ערך/י"ג מידות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
'''נושא עון ופשע.''' עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס. | '''נושא עון ופשע.''' עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס. | ||
'''ונקה לא ינקה. | '''ונקה''' לא ינקה. לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו: מנקה הוא לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים. | ||
''אבן עזרא'' | |||
אמר הגאון, כי '''ה'''' הראשון דבק עם ויקרא, ואלו היה כן למה לא דבקו בעל הטעמים. והנכון, כי '''ה'''' שתי פעמים כמו אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה. ככה תקרא. וכתוב, כי שלש עשרה מדות הם. והגאון אמר, כי ה' הנכבד במספר אם כן אינו מדה והשנית שהוא אדון. וזאת טעות, כי הנכתב אינו אדון, רק כנוי הוא כפי המדבר דרך כבוד. ורב נסים אמר, כי מלת '''ארך אפים''' שתי מדות לטובים ולרעים. גם זה איננו נכון, כי לא תוסיף המדה בעבור שינוי האדם. ועוד, כי ה' הוא ארך אפים לרשעים, ולא לאשר לא חטאו. והנה, '''ונקה''' מדה בפני עצמה, עד הנה מספר י"ג מדות, ועל דרך הפשט, ונקה לא ינקה מדה אחת, כי ונקה שם הפעל הוא, כמו אם ענה תענה אותו. רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה שהוא לשובבים, רק לשבים ינקה כדברי הנביאים, על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות. ומלת פקד עון אבות גם היא מדת רחמים. ודע, כי שבעה הם בגדי כהונה ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר, והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם ובנימין לבדו נולד בארץ כנען והנה כתוב על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם כי אחר הרבים הלך ולא חש להוציא האחד, וככה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ומנשה ואפרים לא ירדו כי שם נולדו. | |||
והנה, '''ה'''' הנכבד הכניסוהו במדות והוא שם העצם, וכבר הזכרתי בפרשת ואלה שמות כי פעמים הוא שם התואר ופעמים מדה והם שתים. ומלת '''אל''' שלישית. '''רחום''' רביעית. '''וחנון''' חמישית. '''ארך אפים''' ששית. '''ורב חסד''' שביעית, ומלת רב תשרת בעבור אחרת, '''ורב אמת''' שמינית. '''נוצר חסד לאלפים''' תשיעית. '''נושא עון''' עשירית, '''ונושא פשע''' אחת עשרה, '''ונושא חטאה''' שתים עשרה. '''ונקה''' שלש עשרה. | |||
ו'''ה'''' שהוא תאר, כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים. ו'''אל''' כמו תקיף, שיעשה הנכון בחכמה. ו'''רחום''' כדרך כרחם אב על בנים, שישמרם שלא יפלו. '''וחנון''' כדרך כי חנון אני, להושיע מי שנפל ולא יוכל קום. '''ארך אפים''' שלא יכעוס מהרה על הרשע. '''ורב חסד''' לצדיק ולרשע, '''ורב אמת''' שימלא ויקיים דברו. '''נוצר חסד''' האב לבנים, אם היו טובים. | |||
'''נושא עון.''' שים לבך לדברי, הנה כתוב וחזקת והיית לאיש והלא איש היה רק טעמו איש חיל ונודע. והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש, והפירוש מהיות בעולה, או אשה לאיש, כי נקבה היתה. והנה ואבואה אליה הוא המשכב כי נקבה היא. והנה אשר באו אליך הלילה אינו מזה הטעם כי זכר הוא. וככה החוטא ונשא עונו לא יכופר החטא לו רק העונש שיבא עליו. על דרך ולצת לבדך תשא, ועתה שא נא חטאתי כי משה צדיק היה. והכלל, כי הנושא עונו בעצמו הוא לגנאי לעולם, ונשיאת חטא על שני דרכים, הדרך האחת שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון, והדרך האחרת שיהיה נושא העון אחד רשע. והנה לנושא העון יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח, כמו ונשא את עונה כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו. '''ונושא פשע.''' דע, כי פשע קשה מעון כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה. והנה עון פחות ממנו והוא בזדון. ומלת '''חטאה''' כמו חטאת, והוא שם דבר. ואיננה כמו הממלכה החטאה, כי היא תאר, ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה, כי עון במעשה או בלשון. | |||
והנה הסתכלנו תפלת משה (במדבר י"ד י"ח) על דבר המרגלים, ויאמר ה' שהוא שם העצם והמדות תהיינה עליו נאמרות ולא הזכיר ה' השני שהוא תאר כי ה' רצה להשמיד, ולא אל כי אין צורך להזכיר המדה הזאת, ולא רחום כי ישראל לא היו פתאים, ולא חנון כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם, והזכיר ארך אפים כי היו רשעים, ורב חסד לכל הוא, ולא הזכיר ואמת כי היו חייבים, והזכיר נושא עון ופשע, ולא הזכיר וחטאה כי לא היו שוגגים, ומרוב הענוה שהיתה במשה הכניס נפשו עם ישראל לאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו ולא הזכיר פשעינו בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע. | |||
גרסה מ־14:20, 10 בספטמבר 2020
י"ג מידות, וביאורן
שמות, פרק ל"ד
ה' ה' אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת.
נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה, ונקה.
תרגום אונקלוס
ה' ה' אלהא רחמנא וחננא, מרחיק רגז, ומסגי למעבד טבון וקשוט.
נטיר טיבו לאלפי דרין, שביק לעוין ולמרוד ולחובין, סלח לדתיבין לאוריתיה, ולדלא תיבין לא מזכי.
רש"י
ה' ה' מדת הרחמים היא. אחת קודם שיחטא, ואחת אחר שיחטא וישוב. אל. אף זו מדת רחמים. וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני, ואין לומר למדת הדין למה עזבתני. כך מצאתי במכילתא.
ארך אפים. מאריך אפו, ואינו ממהר ליפרע. שמא יעשה תשובה.
ורב חסד. לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך. ואמת. לשלם שכר טוב, לעושי רצונו.
נצר חסד שהאדם עושה לפניו. לאלפים. לשני אלפים דורות.
נושא עון ופשע. עונות אלו הזדונות. פשעים אלו המרדים, שאדם עושה להכעיס.
ונקה לא ינקה. לפי פשוטו משמע שאינו מוותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט. ורבותינו דרשו: מנקה הוא לשבים, ולא ינקה לשאינן שבים.
אבן עזרא
אמר הגאון, כי ה' הראשון דבק עם ויקרא, ואלו היה כן למה לא דבקו בעל הטעמים. והנכון, כי ה' שתי פעמים כמו אברהם אברהם, יעקב יעקב, משה משה. ככה תקרא. וכתוב, כי שלש עשרה מדות הם. והגאון אמר, כי ה' הנכבד במספר אם כן אינו מדה והשנית שהוא אדון. וזאת טעות, כי הנכתב אינו אדון, רק כנוי הוא כפי המדבר דרך כבוד. ורב נסים אמר, כי מלת ארך אפים שתי מדות לטובים ולרעים. גם זה איננו נכון, כי לא תוסיף המדה בעבור שינוי האדם. ועוד, כי ה' הוא ארך אפים לרשעים, ולא לאשר לא חטאו. והנה, ונקה מדה בפני עצמה, עד הנה מספר י"ג מדות, ועל דרך הפשט, ונקה לא ינקה מדה אחת, כי ונקה שם הפעל הוא, כמו אם ענה תענה אותו. רק למדנו ממלת ונקה לא ינקה שהוא לשובבים, רק לשבים ינקה כדברי הנביאים, על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות. ומלת פקד עון אבות גם היא מדת רחמים. ודע, כי שבעה הם בגדי כהונה ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר, והנה אחד עשר שבטים נולדו בפדן ארם ובנימין לבדו נולד בארץ כנען והנה כתוב על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם כי אחר הרבים הלך ולא חש להוציא האחד, וככה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ומנשה ואפרים לא ירדו כי שם נולדו.
והנה, ה' הנכבד הכניסוהו במדות והוא שם העצם, וכבר הזכרתי בפרשת ואלה שמות כי פעמים הוא שם התואר ופעמים מדה והם שתים. ומלת אל שלישית. רחום רביעית. וחנון חמישית. ארך אפים ששית. ורב חסד שביעית, ומלת רב תשרת בעבור אחרת, ורב אמת שמינית. נוצר חסד לאלפים תשיעית. נושא עון עשירית, ונושא פשע אחת עשרה, ונושא חטאה שתים עשרה. ונקה שלש עשרה.
וה' שהוא תאר, כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים. ואל כמו תקיף, שיעשה הנכון בחכמה. ורחום כדרך כרחם אב על בנים, שישמרם שלא יפלו. וחנון כדרך כי חנון אני, להושיע מי שנפל ולא יוכל קום. ארך אפים שלא יכעוס מהרה על הרשע. ורב חסד לצדיק ולרשע, ורב אמת שימלא ויקיים דברו. נוצר חסד האב לבנים, אם היו טובים.
נושא עון. שים לבך לדברי, הנה כתוב וחזקת והיית לאיש והלא איש היה רק טעמו איש חיל ונודע. והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש, והפירוש מהיות בעולה, או אשה לאיש, כי נקבה היתה. והנה ואבואה אליה הוא המשכב כי נקבה היא. והנה אשר באו אליך הלילה אינו מזה הטעם כי זכר הוא. וככה החוטא ונשא עונו לא יכופר החטא לו רק העונש שיבא עליו. על דרך ולצת לבדך תשא, ועתה שא נא חטאתי כי משה צדיק היה. והכלל, כי הנושא עונו בעצמו הוא לגנאי לעולם, ונשיאת חטא על שני דרכים, הדרך האחת שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון, והדרך האחרת שיהיה נושא העון אחד רשע. והנה לנושא העון יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח, כמו ונשא את עונה כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו. ונושא פשע. דע, כי פשע קשה מעון כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות, כמו אז תפשע אדום מתחת יד יהודה. והנה עון פחות ממנו והוא בזדון. ומלת חטאה כמו חטאת, והוא שם דבר. ואיננה כמו הממלכה החטאה, כי היא תאר, ומלת חטאה כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה, כי עון במעשה או בלשון.
והנה הסתכלנו תפלת משה (במדבר י"ד י"ח) על דבר המרגלים, ויאמר ה' שהוא שם העצם והמדות תהיינה עליו נאמרות ולא הזכיר ה' השני שהוא תאר כי ה' רצה להשמיד, ולא אל כי אין צורך להזכיר המדה הזאת, ולא רחום כי ישראל לא היו פתאים, ולא חנון כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם להושיעם, והזכיר ארך אפים כי היו רשעים, ורב חסד לכל הוא, ולא הזכיר ואמת כי היו חייבים, והזכיר נושא עון ופשע, ולא הזכיר וחטאה כי לא היו שוגגים, ומרוב הענוה שהיתה במשה הכניס נפשו עם ישראל לאמר וסלחת לעונינו ולחטאתינו ולא הזכיר פשעינו בעבור גודל מעלתו שלא יתכן שיפשע.