מראי מקומות/ברכות/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(המשך) |
(הוכחת הראשון לציון ודחייתו) |
||
| שורה 240: | שורה 240: | ||
:השאגת אריה דוחה, שאם רבן גמליאל מודה לסייג זה, יקשה מדוע אין סייג בקרבנות הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, שיאכלם עד חצות היום הראשון{{הערה|השאגת אריה סובר שאכן לדעת חכמים תקנו סייג אף בקרבנות אלו, אך רבן גמליאל אינו סובר שתקנו סייג אלא משום חשש שמא יבא לאכול אחר עלות השחר וביום אין חשש שמא יאכל אחר שקיעת החמה כיון שהוא ניכר, ואם גם רבן גמליאל מודה לדעת חכמים שיש סייג בקריאת שמע על כרחך הוא משום זירוז שמא יעבור הזמן ואם כן יקשה שאף בקרבנות יש לתקן סייג משום זירוז. ולעיל הובאו דברי רע"א שאף חשש זירוז אין לו טעם בקרבנות הנאכלים ביום כיון שניכר מתי תבוא שקיעת החמה, אך לכאורה לפי זה גם אין טעם לתקן קודם הנץ החמה כיון שאחר עלות קודם הנץ ניכר מתי יבוא הנץ. ועוד הובא יישוב מהרי"ח שכל החשש הוא משום אונס שינה, אך קשה לפרש כן לגבי סייג דעלות השחר שהרי רגילות היא שאדם הולך לישון קודם לזמן זה ואם כן החשש בעינו.}}. | :השאגת אריה דוחה, שאם רבן גמליאל מודה לסייג זה, יקשה מדוע אין סייג בקרבנות הנאכלים לשני ימים ולילה אחד, שיאכלם עד חצות היום הראשון{{הערה|השאגת אריה סובר שאכן לדעת חכמים תקנו סייג אף בקרבנות אלו, אך רבן גמליאל אינו סובר שתקנו סייג אלא משום חשש שמא יבא לאכול אחר עלות השחר וביום אין חשש שמא יאכל אחר שקיעת החמה כיון שהוא ניכר, ואם גם רבן גמליאל מודה לדעת חכמים שיש סייג בקריאת שמע על כרחך הוא משום זירוז שמא יעבור הזמן ואם כן יקשה שאף בקרבנות יש לתקן סייג משום זירוז. ולעיל הובאו דברי רע"א שאף חשש זירוז אין לו טעם בקרבנות הנאכלים ביום כיון שניכר מתי תבוא שקיעת החמה, אך לכאורה לפי זה גם אין טעם לתקן קודם הנץ החמה כיון שאחר עלות קודם הנץ ניכר מתי יבוא הנץ. ועוד הובא יישוב מהרי"ח שכל החשש הוא משום אונס שינה, אך קשה לפרש כן לגבי סייג דעלות השחר שהרי רגילות היא שאדם הולך לישון קודם לזמן זה ואם כן החשש בעינו.}}. | ||
:עוד כתב השאגת אריה, שבירושלמי לא משמע כן. | :עוד כתב השאגת אריה, שבירושלמי לא משמע כן. | ||
== תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך == | |||
האחרונים {{הערה|ראשון לציון {{ממ|[[ראשון לציון/ברכות/ב/א|כאן]]}}.}} הוכיחו מיישוב הגמרא כמאן דאמר {{ממ|[[בבלי/ברכות/כא/א|לקמן כא.]]}} קריאת שמע דאורייתא. | |||
ובראשון לציון דחה שאה"נ יכלה הגמרא לומר הניחא למאן דאמר וכו' אלא לפי שאין קושיא זו חמורה כל כך לא הוצרכה לומר כן, ובאמת למ"ד קריאת שמע דרבנן צ"ל חסורי מחסרא והכי קתני חייב אדם לקרות את שמע, ומאימתי קורין את שמע בערבין וכו'. ואף שאין אדם מחסר ראש דבריו{{הערה|ראה ר"ן נדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/ב/א|ב.]]}} ועי"ש למסקנת הגמרא.}} מכל מקום הכא שאני שהרי בכלל דברי המשנה 'מאימתי' נכלל עצם החיוב ובכהאי גוונא אמרינן חסורי מחסרא אף בראש דבריו. | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||