שו"ת תשב"ץ/ב/קלו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
אברהם ברוכוביץ (שיחה | תרומות) (קשפ ועוד) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
תנס לרבי דוד הכהן שלאל י"א: | {{מרכז|תנס{{ש}}לרבי דוד הכהן שלאל י"א:{{ש}}'''שאלה קלו'''}} | ||
שאלת ראובן שלח ספרים בספן אחד מעבר לים והספן ההוא נלכד ובאו אניות אבה ושללו הכל ובזזו איש לו ומכרו כל השלל בעיר אחת ובא שמעון וקנה מהשלל ההוא ובתוכם קנה ספר אחד והלך לו ולאחר ימים ושנים בא ראובן ומצא הספר ההוא והכירו כי הוא שלו ונתן עדים נאמנים וראיות לאין מספר שהוא שלו ועכב הספר הנז' ביד שליש וכי שמעון אמר לראובן תן לי כאשר קניתיו ותקחנו וראובן אומר כי לא יתן לו שום דבר כי הוא הכיר ספרו ויקחנו חנם אין כסף. אם ראובן יכול לקחת ספרו כאשר הוא תובע או אם יתן לו כאשר קנאו ואם ראובן יחייביהו לשמעון לעשות לו שבועה ויקח אשר הוציא בספר ההוא עכ"ל השאלה: | |||
'''תשובה: ''' | '''תשובה:''' אם הבוזזים הם שבאים ממלכות שיש חירום בינה ובין המלכות של הנבזזים זכה הלוקח במקחו ואין לבעל הספר דין עליו כלל וכדמוכח בפרק השולח {{ממ|[[בבלי/גיטין/לז/ב|גיטין ל"ז ע"ב]]}} גבי עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד דאמר רבא לאחר יאוש ישתעבד לרבו שני ושלישית בגמרא רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קתני ליה ומהדרינן אין קני לי' למעש' ידיו ומסקינן {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/א|שם ל"ח ע"א]]}} ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא ואמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון אשכחן עכו"ם עכו"ם עכו"ם ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי ע"כ בגמרא ואם גופו של ישראל נקנה בשבי ממונו לא כ"ש וק"ו זה הוזכר בגמ' בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/יג/א|י"ג ע"א]]}} ובפרק חלק {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/צד/ב|סנהדרין צ"ד ע"ב]]}} גרסינן ואוסף שללכם אוסיף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסיף החסיל מה אסיפת החסיל כל א' וא' לעצמו אף שללכם כל וא' לעצמו. אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורבין בו אמר להם כמשק גבים שוקק בו מה גבי' הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טיהר. | ||
ואם אלו השוללי' הם מהמלכות אלא שיצאו לשלול שלל ולבוז בז שלא ברצון המלך. בזה יש לו דין לסטי' מזויין ותנן בפ' הגוזל ומאכיל {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קיד/א|בבא קמא קי"ד ע"א]]}} המציל מן הנהר ומן הלסטי' אה נתיאשו הבעלי' הרי הם שלו ואוקימנ' בגמ' {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קיד/א|שם]]}} דבלסטים עכו"ם דוקא בעי' נתיאשו ומסתמא לא אמרינן נתיאשו. אבל בלסטים ישראל אפי' סתמא נמי איאושי מיאשי ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/גניבה/ה|פ"ה מהלכות גניבה]] אם נתיאשו הבעלים קנה גוף הגניבה ומחזיר דמיה לבעליה אם נתנה לו הגניבה בחנם או אם מכרה בזול ישלם לו העודף ותשאר בידו הגנבה וכן דעת הראב"ד ז"ל אבל רבינו יצחק בעל התוספו' ז"ל סובר שקנה הכל ביאוש בעלים וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/גזלה ואבדה/ו|פ"ו מה' גזילות]] ובפ"ה ונרא' שהוא מחלק בין גנב מפורסם לגזלן וצריך עיון בדבריו ז"ל. ובפ' הגוזל ומאכיל {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קיד/א|שם]]}} נראה דלוקח מגזלן אם נתיאשו הבעלים קנה ואינו נותן דמים והכי מוכח בפרק חזקת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/מד/א|בבא בתרא מ"ד ע"א]]}} והא דלשנויי התם נהי דמגופה אייאש מדמיה מי מייאש כבר פי' רשב"ם ז"ל שזהו הוא לגבי גזלן עצמו שיש לו דין עליו. אבל הלוקח פטור הוא מליתן דמי' וכן פי' הרי"ף ז"ל שם. ואם זה אומר נתיאשת וזה אומר לא נתיאשתי ועדיין הייתי בוטח שיחזירנה לי הגזלן בזה כתב רבינו שרירא גאון ז"ל שאין סומכין לא על דברי זה ולא על דברי זה ואין כאן שבועה אלא ב"ד אומדין הדבר שראוי ליאש ומעמידין ביד הקונה. ואם רואין הדבר שאין ראוי ליאש מוציאין מיד הלוקח לפיכך אם נתברר הדבר שבעל הכלים היה מרדף אחריה' אין כאן יאוש וחייב הקונה להחזירו לו אף ע"פ שנטלו בפחות הרבה משוויו וכן אם הציל הקונה בלא כלום חייב להחזירו בחנם עכ"ל תשובתו. | |||
ומה שאמרתם שהלוקח רוצה להחזיר הגזלה ובלבד שיתנו לו דמיה ינוחו ברכות על ראשו שזה הדין לא נזכר בפ' הגוזל ומאכיל {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/קיד/ב|בבא קמא קי"ד ע"ב]]}} אלא במי שיצא לו שם גנבה בעיר ומפני תקנת השוק. אבל בלסטים מזויין אין הדין כן והלוקח שמחל זכותו ורוצה להחזיר החפץ דעת חכמים נוחה הימנו והכי איתא בפ' הגוזל בתרא וכן כתב הגאון ז"ל הנזכר באותה תשובה ז"ל והלוקח מן הלסטי' אם בא לצאת ידי שמים מחזיר לבעלים הראשונים וישבע כמה הוציא ויטול: | |||
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־16:18, 23 במאי 2021
שו"ת תשב"ץ 
ב קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לרבי דוד הכהן שלאל י"א:
שאלה קלו
שאלת ראובן שלח ספרים בספן אחד מעבר לים והספן ההוא נלכד ובאו אניות אבה ושללו הכל ובזזו איש לו ומכרו כל השלל בעיר אחת ובא שמעון וקנה מהשלל ההוא ובתוכם קנה ספר אחד והלך לו ולאחר ימים ושנים בא ראובן ומצא הספר ההוא והכירו כי הוא שלו ונתן עדים נאמנים וראיות לאין מספר שהוא שלו ועכב הספר הנז' ביד שליש וכי שמעון אמר לראובן תן לי כאשר קניתיו ותקחנו וראובן אומר כי לא יתן לו שום דבר כי הוא הכיר ספרו ויקחנו חנם אין כסף. אם ראובן יכול לקחת ספרו כאשר הוא תובע או אם יתן לו כאשר קנאו ואם ראובן יחייביהו לשמעון לעשות לו שבועה ויקח אשר הוציא בספר ההוא עכ"ל השאלה:
תשובה: אם הבוזזים הם שבאים ממלכות שיש חירום בינה ובין המלכות של הנבזזים זכה הלוקח במקחו ואין לבעל הספר דין עליו כלל וכדמוכח בפרק השולח (גיטין ל"ז ע"ב) גבי עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד דאמר רבא לאחר יאוש ישתעבד לרבו שני ושלישית בגמרא רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קתני ליה ומהדרינן אין קני לי' למעש' ידיו ומסקינן (שם ל"ח ע"א) ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא ואמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון אשכחן עכו"ם עכו"ם עכו"ם ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי ע"כ בגמרא ואם גופו של ישראל נקנה בשבי ממונו לא כ"ש וק"ו זה הוזכר בגמ' בבכורות (י"ג ע"א) ובפרק חלק (סנהדרין צ"ד ע"ב) גרסינן ואוסף שללכם אוסיף החסיל אמר להם נביא לישראל אספו שללכם אמרו לו לבזוז או לחלוק אמר להם כאוסיף החסיל מה אסיפת החסיל כל א' וא' לעצמו אף שללכם כל וא' לעצמו. אמרו לו והלא ממון עשרת השבטים מעורבין בו אמר להם כמשק גבים שוקק בו מה גבי' הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טיהר.
ואם אלו השוללי' הם מהמלכות אלא שיצאו לשלול שלל ולבוז בז שלא ברצון המלך. בזה יש לו דין לסטי' מזויין ותנן בפ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי"ד ע"א) המציל מן הנהר ומן הלסטי' אה נתיאשו הבעלי' הרי הם שלו ואוקימנ' בגמ' (שם) דבלסטים עכו"ם דוקא בעי' נתיאשו ומסתמא לא אמרינן נתיאשו. אבל בלסטים ישראל אפי' סתמא נמי איאושי מיאשי ולפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות גניבה אם נתיאשו הבעלים קנה גוף הגניבה ומחזיר דמיה לבעליה אם נתנה לו הגניבה בחנם או אם מכרה בזול ישלם לו העודף ותשאר בידו הגנבה וכן דעת הראב"ד ז"ל אבל רבינו יצחק בעל התוספו' ז"ל סובר שקנה הכל ביאוש בעלים וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גזילות ובפ"ה ונרא' שהוא מחלק בין גנב מפורסם לגזלן וצריך עיון בדבריו ז"ל. ובפ' הגוזל ומאכיל (שם) נראה דלוקח מגזלן אם נתיאשו הבעלים קנה ואינו נותן דמים והכי מוכח בפרק חזקת (בבא בתרא מ"ד ע"א) והא דלשנויי התם נהי דמגופה אייאש מדמיה מי מייאש כבר פי' רשב"ם ז"ל שזהו הוא לגבי גזלן עצמו שיש לו דין עליו. אבל הלוקח פטור הוא מליתן דמי' וכן פי' הרי"ף ז"ל שם. ואם זה אומר נתיאשת וזה אומר לא נתיאשתי ועדיין הייתי בוטח שיחזירנה לי הגזלן בזה כתב רבינו שרירא גאון ז"ל שאין סומכין לא על דברי זה ולא על דברי זה ואין כאן שבועה אלא ב"ד אומדין הדבר שראוי ליאש ומעמידין ביד הקונה. ואם רואין הדבר שאין ראוי ליאש מוציאין מיד הלוקח לפיכך אם נתברר הדבר שבעל הכלים היה מרדף אחריה' אין כאן יאוש וחייב הקונה להחזירו לו אף ע"פ שנטלו בפחות הרבה משוויו וכן אם הציל הקונה בלא כלום חייב להחזירו בחנם עכ"ל תשובתו.
ומה שאמרתם שהלוקח רוצה להחזיר הגזלה ובלבד שיתנו לו דמיה ינוחו ברכות על ראשו שזה הדין לא נזכר בפ' הגוזל ומאכיל (בבא קמא קי"ד ע"ב) אלא במי שיצא לו שם גנבה בעיר ומפני תקנת השוק. אבל בלסטים מזויין אין הדין כן והלוקח שמחל זכותו ורוצה להחזיר החפץ דעת חכמים נוחה הימנו והכי איתא בפ' הגוזל בתרא וכן כתב הגאון ז"ל הנזכר באותה תשובה ז"ל והלוקח מן הלסטי' אם בא לצאת ידי שמים מחזיר לבעלים הראשונים וישבע כמה הוציא ויטול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |