בינת אדם/בית הנשים/לב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
 
שורה 1: שורה 1:
{{הועלה אוטומטית}}
#הפניה [[בינת אדם/בית הנשים/יח]]
 
 
{{ניווט כללי עליון}}
 
'''שאלה''' בא' שנתן גט ע"י שליח וקודם נתינת הגט נתפשר שיתנו לו חפצים ידועים וכן עשו והשלישו החפצים ולאחר נתינת הגט בלקחו החפצים טען שרמו אותו בחפץ א' שכוונתו היה שהוא טוב ונתנו לו חפץ רע ומחמת זה רוצה לבטל הגט:
 
'''תשובה''' הנה כבר מעשה כזה היה בגט שסידר הסמ"ע בווינא כמבואר בתשובת מהר"מ מלובלין ויצא מחכמי הדור בהכשר וכ"כ ברש"ל ומ"ב וב"ח ותשו' גאוני בתראי וכן נמצא בתשובת אלשיך ומבי"ט ועכ"פ הסכימו כיון שעכשיו הבעל מבטל קודם נתינת הגט כל דבור שיזיק לבטל הגט אין אחרי דבריו כלום ע"ש שהאריכו אך כיון שהבעל התאמץ בראיות כאלו כולם טעו ואתו החכמה וגם אני הקטן נקראתי לזה אמרתי אין מדרש בלא חדוש:
 
'''הנה''' כל בנין של המערער הוא על דברי ר"ן בפ' מי שאחזו שכתב בשם אחרים במסקנא דגלוי דעתא אומדנא עדיף מתנאי שאינו כפול וא"כ כיון שהש"ע בסימן ל"ח כ' די"א דנקטינן לחומרא בין בכפול ובין באינו כפול וא"כ לפ' דברי הר"ן כ"ש בגלוי דעת ע"כ דבריו ובסימן קמ"ג סעיף א' כ' וכבר נתבאר משפטי תנאים בסימן ל"ח הרי שאין חילוק בין קדושין לגרושין:
 
'''ונ"ל''' דאין בדבריו שום ממש שהרי ע"כ מוכת דהר"ן גופא וכן הרשב"א בפ' השולח במוציא משום ש"ר ובפרק מי שאחזו באתקין שמואל ותוספות בפ' השולח במוציא משום ש"ר ע"כ לא ס"ל כסברת אחרים הנ"ל שהרי הרשב"א כ' באתקין שמואל כדברי האחרים וז"ל דלית הלכתא כר"מ מההוא דבעי למיסק לא"י אלמא גילוי מילתא מהני לענין ממונא כ"ש מי שמתנה ולא כפל ומיהו אין ראי' דאפשר דטפי עדיף גילוי מלתא מתנאי שאינה כהלכה מ"מ לא שבקינן חכמים ועבדינן כר"מ כו' וכ"כ רשב"ם ואע"ג דלגבי גיטין קיי"ל כר"מ ה"מ לענין גיטין וקדושין לכתחלה לרווחא ומיהו לגבי ממונא לא בעינן תנאי כפול אלא גילוי דעתא כתנאי הוי עכ"ל ומדסיים הרשב"א בשם רשב"ם ומיהו לגבי ממונא כו' שמע מינה דבגט לא מהני גילוי דעתא ואם כן מה שכתב מקודם דאפשר דטפי עדיף גילוי דעתא מתנאי על כרחך צ"ל דר"ל נמי דוקא בממון ועוד דאם תמצא לומר שכוונת רשב"א אפילו בגט אם כן קשיא עליו קושיית הר"ן מההיא דאיילונית דאמרי' בגמרא דוקא דכפלינן לתנאי ואמאי הא התם הוי גילוי דעתא ואומדנא כמו שכתב הר"ן וכן כתב הרשב"א גופא בפרק השולח {{ממ|גיטין דף מ"ו}} ד"ה נמצא בנים ממזרין וכתב וז"ל לא בטל ממש דהא לאו תנאי גמור הוא וכ"ת גלוי דעתא יש והוי כתנאי גמור כההוא דזבין למיסק לארץ ישראל לא היא דהא אמרינן מאן חכמים ר"מ ואי משום גילוי דעתא קא ארית לא שייך תנאי כפול ועוד את"ל דאיכא גילוי דעתא הראוי לבטל הגט כי אמרינן ליה לא יחזיר מאי הוי ואי איהו שתיק כו' עכ"ל וכן כתבו תוספות שם וליכא למימר דכוונת תוספות ורשב"א שאין כאן גילוי דעתא וכמו שכתב המערער שאפילו היה יודע שהש"ר שקר אפ"ה דעתו לגרש כיון שכבר היתה פרוצה ז"א דהא איילונית וש"ר שוין ומה יעשה באיילונית התם בודאי לא היה רוצה לגרשה אלו היה יודע שיהיה לה בנים ועוד דכיון דהמערער דוחק א"ע בדברי תוס' כדי לקיים דברי אחרים שהביא הר"ן והרי הם הק' מאיילונית ל"ל כפילא וס"ל דזה הוי גילוי דעתא ואומדנא אע"כ דדעת תוס' ורשב"א דווקא בממון מהני גילוי דעתא מה שאין כן בגיטין ואם כן קשה למה דחה הרשב"א הראיה דכיון דגילוי דעתא מהני פשיטא תנאי שאינו כפול ול"ל דגילוי דעתא עדיף ז"א מדמצריך ר"מ כפילה בש"ר אע"כ דס"ל לרשב"א דבודאי בגיטין לא מהני גילוי דעתא ואפילו ביש ג"כ אומדנא ומזה הוכיח שפיר דאינו אלא לעז וכן הוא דעת הר"ן בעצמו שהרי בקדושין פ"ב גבי האי דבעי למיסק עיין שם היטיב כתב דברי עצמו כמו שכתב הרשב"א שהעתקנו וכפל דבריו הכל בממונא וכתב ג"כ די"ל דגילוי דעתא עדיף וא"כ ק' עליו למה לא דחה זה כמו שכתב בגיטין ע"ב דהר"ן חולק באמת על האחרים וס"ל דל"ד ואומדנא לא מהני בגיטין ובזה א"ש ג"כ מ"שכ שם גט בטל פירש הוא יוציא לעז ולדברי האחרים הרי בניו ממזרים אע"כ דזה דוקא אליבא דאחרים הוי ממזרים ממש אבל הר"ן חולק וס"ל דג"ד ואפילו במקום אומדנא לא מהני בגיטין ואח"ז בא לידי תשובת מהר"ם אלשיך ומצאתי שכיונתי ב"ה לדעתו שכ"כ בכוונת תוספות ורשב"א בהוכחות ברורות ולפ"ז סרה תלונת המערער דכיון דגם הר"ן חולק על האחרים וכ"כ רשב"א ותוספות ומ"מ לדעת רוב מפרשי' שאינו אלא לעז ש"מ דלא קיי"ל כאחרים וא"כ סברת האחרים נדחו מן הרוב וגם הר"ן לא הביאם רק לתחלת דבריהם שכתבו ג"כ דהלכה כחכמים ולא כר"מ אבל על סוף דבריהם חולק כדמוכח ממה שכתב בגיטין דאינו אלא לעז ומוציא ש"ר ואיילונית שוין ולסברת האחרים דס"ל דבאיילונית הוי גילוי דעתא ואומדנא וא"כ ה"נ ש"ר ואפ"ה כתב הר"ן דאינו אלא לעז ובקדושין שכתב דיש לומר דר"מ מודה בגילוי דעתא ולא הק' מאיילונית ש"מ דלס"ל כאחרים אלא דס"ל דאפילו אומדנא וגילוי דעתו לא מהני בגט אף דמהני בממון ונ"ל בזה טעמא רבה לחלק שהרי אפילו בממון כ' הפוסקים דהיינו דוקא במוכר קרקעותיו דאנן סהדי שלא מכר מה שמתפרנס מהם אלא בשביל שהיה דעתו למיסק ומשום שאינו מוכח כ"כ כמו מברחתא ולכן בעינן נמי גילוי דעתא ולכן בגט דאנן סהדי שאף אם יתנו לאיש אלפים לא יגרש אשתו האהובה לו ומתגלגל עמה אפילו כשהיא איילונית וכן מדרך אדם לחפות על אשתו אפילו על ש"ר וכאשר יגרש אותה משום איילונית או ש"ר ונדר בוודאי גמר בדעתו שא"א שידור עמה עוד בשום איפן או משום דמצוה לגרשה או טעם אחר דאם היה בדעתו שמא תשיב ממעשה או שתתרפא ותלד היה נותן לה גט תנאי דהא סמים בידיה ומדלא התנה ש"מ שאינו חושש עוד להיות עמה ומגרש אותה בלא שום ס' ואף שאומר שמגרש משום איילונית וש"ר והוי כאומדנא וג"ד ז"א אלא שאומר שסיבה זו הביא אותו לכך לגרשה אבל עכשיו מגרשה בלא שום תנאי ופקפוק ולכן אין זה מספיק לבטל הגט ופירש זה היה יכול המערער לומר בדברי התוספות ואמנם אין זה מספיק לחזק סברתו דמ"כש כשמגרש אדם אשתו אין מן הסברא כלל שיגרש אותה בשביל שנותנים לו ממון ומי ראה כזאת אלא שבודאי בלא"ה היה מן ההכרח לגרשה יהיה מאיזה טעם שיהיה רק כל מה שיוכל להיציא ממון עושה כל התחבולות שיוכל לאמר שאינו רוצה לגרש אבל אנן סהדי שלא בשביל זה הוא מגרשה ולכן כיון שהוא מגרש אף אם יגלה דעתו ואומדנא שבשביל זה הוא מגרש כיון שנותן לה גט ע"כ גומר ומגרש בלא שום פקפוק ולכן לא הזכיר הש"ע גם בב"י דעת האחרים שהיא דעת יחיד ונדחית מכל הפוסקים ולא הביא בש"ע רק דעת י"א אם בעינן כפל דהיא דעת גאונים אחרונים שהביא הרמב"ן ודעת רשב"א ור"ן אבל דעת אחרים לית דחש לה ויפה עשו האלשיך ורש"ל ומ"ב שכתבו דאפילו גילוי דעתא ואומדנא לא מהני לבטל הגט ולא כמו שסובר המערער שמכולם נעלם דברי האחרים שבר"ן אלא שידעו וגם הב"י ידע אותו ולא חשו להם כלל:
 
'''ובזה''' א"ש גם כן מה שהביא המערער ראיה מר"ן דקידושין דף רל"ה במתני' סבור הייתי שהיא כהנת והניח בספק אם ג"ד מהני בקדושין או לא בהטעתו היא היינו נמי משום דאפשר לומר דקדושין דומין לממון ואפשר שדומה לגט אבל בגט כבר הוכחנו שדעת הר"ן דלא מהני ג"ד ואומדנא:
 
'''ועוד''' נראה לי דאפילו לדעת האחרים אין כאן בית מיחוש שהרי כתב הר"ן בשמם ושינה ושילש דדוקא אומדנא וגלוי דעתא ומוכח שם דר"ל תרווייהו התם מחמרי האחרים והיינו דוקא כמו גילוי דעת בש"ר ואיילונית אבל בכל המעשיות שנזכרו בתשו' האחרוני' וכמעשה דידן ליכא כלל אומדנא לומר שמגרש רק בשביל שנותנים לו חפץ זה ולכן אף שיש כאן קצת ג"ד לא מהני אפילו לדעת האחרי' ולא כמו שחשב המערער שהב"ח כתב שרש"ל כתב זה רק להלכה ולא למעשה לא עיין יפה שהרי רש"ל כ' זאת על מעשה שבא לידו אלא שהב"ח כ' דמה שכ' רש"ל להתיר מטעם דקיי"ל כר"מ ולכן לא מהני אומדנא ע"ז כת' הב"ח דלא כ' זאת אלא להלכה שבודאי ראוי לחוש לסברת י"א שבש"ע שהוא דעת גאונים אחרונים שהביא הרמב"ם והרבה פוסקים מהראשונים אלא דרש"ל כתב טעם זה רק לסניף דבאמת העיקר דהלכ' כר"מ כדפסק רמב"ם ורא"ש וטור וב"י רק שאנחנו מחמירים בלא כפילה אבל אומדנא וג"ד דגרע מתנאי שא"כ ליכא למיחש כלל:
 
'''ולכן''' אפי' אם נאמר שדעת אחרים שבר"ן לאו דעת יחיד הוא והר"ן ספוקי מספקא ליה כיון דהב"י לא הביא דעתם לא בב"י ולא בש"ע וגם רמ"א לא הגיה כלום וחזינן דכל האחרונים לא חשו לה ומכ"ש עכשיו שהבעל מבטל כל מה שיזיק לבטל הגט מי הוא זה אשר יחלוק עליהם ולכן אין ס' שחשה זו מותרת:
 
 
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה אחרונה מ־18:49, 21 ביוני 2020

הפניה ל:

אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/index.php?title=בינת_אדם/בית_הנשים/לב&oldid=157933"