אבני נזר/חושן משפט/סח: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית תקינה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
{{מרכז|'''סימן סח'''}} | |||
ב"ה יום '''ד' ויקרא תרנ"ח''' לפ"ק פה '''סאכטשאב'''. | |||
:שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה '''יעקב''' נ"י האבד"ק '''נאשעלסק'''. | |||
'''אשר''' רצה ליישב דבריו דאפי' אמר לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו לא נגמר הקנין עד שיקחנה, וכן האומר פירות דקל כשיגדלו יהי' קנוים לך מעכשיו לא נגמר הקנין עד שיגדלו לדעת הסמ"ע דקי"ל כר' יוחנן דאמר מעכשיו ולאחר שלשים שיורא הוי: | |||
'''לא''' דמי להדדי כלל, דמעכשיו ולאחר שלשים הלשונות סותרים זה את זה, שאם דעתו להקנות או לקדש מעכשיו למה לי' שאמר לאחר למד ע"כ [כדי לתרץ הלשונות] רב אמר ספק תנאה ספק חזרה שמואל אמר תנאה ר' יוחנן אמר שיורא אבל בדבר שלא בא לעולם אף אם דעתו מעכשיו לגמרי ע"כ צ"ל לכשאקחנה או בפירות לכשיגדלו שאם לא יקח מה מקנה לו: | |||
'''ותדע''' דהא בהא דקידושין {{ממ|ס"ג}} לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו הקשו תוס' מעכשיו למה הא למ"ד אדם מקנה דשלב"ל קונה אפי' בלא מעכשיו, ותירצו כדי אפי' נתקרע השטר יועיל, וא"כ אי אמרת דאפי' לכשאקחך מעכשיו הוי שיורא א"כ מעכשיו לא יועיל לענין זה כלל כיון דבשעת גמר אין כאן שטר, אלא ודאי כדכתיבנא: | |||
'''וכן''' כתבו תוס' יבמות {{ממ|צ"ג:}} חילוק זה להדיא וכן בכתובות {{ממ|פ"ב}} אך בקידושין כתבו תוס' דסוגיא דקידושין כשמואל דאמר תנאה, וכפי הנראה תוס' דקידושין חולקים על תוס' יבמות וכתובות, אך לשיטת תוס' קידושין ודאי קי"ל כשמואל כיון דסוגיא דשמעתא כוותי' והיינו שיקול הדעת כמ"ש הרי"ף פרק שבועת הדיינין בפלוגתא דראב"י ורבנן, ואם באנו לפסוק כר' יוחנן צ"ל כשיטת תוס' ביבמות ובכתובות, ובאמת דבריהם מסתברים למאוד, וא"כ דברי כבודו ממנ"פ מופרכים, ובמהרש"א קידושין ראיתי שמשוה דבריהם שבקידושין ובכתובות, ולפי שיטתו דברי כבודו מופרכים בתרתי דקי"ל כשמואל מחמת סוגיא דקידושין ומחמת דבממון ודאי חוץ מעכשיו ממש, אך באמת לא ידעתי שום סברא בזה מ"ש עבד מ"ש שדה, אולי כוונת מהרש"א דווקא רב מודה לשמואל אבל לא ר' יוחנן, וגם זה לא ידעתי למה, אך אף א"כ קי"ל כשמואל כיון דסוגיא דשמעתא כוותי': | |||
'''ודע''' דמה שכתבתי בתשובה הקודמת דיוקשה במעכשיו, לאו במעכשיו לבד קשה אלא אפי' בסתם לפמ"ש הר"ן נדרים {{ממ|כ"ז:}} דקנין סודר סתמא כמעכשיו כיון דלבתר הכי הדרא סודרא למרי', וכן הוא במהרא"י בפסקיו וברמ"א סי' קצ"ה ומשום דמסתמא הוא באופן המועיל מעכשיו, וא"כ אי אמרת דבלא מעכשיו לא אמרינן מיגו ולא קנה ובמעכשיו אמרינן מיגו וקנה, א"כ מסתמא הוי באופן המועיל במעכשיו, ודווקא למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף בלא מעכשיו אמרינן דכוונתו לאחר זמן יוכל לחזור בו, משא"כ לדידן בנ"ד דבלא מעכשיו לא קנה ובמעכשיו יקנה משום מיגו ודאי כוונתו מעכשיו, וא"ת דלאו כלהו אינשי דינא גמירי, ה"נ בקנין סודר לאו דינא גמירי דמשום דהדרא סודרא למרי' לא יקנה לאחר זמן אלא דאמדינן דעתי' שרצונו באופן המועיל ה"נ בזה, וא"כ במוכר פירות דקל סתם עם דבר שבא לעולם הדרא קושיא לדוכתי' דנימא מיגו, ולא שייך כלל דר' יוחנן דאמר שיורא כיון דלא אמר לכשיגדלו: | |||
'''מ"ש''' כבודו ליישב שיטת הרא"ה דא"צ בדיקת סכין לאחר שחיטה, והר"ן חולק מהא דצריך לבדוק לכתחילה אם הוא מומחה, וכתב כבודו ליישב לפי שיטת הב"ח או"ח סי' תל"ז דא"צ בדיקה רק במקום שצריך מעשה כגון בבית לומר שעשה מעשה ובדק או שעשה מעשה ולמד, אבל סכין שבדקו תחילה שוב א"צ שום מעשה דבריו נכונים מאד, ובאמת קשה על הב"ח מרוב פוסקים שחולקים על הרא"ה בסכין וכן מהראי' שהביאו מהא דנדה שהגיעה לכלל שנותי' צריכה בדיקה: | |||
'''דבר''' המים שלנו לערב ברובו וכשיחסר לערב עוד אין נכון כלל ומחיתי בהם מעשות זאת: | |||
{{-}}{{יישור לשמאל|דו"ז{{הערה|בכ"מ כותב לו: דודו.}} הדו"ש הק' '''אברהם'''.}}{{-}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־00:10, 14 ביוני 2023
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ד' ויקרא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב.
- שוכ"ט לכבוד חתן אחותי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק.
אשר רצה ליישב דבריו דאפי' אמר לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו לא נגמר הקנין עד שיקחנה, וכן האומר פירות דקל כשיגדלו יהי' קנוים לך מעכשיו לא נגמר הקנין עד שיגדלו לדעת הסמ"ע דקי"ל כר' יוחנן דאמר מעכשיו ולאחר שלשים שיורא הוי:
לא דמי להדדי כלל, דמעכשיו ולאחר שלשים הלשונות סותרים זה את זה, שאם דעתו להקנות או לקדש מעכשיו למה לי' שאמר לאחר למד ע"כ [כדי לתרץ הלשונות] רב אמר ספק תנאה ספק חזרה שמואל אמר תנאה ר' יוחנן אמר שיורא אבל בדבר שלא בא לעולם אף אם דעתו מעכשיו לגמרי ע"כ צ"ל לכשאקחנה או בפירות לכשיגדלו שאם לא יקח מה מקנה לו:
ותדע דהא בהא דקידושין (ס"ג) לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו הקשו תוס' מעכשיו למה הא למ"ד אדם מקנה דשלב"ל קונה אפי' בלא מעכשיו, ותירצו כדי אפי' נתקרע השטר יועיל, וא"כ אי אמרת דאפי' לכשאקחך מעכשיו הוי שיורא א"כ מעכשיו לא יועיל לענין זה כלל כיון דבשעת גמר אין כאן שטר, אלא ודאי כדכתיבנא:
וכן כתבו תוס' יבמות (צ"ג:) חילוק זה להדיא וכן בכתובות (פ"ב) אך בקידושין כתבו תוס' דסוגיא דקידושין כשמואל דאמר תנאה, וכפי הנראה תוס' דקידושין חולקים על תוס' יבמות וכתובות, אך לשיטת תוס' קידושין ודאי קי"ל כשמואל כיון דסוגיא דשמעתא כוותי' והיינו שיקול הדעת כמ"ש הרי"ף פרק שבועת הדיינין בפלוגתא דראב"י ורבנן, ואם באנו לפסוק כר' יוחנן צ"ל כשיטת תוס' ביבמות ובכתובות, ובאמת דבריהם מסתברים למאוד, וא"כ דברי כבודו ממנ"פ מופרכים, ובמהרש"א קידושין ראיתי שמשוה דבריהם שבקידושין ובכתובות, ולפי שיטתו דברי כבודו מופרכים בתרתי דקי"ל כשמואל מחמת סוגיא דקידושין ומחמת דבממון ודאי חוץ מעכשיו ממש, אך באמת לא ידעתי שום סברא בזה מ"ש עבד מ"ש שדה, אולי כוונת מהרש"א דווקא רב מודה לשמואל אבל לא ר' יוחנן, וגם זה לא ידעתי למה, אך אף א"כ קי"ל כשמואל כיון דסוגיא דשמעתא כוותי':
ודע דמה שכתבתי בתשובה הקודמת דיוקשה במעכשיו, לאו במעכשיו לבד קשה אלא אפי' בסתם לפמ"ש הר"ן נדרים (כ"ז:) דקנין סודר סתמא כמעכשיו כיון דלבתר הכי הדרא סודרא למרי', וכן הוא במהרא"י בפסקיו וברמ"א סי' קצ"ה ומשום דמסתמא הוא באופן המועיל מעכשיו, וא"כ אי אמרת דבלא מעכשיו לא אמרינן מיגו ולא קנה ובמעכשיו אמרינן מיגו וקנה, א"כ מסתמא הוי באופן המועיל במעכשיו, ודווקא למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף בלא מעכשיו אמרינן דכוונתו לאחר זמן יוכל לחזור בו, משא"כ לדידן בנ"ד דבלא מעכשיו לא קנה ובמעכשיו יקנה משום מיגו ודאי כוונתו מעכשיו, וא"ת דלאו כלהו אינשי דינא גמירי, ה"נ בקנין סודר לאו דינא גמירי דמשום דהדרא סודרא למרי' לא יקנה לאחר זמן אלא דאמדינן דעתי' שרצונו באופן המועיל ה"נ בזה, וא"כ במוכר פירות דקל סתם עם דבר שבא לעולם הדרא קושיא לדוכתי' דנימא מיגו, ולא שייך כלל דר' יוחנן דאמר שיורא כיון דלא אמר לכשיגדלו:
מ"ש כבודו ליישב שיטת הרא"ה דא"צ בדיקת סכין לאחר שחיטה, והר"ן חולק מהא דצריך לבדוק לכתחילה אם הוא מומחה, וכתב כבודו ליישב לפי שיטת הב"ח או"ח סי' תל"ז דא"צ בדיקה רק במקום שצריך מעשה כגון בבית לומר שעשה מעשה ובדק או שעשה מעשה ולמד, אבל סכין שבדקו תחילה שוב א"צ שום מעשה דבריו נכונים מאד, ובאמת קשה על הב"ח מרוב פוסקים שחולקים על הרא"ה בסכין וכן מהראי' שהביאו מהא דנדה שהגיעה לכלל שנותי' צריכה בדיקה:
דבר המים שלנו לערב ברובו וכשיחסר לערב עוד אין נכון כלל ומחיתי בהם מעשות זאת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |
- ↑ בכ"מ כותב לו: דודו.