חכמת אדם/עו

חכמת אדם ‏ עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין מאימתי נקרא יין וכיצד נאסר במגע עכו"ם ובכח (סימן קכ"ג קכ"ד)

א ע"י ג' דברים נאסר היין:

א. ע"י נגיעה. ואפילו לא נגע אלא שהיה נקב בחביות ותחב בו עכו"ם ברזא קצרה אעפ"י שלא נגע ביין מ"מ אלו לא סתם הנקב הי' כל היין יוצא ה"ל כנוגע בכולו ואסור בהנאה מדינא.

ב. ע"י כחו שהטה העכו"ם החבירות ועי"ז יצא היין וזה אינו אסור מדינא אלא בשתיה.

ג. ע"י ניצוק. כגון המערה יין לתוך כלי שיש בו יי"נ האסור בהנאה מדינא. כיון שהקילוח מחברן הכל אסור:

ב מאימתי נקרא יין לאסור במגע עכו"ם משהתחיל לימשך דהיינו משנמשך בגת בעצמו אע"פ שעדיין לא ירד וקלח ממנו לחוץ כלום אלא שהגת הוא מורדן ופינה החרצנים והזגים למקום אחד עד השולים ונראה היין לבדו צליל עומד במקום אחד זהו נקרא המשכה (רש"י) ואם נגע בו העכו"ם נאסר כל מה שבגת אפי' לא נגע אלא בחרצנים וזגים אם יש בהם טופח ע"מ להטפיח. וא"ל לא נאסר אלא מה שנגע כדלקמן סי' ד' וכ"ש אם נמשך חוץ לגת לבור דהוי המשכה (אפי' לר"ח) ואם נוגע אח"כ אפי' מה שבגת אסור אבל כ"ז שלא הבדיל היין עד שולי הגת מן החרצנים והזגים לא הוי המשכה אע"פ שיש הרבה יין במקום א' מכונס בגומא א' שבין החרצנים והזגים שאינה מגיע עד השולים אינו נאסר במגע דלא נקרא המשכה כיון שיש ענבים תח היין הלכך אם הגת סתומה ומלאה בענין שא"א ליין לבדו למשך בה אפי' ממילא אין בו תורת יין לאסור במגע ואפי' לקח העכו"ם בידו הרבה עם חרצנים חגים לא הוי המשכה ומותר להחזירה לתוכו (קכ"ג סעיף י"ג ולשון זה העתקתי מלבוש):

ג אם מילא מהגת כוס יין וכונתו לשלותו (ר"ל להסיר) מהחרצנים והזגים הוי המשכה וכל היין שבגת תורת יין עליו לאסור משום מגע וכן אם נתן סל לתוך הגת או גיגית דרוכה נקרא המשכה ואפי' לא לקח הישראל מיין שבסל כיון שהיין צלול נכנס לתוך הסל ונבדל מהחרצנים והזגים אבל אם לקח החרצנים עם היין לא הוי המשכה ואפי' אם לקחן עכו"ם ביחד מותר להחזיר המותר (שם סעיף י"ח ובש"ך):

ד גיגית מלאה וכ"ש אינה מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית עכו"ם והם של עכו"ם יש לאסור לקנות ממנו דשמא המשיך ממנה ואפי' בהעלמ' עין שהעלים הישראל עיניו ממנה אסור אם לא שחתם הגיגית אבל אם היא של ישראל אין חשש שמא המשיך העכו"ם במקום שהי' נתפס עליו כגנב (שם סעיף י"ט וע' בתשו' צ"צ שהאריך בזה בסי' י"ב) ודוקא בגיגית דשייך בו המשכה אבל בעריבה שאין דרך למשוך משם מותר לקנות ממנו ענבים דרוכות ובעל נפש יחמיר גם בזה דשמא הי' אותן ענבים הדרוכים כבר במקום ששייך המשכה וידוע שלא יקנה הישראל מאותו כלי וע"כ הוא מריקם לעריבה וכן ראוי לנהוג במקום שאפשר (ט"ז ס"ק ט"ו):

ה גת שהיא סתומה ומלאה דלא שייך המשכה וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לתוך סל שלפני הגת שהיין מסתנן בו אין על מה שבגת תורת יין אלא על מה שבסל בלבד למה הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחר ומשם נמשך היין מן הענבי דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום ואם נגע עכו"ם בסל נאסר ואם החזירו לגת נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערב בו. ואם יש במה שבגת ס' נגד היין שנפל בו מהסל מותר לדידן דקי"ל סתם יינם בטל בששים ולכן אפי' אין בגת רק יין נמי בטיל ואפי' ע"פ הדין לשיטת הש"ע דיין אסור בכל שהוא וא"כ אם אין שם אלא יין אסור מ"מ אם יש בגת ג"כ חרצנים והזגים דהוי מבשא"מ עם היין דהא דיי"נ אסור בכ"ש הוא דוקא במינו אבל שלא במינו בטל לכ"ע בס' ודוקא כשיש ס' בחרצנים וזגים לבד דאז גם היין מותר מטעם סלק אבל אין היין מצטרף לס' לדעת הש"ע (ט"ז ס"ק י"ג ודלא כמשמע מש"ך ס"ק מ"א) ושמרים שלא עברו עליו י"ח עם יין הוי מב"מ (ססי' קכ"ו):

ו גת סתומה ומלאה ר"ל שסתם הצנור של גת שלא יוכל היין לירד ממנו לבור וגם מלאה כדי שלא ימשוך בגת עצמו אלא במקום שנסחט שם עומד מעורב עם הזגים מדינא הי' מותר לדרוך בה עם העכו"ם אלא שר"ת החמיר לאסור בה כיון שיש מציאת שיהי' בו המשכה כגון שיקח בכלי יין צלול מן הגת כדלעיל סי' ב' ג' וכיון דבהמשכה כל דהו נעשה יי"נ וא"א ליזהר ממגעו של עכו"ם אחר המשכה וגזרו קודם המשכה אטו לאחר המשכה ועוד החמירו דאפי' בגיגית ויש בו ברזא גדולה דל"ש בו המשכה שאם יקח הברזא יצאו גם הענבים עמו אפ"ה אסור לדרוך עמו כיון ששייך בו קצת המשכה כשמנענע הברזא ואז יוצא יין צלול וכ"ש כשיש בו ברזא קטנה שאין ענבים יכולין לצאת משם גם בזה גזרינן שמא יגע לאחר השכה וגזרינן קודם המשכה אטו לאחר המשכה ואפי' הי' העכו"ם כפות דל"ש שמא יגע בידו. ולכן אפי' אינו נוגע ברגליו בענבים כגון ששם עצים ודפים על הענבים ועלה העכו"ם על הדפים ודרך אפ"ה אסור לכתחלה ובדיעבד כל זמן שלא נמשך ממנו היין אפי' נגע בהם העכו"ם מותר אבל כשכבר נמשך וישראל עומד על גבו וראה שלא נגע לא בידיו ולא ברגליו כל מה שיצא לחוץ אסור בשתי' הואיל ויצא מכחו ולידן במקום הפסד מותר אף בשתי' אבל מה שבגת ובגיגית מותר. אבל בגיגית שאין בו ברזא כלל דל"ש בו כלל המשכה אע"ג דגם שם שייך המשכה דהיינו אם יפנה כל הענבים למקום א' בגיגית והיין מן הצד דזה הוי המשכה כדלעיל סי' ב' כיון דזה לא שכיח כלל דלמה יעשה כן ולכן מותר לדרוך בגיגית כזה וכן בעריבה (סי' קכ"ג סעיף כ"א כ"ב) ועיין לעיל סיף ד' (וע' כ"ז בט"ז ס"ק י"ד ובש"ך):

ז כיצד היא הנגיעה שיאסור דינא בהנאה שיגע בכוונה בידו וי"א אפי' ברגלו או בשאר איבריו שדרכן לנסך (עיין ש"ך סי' קכ"ג ס"ק מ"ג) או בדבר אחד שבידו בכוונה וישכשך אפי' ששוך מועט או ששתה ממנו בין ששתה העכו"ם מהחביות בין ששתה מהכוס והחזיר הישראל את המותר לחביות או שמצץ במניקת (שקורין ליווער) בחביות והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה (סי' קכ"ד סעיף י"א) ואפי' לא נגע ביין אלא ברתיחה שעל היין (שם) או שהגביה כלי עם יין ושכשך מעט והכלי הי' פתוח הוי כאלו נגע ביין עצמו ומדינא דש"ז אסור בהנאה (סעיף י"ז):

ח נגע ביין ולא שכשך כלל מותר בהנאה מדינא (ש"ך ס"ק כ') ולדידן משמע מ"ך ס"ק ל' דמותר בשתי' כדלקמן סי' ו':

ט אחז עכו"ם בכלי פתוח ושכשך אבל לא הגביה ולא נגע ביין לרמב"ם וכ"כ בש"ע סעיף י"ז דאסור בהנאה מדינא ורבים חולקים וס"ל דשכשוך בלא הגבהה לא מקרי שכשוך ומותר אפי' בשתי' ובמקום הפסד יש לסמוך ע"ז (רמ"א שם) וכ"ש דבנגיעה הכלי לחוד בלא הגבהה ושכשוך דמותר (ש"ך ס"ק מ"ג):

י בד"א כשהי' הכלי פתוח אבל אם הי' הכלי סתום בין שהי' מלא או חסר אעפ"י שהגביה ושכשך מותר בשתי' לכ"ע דאין דרך ניסוך בכך (שם סעיף כ"ה ובש"ך וסי' קכ"ה סעיף ח' ט'):

יא הי' הכלי פתוח והגביהו אבל לא נגע ביין אם הי' הכלי צר אסור כיון שהגביה ושכשך דזה דרך ניסוך אבל אם הי' הכלי רחב כדלי וכיוצא בו אע"פ שהעכו"ם נושא הכלי ובודאי משכשך בדרך הילוכו כיון דלא ניחא לי' בשכשוך זה דמתירא שמא ישפוך מותר אפי' בשתי' ובלבד שיהי' הישראל הולך אחריו שיראה שלא יהי' חשש שמא נגע ביין אבל אם מכוין לשכשוך או כלי שפיו צר ופתוח אע"פ שהוא כדרך הילוכו כיון שמגביה ומשכשך הכלי אסור (סי' קכ"ה סעיף י' ובש"ך ס"ק י"ט) וי"א דאפי' גביה ושכשך כיון שלא נגע ביין לא בגופו ולא בדבר אחר מותר בהנאה מדינא (ט"ז סי' קכ"ד ס"ק ט"ו) ואם ניתז על עכו"ם וחזר ליין אעפ"י שניתז על בשרו מותר דאין דרך ניסוך בכך (ש"ך ס"ק כ"א בסי' קכ"ה):

יב מגע עכו"ם לאסור בהנאה מדינא צריך ג' תנאים (א) שיהי' בר כוונה לנסך לאפוקי תינוק כל זמן שאינו יודע בטיב ע"ז או אפי' גדול אלא שנפל לבור של יין ועלה מת (קכ"ד סעי' י') או שנתקל ונתגלגל בתוך היין ונתגלגל גם לחוץ שהי' באונסו גם לבסוף אבל אם לאחר שעבר האונס נמצא עדיין נוגע ביין אפי' אונס דעלמא דלא קרוב למיתה אסור בהנאה (שם בש"ך ס"ק נ"ו) (ב) שידע שהוא יין (ג) שלא יהא עוסק בדבר אחר (סעי' י') ועכו"ם בזמה"ז שאינם עע"ז כל מגען מיקרי שלא בכוונה וא"כ אם נגעו ביין שלנו אינו אסור אלא בשתי' וא"כ ה"ה במקום דמדינא אפי' בעע"ז אינו אסור אלא בשי' כגון שלא ידע שהוא ין או שהי' עוסק בד"א ונגע ביין שלא בכוונת מגע א"כ בעכו"ם שלנו מותר אפי' בשתי' דלעולם נחתינן חד דרגא ומ"מ אין להתיר רק דוקא במקום הפ"מ ואין לפרסם הדבר בפני ע"ה אבל יין שלהם אפילו של ישמעאלים אסור בשתי' אפי' בזמה"ז ואין חילוק בזה אלא לענין נגיעה (ש"ך ס"ק ע"א) ולכן בכ"מ שנכתוב אסור בהנאה לדידן מותר בהנאה ובמקום שנכתוב אסור בשתי' לדידן מותר אפילו בשתי' ואם יש ספק אם נתכוין ליגע או לא תלינן לקולא דהוי סד"ר (ש"ך ס"ק ל"ג) ונ"ל ה"ה אם יש לספק אם ידע שהוא יין או לא:

יג הושיט ידו לחביות בסבור שהוא של שמן ונמצאת שן יין מותר בהנאה (סי' קכ"ד סעיף י"ב) ולדידן מותר בשתי' במקום הפסד (ש"ך ס"ק מ"ט) ואם נודע לו שהוא יין וכן אם פשט ידו לחביות וידע שהוא יין אלא שפשט ליטול משם דבר שנפל לתוכו כיון דבכניסתו לא ידע שהוא יין או שהי' טרוד בהצלת הדבר א"כ לא הי' כוונתו לנסך ולכן אם הוציא מיד מותר בהנאה ומ"מ אפי' לדידן אסור בשתי' אבל אם תפסו ידיו קודם שמוציאה שלא ישכשך בהוצאתו דבשלמא בכניסתו הי' טרוד בהצלת הדבר מה שנפל לו אבל בהוצאתו לא טרוד ולכן צריך אז שמירה שלא ישכשך ולכן צריך לתפוס ידו ולפתוח החביות מלמטה עד שירד היין וירד למטה מידו ואז מותר בהנאה ולדידן במקום הפסד מותר בשתי' (סעי' י"ג בט"ז ובש"ך שם ס"ק ל'):

יד מדד עכו"ם הבור שיש בו יין או החביות דהיינו שהכניס קנה לתוכו לידע מדתו או שהי' מטפח על פי חביות הרותח כדי שתנוח הרתיחה הוי כמגע עכו"ם שלא בכוונה לנסך ומותר בהנאה ולדידן במקום הפסד מותר בשתי' ויש מקילין אפי' במדדו בידו וכן אם זבובים או יתושים ע"פ חביות והתיזן בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ולדידן בשתי' דבכ"ז עוסק במלאכתו וכן עכו"ם שדרך יין ברגליו ושמרהו וראו שלא נגע בידו מותר בהנאה אפי' להאוסרים ניסוך ברגל דבמלאכתו הוא עסק (ואם נגע בידו ע' בט"ז ס"ק י"ז ובש"ך) ואין לדמות מלתא למלתא להתיר דברים אחרים מאומד הדעת לומר זה אינו מתכוין לנסך ואין לך בו אלא מה שאמרו חכמים (סעיף י"ט):

טו חביות שהי' נקב בצדה ונשמט הפקק מהנקב והניח העכו"ם ידו במקום הנקב כדי שלא יצא היין (סעיף י"ד) או שסתם הנקב בברזא קצרה שאינה עוברת כל עובי השוליים (ש"ך ס"ק ס') כל היין שמראש החביות עד הנקב אסור בהנאה דכיון דסופו לצאת והעכו"ם סותמו ומונע לצאת הוי כנוגע בכולו ושמן הנקב ולמטה מותר בהנאה אך כיון דחשבינן לי' כמעורב וא"א ליהנות ממנה בפ"ע ולכן מותר למכור הכל לעכו"ם חוץ מדמי היין האסור בהנאה ודוקא שהי' שם ישראל להציל את היין ובא עכו"ם והצילו ונמצא שלא הי' העכו"ם טרוד במלאכתו אבל אם לא היה שם ישראל להציל או שהי' הישראל רחוק ממנו קצת או עוסק בדבר אחר וחשש העכו"ם על הנשפך ביני לביני ובא עכו"ם להצילו ועדיף ממדרן בידו בסי' הקודם כיון שאינו פוגע ביין ומאחר דבמלאכתו הוא עוסק והכל מותר בהנאה ולדידן במקום הפסד מותר בשתי' (סעיף כ"ג וסעי' י"ד ובש"ך):

טז וכן חביות של חרס שנסדק' לארכו והיין יוצא ולא הי' שם ישראל ובא עכו"ם וכרכה או חבקה בידיו וחברה בכחו כדי שלא יצא היין ה"ל כנוגע ע"י ד"א ומותר בהנאה ואם נסדקה לרחבו והיין מטפטף ונתן ידו עלי' והכביד עלי' עד שהדקה ומנע יציאות היין מותר בשתי' שאינו רק כמעשה לבינה הנתונה ע"פ חביות ומכבידה. ובחביות של עץ שיש לה חשוקים (שקורין רייפין) אף בנסדקה לארכו מותר בשתי' שהרי לא הי' הדפנות נופלת שהחשוקי' מחזיקין אותן (סעי' כ"ב) ולדידן לעולם מותר בשתי' במקום הפסד:

יז בד"א שהניח רק ידו על הנקב או שתחב ברזא ואינה עוברת כל השוליים אבל אם הכניס אצבעו לפנים או ברזא ארוכה שעוברת השוליים כל היין אסור בהנאה ולא אמרינן דכוונתו להציל וטרוד במלאכתו כיון שהיה יכול להציל בהנחת יד לבד מבלי שיכניס ידו לפנים ולכן אפי' אין ישראל להציל אסור ומ"מ היכא דא"א להציל אם לא שיתחוב ידו לפנים ואין עם ישראל להציל מותר בהנאה דטריד במלאכתן (ש"ך ס"ק כ"ז) ולדידן בהכניס אצבע מותר בהנאה במקום הפסד ואם לא הי' יכול להציל אלא ע"י שיכניס אצבעו ואין שם ישראל וכן בהכניס ברזא ארוכה מותר אף בשתי' במקום הפסד (ש"ך ס"ק ס"ח):

יח אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין כולו אסור שא"א שלא ישכשך ודוקא שידע שהברזא עוברת כל השוליים אבל אם אנו מסופקים אם ידע העכו"ם שעוברת כל השוליים או לא תלינן דלא ידע וא"כ ה"ל מגע עכו"ם שלא בכוונה ע"י דבר אחר דמותר אפי' בשתי' כדלקמן אבל אם אינה עוברת כל עובי השוליים בענין שא"א לו לשכשך כשמוציא א"כ הוי כמו כחו (ר"ל שהיין יוצא מכחו) ולכן מה שיצא אסור בשתי' ומה שנשאר בחביו' מותר אפי' בשתי' ולדידן במקום הפסד אפי' מה שיצא לחוץ מותר בשתי' וכ"ש אם הוציא שלא בכוונה דהוי כח עכו"ם שלא בכוונה דאף מה שיצא מותר ועכו"ם שוטה שנכנס לבית שיש בו יין ואפי' ראינו שהוציא הברזא כל שלא נגע בידו ביין עצמו ה"ל מגע עכו"ם שלא בכוונה ע"י דבר אחר דמותר אפי' בשתי' (ש"ך ס"ק ל"ו) ואם היתה ברזא ארוכה תוך החביות ובתוך אותה ברזא נקב ונותנים שם ברזא קטנה לסתום נקבו. אם לא הוציא רק הברזא הקטנה כאינה עוברת עובי השוליים דיינינן לה (סעיף י"ד ט"ו):

יט אם הוא בענין שאלו לא הניח העכו"ם ידו על הנקב הי' יוצא כל היין כגון שעושין מניקת כפופה שמניח ראשה א' לתוך היין שבחביות והראש האחר חוץ לחביות ומוצץ היין ועי"כ יוצא כל היין שבחביות והניח העכו"ם אצבעו ע"פ המניקת ומנע היין מלצאת דינו כאלו נגע בכל היין וכל היין שבחביות אסור בהנאה שלולי ידו היה כל היין יוצא ונמצא הכל כבא מבחו בד"א כשהמניקת מגיע עד שולי החביות ואז הי' יוצא כל היין אבל אם אינו מגיע עד השוליים ונמצא שלא היה יוצא היין רק עד מקום שמגיע המינקת וא"כ דינו ממש כדלעיל סי' י"ג דמה שהיה יוצא היא אסור בהנאה והשאר אסור בשתי' וימכור הכל (סעיף כ"ג ובש"ך) ודוקא שהניח ידו על פי המניקת שעל היין ממש והוי כנוגע בכל היין אבל אם לא נגע שם אלא הגביה קצת המינקת ותפס בה מבחוץ ומחמת זה מנע היין מלצאת עוד כדרך שעושין אם רוצים להפסיק הקילוח אז אין איסור אלא מחמת שהריק מן המניקת לחביות ודינו כדין המערה מכלי לכלי לקמן כלל ע"ז סי' י' דיש איסור במאי שיצא לחוץ וזהו בטל בחביו' לדידן (ט"ז ס"ק כ"ו):

כ אם נדנד עכו"ם הברזא ולא יצא מן היין לחוץ והברזא ארוכה ועברה הדופן ונכנסה בתוך היין אם הברזא אינה מהודקת בחזקה נאסר היין בנדנוד זה אבל אם היתה מהודקת בחזקה אפי' היין יוצא ומטפטף מותר (סעיף ט"ז ובש"ך):

כא וכן ברזא שהיתה רפויה בחביות ובא עכו"ם והדקה מותר אפי' בשתיה דאין דרך ניסוך בכך ועוד דמעשה לבנה בעלמא קעביד (סעיף כ"ו):

כב מגע עכו"ם ביין ע"י דבר אחר שלא בכוונה כיצד כגון שהיה יורד מן האין ומקל בידו ונגע בראש המקל ביין שלא בכוונה או שהיה מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכונה וכן אם נתכוין ליגע בו ע"י דבר אחר אלא שאינו יודע שהוא יין מותר אפי' בשתיה (סעיף כ"ד) אבל אם ידע שהוא יין אע"ג שהוא לא נגע בידו אלא שנגע ע"י דבר אחר מ"מ אסור בשתיה ולדידן במקום הפסד מותר בשתיה ומכל מקום אם היה אותו הדבר ביין קודם נגיעתו כגון שנפל ישראל לבור של יין ושלח עכו"ם ידו ואחז בו והוציאוהו וישראל אחר שמרו שלא נגע ביין וכן אם היה קנה מונח כבר ביין ובא עכו"ם ונגע בקנה אין זה מגע ע"י דבר אחר דמשמע שהוא מגיע דבר אחר ליין אבל זה אינו נוגע אלא בקנה הנוגע כבר ביין מותר אף בשתיה ואפי' אומר בפירוש שנתכוין לנסך דזה לא נקרא נגיעה כלל (סעיף כ"א בט"ז וש"ך שם):

כג יין שהיה מונח ברה"ר ובא עכו"ם ודקרו שם בסכין להוציא יין מה שיצא לחוץ אסור בהנאה דמסתמא נגע בו ומה שבפנים מותר אפי' בשתיה כיון דלא כיון עכו"ם רק לנקוב החביות ולא כיון ליגע ביין אפי' נגע ביין הוי ליה מגע ע"י ד"א שלא בכונה ומותר ולא חיישי' שמא נגע בידו ביין בשעה שיצא לחוץ דאז הכל אסור דלמה לו לעשות כן (קכ"ד ססעי' כ"ד):

כד חביות של עץ שהוא מטפטף או שותת יקח ישראל הנעורת בידו ויניחנו כנגד הנקב שימנע היין קצת מלצאת ויבא עכו"ם אומן ויהדקו בסכין בנקב עד שיסתום היטיב ואם היין שותת הרבה צריך ליזהר ביותר שלא יגע עכו"ם ביין בידו אבל בסכין בדיעבד מותר כיון שאינו מכוין ליגע ביין והוי במגע ע"י ד"א שלא בכוונה והרוצה לעשות מן המובחר יהדק החביות בחבל ויפסוק שתיתות היין ואח"כ יתקנו (סעיף כ"ז) ולדידן אף ביד שרי במקום הפסד כיון דהוי מגע שלא בכונה (ש"ך ס"ק ע"ז):

כה עכו"ם שעשה נקב בחביות ותחב בו קנה חלול וע"י הקנה שתה מן היין הוי מגע עכו"ם ע"י ד"א וכן אם הוציא העכו"ם יין ע"י מינקת קטן כשיעור שמחזיק אותה מינקת והוא נוגע ביד ביין שהוא בפי המינקת הוי מגע ע"י ד"א ואסור בשתיה מדינא ואע"ג שחזר ונתערב ביין איזה טפה מפיו או מה שנגע בידו לדידן דקי"ל דיי"נ בטל בס' כדלקמן וא"כ זה בטל בס' (ט"ז סי' קכ"ד ס"ק ל"ב) ולדידן במקום הפסד מותר בשתיה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.