כלי חמדה/דברים/ראה/א

		דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
			דף שיחה

פרשת ראה א)

י"ב ד' לא תעשון כן וגו'. הנה בלאו דמחיקת השם ונותץ אבן מהיכל כתבתי בהרבה מקומות ועי' בספרי חמדת ישראל מ"ש בזה וכאן נבאר בזה איזהו ענינים ואציין באו"ק להקל על המעי' וזה החלי ב"ה:

א) בספרי מניין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בל"ת ת"ל ונתצתם את מזבחותם ולא תעשון כן לד' אלוקיכם ר' ישמעאל אומר מניין שמוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנאמר ואבדתם את שמם ל"ת כן וגו' ר' גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם ח"ו אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שיחרב עכ"ל הספרי וכתב הרמב"ן ז"ל דר"י לא פליג את"ק רק פרושי קמפרש דמוחק אות אחת מן השם דינו כנותץ אבן אחד מן ההיכל והמזבח אבל גם ר"י מודה דנותץ לוקה אמנם מוהר"י אבוהב ז"ל פירש על הרמב"ן ז"ל כתב דר"י פליג וס"ל דדוקא מוחק את השם לוקה אבל נותץ אבן אינו לוקה. והנה מה שנראה מדבריו שרוצה להתאים לזה גם ד' הרמב"ן ז"ל בודאי תמי' שמבואר בדה"ק להיפך וכבר תמה בזה:

ועי' בס' אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל על הספרי. אמנם נראה שט"ס הוא במהר"י אבוהב אך הוא ז"ל כתב כן מסברא דנפשי' די"ל דפליגי בזה ת"ק ור"י אי לוקה בנותץ אבן ממזבח והיכל ודבר גדול דיבר בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל בקו"א בשם האור זרוע (ח"ב סי' שפ"ו) שכ' דכמו דקי"ל אין מעילה במחובר ה"ה בנותץ אבן מן המחובר ליכא לאו דל"ת כן עיי"ש שכ' להדי' כן ובתלש ולבסוף חברו שכ' שתלי' אם בע"ז דינו כתלוש או כמחובר עכ"פ נלמד מדבריו דאם אין מעילה במחובר ה"ה דל"ש הלאו דל"ת כן בנותץ אבן מן המחובר כיון דאין מעילה במחובר הרי מחובר אינו נתפס בקדושת קדשים ליכא הלאו דל"ת כן אמנם לקושטא דמלתא נראה שזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בהא דאין מעילה במחובר דמדברי רש"י ז"ל (ב"ק ד"ו ע"ב ד"ה שור רעהו אמר רחמנא) שכ' בזה"ל לישנא אחרינא להכי נקט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכח"ל כו' ואי קודם פדי' אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי עכ"ל נראה מבואר דאפי' אם תלשה ונהנה מההקדש בתלוש אין בו מעילה וע"כ דס"ל דאין מעילה במחובר היינו משום דהקדש אינו חל עליו במחובר להיות בו תורת מעילה אפי' כשנתלש אח"כ ואינו בגדר קדשי ד' ועי' במרש"ל שם בחכמת שלמה דמפרש להדי' כן בדעת רש"י ז"ל דהו"ל כנכסי הדיוט וא"ז בגדר ק"ו להקדש ולפי"ז שפיר י"ל דליכא בזה הלאו דל'ת כן לד' אלוקיכם, אמנם לפי"ד התוס' (סנהדרין דט"ו ע"א ד"ה אין מועלין במחובר) שאם תלש מן המחובר ונהנה ממנו מעל וכן מוכרח דעת הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ד' ווילנא שכ' לפרש הא דאמרינן בגמ' בפלוגתי' דרשב"ג ורבנן במקדיש את עבדו דחכמים ס"ל דאין מועלין בשערו ורשב"ג ס"ל דמועלין בשערו דאמר בגמ' דמיירי בשערות העומדים ליגזז פליגי אי כגזז דמי ופירש הר"ח ז"ל החכמים ס"ל דכגזוז דמי ולכן אמרינן במקדיש עבד ויש לו שערות העומדת ליגזז לא הקדיש השערות כלל ורשב"ג ס"ל דכגופו דמיין ולכן הקדיש את השערות ומועלין בשערות ועיי"ש בהג"ה שתמה דמה בכך שהוי כגופו הא אין מעילה במחובר וכתב שמצוה לישב אך באמת כוונת הר"ח ז"ל בפשיטות דהיה קשי' לי' על פירוש הפשוט (והוא פי' רש"י והר"מ והרמ"ה ז"ל) דאיך אפ"ל בטעמא דחכמים דא"מ בשערו משום דהוי כגופו ואין מעילה במחובר מ"מ כשיתלש השערות ויהנה בהם מועיל וא"כ שפיר קאמר רשב"ג דמועלין בשערו לכן פי' להיפך דחכמים ס"ל דעומד ליגזז כגזוז דמי ואינו בכלל הקדש העבד ור"ג ס"ל דלאו כגזוז דמי וה"ה בנדר ההקדש וכיון שכן נהי דאין מעילה במחובר מ"מ כשתולש השערות מועל בהן כיון דהי' בכלל ההקדש ופירוש הגמ' הוא דבשערות שאינן עומדות ליגזז כ"ע מודין דמועלין בהן (כגון שערות הזקן) כי פליגי בשערות העומדות ליגזז דלחכמים כיון דכגזיז דמי אינו בכלל ההקדש ורשב"ג ס"ל דהוי כמחובר ולכן מועלין בהן לכשיתלשו וז"ב ומוכרח בדעת הר"ח ז"ל ולפי"ז מוכרח דהא דאין מעילה במחובר אינו משום דבמחובר אינו קדשי ד' ואינו בגדר מעילה דא"כ מה בכך דנתלש אח"כ ועכצ"ל דבאמת גם במחובר יש עליו תורת הקדש ונתפס בקדושה אלא דגזיה"כ דאין בו מעילה כ"ז שלא יהנה ממנו בתלש א"כ ז"ד לענין איסור מעילה אבל איסור דלא תעשו כן בודאי דאתני' אם תולש מן המחובר כיון דבזה שתלשו הרי מבטלו מקדשתו ואע"ג דלענין מעילה אינו מועיל אלא א"כ נהנה ממנו בתלש אבל לענין הלאו דל"ת כן בזה עצמו שתלשו ונתצו עובר על הלאו וז"ב ואמת לפי"ד התוס' ור"ח ז"ל:

ועפי"ז עמדתי על כוונת המר"מ מרוטענבערג ז"ל בתשובה מובא בספר אהלי יהודה למוהר"י ניגאר ז"ל שם שכ' בזה"ל ובספרי גרס הקוצץ אבן מן ההיכל אסור להנות ועליו הכתוב אומר ונתצתם וגו' ל'ת כן ותמה הג' ז"ל שאין פתר לדברים הללו והיכן מרומז איסור הנאה עיי"ש שרוצה לומר מצד לא תאכל כל תועבה וא"צ להשיב עליו אך באמת ברור הדבר שכוונת דבריו ז"ל להוכיח מזה דנאמר לאו דל"ת כן בנותץ אבן מן ההיכל וע"כ דיש על מחובר קדושת קדשי ד' והא דאין מועלין בו במחובר הוא מגזיה"כ וא"כ ז"ד כשעודו מחובר אבל כשתלשו אסור להנות בו מה"ת ויש בו מעילה ולפי"ז יתפרשו היטב ד' מוהר"י אבוהב ז"ל דס"ל דת"ק ור"י פליגי בנותץ אבן מן המזבח אי עובר בלאו דל"ת כן והיינו דפליגי בהא שאין מעילה במחובר אם פירושו שאין מחובר נתפס בקדושה ואפי' כשתלשו ליכא מעילה או משום דגזיה"כ היא דאם נהנה ממנו במחובר אין מועל בו אבל כשתלש אותו מועל בו ולפי"ז ר"ג דאמר וכי ס"ד שישראל נותץ מזבחות כו' נקט ג"כ נותץ נראה דס"ל דנותץ עובר בלאו וע"כ דס"ל דאע"ג דאין מעילה במחובר מ"מ לכשיתלש מועיל וא"כ רשב"ג מסתמא כאביו ס"ל ושפיר פירש הר"ח ז"ל דטעמא דרשב"ג דמועלין בשערו אע"ג דמחובר הוא מ"מ לכשיתלש ויהנה מועל:

אמנם בעיקר ד' מוהר"י אבוהב ז"ל נראה דלקושטא דמלתא ד' הרמב"ן >>>