אבני נזר/אבן העזר/קעב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר קעב

סימן קעב

ב"ה יום ועש"ק ב"ב מ' למ"טמונים תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב.

שוכ"ט לכבוד הרב החריף הבקי כש"ת מו"ה נח נ"י האבד"ק בארנוב.

דבר האשה שנתגרשה בע"כ עפ"י היתר ב"ד שהי' עלי' פסק לשלחה לארץ גזירה על עשר שנים ונכתב הגט בב"ד כד"ת ונתן לה הגט לפני עידי מסירה שאינן יכולין לקרות וראו הגט קודם הנתינה היינו שהבעל הראה להם בויגין פאפיער נכתב בכתב אשורית והם הבינו שזאת גט, אח"כ נתן הגט לבית יד [שקורין הענטשקע] ונתן לאשתו את ההענטשקע לתקנה, ובעת הנתינה לפני הע"מ אמר לה דע שבהענטשקע מונח גט ואמר לה ג"כ הרי את מגורשת וכו' ואח"כ חטף הבעל מידה את הבית יד עם הגט והראה לה ולהם הגט וכשבאתה בבית הסוהר בלובלין נשא הבעל אשה עפ"י ב"ד, ואח"כ נשלחה לארץ גזירה, ובהיותה שמה נשאת לאיש שם באומרה מדבעל נשא אשה מוכח שהיא גם כן אינה אשת איש והנשואין הי' בחופה וקידושין בעדות בעלי פסק ארץ גזירה:

תשובה

א

א) הנה דעת מעלתו לפסול הגט, ואף דהרמ"א פסק שבדיעבד אם לא קראו הגט אם נשאת לא תצא, הרי התנה הרמ"א שנמצא הגט בידה, אבל בנ"ד שהבעל חטף מידה הגט וגם לא קראוהו אח"כ אף אם נשאת תצא:

ב

ב) ולי נראה דבנ"ד דומה לנמצא הגט בידה, דהנה במה שכתבו תוס' שאם קראוהו אח"כ מגורשת דעת הפנ"י דווקא תוך כדי דיבור או עכ"פ כשעסוקין באותו ענין, אבל אח"כ לא מהני דאף שידוע שנתן לה גט כשר מ"מ כיון דבשעת מעשה לא קראו ואין אשה מתגרשת בלא עידי מסירה לשיטת תוס' דעידי חתימה בלא עידי מסירה לא מהני לדידן דקי"ל כר"א ולר"ת אפי' לר"מ] אך דעת המרדכי דווקא שלא קראוהו כלל אינה מגורשת אבל קראוהו אח"כ מגורשת, אך דעת הרמ"א בשם הרי"ו נראה לי כפי מה שפירש הוא עכ"ד פנ"י, והיינו הא דאם נשאת לא תצא משום דעיקר הלכה דעידי חתימה בלא עידי מסירה ג"כ מהני כמבואר ברי"ו, וא"כ התוס' דס"ל דלא סגי בלא עידי מסירה ע"כ לא מהני קריאה כי אם תוך כדי דיבור:

ג

ג) והנה באבני מילואים סי' ל"א פירש טעם היתר אם קראוהו אח"כ כיון שביד העדים לקרותו חשיב מגרש בעדים כיון שיכול להתברר ע"י שיקראוהו אח"כ, ומבואר מדבריו שם שאף אם לא קראוהו דומה להלכו עדים למדינת הים דמ"מ חלים הגירושין, עיי"ש, ואמנם דברי רמ"א בשם רי"ו הם כדברי הפנ"י דלשיטת תוס' לא חלין הגירושין בלא קריאה, אך שאם נשאת סמכינן על הרי"ף ורמב"ם, דלדעת האבני מלואים אף אם לא נשאת הא כיון שהגט בידה סמכינן שבוודאי נתן לה הגט בעידי מסירה או שזה הגט שנמסר לה בעידי מסירה שלא קראוהו את"ל שאז לא הי' גט נתן לה הגט בעידי מסירה אחרים, וכמו כל אשה שהביאה גט בעידי חתימה שנשאת אף שלא הביאה עידי מסירה לפנינו אלא ודאי פסק רמ"א משום דהעיקר כרי"ף ורמב"ם:

ד

ד) יהי' איך שיהי', אם טעם ההיתר משום דהעיקר כרי"ף ורמב"ם או משום דחשוב עדים הואיל ובידם לקרות כדעת האבני מלואים, מה שאם לא ראינו הגט בידה אם נשאת תצא משום דחיישינן שמא לא מסר לה גט כלל דקי"ל בעל שאמר גרשתי אינו נאמן להקל ע"כ אף שאמר לה זה גיטך אינו נאמן:

ה

ה) והנה בטעם דבעל שאמר גרשתי אינו נאמן יש ג' סברות א' משום דאם איתא דגירשה קלא אית לה, הב' טעם הרמב"ם שמא גירשה בגט פסול, ג' טעם הפנ"י בלא קראוהו הואיל ולא נעשה כדין שלא קראוהו יש ריעותא, ובנ"ד שהעדים רצו לקרותו אך שע"ה הם ולא יכלו לקרותו אזיל לי' טעם הפנ"י, ומשום דאם איתא הוה לי' קלא הלוא באמת יצא הקול ע"י עידי מסירה, וטעם הרמב"ם שמא בגט פסול גירשה לא שייך בנ"ד כיון שידוע שכתב גט כשר בב"ד מהיכי תיתי ניחוש שנתן לה גט אחר פסיל, והא אינו חשוד לקלקלה, וזה דומה לעיילי' לבי ידי' ואפקי' דלא חיישינן שמא דבר אחר הוציא מבי ידי' ומשום שאינו חשוד לקלקלה:

ו

ו) עוד יש להמציא היתר ע"י שישאלו לבעל עכשיו אם באמת גט הי' ובטח יאמר הן ויהי' נאמן משום הודאת בע"ד, שהתוס' גיטין (ג'.) כתבו דחשוב חב לאחריני משום דאסר לה אכהן, וזו שנבעלה לאחר אף שבשוגג הי' מ"מ נפסלה לכהונה מדאורייתא ושוב לא הוי חב לאחריני ונאמן משום הודאת בע"ד:

ז

ז) הגם שעכשיו אמירתו להתירה לבעל שנשאת לו הוא מתיר דבר שבערוה ולענין זה לא הוי בע"ד שאינו בע"ד רק לענין עיקר אישות אבל לא לענין ההיתר לבעלה שני, וכיון דהיתר זה צריך עדים שדבר שבערוה היא אין הבעל נאמן, שתי תשובות בדבר, הא' כיון שאינו מתירה לעצמו דאסור להחזיר גרושתו משנשאת רק לבועל דהיא חייבי עשה, ולדעת הנוב"י והשב שמעתתא חייבי לאוין לא חשוב דבר שבערוה, ונהי דעיקר דבר שבערוה בסוטה כתיב היינו משום דבסוטה טומאה כתיב בה כעריות אבל לבועל כיון דאינו אלא לבועל אין דינו כעריות כמ"ש התוס' יבמות (ג':) לאו דבר שבערוה היא:

ח

ח) אך אפי' לדעת תוס' רי"ד דחייבי לאוין חשוב ג"כ דבר שבערוה, מ"מ בנ"ד ששוגגת היתה שסברה שכדין נתגרשה ואין האיסור רק מדרבנן שפיר נאמן להתיר, שהרי הילפותא היא דבר דבר מממון ובממון גופי' כשאינו רק קנין דרבנן נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה כדאיתא בב"ק (קי"ד:) ואף דרש"י פירש בהא דאמר שם שבעלים מרדפין דאיכא רגלים לדבר, וה"נ כיון שהבעל עכשיו נוגע בדבר ופסול הוא דינו כאשה דבעינן רגלים לדבר, כמה תשובות בדבר, חדא דרש"י פירש האי רגלים לדבר אקטן, משמע דבאשה לא בעינן רגלים לדבר, ועוד דה"נ כיון שכתב גט כשר בב"ד אין לך רגלים לדבר גדול מזה, ועוד דיש"ש פסק שגם קטן נאמן בלא רגלים לדבר, וזה לרווחא דמילתא שישאלו לבעל, אך העיקר נ"ל שא"צ שום שאלה שהדבר ברור שנתן לה אותו גט שכתב בב"ד, באופן שמצד זה שלא קראו לגט אין ריעותא כיון שכבר נשאת:

ט

ט) ולכאורה יש לפקפק עוד משום שנתאחר הנתינה איזה ימים ואף שנתן לה הגט בכפר שלא במקום הנתינה, ובתשו' אחרונים דבזה כשר דקלא אית לי' כמו בגיטין הנתנין ע"י שליח, הלוא גם שם הטעם משום דעידי מסירה רואין [שזמן[ הכתוב בגט מוקדם ומפקי לקלא, אבל עידי מסירה אלו שאין מבינים לשון הגט כלל ואינם יודעים כלום שוב יפסול כמו נכתב ביום ונחתם בלילה:

י

י) אך גם זה אין חשש כיון שכבר נשאת, ואף שהר"ן פרק המגרש מחמיר באין לה בנים דגרוע מאין בו זמן כיון שתטרוף פירות שלא כדין הלא לעומת זה יש דיעות בש"ע סי' קכ"ז דבשעת הדחק אפילו לכתחילה כשר, ועכ"פ ניקל בנשאת:

יא

יא) אך יש חשש יותר מזה מחמת שנתן הגט בתוך בית יד ונתן לה הבית יד וקי"ל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה ואי אפשר לדון בזה רק משום הגבהה, והנה כתב הר"ן פרק הזורק דקנין אגב לא מהני בגט דונתן בידה אמר רחמנא, ולפי זה י"ל הוא הדין הגבהה לא מהני, ודווקא ידה היינו רשותה, וכיון שהגט מונח בכליו של בעל אינו ברשותה, ובירושלמי פ"ב דגיטין מסופק אם קנין מסירה מהני בגט דאפשר כיון דכתיב ונתן בידה עד שיהי' כולו בידה, ובתשו' רעק"א סי' רנ"ב אות כ"ג משמע לי' מדברי ירושלמי אלו שלא יצא הגט קצת מידה, והיינו דאף שידה גבוה ג' טפחים מ"מ לא יועיל כמו קנין אגב, אך בתורת גיטין סי' קל"ט פסק דקנין הגבהה מהני בגט, אך כתב דלא מהני בע"כ כיון דבשאר קנינים לבד מחצר בעינן שיהי' מתכוין לקנות, והרי בנ"ד נמי הי' בע"כ:

יב

יב) והנה בענין אם הגבהה קונה בגט הי' נראה לי דקונה, וכמו שהביא בתורת גיטין ראי' מדברי רשב"ם ב"ב, והראי' מירושלמי יש לדחות דשאני מסירה שאין שום מעשה בבהמה עצמה רק שאחזה בשליף שעלי' משא"כ משיכה דאינו קונה אלא אם כן מושך את כולה וכן הגבהה שמגביה את כולה, וזה שאמר הירושלמי עד שיהי' כולה בידה דמסירה אין הקנין בכולו, אבל הגבהה כיון שמגביהה כמו שכולו בידה דמי:

יג

יג) ובענין אם מהני בע"כ דכתב תו"ג דלא מהני כיון דבעי כוונה לקנות ואינו דומה ליד שקונה שלא מדעת, הקשה לי רב אחד שגם יד וחצר שקונים שלא מדעת, מ"מ בע"כ אינו קונה, והשבתי לו כיון שבעצם הוי רנין אינה יכולה לעכב ולבטל, משא"כ הגבהה שבלא דעת לא התחיל קנין, וחזר והשיב לי הלא בש"ס יבמות (קי"ג:) דבר תורה שוטה שיודעת לשמור גיטה מתגרשת מידי דהוה אפיקחת בע"כ. ולדעת הפוסקים חרש שוטה וקטן אין להם זכי' מה"ת אפי' דעת אחרת מקנה, מוכרח לומר דבגט בע"כ חשבינן כאילו נתרצתה בפירוש [ובחרשת חשבינן כאילו היתה פיקחת ונתרצית] וא"כ ה"נ בהגבהה נדון כאילו נתרצתה בפירוש, ואני תרצתי לו כי הפוסקים אין לקטן זכי' מה"ת מכללם הר"ן והוא כתב בחידושיו פ"ק דמציעא כי יש לקטנה וחרשת] זכיי' מה"ת גם במציאה, אולם דברי הר"ן הללו קשיין לי דא"כ למאן דיליף קטן מקטנה נילף נמי חרש מחרשת וחרש יקנה ג"כ במציאה ואיך יפרנס המשנה מציאת חשו"ק יש בהם גזל מפני דרכי שלום בשלמא קטן מוקי לה שם בקטן ביותר אבל חרש אפי' חרש ביותר יודע לשמור מה שנותנין לו, ועלו דברי הר"ן בצ"ע, ולפי זה הי' ראוי לפסוק שמתגרשת בהגבהה אפי' בע"כ:

יד

יד) גם יש לצרף שעיקר דין כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה כפי הנראה מסוגיא דב"ב היא רק מספק, ועיין בשטמ"ק שם ובהר"י מיגאש שם, וא"כ י"ל דהוי ספק ספיקא, ספק קנה, ואת"ל לא קנה שמא כהפוסקים דעת אחרת מקנה לא בעי כוונה לקנות אינו מטעם זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש בקצוה"ח סי' רל"ה וסי' ער"ה שכן דעת הרמב"ם ורשב"א והה"מ, רק כדעת תוס' שגם קטן יש לו זכיי' מה"ת בדעת אחרת מקנה אף שאינו בר כוונה לקנות, וא"כ הרי הקנין טוב בעצם והיא אינה יכולה לעכב ולבטל (ומה שכתב התורת גיטין בשם הפנ"י דבע"כ לא חשוב דעת אחרת מקנה לא מצאתי רק תלוי בדיעות הנ"ל]:

טו

טו) ועיין רמב"ן פרשת משפטים בענין גונב נפש ומכרו שאם מכר על ידי הגבהה ומשיכה כל זמן שלא הכניס הלוקח לרשותו לא מהני, הנה דהגבהה לא חשוב כידו ורשותו, וא"כ בגט נמי דכתיב ונתן בידה לא מהני, אך גם שם דעת הרמב"ם ורש"י אינו כן:

טז

טז) סוף דבר למעשה לא מלאני לבי להקל בזה בא"א החמורה, אך ע"י שישלחו לה גט חדש שאינו רק להתיר איסור סוטה דרבנן ודאי יש לסמוך על גט ראשון:

יז

יז) ויש עוד היתר מחמת שהקידושין הי' בפני עדים בעלי עבודת הפרך ורוב אנשים אלו פסולים לעדות והוי כזנות בעלמא ובשוגג שאינה נאסרת לא לבעל ולא לבועל, ואף שדעת הרא"ה שכל שיושבת עמו כאשה עם בעלה חשוב כעידי יחוד, מ"מ בנ"ד שלא עלה על דעתם שיש פסול בקידושין על דעת קידושין ראשונים בעל ולא לשם קידושין, ועוד שדעת רא"ה הזו דעת יחידית וכל הפוסקים חולקין עליו כמ"ש הריב"ש סי' ו' שכל הראשונים כתבו שצריך עידי יחוד:

יח

יח) אך מ"ש כת"ר ששם אין ב"ד רק לינתן בפני שלשה הדיוטות קשה הדבר מאד, מ"מ בשעת הדחק גדול כזה הייתי מסכים, אך עכ"פ שינתן בפני עידי מסירה כשרים לעדות שאם לא יהי' עידי מסירה רק לסמוך על הרמב"ם דבעידי חתימה לבד כשר, הלא משמע ברמ"א הנ"ל שעכ"פ אם לא נשאת סומכין על דיעה זו, וזו עדיין לא נשאת כי העדים אלו רובם פסולים, ובגט הראשון הלוא ג"כ הי' ריעותא זו שלא קראו הגט ולא חשוב עידי מסירה להנשא לכתחילה עכ"פ אולי יתוודע שהי' שם שני עדים כשרים, ולשון כת"ר בעדת בעלי עבודת הפרך לא ידעתי אם כוונתו עידות בעלי עה"פ וחסר יוד ואו, או עדת היינו עשרה שצריכין להיות בברכת נשואין ובתוכם הי' עכ"פ שני כשרים, וא"כ בוודאי גם עכשיו יהי' שני כשרים, ועוד כיון שהי' הנשואין בפני כשרים הרי נשאת, דלענין שיחשב נשאת נסמוך על גט ראשון, ולענין איסור סוטה דרבנן נסמוך על גט ראשון:

יט

יט) ולענין שאין שם מקוה כשירה דא עקתא, ואף אם יש שם נהר ונסמוך על ר"ח דפסק דנהרא מכיפי' מבריך ולא הוי זוחלין מה יעשו בחורף, ומאחר שהראטנע שר בית הסוהר אינו מניחם לשבת יחדיו עד יהי' להם רשיון איך נסייעם באיסור כרת:

כ

כ) אך טוב להתוודע הנימוס דאפשר כל זמן שלא יהי' להם קוויטל בלשון רוסיא אף אם יראו הגט בלשון הקודש וכתב אשורית לא יניחם עוד לשבת יחד עד שיהי' להם קוויטל ואז יוכל לשלוח להם הגט להקל מהם האיסור אם ידורו יחד בלי רשות שר בית הסוהר ואין אפטרופוס לעריות, ולא לשלח להם קוויטל עד יתוודע שיש להם רשות לנסוע למקום שיש מקוה לטבילה, ואחר הגט אם ידרשו לשלח להם קוויטל ישאל מהם מה יעשו בטבילה, ואם הנימוס שבגט כשר לבד יניחו אותם לדור יחדיו ישאל מהם תיכף, וה' יצילנו משגיאות שלא נכשל ח"ו בדבר חמור כזה:

הק' אברהם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף