"ח לערך) עוד היתה שם האבן ונפלו דברינו מה שהבאנו מהמאירי, גם יש פה סתירת המציאות לדברי המדרש תהילים והילקו"ש דאם נאמר דאין זו אבן השתייה מה טעם עומדת באויר ומה כח יש לה, עוד מצאתי שעמד בזה בשו"ת הרדב"ז (ח"ב תרצ"א) וז"ל שם כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא, וא"ת דהא תנן אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתיה שמה גבוהה מעל הארץ ג' אצבעות ועליה הארון נתון, ועתה שאלנו את פיהם ואמרו שהיא גבוהה מקרקעית הכיפה ג' (בסי' תרל"ט כתב: ב') קומות ואנו רואין מבחוץ שעולים לכיפה במדרגות הרבה, כבר כתבתי על זה בתשובה (סי' תרל"ט) שקרקעית הבית חפרו אותו כמה פעמים לגלות היסודות ולכן הוא נמוך הרבה ממה שהיה קודם תדע דהא תנן בכמה דוכתי שהר הבית היה גבוה מירושלם והשתא הדבר הוא להפך, ע"כ, גם בדברי הרדב"ז יש לתמוה דאם לפי דבריו כך היה בזמנו שהאבן היתה גבוהה הרבה כיון שחפרו תחתיה ולפיכך אין הר הבית גבוה מירושלים, שוב הדרא קושייא לדוכתא מהמציאות בימינו, וא"א ליישב דנסתתמו אותם הג' קומות בעפר דא"כ מדוע אין הר הבית גבוה מכל ירושלים, אא"כ נדחק דכפי שנסתתמו אותם הקומות לבדם אף כל ירושלים הוגבהה ג' קומות, דבר שקשה המציאות הוא.

אחר ראיתי שהרדב"ז עצמו בתשובה אחריתא (תרל"ט) מביא שמקום הבתים הוגבה מחמת חורבנה של ירושלים שנעשתה תל ואח"כ כבשו המקום ובנוהו שוב וחוזר חלילה עד שהוגבה, כפי שתמצא עד היום בניינים תחת הבתים ואפי' אם יחפרו בעומק לא יגיעו לקרקע בתולה, והנה כשמביא הרדב"ז דברי המשנה הנ"ל גורס "גבוהה מעל הארץ" ולא כגי' שלפנינו "גבוהה מן הארץ", א"כ יש לשער שזו היתה הגירסא שהיתה גם לפני הילקוט מעם לועז שפירשה כפשוטה, אלא שלאור הדברים האמורים עולה הקושייא מדוע א"כ סתמו את אותו רווח ג' הקומות שתחת האבן, מאחר שכפי שראינו אדרבה השליטים ניסו לחפור לעומק ההר למצוא את יסודות הבנין, ואפי' להקימו מחדש, מה עוד שההשערה שג' הקומות נסתתמו לבדם נפלה, לאור דברי הרדב"ז שכל ירושלים גבהה ע"י חורבנה, ולא ביאר שגבהה לבדה ע"י עפר ואבק וכדו' מהטעם הפשוט שדבר זה הוא קשה המציאות, וא"כ בהכרח שאותם ג' הקומות נסתתמו מעשה ידי אדם, ומה היתה הסיבה לכך, היה אפשר לשער שמאחר שלא מצאו יסוד הבנין חזרו וסתמו המקום, אולי כדי להקים עליו בית פולחנם בקרוב לאבן, רק שהשערה זו קשה כשמדברי הימים משמע שלמרות שידעו השליטים את מעלתה של האבן אפ"ה היתה גבוהה מקרקע הכיפה ולא חששו לכך.

נראה א"כ לומר ביאור נאה בזה בהקדים דברי ספר חיבת ירושלים (מאמר גלילות הארץ, עמ' שיב-ג) בשם המ"ב ז"ל אומרים דשם במקום שהוא קדש הקדשים יש אבן תלויה ועומדת באויר, ושהיא הנקראת אצלינו אבן השתיה, ולכן (!) נוהגין באותו חדר קדושה יתירה שאין נכנס שם אדם רק להדליק ולתקן הנרות של שמן שדולקים שם יומם ולילה, ע"כ, ומזמן קרוב בנו לארבע רוחותיה חומת אבנים עד שיקיף האבן, אבל האבן אינה נוגעת בחומה, ואמרו שהסיבה להבנין היתה מפני כשהיו נשים הרות רואות את האבן שהיא עומדת באויר היו מפילות וולדיהן לכן עשו הבנין ההוא עכ"ל, וכן אומרים הגויים גם עכשיו. ע"כ, ובדברי המ"ב יש לדון האם עצם ראיית האבן היתה מפלת הולדות, או דווקא כפי שמדקדק לכתוב "רואות את האבן כשהיא עומדת באויר", אם נאמר שדווקא כשרואה עומדת באויר הפילו מובן להפליא מה טעם היה לסתום אותו הרווח, אך גם אם נאמר שעצם ראיית האבן גרמה להפלה מ"מ אחרי שנסתתמו ג' הקומות הרי שלא נראתה האבן יותר לנשים העומדות למרגלות ההר, ורק כשהאבן תלויה היתה באויר ראוה נשים והפילו, מאחר שלא היה מה שיסתירה מעין כל, אך השערה זו עומדת בספק דבדברי האלה מסעי המובאים לעיל מזהה את מקום האבן ואת אותו החדר בשם "מדרש שלמה", ומציין שהיה שם מבנה גדול של כמה מאות לומדים שקיבלו סיפוקם מן המלך [שזה לבדו דבר תימה איך למדו בהר הבית, ועיי"ש שמביא מנהגם להכניס לשם כל מת קודם קבורתו, ומה שקובל ע"ז], ובס' מקומות קדושים (עמ' יז) מזהה את מדרש שלמה כשם היהודי של המסגד הקיצוני (מסגד אל-אקצה), נפלו א"כ דברינו בסיבת סתימת הרווה הנ"ל, מאחר שכבר בנוי היה שם בית ולא ראוה נשים, מ"ט יש לסתימת הרווח שתחת האבן, או שיתכן לומר שאותו המקום נקרא מדרש שלמה בשני מבנים שונים, וסתימת המרווח היתה בין זמן חורבן הראשון וטרם הקמת השני. (הרב משה סופר)

הערות בדף היומי

יומא דף פג עמוד א

כי פליגי בדלא אפשר בחולין

רש"י פירש שהוא באופן שלא יוותר מספיק מהחולין כדי צרכו של החולה. ונחלקו אם עדיף לעבור על איסור טבל או על איסור תרומה באותו מקצת תרומה. ולכאורה צ"ב דאם ע"י התיקון תהיה התרומה פחות מכזית לכאורה ודאי עדיף לעבור על איסור חצי שיעור דתרומה מלעבור על איסור טבל כשיעור [אלא אם כן נפרש באוכל לשיעורין וכל הנדון הוא על חצי שיעור, ולא משמע כן], ואם כן התרומה ע"כ צריכה להיות כזית וצ"ב דתרומה הרי חיטה אחת פוטרת את כל הכרי, ולא משמע שנצריכו אף בכה"ג להפריש שיעור דרבנן וממילא יחול שם תרומה על כל השיעור, כיון דאכתי יהיה זה איסור דרבנן שקייל מאיסור טבל דאורייתא וכדלקמן בגמרא (ע"ב). ואם הכוונה לתרומת מעשר הלא היא מאית משיעור האוכל כולו, וכי אותו אדם אוכל מאה כזיתים להשיב נפשו, וצ"ע.

ולכאורה היה אפשר לפרש בדליכא בעלים התם ואי אפשר להפריש תרומה, וצ"ב מדוע מיאן רש"י בפירוש זה.

ובגוף הדבר צ"ב דבשלמא מאן דאמר טבל עדיף ס"ל דעדיף לעבור על איסור קל אף שרב בשיעור מלעבור על איסור חמור אף שהוא מועט, אך מ"ד תרומה עדיפא מנין לגמרא שסבירא ליה דתרומה קלה, שמא ס"ל שעדיף לעבור על איסור חמור בשיעור פחות. ומוכח דמילתא דפשיטא היא שעדיף לעבור על איסור קל בשיעור רב מלעבור על איסור חמור בשיעור מועט. אלא דעדיין צ"ע שמא ס"ל דתרוויהו חמירי כי הדדי ומכל מקום עדיף לעבור על איסור תרומה כיון דהוא שיעור מועט ומהיכי תיתי לגמרא ד"טבל חמור". וע"כ צריך לומר שאחר שאותו מאן דאמר מסכים לסברת "חזיא לכהן" ממילא הוא חמור יותר מחמת סברא זו, ועדיין יל"ע בזה. (ש"ס יידן)

יומא דף פג עמוד ב

ורצתי למזרחה של תאנה

ויליף לה מקרא "ממגד תבואות שמש", וצ"ב הלא מחצות ואילך השמש נוטה מערבה, וכל היום כולו נוטה כלפי דרום ולכאורה עדיף לו לקחת מצד דרום. ויל"ע אולי כוונתו שבאותה שעה היתה השמש מזרחית, ויל"ד אם ההשפעה על מתיקות הפרי היא באופן מיידי במקום שהשמש זורחת כעת דלכאורה אינו כן, וצ"ב. (ש"ס יידן)

קפחת את הרועה כו' קפחת את העיר כולה

יש להבין מה היה המו"מ ביניהם, וגם לכאורה אין לדמות קיפוח הרועה לקיפוח כל העיר שהרי את הרועה כפה ואילו בני העיר הקיפוהו ברצון עצמם. ואולי הא גופא קאמר ליה שלא תסבור שכפיתת הרועה היתה בע"כ משא"כ נתינת בני העיר, כי האמת שגם נתינתם לא היתה בלב שלם רק כעין כפייה וממילא נמצא שעדיף לכפות אדם אחד כדי צרכו מלכפות כל העיר באופן זה. (ש"ס יידן)

תא שקיל כו'

אפשר לבארו ע"ד רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם שבים, והיה זה חומץ בן חומץ ולכן אף אביו הושיט ידו לסייע לו במעשה גזילה. וע"כ גזילה הויא כיון שהניחו במקום הינוח, וגם כן מוכח ממה ששיקר לו עבור זה באמור לו חלומות של בין השמשות אין בהם ממש, ועשה כן לכאורה כדי להציל את ממונו. ויל"ד אם מותר לשקר בשביל להציל את ממונו, ואולי הוא מצות עשה דמדבר שקר תרחק ואינו צריך לבזבז יותר מחומש והיה שם ממון יותר מחומש נכסיו. או שנאמר שלא היה זה שקר כי באמת חלומות של בין השמשות על דרך כלל אין בהם ממש מהטעם המבואר ברש"י אלא דמ"מ באותו מקרה היה בהם ממש והוא אמר לו על דרך כלל. (ש"ס יידן)

יומא דף פד עמוד א

אלא בגובתא דנחשא

נראה פירושו שישתה בכמין קש ועל ידי זה לא יביט בבבואה המשתקפת על פני המים בשעה ששותה מן המים, וכמבואר בהמשך הגמרא שאין קפידא בגובתא דנחשא דווקא אלא הוא הדין בגובתא דדהבא, כי עיקר הקפידא הוא שלא ישתה ישר מן הכוס אלא באמצעות קש וכנ"ל. (ש"ס יידן)