יערות דבש/ב/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

דרוש ד.

דרוש נחמד מ"ש הגאון הנ"ל בק"ק מיץ. בט"ו מנחם שנת תקה"ל.

בסיומי שיתא סדרי משנה, והמעיין בו ימצא מלא כף נחת. כי כולו מלא חריפות בש"ס ופוסקים ואגדות.

אמרינן בש"ס דתענית, לא הי' י"ט לישראל כט"ו באב וכיה"כ שבה' בנות ישראל וכו'. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון וכו'. ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק עכ"ל. ויש להבין מה ענין הך קרא ומהו שדרשו בו להך דיה"כ וט"ו באב היה י"ט לישראל, דאף דנפרש דהך דיה"כ הוא נרמז במ"ת כמ"ש דניתנ' בו לוחות אחרונות, מ"מ הך דבנין ביהמ"ק אינו ענין כלל דהך דט"ו באב, ומכ"ש יום מ"ת, וכבר דחקו בו המפרשי' לתרץ, אבל נראה במה דאמרו בגמרא דב"ב פ' י"נ בט"ו באב פסקו בו מתי מדבר, דאמר מר עד שלא כלו בו מתי מדבר לא הי' דיבור עם משה וכו'. וכתבו התו' ד"ה יום שכלו וכו', דמתו בט' באב והי' אבילות עד יום ט"ו, ומאז החל הדיבור עם משה, אבל הרשב"ם פירש בשם ירושלמי ומדרש, דחפרו בט' באב ולמחרת היו חיים ולא מתו כאשר חשבו, וחשבו אולי טעו בקביעי דירחא עד יום ט"ו דאתמלאי סיהרא. וקשה לפי' טובא, שאם לא מתו בשנה ההיא למה נתעכב הדיבור שנה יותר שלא חזר, כן הוא בגירסא ישנה. וכן הוא ברמב"ן בחידושיו בב"ב, אבל המהרש"א כתב הגי' ישנה ויותר שהוא מט"ב שנת ל"ט עד ט"ו אב שנת מ' דל"ל דסבירא לי' לרשב"ם דמן ט"ב עד ט"ו בשנת ל"ט הי' אבילים, ולא הי' רה"ק למשה, דא"כ מי דחקו לפרש דלא מתו בשנת מ', דלמא מתו, ולכך בא רה"ק בט"ו כאשר נשלם ימי אבילות, ודוחק להגיה בגמרא, ובפרט הרמב"ן כתב להדיא כך, ונ"ל דהקושי' היא רק משנ' ולא יותר.