שו"ת חתם סופר/ד/קכט: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (רווחים מיותרים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''ה' | '''ה'''' ישפות שלום רב לה"ה הרב המופלא עושה פלא המאה"ג מעוז ומגדל כש"ת מהו' משה ליב נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פיזונג יע"א: | ||
'''נועם | '''נועם''' מכתבו הגיעני שבוע העברה ולהיותי קצת טרוד בטרדת המבקשי' תפקידם ה' עליהם יחיו על כן הנחתיו עד סוף שבוע העברה ועיינתי בהאי דינא אשר שאל מעלתו כשואל מדעת תורה אם יש להתיר אשת אחי אם אביו דהיינו אי מותר ראובן לישא אשת לבן אחי רבקה אם אביו יעקב דשניי' כזו לא נמצא בש"ס דיבמות כ"א ע"ב ובפוסקים שם וטוש"ע א"ע סי' ט"ו ומעלתו האריך קצת בזה ודעתו להתיר: | ||
'''תשובה. | '''תשובה.''' אם זו לא שמענו כיוצא בזו שמענו ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ב' שנשאל אשת אחי אם אמו מן האם אסורה או מותרת והשיב דנראה לו דשרי' דאאחי אם מן האם קמבעי לי' ולא אם אמו דשניו' דר"ח מיבעי' לן אי יש להם הפסק או לא וזו לאו משניו' דר"ח היא והרי אמימר אכשר אפי' באשת אחי אבי אביו כ"ש באשת אחי אם אמו ואפי' להר"י דפוסק דלא כאמימר היינו באחי אבי אבי' אבל באם אמו מודה עכ"ד והרב"י סי' ט"ו מייתי לי' וכ' ויש לתמו' מ"ט הוצרך למילף מדיוקא ולא כ' דהוא חדא מד' נשים שיש להם הפסק ועוד דהוא לא התיר אלא באם אמו מן האם והרי אפי' מן האב יש לה הפסק והניחום בתימה ולכאורה שדברי הרא"ש הנ"ל יתפרשו עפ"י דברי כתבי מהרא"י סי' קע"ב שכ' על הסמ"ג שנמצא ברוב נוסחאותיו לאסור באשת אחי אם אמו מן האם ושלא יהי' לה הפסק ולפע"ד דס"ל הא דד' נשים יש להם הפסק היינו אשת אחי האב מן האם ולא מן האב וכן בכי האי גוני מיירי אשת אחי אם מן האב ולא מן האם יש לה הפסק ומכ"ש אשת אחי אם מן האם לחוד ולא מן האב שיש לה הפסק אבל בסמ"ג אפשר דמיירי באשת אחי אם אמו מאב ומאם ומ"ש מן האם ר"ל אף מן האם וכיון שהקורבה כפולה אין לה הפסק לעולם וכו' דאפי' אי הכי ס"ל לסמ"ג קשה על זה דהא אמימר דאכשר באשת אחי אבי אביו ע"כ אפי' בקורבה כפולה הכשיר דאלת"ה אלא דבאשת אחי אבי אביו מן האב ומן האם מודה לאיסור א"כ לקמן מ' ע"ב דדחיק הש"ס לאמימר אה"נ דגזרו שניות בחלוצה קשה אמאי לא נימא דלאמימר מיירי בריתא דר' חייא התם בקורבה כפולה ומשום אשת אבי אב דמיתנא אע"כ בכל ענין מכשר וה"ה וכ"ש באחי אם אמו ועוד איך אפשר שאמימר יכשיר באחות אם אמו ויאסר באשת אחי אם אמו ע"ש וא"כ פשוט דלזה נתכוון הרא"ש ז"ל דנהי דהשואל שאל מאחי אם אמו מ"מ בתשובתו רצה להבי' ראי' מבוארת דאפי' אם יהי' אחי' מן האב והאם נמי תשתרי משו"ה מייתי מאמימר וכן ראוי להשיב שואלו דבר ברור משום יגדיל תורה ויאדיר ולשון חכמים מחכים ונסתלקה תמיהת הרב"י בזה: | ||
'''אלא | '''אלא''' שיש לי לתמוה אכתי ביותר מזה אם לזה נתכוון הרא"ש להוכיח מאמימר וסמך על המעיין לקמן מ' ע"ב ובכל זה הוצרך לדחוק דלהר"י דס"ל לית הלכתא כאמימר מ"מ בהא יודה הי' לו להבי' ראי' מבוארת יותר מלקמן מ' ע"ב במסקנת הש"ס שם דאיפשטא איבעיין דגזרו שניות בחלוצה מהך סברא דפשיטא לש"ס דאשת אחי אבי אמו בשניות לא גזרו וע"כ לא גזרו אפי' בקורבא כפולה מאב ואם דאלת"ה אכתי נימא משום מיתנא ובקורבא כפולה אע"כ פשיטא להש"ס דאפי' בקורבא כפולה נמי לא גזרו באחי אבי אמו א"כ מכ"ש באחי אם אם וראי' זו הי' לו להרא"ש להביא: | ||
'''וליישב | '''וליישב''' זה נ"ל לפמ"ש תוס' פ' כיצד דגזירת אשת אחי אם מן האם אח"כ גזרו וא"כ י"ל דאפי' לפי הנ"ל דיש להחמיר בקורבא כפולה מ"מ היינו אחר שגזרו על קורבא מן האם דה"ל מן האב גזירה קדמוניות ומן האם גזירת האחרוני' ובהצטרפם יחד רצוני שיהי' הקורבא מאב ומאם נרבה לאסור בלי הפסק משא"כ ביבמות מ' ע"ב דקאי לפרש בריתא דר' חייא שעדיין לא גזרו על אחי האם מן האם כלל א"כ לפי אותה הבריתא אם יצטרף נמי קורבת האם לא ירבה לאיסור כלל ומשו"ה פשיטא להו דאשת אחי אבי אמו לא גזרו אפי' אם יהי' הקורבא כפולה כיון דהאיסור משום אחי אמו ואז עדיין לא גזרו אבל אה"נ דאחר כך כשהוסיפו לאסור מן האם שפיר הומ"ל בהצטרפם יחד יש לגזור משו"ה מייתי לי' מאחי אבי אביו דאמימר דהרי אשת אחי אב דאורי' ואחי אם מגזירה קדמוני' ואפ"ה לא גזרו בצירוף שניהם שפיר יש לדין דאפילו למאן דלית לי' דאמימר מ"מ יודה באחי אם אמו משני צדדים שלא יוסיף לאסור בלי הפסק כך נ"ל נכון בכוונת הרא"ש ז"ל: | ||
'''ונ"ל | '''ונ"ל''' דיצא לנו סברא מזו לחלק בין קורבא כפולה לקורבא מצד א' והאמת כבר נמצא כזה לר' יואל במרדכי דמ"ק סי' תתפ"ז לענין אבלות דאחותו נשואה ובהגה' מיימוני רפ"ב מאבל ורמזה ב"י בי"ד סי' שע"ד והחולקי' לא פליגי אלא דאפי' באחותו מצד א' נמי חייב להתאבל אבל כ"ע מודה דיש סברא להחמיר בקורבא כפולה וראי' מירושלמי שהביאו שם דהוצרך לפרט דאפי' מצד א' נמי חייב להתאבל וראי' מש"ס דמכות ה' ע"ב גבי אחות אבי' ואחות אמו ע"ש: | ||
'''מ"מ | '''מ"מ''' מתוך דבריהם אנו לומדים דאפי' באשת אחי אם אמו אי לאו דהי' להם ראיות להתיר הי' אוסרי' אותה ובסמ"ג איתא באמת לאסור והמרא"י דדחה נמי לסמ"ג כ' הטעם משו' דפסק הסמ"ג כאמימר להכשר אפי' באחי אבי אב משמע דאי לא הוה ס"ל כאמימר לא הי' מהתימה כל כך שאוסר באחי אם אמו והרא"ש בתשובה הנ"ל נמי שכ' אפי' למאן דמחמיר באחי אבי אב ראוי להקל באם אם עדיין י"ל באם אם דוקא אבל באחי אם אביו למאן דאוסר באחי אבי אביו מאן לימא לן להתיר באם אביו ואפי' להפוסקי' כבר קפרא דירושלמי דמקיל באם אבי אמו דאע"ג דאיסור אמו אין לה הפסק מ"מ דמפסיק אב אחד ביניהם כגון אם אבי אמו מקיל שיש לה הפסק וא"כ ה"נ יש להקל באיסור אשת אחי אביו כל שמפסיק אם ביניהם י"ל לו יהיבנא לי' הא דמיון היינו אי באנו לאסור אחי מאם אביו ולמעלה כגון לאסור אשת אחי אבי אם אביו אבל לאסור אשת אחי אם אביו בעצמו אינו דומה לדבר קפרא דהא בר קפרא נמי אוסר בה אלא ס"ל שיש לה הפסק אבל לאסור בה בעצמה י"ל דפשיטא לאסור: | ||
'''והנה | '''והנה''' לכאורה הי' נ"ל להעלות ארוכה לדברי הסמ"ג הנ"ל לאסור באשת אחי אם אמו מהאב ואם ולא תקשי עלי' שום ק' מהנ"ל ויהי' לזה ראי' מהש"ס בתחלה אומר מ"ש תוס' דהא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו עלי' משום שניי' אח"כ גזרו והביאו לזה ב' הכרחי' א' מדלא אסרו כלה אלא משום כלה ואי איתא תיפוק לי משום דבנקבה ערוה וכו' וההכרח הב' משום דלא קאמר שייר אחי אם מן האם אומר אני אחר נשיקת עפר כפות רגלי רבותי בעלי התוס' ז"ל ששני ההכרחי' יש לדחות דמ"ש לא אסרו כלה אלא מפני כלה ולא אמר בקיצור כל שבנקבה ערוה היינו טעמא משום דכלל גדול הוא בענין זה מה שקורי' לו בי פלוני וזה נ"ל פי' דברי התוס' שנתקשו בו מהרש"ל ומהרש"א אהא דפריך הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי לימא בתי אסורה לך והקשו תוס' אם אם חמיו נמי תימא הכי ותי' משום דשניות דר"ח איבעי' לן אי יש להו הפסק או לא ודבריהם תמוהים והנלע"ד כך דמהר"ן שפירא הקשה בגליון הרי"ף דפ"ב דיבמות איך אפשר שיהי' הפסק לשניות דר"ח מ"ש אם אם חמותו מאשת אבי אבי אביו דשניהם מחמת שאר דקידושין ונראה דס"ל לתוס' לחלק דהתם הכל בשם אבא רבא קרי לי' משא"כ בחמותו וחמיו דכבר פסק התם משו"ה מספקא לי' להש"ס והשתא ממילא י"ל דלא הו"מ הש"ס להקשות אהבריתא דשניות אם אם חמיו נמי תימא י"ל למאי דלא ס"ל לבריתא כר"ח דלא גזרו שניות באלו כמ"ש מהרש"א א"כ נימא דאם אם חמיו תימא בתי אסורה לך מן התורה ובדידי לא גזרו די"ל דאין זה חדוש כיון שלא נקראת על שם אותו הבית משא"כ אשת חורגו דחורגו נקרא בנו בכל מקום כמ"ש מהרי"ל בתשובה סימן פ"א שפיר הוה מילתא דתמי' שלא גזרו בה משום בתה אבל באם אם חמיו אע"ג דבתה הוה ערוה דאורי' מ"מ אין מן התימה מה שלא גזרו עלי' כיון שלא נקראת על אותו הבית דבי חמא רבא אבל מאשת חמיו פריך שפיר דע"כ נקראת חותנתו שהרי בירושלמי שהביאו תוס' שם הי' ס"ד שתאסר עליו מן התורה משום ארור שוכב עם חותנתו אי לאו דאשכח לדוד שנשא רצפה בת איה וא"כ עכ"פ ה"ל לגזור עלה מדרבנן כיון דבתה ערוה דאורי' ומשו"ה פריך הש"ס מאשת חמיו ולא מאם אם חמיו ולזה התי' בעצמו כיוונו התוס' אלא שלא פסיקא כל כך שלא תהא אם אם חמיו נמי נקרא ע"ש חמותו רבתי ע"כ מייתו מדמספקא לי' אי גזרו בהו שניות ואי ס"ד נקראת ע"ש חמיו קשה ק' מהר"ן שפירא הנ"ל מ"ש מאם אבי אבי אבי' וא"ש פי' התוס' בלי פקפוק: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' הדברים ק"ו אם באם אם חמיו שבתו אסורה מן התורה ויש בדור הזה ערוה דאורי' הוה ס"ד דלא גזרו עלי' שניות משו' דלא נקראת ע"ש אותו הבית כ"ש במי שאין בדורו ערוה דאורי' רק משום שאלו הי' נקבה הי' ערוה מכ"ש שלא נצרף לזה טעמא דקרו לי' אבא ואימא רבא וכה"ג פשיטא שאין לגזור וא"כ הא דמסיק רבא לאסור באחי אם מן האם משום שבנקבה הי' ערוה דאורי' היינו בצירוף דבי דודי נמי קרו לי' אלא משום דלית בי' צד אב כלל הוצרך לומר נמי כל שבנקבה ערוה אבל לעולם בלא טעמא דבי דודי קרו לי' לא גזרו עלי' אפילו למסקנא דגזרו על שניות דר"ח אפי' בלי הפסק מ"מ הני גריעי והא דאמר מ"ש הני מהא הני בתרי קידושי מקרב להו וכו' ולא אמר בקיצור הא בי דודי קרי לי' ז"א דאשת חמיו נמי חותנתו קרי לי' וכן בחורגו כדלעיל וא"ש: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' לק"מ ק' תוס' מכלת בתו דלא הו"מ למימר משום דבנקבה ערוה דפשיטא להש"ס דכלת הבת לא מקרי תו כלתו דהבת נכנסת לבית אחר ולשבט אחר וכלתו לא מתקרי' על שמי' ונ"ל דבזה יובנו דברי הש"ס דקמייתי עלה דההוא כי כלתא דבי בר ציתנא ודבי ר"פ בר שמואל ודבי מרי בר איסק והוא תמוה וכי ממשיל משלים הוא ופירש"י תמו' יותר שכ' שהי' להם כלת הבן וכלת הבת וכי צריך לזה משל ובאמת בש"ג בשם ריא"ז יליף מזה דלא אסרו כלת הבת אלא במי שיש לו כלת הבן כי הני דמייתי ואיכא למיגזר דמחלפי אהדדי אבל בעלמא וכל הפוסקי' לא הודו לו וגם עדיין לא הי' צריך לזה להמשיל משלים אבל האמת יורה דרכו דהש"ס רצה לומר דכלת הבן ראוי שלא תהי' לה הפסק מפני שלעולם נקראת כלת פלוני משא"כ כלת הבת ומייתי מאנשי' אלו שהי' מפורסם בדורותם זה בעשרו וזה בתורתו וזה ר"ל מרי בר איסק באלמותו והי' להם כלת בנים בנים וכולם נקראי' על שמם כלת ר"פ או דבר איסק והי' להם נמי כלת הבת ולא היתה נקראת על שמם דנתערבו במשפחה אחרת הרי קמן דכלת הבת לא נקראת ע"ש הבית: | ||
'''וא"כ | '''וא"כ''' לק"מ ק' תוס' דשפיר קאמר לא אסרו כלת הבת אלא משום כלת הבן אבל משום כל שבנקבה ערוה לא הי' ראוי לאסור משום שלא נקראת על אותו הבית ולא דמי לאחי אם מן האם דקרי לי' דבי דודי ואין להשיב על דברי א"כ דכלת בן הבן נקראת על שם חמי' ה"נ נימא באם אם חמיו או אם אם חמותו ולעיל בסמוך כתבנו בפי' דברי התוס' דלא נקרא ע"ש אותו הבית ז"א קושי' דהכלה נקראת על שם חמי' טפי שהוא ראש המשפחה ולא החתן ע"ש אם אם חמיו וסברא כזו כ' בגליון הרי"ף שם יע"ש ממילא אזדא לי' ההכרח הראשון הנ"ל: | ||
'''וההכרח | '''וההכרח''' השני משום דלא קאמר שייר אחי האם מן האם י"ל נמי דלק"מ דהרואה בירושלמי דפ"ב דיבמות יראה דס"ל דכל הני אחי אב מן האם ואחי אם מן האב וכן מן האם כולם לאו משום אחי אב גזרו אלא משום אחות אביו ואמו דאוריתא דכל שבנקבה ערוה דהיינו אחיו מן האם אלו הי' נקבה הי' ערוה דהיינו אחות אמו אפי' מן האם גזרו נמי על הזכר שהוא אחיו גזרו על אשתו נמצא לפ"ז לא נזכר בבריתא שום שני' על ערוה של אשת אחי אביו כלל: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' י"ל דודאי הך ברייתא שייר טובא ומשו"ה כדחשיב שניות דערות אמו לא חשיב הני דבר קפרא אם אבי אמו ואם אבי אביו משום דלא חשיב כי רוכלא ונקיט עיקור הערוה שגזרו עלי' ושביק ומשו"ה לא מפרש איזה יש להם הפסק ואיזו שאין להם הפסק ומשוה"נ כדפשוט אחי אם מן האם לאיסורא לא הוקשה להש"ס דה"ל למיחשבינהי בבריתא משום דבריתא לא חשיב כל פרטי השניות אבל לשייר ערוה שלימה שגזרו עליה שניות והבריתא לא יזכיר אותה זה הוא שיור והנה הבריתא נקט ערות אם וערות אשת אב וערות כלתו וערות אחי האב לפי הס"ד אמנם למסקנא דכל שבזכר ערוה למדנו דהבריתא דגזרה על אשת אחי האב מן האם משום ערות אחות אביו היא ובכלל זה נמי אחי האם אפי' מן האם דבאחות אין חלוק בין חם לאב ואבל מערות אחי אב לא מיירי בריתא כלל ומשו"ה כדבעי הש"ס אי גזרו על אחי אבי אביו שפיר מוכיח מדשבקא בריתא ערוה שלימה דהיינו אחי אביו ש"מ דלא שייך בה שני' כלל דאע"ג דשייר נמי אחי אם מן האם ושייר נמי לדבר קפרא מ"מ ערוה שלימה לא שייר אע"כ לא גזרו כלל על ערות אחי אבי' כמו שלא גזר על אחיו ואחותו ועל זה מייתי דשייר נמי ערוה שלימה דר' חייא ערות בן ובת ובן ובת אשתו וחמיו וחמותו וא"ש ומיושב נמי שיטת ריב"ם שבתוס' שהיא שיטת הרמב"ם דאחי אבי אביו ואחות אבי אביו חשיב בתרתי וקשה א"כ מה מקשה מאי שייר הא שייר תרתי עמ"ש מהרש"א והא"ש דאחות אבי אביו ואם אמו משום גזירת ערות אחותו היא והא מוזכר בבריתא ולא הוה שיורא אבל ערות אחי אבי אביו משום ערות אחי אביו הוא והאי ערוה לא מוזכר כלל בבריתא ואפ"ה פשוט שפיר נמי מדלא חשיב אחי אבי אביו ש"מ דלא גזרו עליו משו' דאתפלג דרתא ממילא דלא שייך נמי למגזר אאחות אבי אביו משום דאתפלג דרתא מ"מ אזדא לי' הכרח התוס' מכל וכל: | ||
'''והמעיין | '''והמעיין''' בירושלמי יראה שכן הוא דהתם מייתי הא דכל שבאשה ערוה בזכר גזרו עלי' משום שני' ואמר מתני' פליגו על רב ומייתי הנך קו' שהקשה רבא בבבלי מאשת חמיו וחורגו ע"ש הרי דמקשה אהא מבריתא משמע להדי' דחכמי הבריתא כבר גזרו ודלא כהתוס' לכאורה: | ||
'''ונראה | '''ונראה''' הכרח שהכריח לרבותינו בעלי התוס' לסברתם דלא ככל הנ"ל ודלא כהירושלמי והוא מדאמר ר"ח דבר זה מגברא רבא רב אמי שמיעא לי לא אסרו כלה אלא משום כלה ואמרו לי כל דאי וכו' כאלו זה הוא דבר נפלא ושמועה נפלאה ולא אמר כן בשארי שניות לא אסרו אשת אחי אם אלא משום אחי אב וכה"ג אע"כ הכא הוה ס"ד דלתסר משום כל שבנקבה ערוה והוה נפקותא בזה לדינא שלא יהי' לה הפסק קמ"ל דלא אסרו אלא משום גזירת כלת הבן ויש לה הפסק כנ"ל והשתא א"א לומר דבזמן הבריתא כבר גזרו על זה דכל שבנקבה ערוה וקמ"ל דבכלת הבת לא שייכי הך גזירה משום דלא מיקרי' ע"ש אותו הבית וכמ"ש לעיל דא"כ באשת אחי אב מן האם וכל הנהי דקרו להו בי דודי ובנקבותיהן איכא משום ערוה יהי' בנשי זכריהם איסור בלי הפסק והרי רב אמר ד' נשים יש להם הפסק ומכללם אשת אחי אב מן האם ואי נמי נימא דאחי אב מן האם יש לה הפסק משום דלא הוה ערוה כפולה משני צדדים משא"כ כלת הבת אי הוה קרי לה בי כלה היתה ראוי' שלא תהי' לה הפסק משום שהוא ערוה משני צדדים דאלו הי' בעל כלת בתו נקבה ה"ל ערוה משום בת בתו של עצמו אפי' הי' מאנוסתו ועוד ערוה משום בת בת אשתו אפי' אינה בתו של עצמו משו"ה הוצרך לומר דלא אסרה אלא משום כלת הבן גם זה א"א דא"כ אשת אחי האם מן האב והאם לא יהי' לו הפסק לעולם ומכ"ש אחי אשת אביו מן האב והאם ואמימר אה"נ דלא אכשר אלא בחד צד אבל משני צדדים מודה לאיסור א"כ תקשי ק' כתבי מהרי"א מלקמן מ' ע"ב דמ"ט פשיטא לי' דלאמימר גזרו שניות בחלוצה דלמא מוקי לי' באשת אחי אבי אב משני צדדים אע"כ דהא ליתא וא"כ הדרא קו' לדוכתא על הרעש שהרעיש ר"ח דלא אסרו כלה אלא משום כלה אע"כ מזה מוכח בשיטת ר' משה מקוצי בעל הסמ"ג תלמיד ר"י בעל התוס' אשר הלך בעקבותיו דמאז לא גזרו כלל על כל שבנקבה ערוה וכו' אמנם אח"כ כשגזרו על זה אם נצרף לזה גם שיהי' ערוה משני צדדים גזרו לאסור בלי הפסק כלל והשתא הוה ס"ד דנהי דכלת הבת מגזירה קדמוניות היתה ואז עדיין לא גזרו כל שבנקבה ערוה והי' לה הפסק מ"מ כשחדשו אח"כ לאסור כל שבנקבה יהי' גם כלת הבת בכלל ותאסור בלי הפסק אם היא כלת בת בנו מאשתו קמ"ל ר"ח משמי' דרב אמי דלא אסרו כלה אלא משום כלה והטעם משום כל שכבר גדרו גדר בב"ד שלפניהם לא הוסיפו עליהם איסור כלל אך באותם שעדיין לא גזרו איסור שניות כלל כגון אחי אמו מן האם שהוא משום אחות אמו ובאו ב"ד של אחריהם וגזרו הוא ובנקבה כה"ג ערות אחות אמו הוא גזרו על אשת הזכר אז אם יצרוף לזה הכפל שיהי' מן האב והאם לא יהי' לה הפסק וה"ה ומכ"ש אחות אם אמו ואחות אבי אביו אם יהי' משני צדדים אה"נ דלא יהי' לה הפסק והש"ס לא קמבעי לי' אלא מצד א' אם נגזור עלי' או לא ואמנם הספק באחי אבי אביו שהוא משום איסור אחי אביו שעל אותה ערוה כבר הי' גזירה קדמוני' ולא משום כל שבנקבה ערוה בהא קאמיבעי' לן אפי' אם יהי' קורבא כפולה ואמימר דאכשר בהני הא כדאיתא והא כדאיתא כל שהוא משום ערות אחותו אבותיו לא אכשר אלא בחד צד וכל שהוא משום אחי אביו אכשר אפי' משני צדדים והשתא לק"מ מלקמן מ' ע"ב לא ק' מהרא"י מאחי אבי אביו ולא ק' דילי מאחי אבי אמו דכל גזירה קדמוניות היתה ולא חדשו בה לאסור אבל לעולם י"ל דצדקו דברי הסמ"ג דאסרו אחי אם אמו מאביו ואמו בלי הפסק משום ערות אחות אביו ואמו: | ||
'''והנה | '''והנה''' בירושלמי אמר אברהם אסור בנשי ישראל ושרה אסורה באנשי ישראל וקשה דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו באנשי ישראל דאסורי' משום אשת אבי אבותיו אע"פי שאינה אמו ודוחק לומר דרב דירושלמי פליג אבריתא דנשי אבותיו אין להם הפסק וברמב"ם ממשיל באמת ביעקב וכן בש"ע וי"ל דס"ל להירושלמי שניות דר"ח יש להם הפסק אם לא שיהי' משני צדדי' בנו מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב הי' להם דין מפותה להפוסקי' פלגשים בלא קידושין וכמה מפרשי' התנצלו על ראובן בזה ששכב עם בלהה ולפ"ז אזדא לי' ראיות הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ב דיבמות מזה הירושלמי הקצרתי וק"ל: | ||
'''ואם | '''ואם''' צדקו דברינו א"כ אזדא ליה ראי' שלנו לנדון דידן לאסור באחי אם אביו הואיל והגזירה משום אחי אביו אבל אשינויי' לא ניקום ונסמוך והפלפול יאה ליישב דברי הסמ"ג אפי' ע"ד רחוק קצת אבל להמציא היתר עי"ז חס לנו והתה"ד סי' רי"ד אוסר באשת אבי אם אביו ממש בלי ראי' כלל רק שאין ללמוד היתר מדברי זעירי דשם מתחיל באם ולא שכיח גבי' משא"כ הכא שמתחיל בקורבת אב אע"ג דמפסיק באם יש לאסור א"כ ה"נ דכוותי' ומעלתו כבר הביא זו הראי' וחזר וכ' שהיש"ש פ"ב דיבמות סי' וי"ו כ' שהתה"ד מודה להתיר בכלת בת בנו אלא שהב"ש סי' ט"ו סקי"ז חולק ואוסר גם בהא וס"ל למעלתו דהא תלי' בהנ"ל אם יש לדמות גם הא דילן להא דתה"ד או לא הנה ראשון תחלה אומר שדברי המהרש"ל תמוהים בעיני מאוד אע"פ שהביא ראי' ברורה לדבריו דאי ס"ד לאסור בכלת בת הבן תיקשי ק' תוס' השתא כלת בת הבן אסירי מכ"ש בת בת הבן ואין לומר כתי' תוס' משום שאינה בת יורשת נחלה א"כ ה"נ כלת בת הבן שהרי הבת מפסקת אלו דבריו ז"ל יע"ש: | ||
'''ובתחלה | '''ובתחלה''' אביא ראי' קצת דלא כוותי' אלא כהב"ש לאסור בכלת בת הבן והוא דש"ס ביבמות מייתי בריתא והא תני' כלתו ערוה כלת בנו שני' וכן אתה אומר בבנו וכן בנו עד סוף כל הדורות ע"ש וק' טובא הך סיפא מאי קאמרי אי אכלה קאי וכן אתה מוצא בכלת בנו הא עלה קאי ומינה מסיים ואי אבת בנו האי ערוה דאורייתא היא ויש לדחוק דהכי קאמר כמו שאתה מוצא בכלתו שהיא ערוה וכלת בנו שני' עד עולם ה"נ בת בנו ערוה ובת בן בנו שני' עד עולם ובאמת כן הגירסא להדי' בכריתות י"ד ע"ב מ"מ הרואה יראה דוחק לשון הברית' כיון דתלי' שניות דבן בכלתו א"כ ברישא ה"ל לסיים ולומר כלת בנו שני' עד סוף כל הדורות וכן אתה מוצא בבת בנו אבל השתא דלא מסיים עד סוף כל הדורות עד לבסוף הבריתא משמע להדי' דהני תרי בבי אהדדי שייכי והכי קאמר כלתו ערוה כלת בנו שני' וכן אתה מוצא בכלת בת בנו וכלת בן בנו עד סוף כל הדורות: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' מ"ש תוס' דשאני כלת בנו שהוא ראוי ליורשו ר"ל שהערוה הראשונה שעליה גזרו דהיינו משום כלתו שהיא אשת בנו הוא ראוי ליורשו ושכיח גבי' משו"ה אסרו כל הבא אחריו אפי' בהפסק בת ביניהם משא"כ בבת בת הבת שהערוה הראשונה שעליה גזרו אינה ראיה ליורשו ורחוקה מביתו וכן בת הבן אע"פי שהבן ראוי ליורשו מ"מ הבן אינה ערוה אלא בת בנו והיא אינה ראוי ליורשו והן הנה דברי התה"ד וסברתו לאסור באשת אבי אם אביו משום דתחלת ערוה דהאי דרא היא אשת אביו שהיא ערוה ושכיח גבי' ממילא אזלי' לכל האי דרא אפי' בהפסק א' ביניהם והה"נ לנדון דידן באשת אחי אם אביו שתחלת איסורא דהאי דרא הוא אשת אחי אביו דשכיח גבי' דאביו ויורשו ג"כ אין הפסד במה שעולה עד האם וראיתי ביש"ש בסוף הסי' שכ' דאע"ג דנאסר אחי אבי אביו מ"מ אין לאסור באשת אחי אבי אמו משום שאין למטה דידה ערוה דאוריתא ואח"כ מייתי תשו' הרא"ש הנ"ל יע"ש משמע להדי' הא באחי אם אביו שיש למטה ערוה דאורייתא יש לאסור אע"ג דהוא גופי' מתיר בכלת בת הבן וע"כ דיש לחלק אלא דיש לתמוה עליו מה שכ' כאלו הוא ממציא היתר אשת אחי אבי אמו והוא ש"ס ערוך ביבמות מ' ע"ב הנ"ל וצ"ע עליו: | ||
'''מכל | '''מכל''' הנ"ל מבואר שאין לנו להתיר מה שלא נמצא בפירוש להתיר והרי ה"ה כ' בפ"א מאישות שאין ללמוד זו מזו כלל ע"ש ולדבריו הרי הן כהלכות מועד וכותים ויש להקשות דה"ל למחשבנהי במ"ק י"ב סוף ע"א וכן בב"ב ק"ל ע"ב ה"ל למימר ובלבד שלא ידמה בעריות וער"פ אין דורשין מ"מ לבדות התירי' מלבנו לא נ"ל כלל: | ||
'''ויש | '''ויש''' מי שמתעקש דאדרבא מהש"ס משמע שאין להוסיף איסורי' מלבנו מדאמר ביבמות שם אי הוה פשיט להתירא מי הוה סמיך עלה לאו מר דרבנא חתים עלה לאיסורא נמי לא תסמוך ויפלא הדבר אה"נ להתירא אין לסמוך אדיסקיא ומ"מ לאיסורא ניחוש אע"כ אין להוסיף איסור מה שאינו מפורש בהדיא וזה הבל דאה"נ דיש לחוש מספיקא אבל האיבעיא לא נפשוט מזה ועוד התוס' הוכיחו מזה דלא הי' הסברא נוטה לאסור אלא כאמימר להכשיר אחי אבי אביו אבל מ"מ נראה לי לפרש דברי הש"ס בטוב בעז"הי להסר מעלינו כל פקפוקי': | ||
'''והוא | '''והוא''' לפי מה שהקשו האחרוני' למאי דפסקו כבר קפרא דירושלמי לאסור באבי אם אביו ויש לה הפסק וכן באם אבי אביו א"כ הא ה"ל שש עשר תמני' דבריתא ושית דר"ח ותרי דבר קפרא אע"כ לית הלכתא כבר קפרא וי"ל דהא בלא"ה הני שית דר"ח נמי טובי היו בת בת בתו ובת בן בתו וכן בת בת בנו ובת בן בנו וכן קחשיב לי' הרמב"ם וה"ל טובי ורש"י לא חשיב בדר"ח רק בת בן בתו ולא בת בת בתו משום דס"ל דההיא פשיטא שאין לה הפסק כיון שלא הפסק בן ביניהם משא"כ בחמיו וחמותו קחשיב להנהו בלי הפסק עיי' וק"ל מ"מ הני דר"ח טובי הוה ואיך לא חשיב מר ברי' דרבנא רק שיתסר אע"כ הני דיש בהם הפסק לא קחשיב ולא הוה הני דר"ח רק שש בת בת בנו ובת בת בתו וכן באשתו וחמיו וחמותו ולא המפסיקי' והה"נ הני דבר קפרא דלא קחשיב שמפסיק האב בין האמהות וכה"ג וא"כ לא ה"ל שיתסר בלתי הני דאמימר ועל זה יפה דחה רב אשי ולטעמיך אי הוה כתיב להתירא מי קא סמיך עלייהו ר"ל וכי תבוא לפשוט מזה להתיר ההספקות ודלא כבר קפרא ע"כ תאמר דלא בר סמכא הוא א"כ דע"כ משבשתא הוא לא תסמוך עלה אפי' לאיסורא וא"ש: | ||
'''אח"ז | '''אח"ז''' מצאתי מ"ש במהדורי בתרא אהא דאני מותרת לך ובתי אסורה לך מייתי גליון וז"ל ובאשת אחי אם אביו נמי לא גזרו לקמן אע"ג באשת אחי אביו ערוה וכו' עכ"ל הגליון אלו דברי המהדורי בתרא ודבריו צ"ע היכי מבואר כן לקמן בפשיטות בלי ראי' להתיר באשת אחי אם אביו למאן דאוסר באשת אחי אבי אביו ועוד א"נ הוה פשיטא לי' כן משום ראי' א"כ אמאי לא העתיק המה"ב גם תי' הגליון על הקו' הלז אע"כ פשוט דט"ס הוא בגליון וצ"ל אשת אחי אבי אביו ור"ל למאן דמתיר בשמעתן אע"ג דלמטה ערוה ומשו"ה לא העתיק על זה שום תי' משום דהטעם מבואר בש"ס דאתפליג דרא וא"כ יש כאן ראי' דס"ל להגליון דלמאן דאוסר באחי אבי אביו אע"ג דאתפלג דרא הה"נ דאוסר באחי אם אביו משום דלמטה ערוה מדלא מקשו מני' באמת ותי' לנו שום חלוק אע"כ אה"נ דאסור ואין ראי' ממ"ש בחידושי רמב"ן עמ"ש בה"ג לחדש שינוי' לעריות דאין לנו לחדש מה שלא נמצא ההוא מילתא אחריתי היא דהרי לא מצינו כלל שגזרו שניות על ערוה דאחיו ואחותו ואין לנו לחדש עליהם וכן אחות אשתו אבל אשת אחיו שגזרו עליה משום שני' א"כ אפשר דהכל בכלל ותנא לאו כי רוכלא הוא דליחשיב: | ||
'''ועוד | '''ועוד''' נ"ל להביא ראי' מהש"ס לאסור בנדון דידן להדי' דביבמות מ' ע"ב ד"ה ש"מ גזרו שניות בחליצה כ' ומיהו ר"ח דתני מנינא קשה דלא תני בן אחותו ובן אחיו מן האם ע"ש שתי' בדוחק גדול ונראה מסדר דבריה' דאי הוה קאי אמיתנא לא הוה ק' להו מידי משום דהברי' מיירי הכל בתואר החולץ שאסורה באחיו של החולץ ובבנו שלו אע"ג דהכל משום מיתנא מ"מ הכל מיירי בתואר החלוץ וא"כ לא נקט הני דמייתי תוס' משום דהני שייכי נמי במן האם ולא פסיקא להוא דאפשר שיהי' אחותו ואחיו של החלוץ מאמא ולא יהי' קורבא עם מיתנא כלל משא"כ הני ד' דתני' לא שייכי' אלא במן האב וע"כ יש להם שייכות עם מיתנא שהוא ע"כ אחיו של חלוץ מן האב משו"ה לא הוה קו' להתוס' אלא לבתר דמוקי לי' בחולץ דה"ל למתני נמי הכי ואע"ג דתני בבריתא אבי אמו עמ"ש רש"י ד"ה וקתני אחיו מן האם וכו' ע"ש סוף הדבור מ"מ ההוא משום אשגרת לישנא דאבי אביו נקט לי' אבל אין קושיא אם לא יוסיף התנא בן אחותו ובן אחיו מן האם כיון דלא פסיקא לי' כנ"ל וק"ל: | ||
'''והשתא | '''והשתא''' אי ס"ד דמאן דפסק דלא כאמימר ופוסל באחי אבי אביו מכשר באחי אם אביו קשה הלא כל חילי' לפסוק דלא כאמימר הוא מסוגי' דיבמות מ' ע"ב הנ"ל מדלא רצה לפשוט מאמימר דגזרו שניות בחלוצה דלמא משום ה"ט גופי' דלא הוה נראה להש"ס למפשט דגזרו שניות בחלוצה דקשי' לחשב נמי בן אחותו ובן אחיו מן האם וצריכי' לדחוק בתי' תוס' ואשינויי' דחיקא לא סמכינן ועדיף טפי למפסק דלא כאמימר ובריתא נקט הכל משום מיתנא ולק"מ ק' תוס' וכל זה להס"ד אבל למסקנא דמוכח בלאה"נ דגזרו שניות בחלוצה וע"כ שבקי' לבריתא דדחיק ומוקי נפשה כתי' תוס' א"כ ממילא תו הלכתא כאמימר ואדרבה משמע מהמקשן דפריך סתמא כפשיטות מאמימר ש"מ דקי"ל כוותי' וא"כ קשה מ"ט פסקו הם דלא כאמימר אע"כ הם ס"ל לאסור נמי באשת אחי אם אביו וא"כ להס"ד דמיירי במיתני נמי קשה לחשב נמי שאסורה החלוצה בבן בנו של אחות החלוץ מאביו משום שהיא אשת המת דה"ל אחי אם אביו של זה הבן הבן וע"כ גם להס"ד אתאינן לשינויי דחיקא של התוס' ואפ"הלא רצה למיפשט מאמימר ש"מ לית הלכתא כוותי' ומוכח מהש"ס דלהנך פוסקי' אסור אפי' באחי אם אביו ומי יקל ראש כנגדם: | ||
'''ואפשר | '''ואפשר''' דאפי' אם נישאת נמי תצא שהרי אפי' באשת חמיו דלא אסר אלא מפני מראית העין בירושלמי מבואר בנימוקי יוסף שר"ת הצריך לגרשה ובצמח צדק סי' מ' האריך מאוד בזה שמחוייב להוציא ולבסוף צידד בנישאית ע"פי הוראת חכם ומסיים כיון שהוא רק משום מראית העין אע"ג דגם התם רבים חולקים עוד ראיתי ביש"ש דס"ל מ"ש ר"ת שמא אח"כ גזרו על אשת חמיו רצונו לומר אחר הש"ס מתקנת הגאונים חששו להירושלמי ואפ"ה ס"ל להיש"ש להוציא ע"ש א"כ ק"ו בנדון דידן דלפע"ד להפוסקי' דלא כאמימר אסור מדינא דהש"ס דאפי' אם נישאית תצא ועיי' ב"ש סקט"ז: | ||
'''מיהו | '''מיהו''' מה שהביאו למהרש"ל לומר דאח"כ ר"ל הגאונים גזרו לא נראה כן משארי הפוסקי' ומפרשים אלא מ"ש אח"כ גזרו ר"ל דנהי דבריתא אמרה מותר באשת חמיו מ"מ האמוראי' שבירושלמי גזרו עלי' וש"ס דילן מודה לו אלא דשמעתין מיירי מאיסור שני' אבל לא מאיסור מראית העין בעלמא ופשיטא דאפי' אי גם במראית העין כופין להוציא מ"מ יש כמה נפקותא לדינא בין איסור שני' ובין איסור מראית העין לענין הני מילי דמנו פ' יש מותרות פ"ה ע"ב ואדרב' נ"ל ראי' שגם בש"ס דילן חשו לזה מהא דאמר הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי תימא לי' בתי אסורה לך וקשה מאי אי הכי הא בלא"ה נמי קשה אשת חמיו נמי תימה לי' וכמה פעמים הקשו תוס' כן ובפ' חזקת מ"ה ע"ב המציא הרי"ף ור"ת שיטה חדשה מפני ק' זו ע"ש וא"כ ה"נ מאי אי הכי דקאמר אע"כ צ"ל כך בל"ז הייתי אומר הא דאשת חורגו אומרת בתי אסורה לך לאו אבתה מזה הבעל שהוא בן אשתו של זה דה"ל בת בן אשתו שהוא ערוה דאוריית' דמהא לא מיירי כלל שאין זה תימה כל כך אבל מיירי מבתה מבעל אחר וכן צריך לפרש פ"ק דמס' ד"א דקתני אשת חמיו אסורה ובתה מותרת ר"ל מבעל אחר וה"נ מיירי מבתה מבעל אחר שהיא חורגת חורגו ואסרוהו מפני מראית העין שהחורג נראה כבנו ובתו חורגת נראית כבת בנו שמשו"ה אסורה לאחי' הגדלי' עמה וגזרו עליה מפני מראית העין ואפ"ה לא גזרו על אשת חורגו משום גזירת מראית עין שהיא כלתו וזה הוא תימה והטעם לזה באמת משום דעיקור הגזירה שייך בחורגי' הגדלי' זע"ז שלא ישאו זא"ז משום שהם גדלים זע"ז וממילא אסרוהו נמי על הזקן משום בת בנו דכולי' חדא גזירה היא משא"כ באשת החורג שלא גזרו כלל ומ"מ תימה הוא ולק"מ מאשת חמיו דאה"נ דגזרו עלי' משום מראית העין ומה דתני בברית' ומותר באשת חמיו הומ"ל ולמדחק מותר משום שני' קאמר אבל השתא שהתימה הוא משום שהבת ערו' דאורי' ה"ל למגזר עלי' משום שני' א"כ אשת חמיו נמי תימא הכי שהרי עכ"פ משום שני' לא גזרו דא"נ דמשום מראית העין גזרו מ"מ נפקא מיני' טובא בין גזירה דשני' לגזירה דמראי' העין ומכ"ש דברייתא תני ומותר באשת חמיו משמע מותר לגמרי אפי' מראית העין ליכא ומשני הש"ס משום דלא פסיקא מ"מ מוכח שסברת הירושלמי היא ג"כ סברת ש"ס דילן דמשו"ה קאמר אי הכי וא"כ איכא למימר שפיר אח"כ גזרו: | ||
'''ועוד | '''ועוד''' נ"ל דש"ס דילן הי' ראוי יותר לגזור על אשת חמיו מהירושלמי דיש"ש מייתי ק' אהא דירושלמי דא"א לומר אשת חמיו אסור מן התורה שהרי דהע"ה נשא את רצפה בת איה הקשה הא מבואר בסנהדרין פ' כה"ג י"ט ע"ב דלרבנן דהלכתא כוותי' לא נשא דוד כלל אלמנת שאול דמלך אינו נושא אלמנתו של מלך ומה שנאמר נשי אדוניך בחקיך קשי' הראוי לך מאדוניך ולפע"ד לא ק"מ דמשו"ה דקדק הירושלמי דוד נשא רצפה והיכי רמיזא שדוקא רצפה נשא הלא בקרא סתם כתיב נשי אדוניך ומאן לימא לן שהוא רצפה אע"כ הירושלמי בא לתרץ קו' זו דלא כש"ס דילן וס"ל פלגש בלא קידושין ומלך נושא מפותת מלך ורצפה פלגש שאול הוה וכן מצאתי להדי' בירושלמי דפ' כה"ג אלא שחסר שם תיבה א' וכך צ"ל שם ר"י אומר נושא מלך אלמנת מלך שכן מצינו בדור וכו' ואת נשי אדוניך בחקיך ורבנן ההוא רצפה ר"ל שהי' רק פלגש ולק"מ קו' היש"ש הנ"ל ומיהו גמ' דלן או דאזלא למ"ד פלגש בקידושין או דס"ל שאינו נושא אפי' פלגשו של מלך מ"מ אהירושלמי לק"מ וידוע הכלל שהשרישו תוס' מה שנמצא בפי' להתיר לא נראו לחכמים לאסרו נמצא להירושלמי נמצא בפירוש בקרא להתיר אשת חמיו משא"כ לש"ס דילן דלא מיירי קרא ברצפה ראוי יותר לאסור וא"כ דברי המהרש"ל שכ' הגאונים אסרוהו לא נראה מ"מ מוכח מזה כמה החמיר להוציאה מבעלה כ"ש בנדון דידן מ"מ זה להלכה אני אומר ולמעשה לא נשאלתי על זה אבל לכתחלה פשיטא שאין מניחין לישא את אשת אחי אם אביו הנלע"ד כתבתי. מ"ד כאור בקר ליום א' וי"ו שבט תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: | ||
גרסה מ־14:04, 9 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
ה' ישפות שלום רב לה"ה הרב המופלא עושה פלא המאה"ג מעוז ומגדל כש"ת מהו' משה ליב נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פיזונג יע"א:
נועם מכתבו הגיעני שבוע העברה ולהיותי קצת טרוד בטרדת המבקשי' תפקידם ה' עליהם יחיו על כן הנחתיו עד סוף שבוע העברה ועיינתי בהאי דינא אשר שאל מעלתו כשואל מדעת תורה אם יש להתיר אשת אחי אם אביו דהיינו אי מותר ראובן לישא אשת לבן אחי רבקה אם אביו יעקב דשניי' כזו לא נמצא בש"ס דיבמות כ"א ע"ב ובפוסקים שם וטוש"ע א"ע סי' ט"ו ומעלתו האריך קצת בזה ודעתו להתיר:
תשובה. אם זו לא שמענו כיוצא בזו שמענו ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סי' ב' שנשאל אשת אחי אם אמו מן האם אסורה או מותרת והשיב דנראה לו דשרי' דאאחי אם מן האם קמבעי לי' ולא אם אמו דשניו' דר"ח מיבעי' לן אי יש להם הפסק או לא וזו לאו משניו' דר"ח היא והרי אמימר אכשר אפי' באשת אחי אבי אביו כ"ש באשת אחי אם אמו ואפי' להר"י דפוסק דלא כאמימר היינו באחי אבי אבי' אבל באם אמו מודה עכ"ד והרב"י סי' ט"ו מייתי לי' וכ' ויש לתמו' מ"ט הוצרך למילף מדיוקא ולא כ' דהוא חדא מד' נשים שיש להם הפסק ועוד דהוא לא התיר אלא באם אמו מן האם והרי אפי' מן האב יש לה הפסק והניחום בתימה ולכאורה שדברי הרא"ש הנ"ל יתפרשו עפ"י דברי כתבי מהרא"י סי' קע"ב שכ' על הסמ"ג שנמצא ברוב נוסחאותיו לאסור באשת אחי אם אמו מן האם ושלא יהי' לה הפסק ולפע"ד דס"ל הא דד' נשים יש להם הפסק היינו אשת אחי האב מן האם ולא מן האב וכן בכי האי גוני מיירי אשת אחי אם מן האב ולא מן האם יש לה הפסק ומכ"ש אשת אחי אם מן האם לחוד ולא מן האב שיש לה הפסק אבל בסמ"ג אפשר דמיירי באשת אחי אם אמו מאב ומאם ומ"ש מן האם ר"ל אף מן האם וכיון שהקורבה כפולה אין לה הפסק לעולם וכו' דאפי' אי הכי ס"ל לסמ"ג קשה על זה דהא אמימר דאכשר באשת אחי אבי אביו ע"כ אפי' בקורבה כפולה הכשיר דאלת"ה אלא דבאשת אחי אבי אביו מן האב ומן האם מודה לאיסור א"כ לקמן מ' ע"ב דדחיק הש"ס לאמימר אה"נ דגזרו שניות בחלוצה קשה אמאי לא נימא דלאמימר מיירי בריתא דר' חייא התם בקורבה כפולה ומשום אשת אבי אב דמיתנא אע"כ בכל ענין מכשר וה"ה וכ"ש באחי אם אמו ועוד איך אפשר שאמימר יכשיר באחות אם אמו ויאסר באשת אחי אם אמו ע"ש וא"כ פשוט דלזה נתכוון הרא"ש ז"ל דנהי דהשואל שאל מאחי אם אמו מ"מ בתשובתו רצה להבי' ראי' מבוארת דאפי' אם יהי' אחי' מן האב והאם נמי תשתרי משו"ה מייתי מאמימר וכן ראוי להשיב שואלו דבר ברור משום יגדיל תורה ויאדיר ולשון חכמים מחכים ונסתלקה תמיהת הרב"י בזה:
אלא שיש לי לתמוה אכתי ביותר מזה אם לזה נתכוון הרא"ש להוכיח מאמימר וסמך על המעיין לקמן מ' ע"ב ובכל זה הוצרך לדחוק דלהר"י דס"ל לית הלכתא כאמימר מ"מ בהא יודה הי' לו להבי' ראי' מבוארת יותר מלקמן מ' ע"ב במסקנת הש"ס שם דאיפשטא איבעיין דגזרו שניות בחלוצה מהך סברא דפשיטא לש"ס דאשת אחי אבי אמו בשניות לא גזרו וע"כ לא גזרו אפי' בקורבא כפולה מאב ואם דאלת"ה אכתי נימא משום מיתנא ובקורבא כפולה אע"כ פשיטא להש"ס דאפי' בקורבא כפולה נמי לא גזרו באחי אבי אמו א"כ מכ"ש באחי אם אם וראי' זו הי' לו להרא"ש להביא:
וליישב זה נ"ל לפמ"ש תוס' פ' כיצד דגזירת אשת אחי אם מן האם אח"כ גזרו וא"כ י"ל דאפי' לפי הנ"ל דיש להחמיר בקורבא כפולה מ"מ היינו אחר שגזרו על קורבא מן האם דה"ל מן האב גזירה קדמוניות ומן האם גזירת האחרוני' ובהצטרפם יחד רצוני שיהי' הקורבא מאב ומאם נרבה לאסור בלי הפסק משא"כ ביבמות מ' ע"ב דקאי לפרש בריתא דר' חייא שעדיין לא גזרו על אחי האם מן האם כלל א"כ לפי אותה הבריתא אם יצטרף נמי קורבת האם לא ירבה לאיסור כלל ומשו"ה פשיטא להו דאשת אחי אבי אמו לא גזרו אפי' אם יהי' הקורבא כפולה כיון דהאיסור משום אחי אמו ואז עדיין לא גזרו אבל אה"נ דאחר כך כשהוסיפו לאסור מן האם שפיר הומ"ל בהצטרפם יחד יש לגזור משו"ה מייתי לי' מאחי אבי אביו דאמימר דהרי אשת אחי אב דאורי' ואחי אם מגזירה קדמוני' ואפ"ה לא גזרו בצירוף שניהם שפיר יש לדין דאפילו למאן דלית לי' דאמימר מ"מ יודה באחי אם אמו משני צדדים שלא יוסיף לאסור בלי הפסק כך נ"ל נכון בכוונת הרא"ש ז"ל:
ונ"ל דיצא לנו סברא מזו לחלק בין קורבא כפולה לקורבא מצד א' והאמת כבר נמצא כזה לר' יואל במרדכי דמ"ק סי' תתפ"ז לענין אבלות דאחותו נשואה ובהגה' מיימוני רפ"ב מאבל ורמזה ב"י בי"ד סי' שע"ד והחולקי' לא פליגי אלא דאפי' באחותו מצד א' נמי חייב להתאבל אבל כ"ע מודה דיש סברא להחמיר בקורבא כפולה וראי' מירושלמי שהביאו שם דהוצרך לפרט דאפי' מצד א' נמי חייב להתאבל וראי' מש"ס דמכות ה' ע"ב גבי אחות אבי' ואחות אמו ע"ש:
מ"מ מתוך דבריהם אנו לומדים דאפי' באשת אחי אם אמו אי לאו דהי' להם ראיות להתיר הי' אוסרי' אותה ובסמ"ג איתא באמת לאסור והמרא"י דדחה נמי לסמ"ג כ' הטעם משו' דפסק הסמ"ג כאמימר להכשר אפי' באחי אבי אב משמע דאי לא הוה ס"ל כאמימר לא הי' מהתימה כל כך שאוסר באחי אם אמו והרא"ש בתשובה הנ"ל נמי שכ' אפי' למאן דמחמיר באחי אבי אב ראוי להקל באם אם עדיין י"ל באם אם דוקא אבל באחי אם אביו למאן דאוסר באחי אבי אביו מאן לימא לן להתיר באם אביו ואפי' להפוסקי' כבר קפרא דירושלמי דמקיל באם אבי אמו דאע"ג דאיסור אמו אין לה הפסק מ"מ דמפסיק אב אחד ביניהם כגון אם אבי אמו מקיל שיש לה הפסק וא"כ ה"נ יש להקל באיסור אשת אחי אביו כל שמפסיק אם ביניהם י"ל לו יהיבנא לי' הא דמיון היינו אי באנו לאסור אחי מאם אביו ולמעלה כגון לאסור אשת אחי אבי אם אביו אבל לאסור אשת אחי אם אביו בעצמו אינו דומה לדבר קפרא דהא בר קפרא נמי אוסר בה אלא ס"ל שיש לה הפסק אבל לאסור בה בעצמה י"ל דפשיטא לאסור:
והנה לכאורה הי' נ"ל להעלות ארוכה לדברי הסמ"ג הנ"ל לאסור באשת אחי אם אמו מהאב ואם ולא תקשי עלי' שום ק' מהנ"ל ויהי' לזה ראי' מהש"ס בתחלה אומר מ"ש תוס' דהא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו עלי' משום שניי' אח"כ גזרו והביאו לזה ב' הכרחי' א' מדלא אסרו כלה אלא משום כלה ואי איתא תיפוק לי משום דבנקבה ערוה וכו' וההכרח הב' משום דלא קאמר שייר אחי אם מן האם אומר אני אחר נשיקת עפר כפות רגלי רבותי בעלי התוס' ז"ל ששני ההכרחי' יש לדחות דמ"ש לא אסרו כלה אלא מפני כלה ולא אמר בקיצור כל שבנקבה ערוה היינו טעמא משום דכלל גדול הוא בענין זה מה שקורי' לו בי פלוני וזה נ"ל פי' דברי התוס' שנתקשו בו מהרש"ל ומהרש"א אהא דפריך הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי לימא בתי אסורה לך והקשו תוס' אם אם חמיו נמי תימא הכי ותי' משום דשניות דר"ח איבעי' לן אי יש להו הפסק או לא ודבריהם תמוהים והנלע"ד כך דמהר"ן שפירא הקשה בגליון הרי"ף דפ"ב דיבמות איך אפשר שיהי' הפסק לשניות דר"ח מ"ש אם אם חמותו מאשת אבי אבי אביו דשניהם מחמת שאר דקידושין ונראה דס"ל לתוס' לחלק דהתם הכל בשם אבא רבא קרי לי' משא"כ בחמותו וחמיו דכבר פסק התם משו"ה מספקא לי' להש"ס והשתא ממילא י"ל דלא הו"מ הש"ס להקשות אהבריתא דשניות אם אם חמיו נמי תימא י"ל למאי דלא ס"ל לבריתא כר"ח דלא גזרו שניות באלו כמ"ש מהרש"א א"כ נימא דאם אם חמיו תימא בתי אסורה לך מן התורה ובדידי לא גזרו די"ל דאין זה חדוש כיון שלא נקראת על שם אותו הבית משא"כ אשת חורגו דחורגו נקרא בנו בכל מקום כמ"ש מהרי"ל בתשובה סימן פ"א שפיר הוה מילתא דתמי' שלא גזרו בה משום בתה אבל באם אם חמיו אע"ג דבתה הוה ערוה דאורי' מ"מ אין מן התימה מה שלא גזרו עלי' כיון שלא נקראת על אותו הבית דבי חמא רבא אבל מאשת חמיו פריך שפיר דע"כ נקראת חותנתו שהרי בירושלמי שהביאו תוס' שם הי' ס"ד שתאסר עליו מן התורה משום ארור שוכב עם חותנתו אי לאו דאשכח לדוד שנשא רצפה בת איה וא"כ עכ"פ ה"ל לגזור עלה מדרבנן כיון דבתה ערוה דאורי' ומשו"ה פריך הש"ס מאשת חמיו ולא מאם אם חמיו ולזה התי' בעצמו כיוונו התוס' אלא שלא פסיקא כל כך שלא תהא אם אם חמיו נמי נקרא ע"ש חמותו רבתי ע"כ מייתו מדמספקא לי' אי גזרו בהו שניות ואי ס"ד נקראת ע"ש חמיו קשה ק' מהר"ן שפירא הנ"ל מ"ש מאם אבי אבי אבי' וא"ש פי' התוס' בלי פקפוק:
והשתא הדברים ק"ו אם באם אם חמיו שבתו אסורה מן התורה ויש בדור הזה ערוה דאורי' הוה ס"ד דלא גזרו עלי' שניות משו' דלא נקראת ע"ש אותו הבית כ"ש במי שאין בדורו ערוה דאורי' רק משום שאלו הי' נקבה הי' ערוה מכ"ש שלא נצרף לזה טעמא דקרו לי' אבא ואימא רבא וכה"ג פשיטא שאין לגזור וא"כ הא דמסיק רבא לאסור באחי אם מן האם משום שבנקבה הי' ערוה דאורי' היינו בצירוף דבי דודי נמי קרו לי' אלא משום דלית בי' צד אב כלל הוצרך לומר נמי כל שבנקבה ערוה אבל לעולם בלא טעמא דבי דודי קרו לי' לא גזרו עלי' אפילו למסקנא דגזרו על שניות דר"ח אפי' בלי הפסק מ"מ הני גריעי והא דאמר מ"ש הני מהא הני בתרי קידושי מקרב להו וכו' ולא אמר בקיצור הא בי דודי קרי לי' ז"א דאשת חמיו נמי חותנתו קרי לי' וכן בחורגו כדלעיל וא"ש:
והשתא לק"מ ק' תוס' מכלת בתו דלא הו"מ למימר משום דבנקבה ערוה דפשיטא להש"ס דכלת הבת לא מקרי תו כלתו דהבת נכנסת לבית אחר ולשבט אחר וכלתו לא מתקרי' על שמי' ונ"ל דבזה יובנו דברי הש"ס דקמייתי עלה דההוא כי כלתא דבי בר ציתנא ודבי ר"פ בר שמואל ודבי מרי בר איסק והוא תמוה וכי ממשיל משלים הוא ופירש"י תמו' יותר שכ' שהי' להם כלת הבן וכלת הבת וכי צריך לזה משל ובאמת בש"ג בשם ריא"ז יליף מזה דלא אסרו כלת הבת אלא במי שיש לו כלת הבן כי הני דמייתי ואיכא למיגזר דמחלפי אהדדי אבל בעלמא וכל הפוסקי' לא הודו לו וגם עדיין לא הי' צריך לזה להמשיל משלים אבל האמת יורה דרכו דהש"ס רצה לומר דכלת הבן ראוי שלא תהי' לה הפסק מפני שלעולם נקראת כלת פלוני משא"כ כלת הבת ומייתי מאנשי' אלו שהי' מפורסם בדורותם זה בעשרו וזה בתורתו וזה ר"ל מרי בר איסק באלמותו והי' להם כלת בנים בנים וכולם נקראי' על שמם כלת ר"פ או דבר איסק והי' להם נמי כלת הבת ולא היתה נקראת על שמם דנתערבו במשפחה אחרת הרי קמן דכלת הבת לא נקראת ע"ש הבית:
וא"כ לק"מ ק' תוס' דשפיר קאמר לא אסרו כלת הבת אלא משום כלת הבן אבל משום כל שבנקבה ערוה לא הי' ראוי לאסור משום שלא נקראת על אותו הבית ולא דמי לאחי אם מן האם דקרי לי' דבי דודי ואין להשיב על דברי א"כ דכלת בן הבן נקראת על שם חמי' ה"נ נימא באם אם חמיו או אם אם חמותו ולעיל בסמוך כתבנו בפי' דברי התוס' דלא נקרא ע"ש אותו הבית ז"א קושי' דהכלה נקראת על שם חמי' טפי שהוא ראש המשפחה ולא החתן ע"ש אם אם חמיו וסברא כזו כ' בגליון הרי"ף שם יע"ש ממילא אזדא לי' ההכרח הראשון הנ"ל:
וההכרח השני משום דלא קאמר שייר אחי האם מן האם י"ל נמי דלק"מ דהרואה בירושלמי דפ"ב דיבמות יראה דס"ל דכל הני אחי אב מן האם ואחי אם מן האב וכן מן האם כולם לאו משום אחי אב גזרו אלא משום אחות אביו ואמו דאוריתא דכל שבנקבה ערוה דהיינו אחיו מן האם אלו הי' נקבה הי' ערוה דהיינו אחות אמו אפי' מן האם גזרו נמי על הזכר שהוא אחיו גזרו על אשתו נמצא לפ"ז לא נזכר בבריתא שום שני' על ערוה של אשת אחי אביו כלל:
והשתא י"ל דודאי הך ברייתא שייר טובא ומשו"ה כדחשיב שניות דערות אמו לא חשיב הני דבר קפרא אם אבי אמו ואם אבי אביו משום דלא חשיב כי רוכלא ונקיט עיקור הערוה שגזרו עלי' ושביק ומשו"ה לא מפרש איזה יש להם הפסק ואיזו שאין להם הפסק ומשוה"נ כדפשוט אחי אם מן האם לאיסורא לא הוקשה להש"ס דה"ל למיחשבינהי בבריתא משום דבריתא לא חשיב כל פרטי השניות אבל לשייר ערוה שלימה שגזרו עליה שניות והבריתא לא יזכיר אותה זה הוא שיור והנה הבריתא נקט ערות אם וערות אשת אב וערות כלתו וערות אחי האב לפי הס"ד אמנם למסקנא דכל שבזכר ערוה למדנו דהבריתא דגזרה על אשת אחי האב מן האם משום ערות אחות אביו היא ובכלל זה נמי אחי האם אפי' מן האם דבאחות אין חלוק בין חם לאב ואבל מערות אחי אב לא מיירי בריתא כלל ומשו"ה כדבעי הש"ס אי גזרו על אחי אבי אביו שפיר מוכיח מדשבקא בריתא ערוה שלימה דהיינו אחי אביו ש"מ דלא שייך בה שני' כלל דאע"ג דשייר נמי אחי אם מן האם ושייר נמי לדבר קפרא מ"מ ערוה שלימה לא שייר אע"כ לא גזרו כלל על ערות אחי אבי' כמו שלא גזר על אחיו ואחותו ועל זה מייתי דשייר נמי ערוה שלימה דר' חייא ערות בן ובת ובן ובת אשתו וחמיו וחמותו וא"ש ומיושב נמי שיטת ריב"ם שבתוס' שהיא שיטת הרמב"ם דאחי אבי אביו ואחות אבי אביו חשיב בתרתי וקשה א"כ מה מקשה מאי שייר הא שייר תרתי עמ"ש מהרש"א והא"ש דאחות אבי אביו ואם אמו משום גזירת ערות אחותו היא והא מוזכר בבריתא ולא הוה שיורא אבל ערות אחי אבי אביו משום ערות אחי אביו הוא והאי ערוה לא מוזכר כלל בבריתא ואפ"ה פשוט שפיר נמי מדלא חשיב אחי אבי אביו ש"מ דלא גזרו עליו משו' דאתפלג דרתא ממילא דלא שייך נמי למגזר אאחות אבי אביו משום דאתפלג דרתא מ"מ אזדא לי' הכרח התוס' מכל וכל:
והמעיין בירושלמי יראה שכן הוא דהתם מייתי הא דכל שבאשה ערוה בזכר גזרו עלי' משום שני' ואמר מתני' פליגו על רב ומייתי הנך קו' שהקשה רבא בבבלי מאשת חמיו וחורגו ע"ש הרי דמקשה אהא מבריתא משמע להדי' דחכמי הבריתא כבר גזרו ודלא כהתוס' לכאורה:
ונראה הכרח שהכריח לרבותינו בעלי התוס' לסברתם דלא ככל הנ"ל ודלא כהירושלמי והוא מדאמר ר"ח דבר זה מגברא רבא רב אמי שמיעא לי לא אסרו כלה אלא משום כלה ואמרו לי כל דאי וכו' כאלו זה הוא דבר נפלא ושמועה נפלאה ולא אמר כן בשארי שניות לא אסרו אשת אחי אם אלא משום אחי אב וכה"ג אע"כ הכא הוה ס"ד דלתסר משום כל שבנקבה ערוה והוה נפקותא בזה לדינא שלא יהי' לה הפסק קמ"ל דלא אסרו אלא משום גזירת כלת הבן ויש לה הפסק כנ"ל והשתא א"א לומר דבזמן הבריתא כבר גזרו על זה דכל שבנקבה ערוה וקמ"ל דבכלת הבת לא שייכי הך גזירה משום דלא מיקרי' ע"ש אותו הבית וכמ"ש לעיל דא"כ באשת אחי אב מן האם וכל הנהי דקרו להו בי דודי ובנקבותיהן איכא משום ערוה יהי' בנשי זכריהם איסור בלי הפסק והרי רב אמר ד' נשים יש להם הפסק ומכללם אשת אחי אב מן האם ואי נמי נימא דאחי אב מן האם יש לה הפסק משום דלא הוה ערוה כפולה משני צדדים משא"כ כלת הבת אי הוה קרי לה בי כלה היתה ראוי' שלא תהי' לה הפסק משום שהוא ערוה משני צדדים דאלו הי' בעל כלת בתו נקבה ה"ל ערוה משום בת בתו של עצמו אפי' הי' מאנוסתו ועוד ערוה משום בת בת אשתו אפי' אינה בתו של עצמו משו"ה הוצרך לומר דלא אסרה אלא משום כלת הבן גם זה א"א דא"כ אשת אחי האם מן האב והאם לא יהי' לו הפסק לעולם ומכ"ש אחי אשת אביו מן האב והאם ואמימר אה"נ דלא אכשר אלא בחד צד אבל משני צדדים מודה לאיסור א"כ תקשי ק' כתבי מהרי"א מלקמן מ' ע"ב דמ"ט פשיטא לי' דלאמימר גזרו שניות בחלוצה דלמא מוקי לי' באשת אחי אבי אב משני צדדים אע"כ דהא ליתא וא"כ הדרא קו' לדוכתא על הרעש שהרעיש ר"ח דלא אסרו כלה אלא משום כלה אע"כ מזה מוכח בשיטת ר' משה מקוצי בעל הסמ"ג תלמיד ר"י בעל התוס' אשר הלך בעקבותיו דמאז לא גזרו כלל על כל שבנקבה ערוה וכו' אמנם אח"כ כשגזרו על זה אם נצרף לזה גם שיהי' ערוה משני צדדים גזרו לאסור בלי הפסק כלל והשתא הוה ס"ד דנהי דכלת הבת מגזירה קדמוניות היתה ואז עדיין לא גזרו כל שבנקבה ערוה והי' לה הפסק מ"מ כשחדשו אח"כ לאסור כל שבנקבה יהי' גם כלת הבת בכלל ותאסור בלי הפסק אם היא כלת בת בנו מאשתו קמ"ל ר"ח משמי' דרב אמי דלא אסרו כלה אלא משום כלה והטעם משום כל שכבר גדרו גדר בב"ד שלפניהם לא הוסיפו עליהם איסור כלל אך באותם שעדיין לא גזרו איסור שניות כלל כגון אחי אמו מן האם שהוא משום אחות אמו ובאו ב"ד של אחריהם וגזרו הוא ובנקבה כה"ג ערות אחות אמו הוא גזרו על אשת הזכר אז אם יצרוף לזה הכפל שיהי' מן האב והאם לא יהי' לה הפסק וה"ה ומכ"ש אחות אם אמו ואחות אבי אביו אם יהי' משני צדדים אה"נ דלא יהי' לה הפסק והש"ס לא קמבעי לי' אלא מצד א' אם נגזור עלי' או לא ואמנם הספק באחי אבי אביו שהוא משום איסור אחי אביו שעל אותה ערוה כבר הי' גזירה קדמוני' ולא משום כל שבנקבה ערוה בהא קאמיבעי' לן אפי' אם יהי' קורבא כפולה ואמימר דאכשר בהני הא כדאיתא והא כדאיתא כל שהוא משום ערות אחותו אבותיו לא אכשר אלא בחד צד וכל שהוא משום אחי אביו אכשר אפי' משני צדדים והשתא לק"מ מלקמן מ' ע"ב לא ק' מהרא"י מאחי אבי אביו ולא ק' דילי מאחי אבי אמו דכל גזירה קדמוניות היתה ולא חדשו בה לאסור אבל לעולם י"ל דצדקו דברי הסמ"ג דאסרו אחי אם אמו מאביו ואמו בלי הפסק משום ערות אחות אביו ואמו:
והנה בירושלמי אמר אברהם אסור בנשי ישראל ושרה אסורה באנשי ישראל וקשה דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו באנשי ישראל דאסורי' משום אשת אבי אבותיו אע"פי שאינה אמו ודוחק לומר דרב דירושלמי פליג אבריתא דנשי אבותיו אין להם הפסק וברמב"ם ממשיל באמת ביעקב וכן בש"ע וי"ל דס"ל להירושלמי שניות דר"ח יש להם הפסק אם לא שיהי' משני צדדי' בנו מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב הי' להם דין מפותה להפוסקי' פלגשים בלא קידושין וכמה מפרשי' התנצלו על ראובן בזה ששכב עם בלהה ולפ"ז אזדא לי' ראיות הרמב"ן שהביא הרא"ש פ"ב דיבמות מזה הירושלמי הקצרתי וק"ל:
ואם צדקו דברינו א"כ אזדא ליה ראי' שלנו לנדון דידן לאסור באחי אם אביו הואיל והגזירה משום אחי אביו אבל אשינויי' לא ניקום ונסמוך והפלפול יאה ליישב דברי הסמ"ג אפי' ע"ד רחוק קצת אבל להמציא היתר עי"ז חס לנו והתה"ד סי' רי"ד אוסר באשת אבי אם אביו ממש בלי ראי' כלל רק שאין ללמוד היתר מדברי זעירי דשם מתחיל באם ולא שכיח גבי' משא"כ הכא שמתחיל בקורבת אב אע"ג דמפסיק באם יש לאסור א"כ ה"נ דכוותי' ומעלתו כבר הביא זו הראי' וחזר וכ' שהיש"ש פ"ב דיבמות סי' וי"ו כ' שהתה"ד מודה להתיר בכלת בת בנו אלא שהב"ש סי' ט"ו סקי"ז חולק ואוסר גם בהא וס"ל למעלתו דהא תלי' בהנ"ל אם יש לדמות גם הא דילן להא דתה"ד או לא הנה ראשון תחלה אומר שדברי המהרש"ל תמוהים בעיני מאוד אע"פ שהביא ראי' ברורה לדבריו דאי ס"ד לאסור בכלת בת הבן תיקשי ק' תוס' השתא כלת בת הבן אסירי מכ"ש בת בת הבן ואין לומר כתי' תוס' משום שאינה בת יורשת נחלה א"כ ה"נ כלת בת הבן שהרי הבת מפסקת אלו דבריו ז"ל יע"ש:
ובתחלה אביא ראי' קצת דלא כוותי' אלא כהב"ש לאסור בכלת בת הבן והוא דש"ס ביבמות מייתי בריתא והא תני' כלתו ערוה כלת בנו שני' וכן אתה אומר בבנו וכן בנו עד סוף כל הדורות ע"ש וק' טובא הך סיפא מאי קאמרי אי אכלה קאי וכן אתה מוצא בכלת בנו הא עלה קאי ומינה מסיים ואי אבת בנו האי ערוה דאורייתא היא ויש לדחוק דהכי קאמר כמו שאתה מוצא בכלתו שהיא ערוה וכלת בנו שני' עד עולם ה"נ בת בנו ערוה ובת בן בנו שני' עד עולם ובאמת כן הגירסא להדי' בכריתות י"ד ע"ב מ"מ הרואה יראה דוחק לשון הברית' כיון דתלי' שניות דבן בכלתו א"כ ברישא ה"ל לסיים ולומר כלת בנו שני' עד סוף כל הדורות וכן אתה מוצא בבת בנו אבל השתא דלא מסיים עד סוף כל הדורות עד לבסוף הבריתא משמע להדי' דהני תרי בבי אהדדי שייכי והכי קאמר כלתו ערוה כלת בנו שני' וכן אתה מוצא בכלת בת בנו וכלת בן בנו עד סוף כל הדורות:
והשתא מ"ש תוס' דשאני כלת בנו שהוא ראוי ליורשו ר"ל שהערוה הראשונה שעליה גזרו דהיינו משום כלתו שהיא אשת בנו הוא ראוי ליורשו ושכיח גבי' משו"ה אסרו כל הבא אחריו אפי' בהפסק בת ביניהם משא"כ בבת בת הבת שהערוה הראשונה שעליה גזרו אינה ראיה ליורשו ורחוקה מביתו וכן בת הבן אע"פי שהבן ראוי ליורשו מ"מ הבן אינה ערוה אלא בת בנו והיא אינה ראוי ליורשו והן הנה דברי התה"ד וסברתו לאסור באשת אבי אם אביו משום דתחלת ערוה דהאי דרא היא אשת אביו שהיא ערוה ושכיח גבי' ממילא אזלי' לכל האי דרא אפי' בהפסק א' ביניהם והה"נ לנדון דידן באשת אחי אם אביו שתחלת איסורא דהאי דרא הוא אשת אחי אביו דשכיח גבי' דאביו ויורשו ג"כ אין הפסד במה שעולה עד האם וראיתי ביש"ש בסוף הסי' שכ' דאע"ג דנאסר אחי אבי אביו מ"מ אין לאסור באשת אחי אבי אמו משום שאין למטה דידה ערוה דאוריתא ואח"כ מייתי תשו' הרא"ש הנ"ל יע"ש משמע להדי' הא באחי אם אביו שיש למטה ערוה דאורייתא יש לאסור אע"ג דהוא גופי' מתיר בכלת בת הבן וע"כ דיש לחלק אלא דיש לתמוה עליו מה שכ' כאלו הוא ממציא היתר אשת אחי אבי אמו והוא ש"ס ערוך ביבמות מ' ע"ב הנ"ל וצ"ע עליו:
מכל הנ"ל מבואר שאין לנו להתיר מה שלא נמצא בפירוש להתיר והרי ה"ה כ' בפ"א מאישות שאין ללמוד זו מזו כלל ע"ש ולדבריו הרי הן כהלכות מועד וכותים ויש להקשות דה"ל למחשבנהי במ"ק י"ב סוף ע"א וכן בב"ב ק"ל ע"ב ה"ל למימר ובלבד שלא ידמה בעריות וער"פ אין דורשין מ"מ לבדות התירי' מלבנו לא נ"ל כלל:
ויש מי שמתעקש דאדרבא מהש"ס משמע שאין להוסיף איסורי' מלבנו מדאמר ביבמות שם אי הוה פשיט להתירא מי הוה סמיך עלה לאו מר דרבנא חתים עלה לאיסורא נמי לא תסמוך ויפלא הדבר אה"נ להתירא אין לסמוך אדיסקיא ומ"מ לאיסורא ניחוש אע"כ אין להוסיף איסור מה שאינו מפורש בהדיא וזה הבל דאה"נ דיש לחוש מספיקא אבל האיבעיא לא נפשוט מזה ועוד התוס' הוכיחו מזה דלא הי' הסברא נוטה לאסור אלא כאמימר להכשיר אחי אבי אביו אבל מ"מ נראה לי לפרש דברי הש"ס בטוב בעז"הי להסר מעלינו כל פקפוקי':
והוא לפי מה שהקשו האחרוני' למאי דפסקו כבר קפרא דירושלמי לאסור באבי אם אביו ויש לה הפסק וכן באם אבי אביו א"כ הא ה"ל שש עשר תמני' דבריתא ושית דר"ח ותרי דבר קפרא אע"כ לית הלכתא כבר קפרא וי"ל דהא בלא"ה הני שית דר"ח נמי טובי היו בת בת בתו ובת בן בתו וכן בת בת בנו ובת בן בנו וכן קחשיב לי' הרמב"ם וה"ל טובי ורש"י לא חשיב בדר"ח רק בת בן בתו ולא בת בת בתו משום דס"ל דההיא פשיטא שאין לה הפסק כיון שלא הפסק בן ביניהם משא"כ בחמיו וחמותו קחשיב להנהו בלי הפסק עיי' וק"ל מ"מ הני דר"ח טובי הוה ואיך לא חשיב מר ברי' דרבנא רק שיתסר אע"כ הני דיש בהם הפסק לא קחשיב ולא הוה הני דר"ח רק שש בת בת בנו ובת בת בתו וכן באשתו וחמיו וחמותו ולא המפסיקי' והה"נ הני דבר קפרא דלא קחשיב שמפסיק האב בין האמהות וכה"ג וא"כ לא ה"ל שיתסר בלתי הני דאמימר ועל זה יפה דחה רב אשי ולטעמיך אי הוה כתיב להתירא מי קא סמיך עלייהו ר"ל וכי תבוא לפשוט מזה להתיר ההספקות ודלא כבר קפרא ע"כ תאמר דלא בר סמכא הוא א"כ דע"כ משבשתא הוא לא תסמוך עלה אפי' לאיסורא וא"ש:
אח"ז מצאתי מ"ש במהדורי בתרא אהא דאני מותרת לך ובתי אסורה לך מייתי גליון וז"ל ובאשת אחי אם אביו נמי לא גזרו לקמן אע"ג באשת אחי אביו ערוה וכו' עכ"ל הגליון אלו דברי המהדורי בתרא ודבריו צ"ע היכי מבואר כן לקמן בפשיטות בלי ראי' להתיר באשת אחי אם אביו למאן דאוסר באשת אחי אבי אביו ועוד א"נ הוה פשיטא לי' כן משום ראי' א"כ אמאי לא העתיק המה"ב גם תי' הגליון על הקו' הלז אע"כ פשוט דט"ס הוא בגליון וצ"ל אשת אחי אבי אביו ור"ל למאן דמתיר בשמעתן אע"ג דלמטה ערוה ומשו"ה לא העתיק על זה שום תי' משום דהטעם מבואר בש"ס דאתפליג דרא וא"כ יש כאן ראי' דס"ל להגליון דלמאן דאוסר באחי אבי אביו אע"ג דאתפלג דרא הה"נ דאוסר באחי אם אביו משום דלמטה ערוה מדלא מקשו מני' באמת ותי' לנו שום חלוק אע"כ אה"נ דאסור ואין ראי' ממ"ש בחידושי רמב"ן עמ"ש בה"ג לחדש שינוי' לעריות דאין לנו לחדש מה שלא נמצא ההוא מילתא אחריתי היא דהרי לא מצינו כלל שגזרו שניות על ערוה דאחיו ואחותו ואין לנו לחדש עליהם וכן אחות אשתו אבל אשת אחיו שגזרו עליה משום שני' א"כ אפשר דהכל בכלל ותנא לאו כי רוכלא הוא דליחשיב:
ועוד נ"ל להביא ראי' מהש"ס לאסור בנדון דידן להדי' דביבמות מ' ע"ב ד"ה ש"מ גזרו שניות בחליצה כ' ומיהו ר"ח דתני מנינא קשה דלא תני בן אחותו ובן אחיו מן האם ע"ש שתי' בדוחק גדול ונראה מסדר דבריה' דאי הוה קאי אמיתנא לא הוה ק' להו מידי משום דהברי' מיירי הכל בתואר החולץ שאסורה באחיו של החולץ ובבנו שלו אע"ג דהכל משום מיתנא מ"מ הכל מיירי בתואר החלוץ וא"כ לא נקט הני דמייתי תוס' משום דהני שייכי נמי במן האם ולא פסיקא להוא דאפשר שיהי' אחותו ואחיו של החלוץ מאמא ולא יהי' קורבא עם מיתנא כלל משא"כ הני ד' דתני' לא שייכי' אלא במן האב וע"כ יש להם שייכות עם מיתנא שהוא ע"כ אחיו של חלוץ מן האב משו"ה לא הוה קו' להתוס' אלא לבתר דמוקי לי' בחולץ דה"ל למתני נמי הכי ואע"ג דתני בבריתא אבי אמו עמ"ש רש"י ד"ה וקתני אחיו מן האם וכו' ע"ש סוף הדבור מ"מ ההוא משום אשגרת לישנא דאבי אביו נקט לי' אבל אין קושיא אם לא יוסיף התנא בן אחותו ובן אחיו מן האם כיון דלא פסיקא לי' כנ"ל וק"ל:
והשתא אי ס"ד דמאן דפסק דלא כאמימר ופוסל באחי אבי אביו מכשר באחי אם אביו קשה הלא כל חילי' לפסוק דלא כאמימר הוא מסוגי' דיבמות מ' ע"ב הנ"ל מדלא רצה לפשוט מאמימר דגזרו שניות בחלוצה דלמא משום ה"ט גופי' דלא הוה נראה להש"ס למפשט דגזרו שניות בחלוצה דקשי' לחשב נמי בן אחותו ובן אחיו מן האם וצריכי' לדחוק בתי' תוס' ואשינויי' דחיקא לא סמכינן ועדיף טפי למפסק דלא כאמימר ובריתא נקט הכל משום מיתנא ולק"מ ק' תוס' וכל זה להס"ד אבל למסקנא דמוכח בלאה"נ דגזרו שניות בחלוצה וע"כ שבקי' לבריתא דדחיק ומוקי נפשה כתי' תוס' א"כ ממילא תו הלכתא כאמימר ואדרבה משמע מהמקשן דפריך סתמא כפשיטות מאמימר ש"מ דקי"ל כוותי' וא"כ קשה מ"ט פסקו הם דלא כאמימר אע"כ הם ס"ל לאסור נמי באשת אחי אם אביו וא"כ להס"ד דמיירי במיתני נמי קשה לחשב נמי שאסורה החלוצה בבן בנו של אחות החלוץ מאביו משום שהיא אשת המת דה"ל אחי אם אביו של זה הבן הבן וע"כ גם להס"ד אתאינן לשינויי דחיקא של התוס' ואפ"הלא רצה למיפשט מאמימר ש"מ לית הלכתא כוותי' ומוכח מהש"ס דלהנך פוסקי' אסור אפי' באחי אם אביו ומי יקל ראש כנגדם:
ואפשר דאפי' אם נישאת נמי תצא שהרי אפי' באשת חמיו דלא אסר אלא מפני מראית העין בירושלמי מבואר בנימוקי יוסף שר"ת הצריך לגרשה ובצמח צדק סי' מ' האריך מאוד בזה שמחוייב להוציא ולבסוף צידד בנישאית ע"פי הוראת חכם ומסיים כיון שהוא רק משום מראית העין אע"ג דגם התם רבים חולקים עוד ראיתי ביש"ש דס"ל מ"ש ר"ת שמא אח"כ גזרו על אשת חמיו רצונו לומר אחר הש"ס מתקנת הגאונים חששו להירושלמי ואפ"ה ס"ל להיש"ש להוציא ע"ש א"כ ק"ו בנדון דידן דלפע"ד להפוסקי' דלא כאמימר אסור מדינא דהש"ס דאפי' אם נישאית תצא ועיי' ב"ש סקט"ז:
מיהו מה שהביאו למהרש"ל לומר דאח"כ ר"ל הגאונים גזרו לא נראה כן משארי הפוסקי' ומפרשים אלא מ"ש אח"כ גזרו ר"ל דנהי דבריתא אמרה מותר באשת חמיו מ"מ האמוראי' שבירושלמי גזרו עלי' וש"ס דילן מודה לו אלא דשמעתין מיירי מאיסור שני' אבל לא מאיסור מראית העין בעלמא ופשיטא דאפי' אי גם במראית העין כופין להוציא מ"מ יש כמה נפקותא לדינא בין איסור שני' ובין איסור מראית העין לענין הני מילי דמנו פ' יש מותרות פ"ה ע"ב ואדרב' נ"ל ראי' שגם בש"ס דילן חשו לזה מהא דאמר הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי תימא לי' בתי אסורה לך וקשה מאי אי הכי הא בלא"ה נמי קשה אשת חמיו נמי תימה לי' וכמה פעמים הקשו תוס' כן ובפ' חזקת מ"ה ע"ב המציא הרי"ף ור"ת שיטה חדשה מפני ק' זו ע"ש וא"כ ה"נ מאי אי הכי דקאמר אע"כ צ"ל כך בל"ז הייתי אומר הא דאשת חורגו אומרת בתי אסורה לך לאו אבתה מזה הבעל שהוא בן אשתו של זה דה"ל בת בן אשתו שהוא ערוה דאוריית' דמהא לא מיירי כלל שאין זה תימה כל כך אבל מיירי מבתה מבעל אחר וכן צריך לפרש פ"ק דמס' ד"א דקתני אשת חמיו אסורה ובתה מותרת ר"ל מבעל אחר וה"נ מיירי מבתה מבעל אחר שהיא חורגת חורגו ואסרוהו מפני מראית העין שהחורג נראה כבנו ובתו חורגת נראית כבת בנו שמשו"ה אסורה לאחי' הגדלי' עמה וגזרו עליה מפני מראית העין ואפ"ה לא גזרו על אשת חורגו משום גזירת מראית עין שהיא כלתו וזה הוא תימה והטעם לזה באמת משום דעיקור הגזירה שייך בחורגי' הגדלי' זע"ז שלא ישאו זא"ז משום שהם גדלים זע"ז וממילא אסרוהו נמי על הזקן משום בת בנו דכולי' חדא גזירה היא משא"כ באשת החורג שלא גזרו כלל ומ"מ תימה הוא ולק"מ מאשת חמיו דאה"נ דגזרו עלי' משום מראית העין ומה דתני בברית' ומותר באשת חמיו הומ"ל ולמדחק מותר משום שני' קאמר אבל השתא שהתימה הוא משום שהבת ערו' דאורי' ה"ל למגזר עלי' משום שני' א"כ אשת חמיו נמי תימא הכי שהרי עכ"פ משום שני' לא גזרו דא"נ דמשום מראית העין גזרו מ"מ נפקא מיני' טובא בין גזירה דשני' לגזירה דמראי' העין ומכ"ש דברייתא תני ומותר באשת חמיו משמע מותר לגמרי אפי' מראית העין ליכא ומשני הש"ס משום דלא פסיקא מ"מ מוכח שסברת הירושלמי היא ג"כ סברת ש"ס דילן דמשו"ה קאמר אי הכי וא"כ איכא למימר שפיר אח"כ גזרו:
ועוד נ"ל דש"ס דילן הי' ראוי יותר לגזור על אשת חמיו מהירושלמי דיש"ש מייתי ק' אהא דירושלמי דא"א לומר אשת חמיו אסור מן התורה שהרי דהע"ה נשא את רצפה בת איה הקשה הא מבואר בסנהדרין פ' כה"ג י"ט ע"ב דלרבנן דהלכתא כוותי' לא נשא דוד כלל אלמנת שאול דמלך אינו נושא אלמנתו של מלך ומה שנאמר נשי אדוניך בחקיך קשי' הראוי לך מאדוניך ולפע"ד לא ק"מ דמשו"ה דקדק הירושלמי דוד נשא רצפה והיכי רמיזא שדוקא רצפה נשא הלא בקרא סתם כתיב נשי אדוניך ומאן לימא לן שהוא רצפה אע"כ הירושלמי בא לתרץ קו' זו דלא כש"ס דילן וס"ל פלגש בלא קידושין ומלך נושא מפותת מלך ורצפה פלגש שאול הוה וכן מצאתי להדי' בירושלמי דפ' כה"ג אלא שחסר שם תיבה א' וכך צ"ל שם ר"י אומר נושא מלך אלמנת מלך שכן מצינו בדור וכו' ואת נשי אדוניך בחקיך ורבנן ההוא רצפה ר"ל שהי' רק פלגש ולק"מ קו' היש"ש הנ"ל ומיהו גמ' דלן או דאזלא למ"ד פלגש בקידושין או דס"ל שאינו נושא אפי' פלגשו של מלך מ"מ אהירושלמי לק"מ וידוע הכלל שהשרישו תוס' מה שנמצא בפי' להתיר לא נראו לחכמים לאסרו נמצא להירושלמי נמצא בפירוש בקרא להתיר אשת חמיו משא"כ לש"ס דילן דלא מיירי קרא ברצפה ראוי יותר לאסור וא"כ דברי המהרש"ל שכ' הגאונים אסרוהו לא נראה מ"מ מוכח מזה כמה החמיר להוציאה מבעלה כ"ש בנדון דידן מ"מ זה להלכה אני אומר ולמעשה לא נשאלתי על זה אבל לכתחלה פשיטא שאין מניחין לישא את אשת אחי אם אביו הנלע"ד כתבתי. מ"ד כאור בקר ליום א' וי"ו שבט תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |