אבני נזר/אבן העזר/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן ד | {{מרכז|'''סימן ד'''}} | ||
לרב אחד | לרב אחד | ||
דבר האשה אשר בעלה הי' חבוש בבית האסורים ובתוך הזמן לן עמה אחד בלילה כמה לינות{{הערה|או: לילות.}} ואח"כ נסע עמה חוץ למדינה, והי' ניכר לכל שעל חטאים הם נוסעים חוץ למדינה כאיש ואשתו, וע"ז העידו שני עדים, עוד העיד אחד מהעדים כי היתה מעוברת מהרשע הנ"ל בעוד הי' בעלה חבוש בבית האסורים, והאישה עוד חוץ למדינה, כי תחילה היתה בלונדין וכאשר הוכיחה באשר הלכה שם עם הנואף כאיש ואשתו נסעו משם למקום אחר, לא נודע להיכן, ומעת נסיעתה עמו עד עתה יש שתי שנים והבעל רוצה לישא אשה אחרת ואינו רוצה להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים: | דבר האשה אשר בעלה הי' חבוש בבית האסורים ובתוך הזמן לן עמה אחד בלילה כמה לינות{{הערה|או: לילות.}} ואח"כ נסע עמה חוץ למדינה, והי' ניכר לכל שעל חטאים הם נוסעים חוץ למדינה כאיש ואשתו, וע"ז העידו שני עדים, עוד העיד אחד מהעדים כי היתה מעוברת מהרשע הנ"ל בעוד הי' בעלה חבוש בבית האסורים, והאישה עוד חוץ למדינה, כי תחילה היתה בלונדין וכאשר הוכיחה באשר הלכה שם עם הנואף כאיש ואשתו נסעו משם למקום אחר, לא נודע להיכן, ומעת נסיעתה עמו עד עתה יש שתי שנים והבעל רוצה לישא אשה אחרת ואינו רוצה להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים: | ||
==א== | |||
א) תשובה. נראה להתיר בשעת הדחק, דהנה אם הי' עדים גמורים על זנות ודאי מותר דשוב אינה נקראת אשתו וכמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א, ועיין בספר הישר לר"ת ז"ל דס"ל אשתו פסולה אינו יורשה ואינו מפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה, והיא כארוסה וגריעא מינה שאין לה תקנה, משא"כ בארוסה יכול לישאנה, ואף לדעת הרמב"ם דס"ל היתה מחייבי לאוין וחייבי עשה מפר נדרי', וכן דעת התוס' יבמות (צ') י"ל בזינתה. תחתיו שנתקלקל האישות, [עי' סוטה ו'. בד"ה רבא אמר] מודה, ובהכי ניחא שפיר מה דאשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות ואח"כ בא בעלה אינו מפר נדרי', אף דבגמ' אל דלא גזרו בשוגג רק היכי במזיד מדאורייתא, {{עוגן|ו.}}{{עוגן|ו־א}}אך לפמ"ש דבזינתה תחתיו ונתקלקל האישות מודה הרמב"ם דאינו מפר נדרי' ניחא: | א) תשובה. נראה להתיר בשעת הדחק, דהנה אם הי' עדים גמורים על זנות ודאי מותר דשוב אינה נקראת אשתו וכמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א, ועיין בספר הישר לר"ת ז"ל דס"ל אשתו פסולה אינו יורשה ואינו מפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה, והיא כארוסה וגריעא מינה שאין לה תקנה, משא"כ בארוסה יכול לישאנה, ואף לדעת הרמב"ם דס"ל היתה מחייבי לאוין וחייבי עשה מפר נדרי', וכן דעת התוס' יבמות (צ') י"ל בזינתה. תחתיו שנתקלקל האישות, [עי' סוטה ו'. בד"ה רבא אמר] מודה, ובהכי ניחא שפיר מה דאשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות ואח"כ בא בעלה אינו מפר נדרי', אף דבגמ' אל דלא גזרו בשוגג רק היכי במזיד מדאורייתא, {{עוגן|ו.}}{{עוגן|ו־א}}אך לפמ"ש דבזינתה תחתיו ונתקלקל האישות מודה הרמב"ם דאינו מפר נדרי' ניחא: | ||
==ב== | |||
ב) והנה בנ"ד שאין עדים רק על כיעור, אף שיש קלא דלא פסיק כיון שיש לה בן פסק רמ"א דאין מוציאין מבעלה, אך אני מסופק בפירוש בנים, דיש לפרש בנים שהי' לה באותו הפרק שהי' הכיעור, אבל בנים שהי' לה מכבר מה יהי' עליהם: | ב) והנה בנ"ד שאין עדים רק על כיעור, אף שיש קלא דלא פסיק כיון שיש לה בן פסק רמ"א דאין מוציאין מבעלה, אך אני מסופק בפירוש בנים, דיש לפרש בנים שהי' לה באותו הפרק שהי' הכיעור, אבל בנים שהי' לה מכבר מה יהי' עליהם: | ||
==ג== | |||
ג) אך בר מן דין נראה לי להמציא לו היתר בלא מאה רבנים לפמ"ש בתשו' לפנינו סימן למ"ד בענין עידי דבר מכוער, מעתה לדעת הרמב"ם כי היכי דמפסדת כתובתה, דלענין ממון אזלינן בתר אומדנא שזינתה, ה"ה דאבדה מזונותי', ודומה למ"ש מהר"מ פדוואה דבטעם ארוסה דלא גזר רגמ"ה ליקח אחרת משום דלית לארוסה מזונות, ודווקא בשתי נשים שמחוייב מזונות לשתיהם ושמא לא יספיק, משא"כ ארוסה, ונידון דידן כיון דראשונה מחמת שזינתה אבדה מזונותי', שוב לית בה חדר"ג כמו בארוסה, ולשאר פוסקים שהזכרתי בתשו' הנ"ל אינה מותרת כל זמן שלא טענה ברי שטהורה היא, וכיון שאינה לפנינו אנו מחזיקין מחמת אומדנא, שזינתה, ולית בה משום חדר"ג כנ"ל בתחילת דברינו: | ג) אך בר מן דין נראה לי להמציא לו היתר בלא מאה רבנים לפמ"ש בתשו' לפנינו סימן למ"ד בענין עידי דבר מכוער, מעתה לדעת הרמב"ם כי היכי דמפסדת כתובתה, דלענין ממון אזלינן בתר אומדנא שזינתה, ה"ה דאבדה מזונותי', ודומה למ"ש מהר"מ פדוואה דבטעם ארוסה דלא גזר רגמ"ה ליקח אחרת משום דלית לארוסה מזונות, ודווקא בשתי נשים שמחוייב מזונות לשתיהם ושמא לא יספיק, משא"כ ארוסה, ונידון דידן כיון דראשונה מחמת שזינתה אבדה מזונותי', שוב לית בה חדר"ג כמו בארוסה, ולשאר פוסקים שהזכרתי בתשו' הנ"ל אינה מותרת כל זמן שלא טענה ברי שטהורה היא, וכיון שאינה לפנינו אנו מחזיקין מחמת אומדנא, שזינתה, ולית בה משום חדר"ג כנ"ל בתחילת דברינו: | ||
ד ומהיות טוב נ"ל לזכות לאשתו הראשונה גט, כי זכות גמור הוא לה מאחר שזינתה ואין לה עוד היתר לבעלה, למה לה להיות נדונית באשח איש על כל ביאה וביאה וכמ"ש הפוסקים במומרת, ויש עוד סניף מחמת שהבעל עוד לא קיים פו"ר, כי אין לו רק בן אחד, ויש פוסקים במקום מצות פו"ר להתיר, לזאת נ"ל להתיר בשעת הדחק שקרוב הדבר שלא ישמע להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים] לו לישא אחרת בלא מאה רבנים, ועכ"פ יסכימו בהיתר עוד שני רבנים מובהקים: | ==ד== | ||
ד) ומהיות טוב נ"ל לזכות לאשתו הראשונה גט, כי זכות גמור הוא לה מאחר שזינתה ואין לה עוד היתר לבעלה, למה לה להיות נדונית באשח איש על כל ביאה וביאה וכמ"ש הפוסקים במומרת, ויש עוד סניף מחמת שהבעל עוד לא קיים פו"ר, כי אין לו רק בן אחד, ויש פוסקים במקום מצות פו"ר להתיר, לזאת נ"ל להתיר בשעת הדחק שקרוב הדבר שלא ישמע להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים] לו לישא אחרת בלא מאה רבנים, ועכ"פ יסכימו בהיתר עוד שני רבנים מובהקים: | |||
הק' אברהם. | הק' אברהם. | ||
גרסה מ־11:52, 18 באוקטובר 2024
|
< הקודם · הבא > |
לרב אחד
דבר האשה אשר בעלה הי' חבוש בבית האסורים ובתוך הזמן לן עמה אחד בלילה כמה לינות[1] ואח"כ נסע עמה חוץ למדינה, והי' ניכר לכל שעל חטאים הם נוסעים חוץ למדינה כאיש ואשתו, וע"ז העידו שני עדים, עוד העיד אחד מהעדים כי היתה מעוברת מהרשע הנ"ל בעוד הי' בעלה חבוש בבית האסורים, והאישה עוד חוץ למדינה, כי תחילה היתה בלונדין וכאשר הוכיחה באשר הלכה שם עם הנואף כאיש ואשתו נסעו משם למקום אחר, לא נודע להיכן, ומעת נסיעתה עמו עד עתה יש שתי שנים והבעל רוצה לישא אשה אחרת ואינו רוצה להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים:
א
א) תשובה. נראה להתיר בשעת הדחק, דהנה אם הי' עדים גמורים על זנות ודאי מותר דשוב אינה נקראת אשתו וכמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א, ועיין בספר הישר לר"ת ז"ל דס"ל אשתו פסולה אינו יורשה ואינו מפר נדרי' כשם שאינו מטמא לה, והיא כארוסה וגריעא מינה שאין לה תקנה, משא"כ בארוסה יכול לישאנה, ואף לדעת הרמב"ם דס"ל היתה מחייבי לאוין וחייבי עשה מפר נדרי', וכן דעת התוס' יבמות (צ') י"ל בזינתה. תחתיו שנתקלקל האישות, [עי' סוטה ו'. בד"ה רבא אמר] מודה, ובהכי ניחא שפיר מה דאשה שהלך בעלה למדה"י ונשאת בטעות ואח"כ בא בעלה אינו מפר נדרי', אף דבגמ' אל דלא גזרו בשוגג רק היכי במזיד מדאורייתא, אך לפמ"ש דבזינתה תחתיו ונתקלקל האישות מודה הרמב"ם דאינו מפר נדרי' ניחא:
ב
ב) והנה בנ"ד שאין עדים רק על כיעור, אף שיש קלא דלא פסיק כיון שיש לה בן פסק רמ"א דאין מוציאין מבעלה, אך אני מסופק בפירוש בנים, דיש לפרש בנים שהי' לה באותו הפרק שהי' הכיעור, אבל בנים שהי' לה מכבר מה יהי' עליהם:
ג
ג) אך בר מן דין נראה לי להמציא לו היתר בלא מאה רבנים לפמ"ש בתשו' לפנינו סימן למ"ד בענין עידי דבר מכוער, מעתה לדעת הרמב"ם כי היכי דמפסדת כתובתה, דלענין ממון אזלינן בתר אומדנא שזינתה, ה"ה דאבדה מזונותי', ודומה למ"ש מהר"מ פדוואה דבטעם ארוסה דלא גזר רגמ"ה ליקח אחרת משום דלית לארוסה מזונות, ודווקא בשתי נשים שמחוייב מזונות לשתיהם ושמא לא יספיק, משא"כ ארוסה, ונידון דידן כיון דראשונה מחמת שזינתה אבדה מזונותי', שוב לית בה חדר"ג כמו בארוסה, ולשאר פוסקים שהזכרתי בתשו' הנ"ל אינה מותרת כל זמן שלא טענה ברי שטהורה היא, וכיון שאינה לפנינו אנו מחזיקין מחמת אומדנא, שזינתה, ולית בה משום חדר"ג כנ"ל בתחילת דברינו:
ד
ד) ומהיות טוב נ"ל לזכות לאשתו הראשונה גט, כי זכות גמור הוא לה מאחר שזינתה ואין לה עוד היתר לבעלה, למה לה להיות נדונית באשח איש על כל ביאה וביאה וכמ"ש הפוסקים במומרת, ויש עוד סניף מחמת שהבעל עוד לא קיים פו"ר, כי אין לו רק בן אחד, ויש פוסקים במקום מצות פו"ר להתיר, לזאת נ"ל להתיר בשעת הדחק שקרוב הדבר שלא ישמע להמתין עד שישיג היתר מאה רבנים] לו לישא אחרת בלא מאה רבנים, ועכ"פ יסכימו בהיתר עוד שני רבנים מובהקים:
הק' אברהם.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |
- ↑ או: לילות.