אבני נזר/יורה דעה/תנח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תבנית ממ) |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
==ד== | ==ד== | ||
ד) '''אך''' עדיין יש לפקפק דמ"מ הוי ס"ס שמא לא פסקה קדושת הארץ כרמב"ם ואין קנין לגוי ואת"ל דפסקה קדושת הארץ כר"י בעל התוס' עדיין בס' התרומה מסתפק אם יש קנין לגוי להפקיע. ומה שדימה בגר"א לסוריא עי' תוס' מגילה | ד) '''אך''' עדיין יש לפקפק דמ"מ הוי ס"ס שמא לא פסקה קדושת הארץ כרמב"ם ואין קנין לגוי ואת"ל דפסקה קדושת הארץ כר"י בעל התוס' עדיין בס' התרומה מסתפק אם יש קנין לגוי להפקיע. ומה שדימה בגר"א לסוריא עי' תוס' מגילה {{ממ|י"ט:}} מחלקים בין קטן שהגיע לחינוך שמעולם הי' דרבנן בין סומא שתחילה הי' מחויב מדאורייתא וחילוק זה ג"כ בין סוריא בין בזה"ז וק"ל: | ||
==ה== | ==ה== | ||
ה) '''אך''' במל"מ וקצת אחרונים הביאו ראי' ממתני' דידים פ"ב מ"ד מר' מאיר דאפי' בס"ס מקילין בדרבנן. ור' יוסי פליג היכא דאיכא חזקה לאיסור אבל בלא חזקה אין חולק על ר' מאיר במה שמטהר בס"ס. ולדידי' ודאי אין ראי' מר' מאיר לר' יוסי שהרי תוס' פסחים | ה) '''אך''' במל"מ וקצת אחרונים הביאו ראי' ממתני' דידים פ"ב מ"ד מר' מאיר דאפי' בס"ס מקילין בדרבנן. ור' יוסי פליג היכא דאיכא חזקה לאיסור אבל בלא חזקה אין חולק על ר' מאיר במה שמטהר בס"ס. ולדידי' ודאי אין ראי' מר' מאיר לר' יוסי שהרי תוס' פסחים {{ממ|יוד.}} ב"ב {{ממ|נ"ה:}} כתבו דטעם ס"ס דטמא ברה"י משום דמן הדין לטהר אפי' בספק אחד משום חזקת טהרה ואעפי"כ טמא ה"ה דלא מועיל ס"ס וא"כ לר"מ לשיטתו דחזקה אינו מועיל בדרבנן ה"ה דאף ס"ס אינו מועיל. אבל לר' יוסי דמטמא במקום חזקה אף בדרבנן ה"ה דמטמא בס"ס אף במקום דליכא חזקה: | ||
==ו== | ==ו== | ||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
==יג== | ==יג== | ||
יג) '''והנה''' בענין האיסור ליתן לגוי חני' בארץ מייתי כבודו דברי מהרש"א גיטין | יג) '''והנה''' בענין האיסור ליתן לגוי חני' בארץ מייתי כבודו דברי מהרש"א גיטין {{ממ|מ"ז.}} בהא דישראל שקנה קרקע מגוי וחזר ומכרה לו משהביא שליש כתב מהרש"א הא דנקט בכה"ג ולא נקט ישראל שמכר שדהו לגוי משהביאה שליש דכיון דאסור למכור קרקע לגוי בא"י לא בעי למנקט גוונא דאיסורא אבל בלקח מגוי וחזר ומכרה לו אפשר כה"ג ליכא איסורא עכ' מהרש"א. וא"כ בנ"ד שישראל קנאה מגוי ליכא איסורא במכירה. ואין חילוק בין מכרה לאותו גוי בין לגוי אחר עכ"ד מעלתו: | ||
==יד== | ==יד== | ||
יד) '''והנה''' בעיקר סברת מהרש"א נראה דתליא בטעמי איסור המכירה, או משום דמפקע לי' ממצות. או משום שנותן לגוי חני' בקרקע. דלטעם דמפקע כו' מותר. ולטעמא דנותן חני' אסור. דהנה בב"ק | יד) '''והנה''' בעיקר סברת מהרש"א נראה דתליא בטעמי איסור המכירה, או משום דמפקע לי' ממצות. או משום שנותן לגוי חני' בקרקע. דלטעם דמפקע כו' מותר. ולטעמא דנותן חני' אסור. דהנה בב"ק {{ממ|כ"ט:}} מצא בור מגולה וכסהו וחזר וגלהו פטור אבל אם טממה וחזר וחפרה חייב דאסתלק מעשה ראשון ובור חדש הוא כורה עי"ש היטב. וה"נ הקונה קרקע מגוי דבקנייתו מייתי לה לידי חיוב מצות וחזר ומכרה ואפקעינהו לאו מידי עביד דאינו רק מפקיע החיוב שעשה הוא וכלוקח הכסוי שכיסה הוא דפטור. אבל לענין נותן חני' לגוי אף שמתחילה הי' הגוי חונה בה כשלקחה ממנו והוציא הגוי מתוכה דומה למוצא בור וטממה דשוב לא הי' לגוי חני' בה כלל וכשחוזר ומוכרה לגוי זה או לאחר הוא כחופר בור מחדש ואסור ודו"ק היטב ותראה כי הוא נכון וברור: | ||
==טו== | ==טו== | ||
טו) '''מ"מ''' נכונים דברי מהרש"א דהנה הרמב"ם פ"א מה' תרומות ה"ח כתב דלמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע אם קנה ישראל מהנכרי הרי הוא ככיבוש יחיד. ובפ"ק דע"ז | טו) '''מ"מ''' נכונים דברי מהרש"א דהנה הרמב"ם פ"א מה' תרומות ה"ח כתב דלמ"ד יש קנין לנכרי להפקיע אם קנה ישראל מהנכרי הרי הוא ככיבוש יחיד. ובפ"ק דע"ז {{ממ|כ"א.}} ר' יוסי אומר בסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות. ובגמ' משום דס"ל כיבוש יחיד לאו שמי' כיבוש בשדות דאיכא תרתי שנותן חני' ומפקע ממצות גזרינן. בתים דלית בהו רק חדא שנותן חני' לא גזרינן. ובגמ' אמר שמואל הלכה כר' יוסי. והכא דלמסקנא קאי בסוריא. וכיון דבלקח וחזר ומכר אין איסור משום דמפקע כנ"ל רק משום נותן חני' הו"ל שדות כבתים דאין איסור במכירתו בסוריא. וכן למה דס"ד משום דיש קנין בשקנאו ישראל הו"ל כיבוש יחיד וא"י כסוריא ואין איסור בלקח וחזר ומכר כנ"ל. ודברי מהרש"א ברורים: | ||
==טז== | ==טז== | ||