שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/לט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

טל) בענין מכירת חמץ של האדון פלוני חוטר מגזע ישראל לפי מה שכתב לי כ"ת אין האדון הנ"ל חותם בשטר המכירה גם אינו מתערב כלל במכירת חמצו זולת נאמן ביתו (פראקוריסט) האדון פלוני עכומ"ז על פי הרשאה מקויימת מהלאנדעסנערכ"ט אשר מינה אותו האדון בעל הפאבריק לאדון ומושל בכל ענייני הפאבריק ולכן האדון המורשה חותם שטר המכירה בכל שנה בשם בעל הפאבריק על פי הרשאה הנ"ל והעירותי על מכירה זו מטעם אין שליחות לנכרי וכ"ת השיב לי כי סומך על תשובת משאת בנימן שבמגן אברהם סי' תמ"ח דאם לא עשה רק קנין המועיל בדיניהם מהני וכיון שעל פי דיניהם להמורשה משפט המכירה שפיר מהני ואף שדחה המגן אברהם דברי המשאת בנימן יש לחלק וכו' יסלח לי כי חילוק זה דחוק מאד (והאריך לפלפל בשיטת המשאת בנימן ליישב קושית המגן אברהם וסיים) אולם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואף שיישבנו קושית המגן אברהם קשה לסמוך על דעת המשאת בנימן שיועיל קנין דמהני בערכאותיהם אחרי שרוב האחרונים חולקים עליו ועוד נראה ברור שאף להמשאת בנימן דמהני קנין המועיל בערכאותיהם אין ללמוד מזה שיועיל גם שליחות עכומ"ז דכיון דמיעטה תורה בפירוש דאין עכומ"ז נעשה שליח מה בכך שמועיל השליחות בדיניהם הא כיון שעל פי התורה לא נעשה זה שלוחו של מוכר כלל אם כן הוי שליח זה מוכר דבר שאינו שלו ושלא נעשה עליו שליח ואיך יחול הקנין על חפצו של זה שמכרו איש אחר שאין לו חלק בו ולא נעשה שליח עליו על פי התורה ודבר זה מוכרח מדברי המשאת בנימן בעצמו שבמגן אברהם שם שפסק דעכומ"ז לעכומ"ז נעשה שליח ולדעת כ"ת הא אין נפקא מינה מזה כלל אחר שכבר פסק המשאת בנימן דקנין המועיל בערכאותיהם מהני הא בערכאותיהם בודאי יש שליחות לעכומ"ז אף מישראל ואם כן שוב אין נפקותא כלל אם נעשה שליח לעכומ"ז חברו וכן מתבאר היטב מהשפתי כהן בח"מ סי' רמ"ג סק"ה שכתב דנפקא מינה מדברי המשאת בנימן לענין מכירת חמץ וקשה מה נפקא מינה אם עכומ"ז נעשה שליח לעכומ"ז הא אף אם נעשה שליח לישראל המוכר גם כן מהני דהא מועיל בערכאותיהם אלא ודאי כמו שכתבתי:

אולם מטעם אחר נראה להקל בזה שלדעתי כל עיקר דעת החולקים על המשאת בנימן לענין קנין ערכאותיהם הוא רק במקום שהכח והיכולת ביד שופטי ישראל לדון בין ישראל ונכרי כדיני ישראל אבל במקום שישראל שיש לו דין עם הנכרי הוא מוכרח על פי דינא דמלכותא לקבל עליו דין ערכאותיהם בזה אין חולק דמהני לענין מכירת חמץ שהרי כבר העלה בתשובת צמח צדק סי' ס"ב לענין בכורה דבמקום שנכרי הקונה אלם אף שלא עשה קנין המועיל פטורה מן הבכורה כיון דגברא אלמא הוא ולא מצי למידחיי' ועיין חק יעקב סי' תמ"ח שהדין כן גם לענין חמץ אם כן במדינותינו ובזה הזמן שכל איש ישראל מוכרח לדון עם הנכרי בערכאותיהם ואין לו כח להשמט ממנו מלדון עמו שם אם כן אם עשה הנכרי קנין המועיל על פי נימוסיהם הרי אין לך גברא אלמא יותר מזה שהרי הממשלה עומדת לימינו ומכרחת את המוכר ליתן להקונה את אשר קנה ממנו ואם כן בנדון כזה בודאי הכל מודים שהחמץ מותר ועל דין זה אין שום סתירה מש"ס דבכורות הנ"ל שהקשה המגן אברהם משם על דינו של המשאת בנימן דהרי ר' יוחנן וריש לקיש בארץ ישראל קאי שאין הישראל מוכרח לדון בדיני ערכאות ואין כאן טעם דאלמות ועל כן שפיר פרשינין בדיניהם שפסקה להם תורה דוקא ודוק כי קצרתי. ואחרי שבאנו לטעם זה בודאי אף אם נעשה המכירה ע"י שליח נכרי גם כן מהני שהרי אם אנו מתירין החמץ מטעם דאף על גב שלא קנה אותו הנכרי בקנין המועיל כיון שאינו יכול לדחותו מחמת אלמותו לכך מותר אם כן מה נפקא מינה מאיזה סבה בא לו אלמותו כיון שסוף כל סוף הוא תקיף ואלם שאין הישראל יכול לדחותו מהחפץ ההוא חשיב כשלו אם כן גם כשמכרו לו ע"י שליח נכרי שאין הקנין כלום כנ"ל כיון שאינו יכול לדחותו מטעם הממשלה ודינא דמלכותא בודאי מותר וזה ברור מאד:

ובר מן דין נראה דיש לסמוך על דעת הג' מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' י"א דבפועל שידו כיד בעל הבית יש שליחות לעכומ"ז ויש סמוכין לסברתו מהא דאמרינן בע"ז ד' כ"ב ישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות וכו' (האריך לבאר הסימוכין שלו וסיים) אם כן בנדון דידן שהמורשה מושכר לבעל הפאבריק לעסק הזה ויש לו דין פועל וידו כיד בעל הבית הפאבריקאנט ומכירתו קיימת וזה נכון ומתקבל מאד אלה העמודים אשר עליהם סמכתי וכתבתי לכ"ת שדעתי מסכמת לפעולתו בדיעבד (אמר המחבר שא נא עיניך וראה את אשר רשמתי אני הדל בענין זה בספרי הקטן שדי חמד ח"א בכללים במערכת האל"ף אות קמ"ו כי רבים לוחמים ואין הכל מודים במה שחדש הגאון מחנה אפרים בזה ומכל מקום דברי הגאון יצ"ו נכונים לענין חמץ שעבר עליו הפסח דהא איכא שלמים וכן רבים דנקטי כוותיה ובקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת האל"ף אות ע"ח (בד"ה גם בעיקר) רשמתי בזה דברי רבני דורנו יצ"ו שנדפסו מקרוב והשגתים אחר שנדפסו השדי חמד הראשונים עיין בדב"ק):

ויותר נכון שכ"ת בעצמו ימכור החמץ להעכומ"ז הקונה אחרי שכבר גילה דעתו בעל הפאבריק שרוצה במכירת חמץ אלא שאינו רוצה לחתום בעצמו בשטר מכירת החמץ) יכול ליהעשות שליח מעצמו וכדאמרינן בקידושין דף מ"ה ודילמא ארצויי ארציה קמיה ופירש רש"י שגילה הבן דעתו לאביו שחפץ בה והאב נעשה לו שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו הרי דאף שהבן לא עשה שליח את אביו בפירוש כיון שגילה דעתו שחפץ בה נעשה שליח ממילא וכן בנדון זה כיון שיש גילוי דעת שרוצה שימכר חמצו שוב יכול כל אדם להעשות שליח מעצמו על זה ואף בלא גילוי דעת כיון שזכות הוא לו מכירת החמץ כי מלבד האיסור הוא נמלט על ידי זה מן ההפסד יכול כל אדם ליעשות לו שליח כדכתבו התוספות בקידושין ד' נ"ו ד"ה מתקיף דמשום דזכות הוא נעשה הלוקח שליח של המוכר ודרך זה ישר ונכון בלי שום פקפוק אלו תורף דברי הגאון בנימן אריה אבד"ק טשערנוויץ יצ"ו בשו"ת אבן יקרה סי' טו"ב שהשיב לשואלו הגאון בנימן זלמן שפיצער יצ"ו אבד"ק וויען (אמר המחבר בפרט זה אי מהני ליעשות שלוחו מעצמו מטעם זכין לאדם הארכתי קצת בס"ד בסימן זה אות ב' לך נא ראה):

והגאון השואל הנ"ל השיב בסי' ח"י על דברי הרב המחבר יצ"ו וכתב להצדיק דבריו במה שסמך על דברי המשאת בנימן וגם השיב על מה שכתב הגאון המחבר יצ"ו לחלק דלענין שליחות לנכרי גם להמשאת בנימן לא מהני וכו' שוב כתב אמנם דבר גדול דבר הדרת גאונו בשני היתרים שהעלה. א) כיון שצריכים עתה לדון בדינא דמלכותא וכו'. ב) דבפועל יש שליחות לנכרי וכו' והוסיף היתר שלישי לסמוך על מה שכתב הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט"ו דכל מקום שאין צריך כלל לשליחות רק מעשה השליח כמעשה קוף בעלמא גם נכרי מהני (אמר המחבר בשדי חמד בחלק הכללים במערכת הקו"ף אות ד"ן הבאתי חולקים על סברת הגאון מחנה אפרים הלזו ועיין בקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת האל"ף אות ע"ח) וכן הוא כאן דהמעות שנותן הנכרי הקונה החמץ לשלוחו של בעל החמץ השליח הזה נותן בהקאססע של בעל הפאבריק וקנה חצירו של בעל הפאבריק ובא לידו ממש מעשה השליח רק כמעשה קוף בעלמא וגוף המכירה כבר גילה דעתו הן בהרשאה הן בפירוש שפעם אחת חתם בעצמו שהיה אז בבית הפאבריק אם כן בגילוי דעת כזה על המכירה ובביאת הכסף לרשותו ממש אין צריך לשליחות. ועוד ד) לסמוך על התוספות סנהדרין דף ע"ב ומשמעות לשון הרמב"ם שמביא בבית שמואל סי' קמ"א סקמ"ז דמומר לעכומ"ז אינו בן ברית וכן דעת המגן אברהם אף שהאבן העוזר חולק יש לסמוך באיסור דרבנן להקל וכיון דמומר לעכומ"ז אינו ב"ב פשוט שיכול לעשות שליח לנכרי שגם כן אינו בן ברית כדכתב המשאת בנימן דבעכומ"ז לעכומ"ז יש שליחות וסיים:

מעתה יש לסמוך על כל הני היתרין באיסור חמץ אחר הפסח דהוא רק קנס דרבנן מכל מקום אם דעת הדרת גאונו שאמכור אני בעצמי את החמץ אעשה כן ואאחוז מזה וגם מזה לא אנח ידי ואעשה תחלה כמו בכל שנה ואחר כך אעשה עוד מכירה שנהיה מצדי אם יגזור כן הדרת גאונו אלו תורף דב"ק ושם בסי' י"ט כתב עוד שמצא בתשובת מרן החתם סופר א"ח סי' קט"ז בשם רבינו עקיבא איגר שמומר לעכומ"ז עושה שליח ועל מה שכתב החת"ס לפקפק בזה השיב שאינו פקפוק אלו תורף דב"ק:

ובסימן כ' כתב הגאון המחבר לקיים דבריו הראשונים ולפקפק במה שחדש הגאון השואל דהוי כמעשה קוף בעלמא ולדעתו אין שייך בנדון זה לומר דהוי מעשה קוף בעלמא וכו' וראה להמציא טעם דמהני בזה השליחות מדין ערב וכו' ולא הסכים לסמוך על זה ועל מה שרצה הגאון השואל להמציא היתר על פי דעת הסוברים דמומר לעכומ"ז חשיב אינו בן ברית ובנכרי עם נכרי יש שליחות וכו' האריך לסתור היתר זה ומסיק (בד"ה וע"כ) לכן דעתי לבל לבקש חשבונות רבים ושלא ליכנס בפרשות דחוקות רק ימכור הרב בעצמו את החמץ וכן עשיתי גם אני בשנה שעברה וליתר שאת ושלא יהיה בעיניהם כחוכה יחתים את המורשה על הפאבריק בשטר המכירה ואין בזה עוד שום פיקפוק אלו תורף דב"ק יצ"ו:

אמר המחבר מתבארת דעת הגאונים טובים השנים יחיו דנקטי דחמץ של מומר לעכומ"ז שעבר עליה הפסח אסור דאף דאמרי' בריש חולין חמצן של עוברי עבירה מותר אחר הפסח היינו משום שחזקתם שהם מחליפין דלא שבקי היתרא ואכלי איסורא אבל אם ידוע שחמץ זה עבר עליו הפסח אסור או במומר להכעיס דליכא למימר ביה דלא שביק היתרא וכו' אסור וכדכתב הרב חק יעקב בסי' תמ"ח והובא בבאר היטב ס"ק י"א ולא שמיעא להו מה שכתב הגאון מגן האלף שם בסק"ז בד"ה עוד) לצדד היתר לחמץ של מומר לעכומ"ז שעבר עליו הפסח דמה שקנסו על חמץ של העובר בבל יראה משום קנס היינו כדי שעל ידי זה ימנע ולא ישהה חמצו וזה שייך דוקא בישראל גמור שאם נאסור הנאתו לא ישהנו ולא יעבור בבל יראה אבל מומר לעכומ"ז שגם בפסח אוכל חמץ ואם נאסר חמצו לאחר הפסח לא ישמע לנו ובודאי ישהנו לא קנסו על חמצו וכו' עי"ש והגאונים הללו יצ"ו לא סבירא להו חילוק זה (וכמו שבאמת גם במגן האלף כתב דאין לסמוך על זה חלילה) ואהכי מיהדרו אתקנתא מר אמר חדא ומר אמר חדא כנז"ל ואי הכי תמיה לי אמאי דכתב הגאון מוהרש"ז דיש לסמוך לסברת התוספות ומשמעות דברי הרמב"ם דמומר לעכומ"ז הרי הוא כנכרי וכו' וא"כ הוי כנכרי בנכרי ומהני שליחות וכו' והרי כל עצמינו לא באנו לידי מידה זו לחפש תקנה על חמצן אלא משום דסבירא לן דקושטא קאי דחמץ של מומר לעכומ"ז חשיב חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור והיכי נימא לתקן ולהמציא היתר לחמצו על פי דעת הסוברים דמומר לעכומ"ז חשיב נכרי ואם אמרנו לסתור היסוד שעליו נבנה כל הבנין ונאמר לסמוך אדעת הסוברים דהוי כנכרי אי הכי למה לן למימר דהוי נכרי בנכרי ויש שליחות לנכרי בנכרי כדכתב המשאת בנימן וכו' הרי אף אי נימא כדעת החולקים וסברי דגם נכרי בנכרי אין שליחות הרי אין אנו צריכים לשום שליחות דכיון דכנכרי הוא הוי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח דמותר:

וכן היא באמת דעת הרב מקום שמואל סי' ז' הביא דבריו הרב חכמה ומוסר ד' קס"ד ע"ב אות י"ד וז"ל מכירת חמץ אם יכול למכרו לישראל מומר לעכומ"ז הרב טורי זהב בסי' תמ"ח העלה לאיסור והרב מקום שמואל דחה דבריו וכתב שממכרו קיים והוי חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ומותר אף באכילה וסיים הרב חכמה ומוסר דכיון דמידי דרבנן הוא ראוי לפסוק כמאן דמיקל וכל שכן שהרב מקום שמואל ראה דברי הטורי זהב ודחאם הרי דמשום דסובר דדינא כנכרי קאמר דמותר בלתי שום תקנה משום דהוי כחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ואם כן כיון שהגאון השואל בא לסמוך עצמו אדעת הסוברים דמומר לעכומ"ז מיקרי אינו ב"ב אם כן גם בלתי שום שליחות נמי לישתרי וזו מן התימה גם על הגאון המחבר יצ"ו שלא העיר עליו בזה ואנכי לא ידעתי ואף שמדברי הגאון שואל ומשיב שהבאתי בסי' זה אות א' נראה שהרב מקום שמואל לא החליט להתיר חמץ של מומר לעכומ"ז שעבר עליה הפסח רק כתב לצדד להקל עי"ש נראה דהיינו משום דלא ברירא ליה דמומר לעכומ"ז דינו כנכרי אבל לדעת הסוברים דדינו כנכרי נראה ודאי דחמצו מותר אחר הפסח בלא שום תיקון וכיון דהגאון בא לסמוך אדעה זו אין אנו צריכים עוד לשליחות כלל ובעיקר הדין אם יש שליחות לנכרי בנכרי עיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת האל"ף אות מ' דשלמים וכן רבים נקטי כדעת הרב מגן אברהם ריש סי' תמ"ח דאין שליחות לנכרי בנכרי שראייתו מהירושלמי ברורה ולא נמצא בש"ס דילן מפורש בהיפך וכו' וגם בדין אם מומר לעכומ"ז דינו כישראל לענין שליחות ישראל עליו או בהיפך רשמתי בקונטריס הכללים במערכת השי"ן אות ס"ו:

ועוד יש לפקפק בעיקר המצאתם לתקן חמצו של המומר לעכומ"ז על ידי מכירה שימכור המורשה שלו או שימכור הרב בשליחותו אף שלא עשהו שליח בפירוש זכות הוא לו וכו' ככתוב בדברי קדשם דהנה אמת דהמצאה זו כדי להתיר את החמץ של המומר לעכומ"ז היא מוצאת בשערי תשובה סי' תמ"ח אות ח' (הובאו דב"ק בקונטריסי במאמר פתיחה שבריש סי' ח' בסק"ט) בשם מר דודו במומר לעכומ"ז שיש לו נאמן ופקיד שלו המתעסק בכל עסק ההוראנדא שאם נותן לו המומר לעכומ"ז כח והרשאה למכור החמץ מהני מכירת הפקיד להציל את חמצו של המומר לעכומ"ז שלא יהא נאסר אחר הפסח ומסתברא דאף גילוי דעת ממנו מהני כי ההיא דארצויי ארציה קמיה שהביא הגאון יצ"ו וגם מה שפעם אחת חתם המומר לעכומ"ז בעצמו בשטר המכירה כי נמצא אז בחנותו בשעת המכירה הרי גילה דעתו שחפץ במכירה זו מכל מקום לפי הנראה אין לדמות נדון זה להנדון שבשערי תשובה ששם העוסק בההוראנדא הוא הישראל ובודאי כל ימי חג הפסח ישבית מסחרו ככל אחיו הישראלים ואם כן מכירתו החמץ של המומר לעכומ"ז היא מכירה קיימת וכל ימי הפסח הרי חמץ ברשותו ובאחריותו של הנכרי הקונה הוא ושפיר מהני אבל בנדון דאיירו הגאונים שהמורשה של המומר לעכומ"ז הוא עכומ"ז ובודאי הוא יתעסק במסחרו בהחמץ בימי הפסח כמעשהו בכל שאר ימות השנה ואם כן על ידי זה חוזר וזוכה בהחמץ שמכר להרב והמכירה בטלה כאלו לא היתה וחזר החמץ להיות של ישראל המומר לעכומ"ז וחזר הדין לחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור ומה הועילו חכמים בתקנתם עיין לעיל בסי' זה אות ל"ה (בד"ה וזאת להודיע) שהבאתי כן דבכי האי גוונא המכירה בטלה והדבר צריך תלמוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף