אבני נזר/אבן העזר/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר אבן העזר מט

סימן מט

ב"ה אור ליום ג' משפטים בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב.

שלום להאי צורב, עוסק בחוקי חורב מוהר"ר מרדכי מנחם נ"י דומ"ץ בק"ק ווארקא יע"א.

דבר האלמנה שנשארה מעוברת עם חמשה ילדים קטנים בלי רכוש, זולת חוב שהי' לבעלה מאה ועשרים רו"כ, ותיכף אחר מיתת בעלה התעסקה במלאכת אפי' ע"י פועל אחד אשר עבד במלאכה הנ"ל, והנה אחר עבור שני ירחים ממיתת בעלה נשמע קלא דלא פסיק שיש לה קירוב דעת מאוד עם הבחור הפועל הנ"ל, ועתה זה כד' חדשים אשר ילדה האלמנה הנ"ל בת, ולא הניקתה רק ב' או ג' ימים, כי לא הי' לה חלב רק מעט מזעיר, וגם הי חלושה בטבעה, ונתנה את בתה למינקת ושיעבדה את חוב הנ"ל לשכר הנקה, ועתה הם מודים שזינו עוד בעודה מעוברת, והיא רוצית להנשא אל הפועל הנ"ל, ואנשי העיר אומרים כי אם יתוודע להם שאי אפשר לישאנה עד עבור כ"ד חודש תאבד עצמה לדעת ר"ל או שתרחיק נדוד והילדים הנ"ל ימותו ח"ו ברעב והדבר נוגע ממש לסכנות נפשות:

תשובה

א

א) הנה מעלתו צידד כל צדדי היתר שיש בנידון זה הא' שלא הי' לה להניק רק מעט מזעיר אשר לא תוכל להחיות בזה הוולד ובשב יעקב מתיר בזה, הב' משום שהוא תקנת היתומים, ובשבות יעקב התיר בזה והחמדת שלמה מסייעא לי', הג' שהפועל התחייב א"ע בשבועה ע"ד רבים ליתן שכר הנקת הוולד:

ב

ב) והנה היתר הראשון אינו נראה, כי כל ג' חדשים משפסקה להניק קרוי' מינקת, כי לא אבד חלבה כמבואר בפוסקים בשם הגאונים, וידוע כי התינוק לאחר שלשה חדשים יוכל להתפרנס בקינדערמעהל בתנאי שיהי' לו מעט הנקה (פעם אחת בבוקר, ופעם אחת בערב וכל היום נותנים לתינוק לאכול קינדערמעהל מלבד זה) כי טבע חלב הנקה לעכל המאכל, ויש מדינות אשר נותנים להניק לתינוק רק פעם אחת בבוקר פעם אחת בערב, וכל היום נותנים לתינוק לאכול קינדערמעהל, מלבד זה, הלוא מבואר בפוסקים דבעינן פסקה חלבה בחיי בעלה דווקא, והטעם בזה ברור דחיישינן שמא תעשה פעולות לפסוק חלבה, ואפי' מת ס"ד בגמ' לאסור גזירה שמא תמיתנו, אלא דמסיק לא עבידי נשי דחנקן לבנייהו, אבל בזה שפיר גזרינן, ובשב יעקב הי' המעשה שהיתה מוחזקת בהילדים ראשונים שלא הי' לה חלב להניק אותם יעיי"ש:

ג

ג) היתר הב' מחמת תקנת היתומים, אינו דומה כלל לנדון השבות יעקב, כי שם הי' המעשה שעשיר רצה לישאנה והוא יפרנס היתומים, וע"כ מותרת להנשא לו משום תקנת יתומים, אבל בנ"ד שאין תקנת היתומים רק מחמת זדון לבה שאם לא נתיר לה תברח עם הפועל, וזה אין היתר אלי', שהרי בידה שלא להנשא לפועל ולא תרחיק נדוד:

ד

ד) והנה בשבות יעקב הביא ראי' לסברתו להתיר משום תקנת היתומים ממהר"י מינץ שהתיר במופקרת, מהא דאיתתא דעבדי בה אינשי איסורא וכפה רבה לשחררה, ואף דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו, ה"נ התיר איסור מינקת חבירו [ולכאורה קשה כנ"ל דמ"מ לדידה איך הותר איסור מינקת דאי בעיא לא עבדה איסורא אף אם לא תנשא, אך לק"מ דכבר כתבו ז"ל דמזנה דומה לגרושה, דאין חיוב עלי' להניקו, אלא דקי"ל כר"ת דאפי' בגרושה אסור מינקת חבירו. אך נראה ברור [ושוב מצאתי בנוב"י ובחת"ס] דגרושה אין איסור לדידה, כיון שאף אם לא תנשא, בידה שלא להניקו, רק האיסור על הנושא אותה, כיון שאם לא ישאנה בטח תניקהו, ודומה לדינא דבר מיצרא שאין איסור על המוכר למוכרו לאחר, שהרי אם רצה לא ימכור כלל, רק האיסור על אחר הלוקח, שאם לא יקחנו ממילא ימכרנו למצרן, וכמ"ש רש"י ב"מ (ק"ח) בד"ה נכרי יעיי"ש, וכיון שאין איסור לדידה רק לדידי', בדידי' הותר כי היכי דלא ליעבדי בה איסורא] וה"ה בשביל תקנת היתומים, שהרי אפטרופוס מותר להוציא עבדים לחירות בשביל תקנת יתומים, הרי שהותר העשה דלעולם בהם תעבודו בשביל תקנת יתומים, ונלמוד מזה מינקת חבירו:

ה

ה) ולדידי לאו ראי' הוא, דבאפטרופס ליכא העשה, שאף אם לא ישחררו לא יעבוד אצל האפטרופס, ואם משום היתומים הא בביטול מ"ע מותר להאכיל לקטן בידים כמ"ש בהגהות מיי' בשם מהר"ם,, הובא במג"א סי' רס"ט סק"א, דבביטול מ"ע ספינן לי' בידים, ועיין בתה"ד סי' קכ"ה:

ו

ו) וראיית החמדת שלמה מהא דמותר למכור מע"ש של יתומים משום הפסד יתומים, הנה ספר ח"ש אין אתי, ומצד הסברא אין לדמות כל הדברים, ועוד אינו דומה כלל, דבמע"ש של יתומים לא גזרו ולא נאסרו כלל, אבל בנ"ד הנשואין ענין בפ"ע ונאסר, ומנ"ל שנתירנו, בשביל תקנת יתומים, אבל התם המעשר הוא של יתומים ולא נאסר, ועוד דהא כתב בטור בשם בעל העיטור שמי שלא עירב ע"ת יכול לבשל בשביל מי שעירב דשלוחו של אדם כמותו ולאו איהו עביד לה רק המשלח שעירב יעיי"ש בסי' תקכ"ז, וכן הוא בש"ס מכות (ט"ז.) גבי בטלו ולא ביטלו דלא משכחת לה גבי אונס שגירש דאי שויתי' שליח לקבל לה קידושין מאחר לאו איהו עביד לה, וא"כ כשמוכרין המעשר כיון דבשביל שהוא זכות היתומים חל המכירה וקי"ל זכי' מטעם שליחות לא חשוב הוא העושה איסור רק היתומים, והא כתב רשב"א פרק חרש דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים לצורך הקטן:

ז

ז) ומשום שבועה ודאי אין להתיר כיון דאפי' נשבעה המינקת לא מהני דגזרינן אטו לא נשבעה, ותמיהני על מי שרצה להתיר בזה, דמבואר בתוס' יבמות (ל"ו:) בשם שאילתות דקידש מינקת יוציא בגט ואפי' כהן מפסדינן לה מיני', וכן הוא בגמ' שם בנשוי כהן דלא עבדינן לי' תקנתא, ולמה כל הצער הזה ישבע ויפטור, וכן משמע בסוטה (כ"ד.) גבי מינקת חבירו שמתה דיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן, ואם איתא עדיפא הו"ל למימר דיש לה היתר לאלתר ע"י שבועה, אלא ודאי הני מילי בודאי, ואינו רק פריצת גדרן של חכמים, ומ"ר בשם ספר יהושע, הנה לא שמעתי מספר הזה כלל:

ח

ח) ומ"ש עוד לדמותה למופקרת דיש מקילין ליתא מכמה טעמים, חדא דמי יימר שזינתה, ואף שהם מודים, לא מפיהם אנו חיים, ואין אדם משים עצמו רשע, ועובדא בפנוי' שהי' לה ולד ומניקתו, ועוד דמהר"י מינץ לא התיר רק בצירוף הטעם שדומה לגרושה יעיי"ש, ועוד דכבר כתבתי דטעם מהר"י מינץ לא שייך אלא במזנה שהאיסור רק על הנושא ולא עלי', אבל אלמנה מי יפקיע איסורה שבידה שלא לינשא ולא לזנות:

ט

ט) מלבד כל אלה אין דעתי נוחה להתיר אשה זו כי פתחת פתח לעוברי עבירה, וכל מרשעת תאמר כי אם לא נתיר לה תאבד עצמה לדעת ותעזוב היתומים, ע"כ אני אומר תאבד הוא ואלף כיוצא בה ותקנת חכז"ל לא תמוט, ועיין בתשו' דבר שמואל סי' פ"ב:

נאום הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף